מבצע רוטב

המבצעים "רוטב" ו"דורבן" היו סדרת גיחות של מטוסי תובלה של חיל האוויר הישראלי לתימן בשנים 1964–1966 כדי להצניח כלי נשק וציוד אחר למורדים המלוכניים שנלחמו נגד צבא מצרים בתקופת מלחמת האזרחים בתימן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 נרצח אימאם תימן אחמד בן יחיא חמיד אלדין, וכשבוע לאחר מכן בוצעה הפיכה צבאית בהשראת נאצר נגד יורשו, מוחמד אל-בדר, שהביא לפרוץ מלחמת האזרחים של צפון תימן.

במלחמה תמכו הבריטים, ששלטו בעדן, וערב הסעודית בכוחות המלוכנים בראשות מוחמד אל-בדר, בעוד מצרים תמכה ברפובליקנים. בעקבות כך, ראתה ישראל הזדמנות לגרום להכבדה על הכוחות המצריים, על מנת להחליש אותם ולמנוע מהם את היכולת לתקוף גם את ישראל.

בדצמבר 1963 פגש מנכ"ל משרד החוץ יעקב הרצוג את שר האוצר של אל-בדר, יחיא אל-חרסי, בלונדון. השר ביקש סיוע מישראל, ואף ביקר בישראל ב-20 בדצמבר ופגש באישים שונים, בהם שרת החוץ גולדה מאיר. סוכם בין הצדדים כי ישראל תסייע לתימן המישור המדיני וההסברתי, היכן שבכוחה לעשות זאת. על מנת לאפשר קשר ישיר בין הצדדים, סוכם כי המלוכנים יפתחו נציגות רשמית בפריז וכי ישראל תשא בהוצאות במשך ששה חודשים. בתמורה התחייבו המלוכנים כי במידה ויעלה בידם לבסס שליטה על הממלכה, תכיר ממלכת תימן בישראל.

עבד אל-רחמן, דודו של האימאם ששימש כשליחו בלונדון, מסר דרך חבר הפרלמנט הבריטי סיר פיצרוי מקלין לנספח הצבאי הישראלי בלונדון, כי האימאם מוכן לקבל נשק מישראל. מקלין קישר בין הנספח לבין שני קולונלים בריטיים בדימוס שפעלו לטובת המלוכנים, שביקרו בישראל בפברואר 1964 וביקשו סיוע בפיתרון בעיה לוגיסטית: קווי האספקה המלוכנים לא הצליחו לספק סיוע לכוחות הנסיך עבדאללה בן חסן, שפעלו כ-30 ק"מ ממזרח לצנעא, ולדעתם הדרך היחידה לסייע להם הייתה בהצנחת סיוע מוטס.

המבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים טסו לתימן בשעות הלילה לאורך חופי סעודיה, ולאחר שהצניחו את הציוד המשיכו לג'יבוטי, שהייתה אז תחת שלטון צרפתי, חנו שם לתדלוק, וחזרו לישראל. במבצעים "רוטב ו"דורבן" השתתפו מטוסי סטרטוקרוזר, שקיימו 14 טיסות מבסיס תל נוף לתימן^[1]. הטיסה הראשונה בפיקודו של מפקד טייסת 120 יצאה ב-31 במרץ 1964 והטיסה האחרונה יצאה ב-5 במאי 1966.

מבצעים אלה, שנערכו בתיאום עם שירות הביון החשאי הבריטי, נועדו לסייע לרתק לתימן כוחות צבא מצריים כדי להרחיקם מקו החזית מול ישראל. במהלך המבצעים הציע המתאם הבריטי, טוני בויל, שמטוסי חיל האוויר הישראלי יפציצו את שדה התעופה של צנעא. מפקד חיל האוויר עזר ויצמן הסכים לבצע זאת, אך ראש הממשלה לוי אשכול אסר על כך^[2].

במבצעים השתתפו ארבעה אלחוטנים מיחידה 8200 שנועדו לעזור באבטחת המטוסים באמצעות האזנה ולהתריע מפני התקרבות מטוסי אויב. על כך קיבלו תעודת הערכה מהרמטכ"ל יצחק רבין.^[3]

באותה הזדמנות החדיר המוסד סוכנים לתימן, בעיקר כדי להשיג מידע מודיעיני על הצבא המצרי.

דבר קיומם של המבצעים "רוטב" ו"דורבן" נחשף רשמית בישראל בשנות האלפיים.