SV40
 SV40 |
|
|---|---|
 |
|
מיון מדעי |
|
| ממלכה: | תאיים |
| קבוצה: | קבוצה I (נגיפי dsDNA) |
| משפחה: | Polyomaviridae |
| סוג: | Polyomavirus |
| מין: | Simian virus 40 |
SV40 (קיצור של Simian vacuolating virus 40 או Simian virus 40), הינו מין של נגיף מהסוג Polyomavirus, המצוי בקופים ובבני אדם. בדומה לנגיפים אחרים מהסוג Polyomavirus, נגיף זה הוא וירוס דנ"א המסוגל לגרום לגידולים, אך בדרך כלל נמצא כזיהום חבוי. הנגיף חולק דמיון מולקולרי וגנטי רב עם שני נגיפים נוספים במשפחה: JCV ו-BKV.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
הנגיף זוהה לראשונה בשנת 1960 בתרביות תאי כליה של מקוקי רזוס (Macaca mulatta), ששימשו לייצור חיסון כנגד נגיף הפוליו. מעריכים כי עשרות מיליונים בארצות הברית נחשפו לנגיף[1], בעיקר בעקבות חיסון שהופק מתאי כליה של קופים. בשנת 1961 הורתה הממשלה האמריקנית על כך שכל החיסונים החדשים יהיו נקיים מהנגיף, ואולם השימוש בחיסונים ישנים המשיך להתאפשר עד 1963.
שמו של הנגיף נגזר מהשפעתו על תאים נגועים של קופים ירוקים שפיתחו מספר יוצא דופן של חלוליות.
רצף הדנ"א המלא של הנגיף נמצא על ידי ולטר פירס וקבוצתו מאוניברסיטת גנט שבבלגיה בשנת 1978[2].
הנגיף שכיח באוכלוסיות רבות של קופי המקוק בטבע אולם לרוב במצב רדום, ולא מראה השפעות הנראות לעין על קופי מקוק, כלומר גורם למחלה לעתים נדירות. ואולם, בקופים בהם קיים ליקוי במערכת החיסונית, למשל בעקבות הדבקות ב-SIV (Simian Immunodeficiency Virus; נגיף הכשל החיסוני הנרכש בפרימטים), גורם SV40 למחלת כליות ולעתים למחלה במערכת העצבים. בבעלי חיים אחרים, ובמיוחד באוגרים, יכול SV40 לגרום לגידולים שונים, בדרך כלל סרקומות.
המנגנונים המולקולריים שבאמצעותם הנגיף מתרבה ומשנה את פעילות התא לא היו ידועים בעבר, ומחקרים שנעשו על הנגיף העצימו את הבנתם של הביולוגים על ביטוי גנים וויסות של גדילת תאים.
מבנה [עריכה]
נגיף הSV40 הינו נגיף קטן בגודל של 40 ננומטר בעל קפסיד איקוסהדרלי ללא מעטפת חיצונית (וירוס ערום). הקפסיד שלו מורכב מחלבוני מבנה VP 1-3, כשבעזרת החלבון VP 1 מצליח הנגיף לחדור לתאים בגוף. הגנום שלו הינו טבעתי, ומורכב מכ-5000 נוקלאוטידים, ובדומה לגנומים של polyomavirus אחרים, הגנום של SV40 מורכב משני מערכי גנים מבוטאים:
- גנים השייכים לאזור ה"מוקדם", המקודדים לחלבונים הדרושים להעתקה ויראלית, בהם אנטיגן-T גדול ואנטיגן-T קטן (large T Ag, small T Ag) וחלבון 17KT.
- גנים השייכים לאזור ה"מאוחר", המקודדים לחלבונים מבניים, בהם חלבוני מעטפת (VP1 ,VP2 ,VP3) ו-agnoprotein.
בין האזור ה"מוקדם" ל"מאוחר" נמצא מקור השכפול (Ori).
הדבקה ומחזור ההתרבות [עריכה]
הנגיף מצליח לחדור לתא על ידי הצמדות לקולטני MHC מסוג 1 הנמצאים על קרום התא בעזרת חלבון הקפסיד VP 1. מיד עם כניסתו לתא חומק הנגיף אל תוך הגרעין שם האנזים RNA פולימראז II מזהה את הפרומוטר של האזור ה"מוקדם" שלו, ויוצר mRNA אשר עובר שחבור (Splicing) המניב את האנטיגנים T גדול ו-T קטן (large-T Ag, small-T Ag).
בשלב הבא, נקשר חלבון T גדול אל מקור השכפול בגנום הנגיפי ומתווך את קישורו של DNA פולימראז ממקור תאי אל האתר. כתוצאה מכך מתחיל תהליך שכפול DNA. כמו כן חלבון T גדול מזרז את שעתוק הגנים המאוחרים של הנגיף אשר מניבים את חלבוני הקפסיד. חלבוני הקפסיד חוזרים חזרה אל תוך הגרעין מפני שתהליך האנקפסידציה (אריזת הגנום בקפסיד) מתרחש בתוך הגרעין.
התמרה סרטנית [עריכה]
מספר מחקרים רומזים על הקשר של SV40 למחלת הסרטן, בהתבסס על נוכחות כמויות גדולות יחסית של מה שעשוי להיות מקטעי דנ"א של SV40 בגידולים, בעיקר בסרטן מסוג מזותליומה ממאירה ולימפומה שאינה הודג'קין. ההתמרה מתרחשת ככל הנראה על ידי עיכוב חלבון P53 הנגרמת על ידי חלבוני T גדולים וקטנים של הנגיף. תפקידו של חלבון P53 היא לבצע בקרה מתמדת ולגלות מקרי מוטציה בדנ"א, שבעקבותיהם הוא יגרום לעצירת מחזור התא ויגייס חלבוני תיקון. אם המוטציה לא תתוקן, ידחוף P53 את התא לעבר אפופטוזיס על מנת למנוע את הפיכתו לסרטני.
אם זאת SV40 לא הוכח כגורם רשמי למחלת הסרטן באדם.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- CDC.gov - 'Simian Virus 40 (SV40), Polio Vaccine, and Cancer Q&A' (fact sheet), US Center for Disease Control
- David S. Goodsell, Simian Virus 40, RCSB Protein Data Bank
הערות שוליים [עריכה]
- ^ http://www.cdc.gov/nip/vacsafe/concerns/cancer/default.htm
- ^ Fiers W et al., Complete nucleotide-sequence of SV40 DNA, Nature, 273, 113-120, 1978
