שמואל בנימין דנציג
 | |
| צילום מהאוסף של מוריס ספיצר בארכיון מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה | |
| לידה |
12 בנובמבר 1873 וצ'ה (ואגווצ'ה), סלובקיה, אז בממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| נרצח |
1944 (בגיל 70 בערך) אושוויץ |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית ממלכת רומניה ממלכת הונגריה |
| השכלה |
ישיבת פרשבורג ישיבה עדת ישורון בפרנקפורט דמיין מוסד אקדמי בפרנקפורט אם מיין |
| מקום מגורים | סיגטול מרמציי (מרמרוש סיגט) |
| תקופת הפעילות | 1906–1944 (כ־38 שנים) |
| השתייכות | תנועת המזרחי |
| תחומי עיסוק |
רב העדה ה"ספרדית" בסיגט (חסידית משכילית) 1944-1906 פעיל ציוני |
| תפקידים נוספים |
חבר במועצת העיר סיגט מראשי תנועת המזרחי בטרנסילבניה |
| רבותיו |
הרב שמחה בונם סופר הרב שלמה זלמן ברויאר |
| בני דורו |
הרב יואל טייטלבוים הרב ישראל הגר (אהבת ישראל) |
| חיבוריו | "שלוש גניאלוגיות של המוסר באגודת ישראל" |
| בת זוג | רוז'ה לבית קראוס |
| אב | הרב מרכוס (מרדכי) דנציג בווצ'ה |
| אם | חנה לבית קירץ |
| צאצאים | הלל דנציג |
| פרסים והוקרה | עיטור המסדר "כתר רומניה" בדרגת אביר |
  | |
שמואל בנימין בן מרדכי דנציג (בהונגרית:Danzig Samu, בגרמנית ורומנית :Samuel Beniamin Danzig; 12 בנובמבר 1873[1] - 1944) היה רב ופעיל ציוני דתי שפעל בחבל מרמורש תחת השלטון הונגרי במסגרת אוסטרו-הונגריה, ואחר כך ברומניה. החל מ-1906 עמד בראש הקהילה החסידית הידועה כקהילה ה"ספרדית" בעיר סיגט, שאימצה בהמשך רוח משכילית. קהילה זו פקדה את בית הכנסת "ויז'ניצר קלויז" . דנציג היה אחד מראשי תנועת המזרחי באזור. אחרי סיפוחה מחדש של צפון טרנסילבניה להונגריה ב-1940 נספה בשנת 1944 בשואת יהדות הונגריה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל בנימין דנציג נולד ב-1873 בעיירה וצ'ה, בסלובקיה, אז ואגווצ'ה בממלכת הונגריה במסגרת אוסטרו-הונגריה, במשפחת הרב מרכוס מרדכי דנציג, רב העיירה, ואשתו - חנה (האני) דנציג לבית קירץ. הוא למד בישיבת פרשבורג בברטיסלבה אצל הרב שמחה בונם סופר "שבט סופר" ואחר כך בפרנקפורט דמיין בישיבת הרב שלמה זלמן ברויאר, רבה של עדת ישורון. במקביל למד לתואר דוקטור במוסד אקדמי בפרנקפורט על נהר מיין. בשנת 1906 נבחר לרב הקהילה החסידית ה"ספרדית" של שומרי תורה משכילים, שקמה בעיר סיגט מסביב לבית הכנסת "ויז'ניצר קלויז". הוא נהג לדרוש בשפות הונגרית וגרמנית, ובימי חג בעיקר בגרמנית. דרישותיו בשבת שובה ובשבת הגדול משכו קהל רב. זכה להכרה מצד האדמו"ר מוויז'ניץ משושלת הגר, דבר שעורר מחאות בקרב חסידי סאטמר שעמדו בראש רבנות סיגט. הרב ד"ר דנציג נמנה עם מנהיגי תנועת המזרחי בסיגט וצפון טרנסילבניה והשתתף בקונגרס הציוני ב-1907, כמו כן, השתתף בכנסים ציוניים נוספים ובכנסים של הקונגרס היהודי העולמי. כמנהיג ציוני העיר אירח בסיגט את הרב מאיר בר-אילן שהשתתף בכנס ראשון של ציוני האזור. ניהל את קהילתו למשך 38 שנה, וכנציג היהודים, היה חבר במועצת העיר. כמו כן עמד בראש שלוחת הג'וינט המקומית. היה מעורה בחיי העיר ויחד עם שאר העדות, תרם, בין היתר, לבנייה ב-1913 של היכל התרבות של סיגט.[2] בשנת 1940 בעקבות תכתיב וינה סופחה העיר סיגט בחזרה להונגריה. ב-1944 היהודים רוכזו בגטו והרב דנציג התמנה בראש מועצת הגטו. יחד עם רוב יהודי סיגט נשלח למותו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב דנציג היה נשוי לרוז'י (שושנה) לבית קראוס ונולדו להם חמשה ילדים: יוצי, אוטי, הילל אימרה, טיבור-יונתן ופסי. אחד מבניו, הלל דנציג, היה עיתונאי וסופר ופעיל ציוני (מפא"י) שעלה לישראל וכתב בהונגרית ובעברית. בנו השני, הרופא טיבור יונתן דנציג, גויס בשלהי שנת 1942 לעבודת כפייה בצבא ההונגרי באוקראינה ונספה בינואר 1943 [3]
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור של הממלכה הרומנית בדרגת אביר.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתב ספר בתחום האתיקה:
- Drei Genealogien der Moral Agudath Israel (שלוש גניאלוגיות של המוסר באגודת ישראל)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- , Baruch Tercatin, Lucian-Zeev Herșcovici - Prezențe rabinice în perimetrul românesc Editura Hasefer ,București, 2008
עמ' 126–127
- Moshe Carmilly-Weinberger - A zsidóság története Erdélyben 1623-1944 in Hungaria Judaica nr 9, 1995 ed. Géza Komoróczy
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במקורות אחדים נכתב שנולד ב-1875 - למשל ב-2008 B Tercatin, L.Herșcovici עמ' 126, או 1878
- ^ Vasile Gogea 16/12/2013 לפי מאמרו ב-30.11.2013 בעיתון המקומי "Sigheteanul" במלאת מאה שנה להיכל התרבות בסיגט
- ^ [lang=eng&site=gfh https://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=10821& הערות לצילום מ-1940 בארכיון של בית לוחמי הגטאות]