דיכוי הגנה אווירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
AGM-88 הארם נישא מתחת לכנף F/A-18C הורנט

מבצעי דיכוי הגנה אוויריתאנגלית: Suppression of Enemy Air Defences, בקיצור: SEAD) נועדו לפגיעה במערכות המכ"ם של סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) ותותחי הנ"מ של האויב. פעולת אלו מתבצעות בדרך כלל בשעות הראשונות של המערכה, ונועדו לאפשר חופש טיסה לכלי הטיס התוקפים.

דיכוי הגנה אווירית כוללים את המרכיבים הבאים:

  • הפעלת לוחמה אלקטרונית לשיבוש פעולת המכ"מים של האויב.
  • תקיפה של סוללות הטק"א והנ"מ והמכ"מים שלהם. תקיפה כזו יכולה להיעשות באמצעות שימוש בנשק כללי כמו פצצות שימוש-כללי, מצרר, מונחות-לייזר או אחרות. כמו כן, קיימות מערכות נשק שתוכננו במיוחד למטרות דיכוי הגנה אווירית.

נשק שתוכנן במיוחד למטרת דיכוי הגנה אווירית הוא טיל נגד קרינה (באנגלית: Anti-radiation missile בקיצור: ARM). טיל זה משוגר מהאוויר או מהקרקע, מתביית על הקרינה הנפלטת ממכ"ם האויב, ובכך מביא להשמדתה של תחנת המכ"ם או להפסקת פעולתה על ידי מפעיליה, מחשש שתתגלה ותִפָּגע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]