ראש פינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גיא אוני" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גיא אוני (פירושונים).
ראש פינה
Rosh Pina COA.png
Roshpina.jpg
ביתו של פרופ' מר, הלוחם במלריה באתר השחזור בראש פינה
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אביהוד רסקי
גובה ממוצע ‎308‏ מטר
תאריך ייסוד 1882
סוג יישוב יישוב 2,000‏-4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 2,845 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.2%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 162 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 17,569 דונם
מיקום ראש פינה
ראש פינה
ראש פינה

32°58′09″N 35°32′33″E / 32.9690849913596°N 35.5424574292941°E / 32.9690849913596; 35.5424574292941קואורדינטות: 32°58′09″N 35°32′33″E / 32.9690849913596°N 35.5424574292941°E / 32.9690849913596; 35.5424574292941

דירוג חברתי-כלכלי 7 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4822
פרופיל ראש פינה נכון לשנת 2012 באתר הלמ"ס
אתר המועצה המקומית
ראש פינה בגלויה ישנה
בית הכנסת הישן בראש פינה (נוסד 1887)
ג'עוני במפה של הקרן הבריטית לחקר א"י 1880
בול משנת 1962 שהונפק לרגל 80 שנה למושבה, בעיצובם של האחים שמיר

רֹאשׁ פִּינָה היא מושבה בגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג)‏[1]. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא המושבה היהודית הראשונה מבין המושבות היהודיות שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהם נמשכה ברציפות עד ימינו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גֵיא אוֹנִי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1875 רכש אליעזר רוקח מצפת יחד עם אחדים מחבריו בני היישוב הישן מחצית מאדמות הכפר הערבי ג'עוני, וב-1878 התיישבה במקום קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת. המתיישבים קראו ליישוב החדש בשם גיא אוני, בדומה לצליל היישוב הערבי. המושבה הוקמה שבועות מספר לפני הקמת המושבה פתח תקווה בידי מתיישבים מירושלים ומכאן שהיא המושבה הראשונה.

מטרת המתיישבים הייתה שינוי אורח חייהם - מהתבססות על כספי החלוקה לעבודת אדמה. אולם בצורת, רעב, מחלות (כולל דבר שחיסל את העדר) והעדר ניסיון מקצועי-חקלאי אילצו את המתיישבים לנטוש את המקום, וזאת למרות העזרה לה זכו מתושבי ג'עוני ולמרות ניסיון לגייס כספי תרומות שיעזרו לעבור את תקופת ההקמה. מרבית המתיישבים ששרדו את המחלות שבו לצפת, שם זכו ליחס עוין מהתושבים שם בעקבות הסכסוך האידאולוגי המר שפרץ על עצם היציאה מצפת התורנית, הנסמכת על כספי החלוקה והקמת יישוב חקלאי שאמור לחיות על תוצרתו. רק 3 משפחות נותרו בגיא אוני.

ראש פינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1882, לאחר קונגרס פוקשאן, הקונגרס הראשון של חובבי ציון, החליטה קבוצה של 30 משפחות של חסידים מהעיר מוינשט, ברומניה, לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות. הם שלחו את נציגם, דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים להתיישבות. בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה לארץ ישראל קבוצת חלוץ של 5 משפחות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן‏[2] שהצטרפו בצפת לדוד שוב. ב-24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג הוועד במוינשטי של "חברת ישוב א"י על ידי עבודת האדמה", את הקרקעות שהיו חלק מאדמות גיא אוני ואדמות נוספות מהכפר ג'עוני. בחודש אוגוסט 1882 יצאה האוניה "טטיס" מנמל גאלאץ, עליה עשרות משפחות נוספות. לאחר תלאות ירדו בחוף ביירות ובמסע רגלי בעזרת חמורים ופרדות הגיעו לצפת וממנה לגיא אוני. הם החליטו לשנות את שם המקום לראש פינה לפי הפסוק מתהילים קי"ח, כ"ב: "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה". שינוי השם רמז על הכוונה להניח את אבן הפינה ולבנות ולחדש את ההתיישבות במושבה וכן על ההתגברות על כישלון ההתיישבות הקודם. המתיישבים עלו לאתר בא' בטבת תרמ"ג (1883). השלטונות הטורקים אסרו על בנית מבנים חדשים במושבה, ולכן נאלצו המתיישבים להמשיך ולחיות בבתים שנרכשו מהכפר הערבי. המתיישבים שלא היו בעלי רקע חקלאי סבלו מקשיים שונים וממצוקה כספית.

