שמעון סרברניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמעון סרבניק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון סרברניק

שמעון סרברניק (Szymon Srebrnik; ‏10 באפריל 193016 באוגוסט 2006) היה ניצול שואה, אחד משלושת הניצולים היחידים ממחנה ההשמדה חלמנו. עדותו במשפט אייכמן נחשבת לאחת מעדויות השואה הקשות שנשמעו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרברניק נולד בעיר לודז' בפולין כבן יחיד להוריו. בהיותו כבן 10 פרצה מלחמת העולם השנייה וסרברניק הועבר עם משפחתו להתגורר בגטו לודז'.

הגעתו למחנה חלמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה סרברניק בן 13, בקיץ 1943, הוא צעד ברחוב בגטו לודז' עם אביו דוד בדרכם לבית הכנסת , כשלפתע נורה אביו למוות בידי חייל גרמני. מספר חודשים מאוחר יותר, בחורף 1943 נתפס סרברניק ברחובות הגטו וגורש למחנה ההשמדה חלמנו. הוא לא הורשה אפילו להודיע לאמו לאה לאן הוא נלקח. עם הגעתו למחנה, צורף ליחידה של עובדי כפייה. רגליו נכבלו באזיקים, ואורך השרשרת ביניהן היה בערך 40 סנטימטר. האסירים הוכרחו ללבוש את האזיקים 24 שעות ביממה, כדי למנוע את בריחתם. שלשלאות אלו לא הוסרו עד תום המלחמה.

השהות במחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשיו הראשונים במחנה, הוא הקים צריפים ואוהלים והשתתף בבניית הקרמטוריום. ביוני 1944, כאשר החלו משלוחים קבועים של יהודי לודז' להגיע למחנה להשמדה, הוטל עליו לקבור את גופות הקורבנות אשר הומתו במשאיות גז ולעקור את הזהב משיניהם. בנוסף, הועסק סרברניק במיון חפציהם של הקורבנות, ובאחד התיקים מצא את מסמכיה של אמו. כך נודע לו כי אמו הייתה בין הנרצחים. בעדות שנתן למוזיאון יד ושם תיאר סרברניק את הרגשתו כלפי מותה של אמו: "תפקידי היה לאסוף את שיני הקורבנות. הריח היה נורא. זו לא הייתה אמי בלבד, אלפי אימהות עברו תחת ידיי. ליבי כאב על מות אמי אך היו עוד אלפים כמותה..."

בעדותו במשפט אייכמן סיפר כי מפקד המחנה הנס בוטמן היה נוהג לערוך לאסירי המחנה תרגילי התעמלות מפרכים ולירות למוות באסירים אשר הותשו. במקרה אחר שיסה את כלבו הטורף בסרברניק. במהלך 1944 הועבר ליחידה שעסקה בהטמנת גופות הנרצחים. אנשים שעבדו בעבודה זו הוצאו להורג אחת לשבועיים והוחלפו באחרים. סרברניק, שהיה בעל קול מדהים (כונה על ידי הפולנים המקומיים ה"זמיר מחלמנו") וזמר מוכשר, הצליח להתחבב על שומרי המחנה בזכות שירתו, וכך ניצל.

הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1944 החלו הנאצים בפירוק המחנה ובשלב זה הרגו כמחצית מבין 80 פועלי המחנה. בלילה שבין ה – 18 – 17 בינואר 1945, ערב סגירתו הסופית של המחנה מחליטים הגרמנים לחסל את "קומנדו העבודה". באסם יושבים 47 אסירים, בעלי מלאכה, ואנשי הקומנדו. איש ה - S.S. לנץ דורש מחמישה אסירים לצאת וללכת אחריו, הוא דורש מהחמישייה לשכב על הבטן עם הפנים לקרקע, בחמישייה זו נמצא גם סרברניק, אשר שוכב שלישי: "שכבנו חמישה ראשונים, שכבנו כך עם הגב למעלה. שמעתי את הירייה הראשונה, אז התחלתי להסתובב עם הראש. שמעתי את השנייה. פתאום בשלישית קיבלתי כדור... לאחר הירייה השנייה נבהלתי ורעדתי בכל הגוף ו...זה מה שהציל אותי כיוון שהדבר גרם לכך שהכדור לא פגע בגולגולת, אלא הוא עבר דרך הצוואר והחך העליון ויצא דרך האף, ולמרות פציעתי הקשה עשיתי את עצמי למת...שכבתי. עמד שם חייל גרמני ששמר על המתים... לנץ הלך עם האוזן למטה, לשמוע אם מישהו עוד מתנועע. היו כאלה שעשו כל מיני תנועות, אז הוא הוציא את האקדח וירה בהם שנית. אחרי כמה רגעים חזרה אלי ההכרה, כשראיתי שהוא בא, הפסקתי לנשום, לא נשמתי". אחרי שהנאצים עזבו, הוא התרומם וזחל לאורוותו של איכר פולני, שם התמוטט. האיכר הסיר את האזיקים מרגליו ונמנע מלהסגירו לידי הנאצים, ככל הנראה כיוון שפחד מהכוחות הרוסיים המתקרבים יותר מאשר מהגרמנים. לאחר כ-48 שעות נמצא על ידי חיילי הצבא האדום כשהוא גוסס. הוא הועבר לבית חולים בוורשה, שם העריכו הרופאים כי יחיה רק שעות ספורות, אך הוא שרד.

התקופה שלאחר המלחמה ועלייתו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות ארגון "הבריחה" הגיע סרברניק ב-1946 למחנה העקורים וקשייד שבאוסטריה, שם פגש בשני ילדים משארית הפליטהשבח וייס, לימים יו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין, ואחותו. וייס סיפר כי בערבי שבת היה סרברניק שר על בחורה בשם רוחל'ה, שנרצחה על ידי הגסטאפו והיה מעורר צמרמורת בלב כל הנוכחים. סרברניק וקבוצת הפליטים עלו לארץ ישראל לאחר שהות של כשנה באיטליה. הקבוצה הועברה להכשרה של מספר חודשים ליד שורש.

ב-1948 התגייס לצה"ל, שירת בחיל הקשר, והיה ממקימי המשדרים הראשונים של גלי צה"ל במחנה "פילון" ליד ראש פינה. בשנת 1949 נישא לחווה, אותה הכיר במחנה של עליית הנוער באיטליה. מנישואין אלו נולדו שתי בנותיו: לאה וציפי. בשנות ה-50 עבד בבניין ותרם למאמץ הלאומי של הקמת המדינה, בעיקר באזור עמק בית שאן. ב-1960 התחיל לעבוד בתעשייה הצבאית כמנהל מחלקת חשמל עד ליציאתו לפנסיה ב-1992. במהלך משפט אייכמן העיד סרברניק עדות מפורטת על קורותיו במחנה חלמנו. ב-1965 נקרא להעיד במשפטי הנאצים בגרמניה. בזכות עדותו וזיכרונו הפנומינאלי הורשעו 11 פושעי מלחמה מאנשי הסגל של מחנה חלמנו.

בשנת 1978, כאשר צילם קלוד לנצמן את סרטו "שואה", הוא בחר בסרברניק כאחד מגיבוריו הראשיים. תמונתו של סרברניק שט בסירה על נהר הנר ומשמיע את השירים שזימר לנאצים בחלמנו נחרתה בזיכרונם של מיליוני צופים. במהלך הצילומים הוא נפגש עם בנו של האיכר הפולני אשר בחוותו הסתתר, וקיבל מידיו את השלשלאות שהסיר אביו מרגליו. בשנת 2001 תרם את האזיקים למוזיאון יד ושם. בנוסף, סייע למנהלת המוזיאון בחלמנו, ד"ר לוציה פיוליצקה נובק, בחפירות שהיא מנהלת במגמה לשחזר את מחנה ההשמדה ועסק רבות במתן הרצאות לתלמידים.

האזיקים שכבלו את רגליו של סרברניק המוצגים במוזיאון יד ושם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]