שמואל ניגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל ניגר בצעירותו

שמואל ניגרכתיב יידי: ניגער) (ה'תרמ"ג, 1883, דוּקוֹר, פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – ט' בטבת ה'תשט"ז, 1955, ניו יורק) הוא כינויו הספרותי של שמואל טשארני, שהיה מבקר ספרות יידיש.

הכינוי "שמואל ניגר" הוא משחק מילים: "טשארני" ברוסית פירושו "שחור". לאחר שהיגר לאמריקה, נפגש שמואל ניגר עם הכושים ("ניגרוס"), ושינה את שמו לניגער, כלומר "שחור", כושי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל טשארני נולד בשנת 1883 לזאב וולף וברכה טשארני בכפר דוּקוֹר שליד מינסק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. אביו, חסיד חב"ד נלהב, נפטר כשהיה שמואל בן שש, והותיר את אמו מטופלת בחמישה בנים ובת. שניים מאחיו הצעירים של שמואל טשארני התפרסמו אף הם: ברוך טשארני ולאדק (1886–1935) היה תועמלן ותאורטיקן סוציאליסט, עורך בכיר בעיתון היידי "פארווערטס" והנשיא המייסד של ה-Jewish Labor Committee; ודניאל טשארני (1888–1958) היה משורר, עיתונאי וכותב זיכרונות יידי בולט.
התחנך חינוך דתי מסורתי, אך בנעוריו הצטרף למפלגת פועלי ציון שמאל, שהייתה בעלת ערכים מחתרתיים קיצוניים, ולא ציונית. בד בבד עם ראשית פעילותו הפוליטית, החל גם בביקורת ספרות היידיש של זמנו. מאמר הביקורת הראשון שלו היה על יצירתו של שלום אש. פעילותו הפוליטית לא צלחה, והוא התמסר לגמרי לייעודו כמבקר ספרות.

עם הגיעו לווילנה פרסם מאמרי ביקורת וערך עיתוני ספרות ביידיש. בשנת 1912 ערך את ה"יודישע וועלט" ("העולם היהודי"). בשנת 1914 ערך את השבועון "וואך" ("משמר"), שנסגר על ידי השלטונות הרוסיים של הצאר. בשנת 1917 הגיע שמואל ניגר למוסקבה ואף שם עסק בעריכה ובביקורת. בשנת 1918 חזר לווילנה, ובשל חילופי השלטון המרובים בעיר, כמעט והוצא להורג. בשנת 1919 היגר שמואל ניגר לאמריקה, והשתקע בניו יורק.

בניו יורק עלתה עבודתו ופרחה, והוא היה לאחד מראשי המדברים בספרות היידיש. והוא הפך למבקר הגדול והמפורסם ביותר של ספרות היידיש בעת החדשה. הוא הקדיש שנים רבות מעבודתו לביקורת יצירתו של שלום עליכם, וכן חקר וכתב על שלום אש, מנדלי מוכר ספרים, פרץ הירשביין, י. ל. פרץ, ר' נחמן מברסלב, אייזיק מאיר דיק, ה. לייוויק, ואחרים. שמואל ניגר פרסם כחמישים כרכים של ביקורת הספרות ביידיש, שמהם תורגמו לעברית רק כמה. יצירתו הביקורתית מוערכת עד היום, ומדי פעם הוא עדיין מוזכר בשיח הביקורתי היהודי, בעיקר על ידי דן מירון ואחרים.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחיספר: מאסף לדברי ספרות, חקר הלשונות בישראל ותרגומים מן השירה האידית / בעריכת שמואל ניגר, מנחם ריבולוב, ניו יורק: קרן לואיס למד לספרותנו בעברית ובאידית, תש"ד.
  • שלום עליכם: עיונים ביצירותיו / בצירוף מאמרים מאת בעל מחשבות, מ"י ברדיצ'בסקי, י"ח ברנר, י' פיכמן (תרגם מיידיש: צבי ארד, מאמרי בעל-מחשבות וברדיצ’בסקי תורגמו בידי משה בסוק; רישומים: שמואל ביקלס‬), תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - הקיבוץ המאוחד, תש"ך. (מהדורה נוספת: 1975.)
  • י.ל. פרץ: חייו ויצירתו / מתורגם על ידי ש' מלצר, תל אביב: דביר, תשכ"א.
  • הביקורת ובעיותיה: בין סופר, מבקר וקורא / צירף מבוא דב סדן (תרגם מיידיש: ד' לינבסקי-ניב), ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ח-1957.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]