שריונית דיימלר דינגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שריונית דיימלר דינגו (סקאוט)
Daimler Scout Car (Dingo).jpg
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
שנת ייצור 1939 - 1945
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה

מלחמת העצמאות

מידע טכני
אורך 3.20 מטר
רוחב 1.70 מטר
גובה 1.50 מטר
משקל 3 טון
מהירות 88.5 קמ"ש
טווח פעולה 320 ק"מ
חימוש עיקרי ".303 ברן, "0.55 רובה בויס (רובה נגד טנקים)
מנוע מנוע בנזין 2.5 ליטר, 6 צילינדרים, 55 כ"ס, דיימלר
מיגון 30 מ"מ בחזית
צוות 2

שריונית הסיור דיימלר ( באנגלית: Daimler Scout Car) המכונה גם דינגו (על שם כלב הבר האוסטרלי דינגו) הייתה רכב משוריין קל תוצרת הממלכה המאוחדת שהייתה בשימוש נרחב בתקופת מלחמת העולם השנייה בעיקר למטרות סיור ותצפית. זו הייתה שריונית עם הנעה כפולה (4X4), בעלת שני אנשי צוות, קלה ומהירה יחסית, ששמשה למגוון יחידות. השיריונית נחשבה מוצלחת והמשיכה לשרת עשרות שנים אחרי המלחמה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בשריונית קלה עבור הצבא הבריטי הוביל בשנת 1938 להוצאת מפרט על ידי משרד המלחמה הבריטי לשריונית סיור קלה.

שלוש חברות בריטיות הגישו למשרד המלחמה את הצעותיהן: חברת אלויס (Alvis), בי. אס איי. (BSA), וחברת מוריס (Morris). מתוך הצעות אלה נבחרה הצעתה של חברת BSA.

הייצור עצמו הועבר לחברת דימלר (Daimler) שהייתה חברת בת של קונצרן BSA שעסקה בייצור מכוניות ומשאיות. השריונית נקראה בשם דימלר סקאוט, אולם נודעה בציבור בשם הנפוץ: "דינגו" שהיה שם הדגם שהוצע על ידי חברת אלויס.

מבנה השריונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאת הייתה השריונית הבריטית הטובה ביותר שיוצרה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא פותחה במטרה לסייר לאתר ולהודיע ליחידות השריון על מציאות שריון אויב. היא הייתה בעלת צללית נמוכה יחסית, מהירה, זריזה, מוגנת היטב מלפנים בזכות השריון הקדמי שהיה בעובי 30 מ"מ שהיה יוצא דופן לתקופה. המנוע הותקן מאחור. אחד החידושים והיתרונות הטכנולוגים שלה הייתה מערכת ההילוכים שכללה תבת הילוכים עם בורר מיוחד (Preselector Gearbox) וכן כללה גלגל תנופה שפעל על שמן. חידוש זה העניק לשריונית יכולת תנועה קדימה ואחורה בכל חמשת ההילוכים. בדגם הראשון הייתה מערכת ניהוג לכל ארבעת הגלגלים, אולם חידוש זה נזנח בדגם השני היות שנהגים חסרי נסיון התקשו בנהיגת השריונית.

למרות שמתחת למרכב שלה היה לוח פלדה שהותקן במטרה לאפשר נסיעה מעל למכשולים קטנים, היא הייתה פגיעה מאד למוקשים. לא היה בה גלגל רזרבי, אולם הדבר לא היה ממש חיוני היות שהגלגלים שלה לא היו פניאומטיים אלא עשויים מגומי מלא שאפשרו לנסוע גם ללא אוויר. למרות גלגלי הגומי הקשיחים לכאורה, הייתה הנסיעה בה נעימה וחלקה הודות למערכת בולמי זעזועים עצמאית. לשני אנשי הצוות היו כיסאות מסתובבים שאפשרו להם לנהוג לשני הכיוונים, וכן לאיש הצוות השני להפעיל בנוחיות מכשיר קשר מק. 19 או מקלע ברן. המנוע שלה פעל בשקט רב.

שריונית דינגו שהשתייכה ליחידה קנדית וננטשה עקב שקיעה במהלך הפשיטה על דייפ, צפון צרפת, אוגוסט 1942

מכשיר הקשר כלל שני מכלולים: מכלול A שאפשר שידור בקוד מורס ובדיבור למפקדה לטווח של עד 40 ק"מ, ומכלול B שהיה לדיבור בלבד ליחידות השריון הקרובות.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MK-I - דגם ראשון עם מערכת היגוי לארבעה גלגלים וגג נפתח בהחלקה בתוך מסילה.
    • MK-1A - גג מתקפל
    • MK-1B - תוספת של קירור מנוע בנסיעה לאחור.
  • MK-II - הנעה באמצעות שני גלגלים קדמיים.
  • MK-III - גג מתכת הוחלף לגג ברזנט. תוספת של אטימת מנוע למים. הוספת צינורות לשיגור רימוני עשן.