ב־1883 נחלץ הברון רוטשילד לעזרת ראש פינה שהפכה למושבה הראשונה אותה לקח תחת חסותו. בתמורה להעברת בעלות על כל האדמות ומבני המושבה לידי הברון, דאג הוא להמשך קיומה ובנייתה ותשלום החובות שצברו. במהלך השנים הוקמו בראש פינה בית כנסת (1887), בית הספר העברי-לאומי הראשון בגליל (1899) שהוקם על ידי יצחק אפשטיין, מפעל ליצור חוטי משי, יקב, בית בד, בית המלון הראשון בגליל ועוד. בראשית המאה ה-20 הייתה ראש פינה המושבה הרביעית בגודלה הארץ ישראל. בשנת 1900, בעיקר בגלל סכסוכים בין האכרים לפקידות הברון, העביר הברון את המושבה לחסותה של חברת יק"א, שהייתה כפופה לברון הירש וב-1924 עברה המושבה לחסות פיק"א.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נסלל כביש חדש מהמושבה לצפת (כחלק מכביש טבריה - צפת, כיום כביש 8900), שהחליף את דרך העפר שעלתה בתוואי נחל ראש פינה ובשיפוע תלול יחסית. סמוך למושבה נסללה דרך נוספת לדמשק, ואבן זיכרון עות'מאנית הוצבה בסמוך לצומת הדרכים בכניסה לראש פינה.

מרבית הבתים הראשונים הוקמו בחלקה העליון של המושבה ובצפיפות גדולה. מאוחר יותר נבנו בתים נוספים בחלקה התחתון של המושבה, אליהם עברו המתיישבים.

הסופרת שולמית לפיד תארה את חיי החלוצים במושבה, בספרה גיא אוני.

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה המשיכה למלא תפקיד מרכזי בהתיישבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי עד לקום המדינה. בשנת 1920 היוותה המושבה בסיס פעולה ליוסף טרומפלדור וחבריו, ובשנות השלושים פעל בה הפרופסור גדעון מר לחקר והדברת מחלת המלריה. בהמשך שימשה המושבה בסיס להברחת יהודים מסוריה בימי המנדט הבריטי. בראש פינה גם שהתה פלוגת העבודה של בית"ר בה היה חבר עולה הגרדום הראשון שלמה בן יוסף.

בסמוך למושבה הוקמה בתקופת המנדט תחנת משטרה אזורית. מבנה התחנה משמש גם כיום את משטרת ישראל.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל מסרו הבריטים לערבים, את משטרת ראש פינה ומחנות צבא נוספים באזור[דרוש מקור]. ב-26 באפריל 1948 התארגן כוח מעורב של אנשי אצ"ל מראש פינה ואנשי הגנה ובפעולה משולבת השתלטו על בניין המשטרה וכן על מחנה "פילון" הסמוך. תושבי ג'עוני (שמנתה כ־1,300 תושבים, יותר ממספר תושבי ראש פינה), שחששו מנקמת יהודי ראש פינה וקיוו שהסורים יכבשו את האזור עזבו ברובם את היישוב ונדדו צפונה[דרוש מקור]. אלו מתוכם שרצו להשאר שוכנעו אף הם לעזוב את היישוב ליישובים אחרים באזור[דרוש מקור], נחשבו כנפקדים ולא התאפשר להם לחזור לבתיהם. רוב תושבי ג'עוני מצאו עצמם במחנות פליטים בלבנון.

איכרי המושבה החלו לעבד את אדמות ג'עוני הנטושות והשתמשו בחלק מבתי הערבים, אל שאר הבתים נכנסו עולים חדשים וחיילים משוחררים. ראש פינה, שמנתה כ-350 נפש במאי 1948 קלטה כ-150 תושבים נוספים במהלך 1948-1949 ומספר דומה של עולים בתחילת שנות ה-50. ב-1970 היו בה כ-850 תושבים.

במהלך שנות ה־50 הוקמה מעברה גדולה בסמוך למושבה, שהפכה במשך הזמן לחצור הגלילית. חצור הגלילית סמוכה מאוד לראש פינה, אך שני היישובים נפרדים לגמרי.

במהלך השנים החלק הישן של המושבה ננטש ונהרס בחלקו, בעקבות מעבר התושבים לחלק החדש יותר של המושבה. בין שנת 1964 לתחילת שנות השבעים התיישבו מספר צעירים במבנים אלו שבמעלה ההר. בהם היו הצלם אבי נוה, המוזיקאי אלי מגן, הצייר והסופר לוליק (אריה אקשטיין), גדעון ונילי לביא, יוסף ספרא וחבורת "בית הספר לעצמיותו של האדם" שישבו ב"מלון אלתר שוורץ" ובסביבתו, בתמיכה מסוימת של ועד המושבה. הקבוצה הייתה קומונה אנרכסטית היפית שהתגוררו במבנים ללא אספקת חשמל ומים, והתפרקה כעבור מספר שנים. הקבוצה מונצחת בתערוכה המוצגת כיום בבית מר.