מסך כל חמשת הדגמים יוצרו 6,626 שריוניות מסוג דינגו. מתוכן נותרו במוזיאונים ובאוספים פרטיים כ- 57 יחידות.

  • לינקס סקאוט (Lynx Scaut Car) - חברת פורד קנדה ייצרה בוינדסור אונטריו (Windsdor, Ontario) שריונית זהה חיצונית בשם לינקס (Lynx). בעוד שמנוע הלינקס היה חזק יותר לעומת המנוע של הדינגו, הרי מערכות הממסר והקפיצים היו באיכות נמוכה יותר. הדגם הראשון יוצר כמו הדינגו ללא גג קשיח, ואילו לשני הוסף גג קשיח. סך הכל משני הדגמים ייוצרו 3,255 יחידות. מתוך מספר זה נותרו בעולם במוזיאונים ובאוספים פרטיים כ- 28 יחידות.‏[1]
    • MK-I
    • MK-II - המרכב חוזק. יוצרה ללא גג.
  • אוטובלינדה לינס (Autoblinda Lince) - רכב דומה לדינגו שפותח ויוצר על ידי חברת לנציה האיטלקית. בשנים 1943 - 1944 יוצרו 250 יחידות ששימשו את הצבא האיטלקי והגרמני.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריונית הדינגו הוכנסה לשימוש מבצעי ראשון עם הדיוויזיה המשוריינת הראשונה והדיוויזיה הרביעית במסגרת חיל המשלוח הבריטי לצרפת במערכה על צרפת בתחילת מאי 1940. מאות רכבים ננטשו על ידי חיל המשלוח הבריטי בדנקירק. מתוכם הושמשו כ- 200 רכבים ושרתו בעיקר כרכבי פיקוד בצבא הגרמני. (ראו תמונה משמאל).


מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השריונית סופקה על ידי הבריטים לצבא המצרי שעשה בה שימוש נרחב בתקופת מלחמת העצמאות. כך למשל בהתקפת הצבא המצרי על יד מרדכי ב- 23 במאי נעו חיילי חיל הרגלים המצרי בעקבות השריוניות ששמשו להם מחסה מאש הנשק הקל של המגינים. שריון קדמי זה שהיה עבה בהרבה לעומת זה של שאר השריוניות מסביר כנראה את העובדה שחיילי החי"ר המצריים נעו בעקבותיהן בביטחון יחסי והתקרבו בחסותן לגדרות החיצוניות של הקיבוץ ללא חשש להפגעות מאש הנק"ל של המגינים.

עדות חותכת לשימוש בשריוניות אלה בקרב זה נמצאה בסרט מתוך ארכיון הצבא המצרי שנעשה לצורכי הסברה ונמצא בעזה שננטשה על ידי הכוחות המצריים ב-1956 לאחר מבצע קדש.

שימוש בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתה של השריונית ככלי סיור קל, קטן, נייד וזריז, הביאה לשימוש רב בה עד 1952 כאשר הוכנסה לשימוש שריונית מתקדמת יותר מסוג דיימלר פרט (Daimler ferret) ("חמוס").

רכבים ששרדו ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיימלר דינגו (Daimler Dingo)

ארץ במוזיאונים וארגונים פרטיים סך הכל י"ח
אנגליה 5 16 21
בלגיה 2 2 4
הולנד 2 4 6
צרפת 3 3
פורטוגל 3 3
פולין 2 1 3
איטליה 1 1
טורקיה 1 1
שווייץ 1 1
מלזיה 3 3
ארצות הברית 4 4 8
קנדה 1 1 2
אוסטרליה 1 1
סך הכל 57 יחידות


פורד לינקס (Ford Lynx )

ארץ במוזיאונים וארגונים פרטיים סך הכל י"ח
הולנד 1 1
ישראל 3 3
קנדה 4 1 5
דרום אפריקה 1 1
הודו 2 2
מלזיה 3 3
אוסטרליה 1 10 11
סך הכל 26 יחידות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

http://the.shadoc.free.fr/Surviving_Dingo_Lynx_Scout_Cars.pdf


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה שריונית לינקס באתר מייפל לייף