בשנות ה-80 הגיע גל נוסף של אנשי רוח למושבה ובהם איש מצפן לשעבר והמתרגם אריה בּוֹבֵּר, אלן רדנר חסידו של גורדייף ודרורה חבקין.

ב-1978 הוקמה ביוזמתו של יגאל אלון, נכדו של אלתר שורץ ממייסדי ראש פינה, העמותה לשחזור מושבת הראשונים, במטרה לשחזר את המושבה הישנה. מטרת העמותה - להסב את האתר למרכז חינוכי ותיירותי. בשנת 1983 הכריז שר הפנים יוסף בורג על הגרעין הישן של המושבה כאתר לאומי. במהלך השנים שופצו חלק מהבתים, שופץ בית הרופא, נפתח מוזיאון לתולדות היישוב וההתיישבות בגליל העליון ומבנים ישנים הפכו ל"צימרים".

כיום מספר החקלאים במושבה מצומצם, והעוסקים בחקלאות שוכנים בעיקר בשכונת "הרחבה א" ו"הרחבה ב'". הרחבות אלו הוקמו כאגודות שיתופיות. המושבה זוכה לתיירות חוץ ופנים הודות למספר רב של צימרים, חדרי אירוח, אתרי בילוי ופנאי שבמושבה. בכניסה למושבי שני מרכזים מסחריים המספקים שירותים למרחב היישובים הסובב את המושבה.

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בראש פינה 2,845 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, המועצה המקומית מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 8,654 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).‏[3]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש פינה יש בית ספר יסודי לכיתות א' עד ו' הקרוי בית הספר וילקומיץ על שם המורה שמחה וילקומיץ, שהיה המורה בבית הספר הראשון של המושבה. בבית הספר לומדים כ-360 תלמידים והוא בית הספר העברי הראשון שנוסד בארץ. תלמידי חטיבת הביניים ובית הספר התיכון של ראש פינה לומדים מחוץ ליישוב, בבתי ספר מאזור אצבע הגליל: אורט-חצור הגלילית, בית הספר עמק החולה בכפר בלום, בית הספר הדמוקרטי עינות ירדן בקיבוץ עמיר ובית הספר הר וגיא שבקיבוץ דפנה.

אחת לשנה מתקיים פסטיבל ראש פינה, כנס מקצועי לאנשי תעשיית הטלוויזיה והקולנוע.

ראשי מועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
  • ייסוד המושבה ראש פינה, זכרונות דוד שוב, 1882 -1883 - פרק מ"ד
  • מחיי המתיישבים בראש פינה, זכרונות יעקב בנדל, 1883 - 1890 - פרק מ"ה
  • משה דוד שוב, זכרונות לבית דוד שבעים שנות עבודה על שדה התחיה והיישוב, תרצ"ז.
  • ראש פינה בת מאה (תרמ"ב- תשמ"ב) עורך דוד יניב, הוצאת המועצה המקומית ראש פינה תשמ"ג-1983.
  • הברון והמושבות: ההתיישבות היהודית בא"י בראשיתה, רן אהרנסון, 1990
  • רן אהרנסון, 'ראש פינה', בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות הראשונות, 2004, עמ' 342-321
  • שולמית לפיד, גֵיא אוֹני - רומן, הוצאת כתר 1982. סיפור העלייה הראשונה על רקע היסטורי אותנטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יום ייסודה של ראש פינה נקבע על פי… הגשמים הראשונים שהחלו לרדת בחג החנוכה תרמ"ג. באותה שנה לא ירדו גשמים עד לסוף חודש כסלו, וכבר היה חשש כבד מבצורת (ורעב). בזכות הגשם שהחל לרדת בחנוכה יכלו המתיישבים, שהגיעו למקום כמה חודשים קודם לכן, לחרוש לראשונה את האדמה – לקראת הזריעה. יום זה, שהיה אז נר שביעי של חנוכה (12 בדצמבר 1882), היה יום החריש הראשון במושבה המתחדשת והוא נקבע כ"יום הולדתה" של המושבה. (מתוך אתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
  2. ^ (המגיד 1882, גיליון 38, חיבת ציון ברומניה, פרק י"ח-ד"ר ישראל קלויזנר)
  3. ^ פרופיל ראש פינה באתר הלמ"ס