עזר ויצמן

עזר ויצמן תאריך לידה 15 ביוני 1924 תאריך פטירה 24 באפריל 2005 ממשלות 15, 18, 21, 22, 23 כנסות 9, 11 - 12 סיעות הליכוד, יחד, המערך (השני), העבודה תפקידים בולטים נשיא המדינה שר הביטחון שר התחבורה שר המדע והטכנולוגיה מפקד חיל האוויר

עזר ויצמן עזר ויצמן בסרבל טייס של הלופטוואפה, בעת שירותו כטייס אוויה S-199 בחיל האוויר הישראלי. השתייכות ההגנה הצבא הבריטי חיל האוויר המלכותי ארגון צבאי לאומי צבא הגנה לישראל תקופת שירות 1941 - 15 בדצמבר 1969 דרגה אלוף תפקידים צבאיים טייס קרב, ממקימי חיל האוויר הישראלי, מפקד בסיס חיל האוויר בחצור, מפקד חיל האוויר הישראלי, ראש אג"ם מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה   מלחמת העצמאות   מלחמת ששת הימים פעולת כראמה   מלחמת ההתשה

עזר ויצמן (15 ביוני 1924 - 24 באפריל 2005) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי שכיהן כנשיאה השביעי של מדינת ישראל לאחר קריירה ארוכה בפוליטיקה הישראלית ובצבא הגנה לישראל.

ויצמן החל את דרכו הצבאית בהתנדבות לצבא הבריטי, במהלכה הפך לטייס בחיל האוויר המלכותי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לאצ"ל ובהמשך להגנה, כטייס בשרות האוויר, ממנו צמח חיל האוויר הישראלי, שלימים היה מפקדו השישי. בתפקידו הבא שימש כראש אג"ם והיה מאדריכלי הניצחון במלחמת ששת הימים.

לאחר שחרורו החל את דרכו הפוליטית בתנועת החרות והליכוד הימניות, מטעמן נבחר לראשונה לשמש כחבר הכנסת וכשר ביטחון. בהמשך הקים את מפלגת המרכז יחד מטעמה שימש כשר בלי תיק בממשלת האחדות ואיתה הצטרף למערך בה היה לסמן שמאלי. ב-1992 פרש מהכנסת ולאחר שנה נבחר, כנציג המערך, לכהן כנשיא המדינה. לאחר שנבחר שנית ב-1998 החלו להתפרסם נגדו חשדות לפלילים. אלו לא הובילו לכתב אישום אך גרמו להתפטרותו מהנשיאות ופרישתו מהחיים הציבוריים בשנת 2000.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

עזר ויצמן נולד בתל אביב בשנת 1924 וגדל בחיפה. אביו, יחיאל (חיליק) ויצמן, היה אחיו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, ומשפחתו היא משפחה ציונית. אמו של ויצמן, יהודית, הייתה בת הרופא גרשון יצחק קרישבסקי[1] ובתיה למשפחת הירשפלד, ממייסדי ראשון לציון. עזר נקרא על שם סבו, עוזר. בילדותו גדל בבית שענייני השעה היו נדונים בו, ושמשו כרקע להתפתחותו האישית. בעודו ילד פגש בצ'ארלס אורד וינגייט, וכנער מתבגר בשנות המנדט הבריטי, רצה לתרום למאמץ הלאומי. בגיל 17, בשנת 1941 עבר קורס מ"כים בג'וערה מטעם ארגון ההגנה.

מלחמת העולם השנייה ולאחריה

בשנת 1942 נפל בן דודו מיכאל ויצמן (בנו של חיים ויצמן), שהיה טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. אירוע זה השפיע על עזר ויצמן הצעיר, ששאף להיות טייס. הוא עבר קורס טיס אזרחי, וקיבל רישיון טיס אזרחי עוד בטרם התגייס. ב-2 בספטמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי. בתחילה שימש כנהג תובלה בחיל האוויר, ושהה בשולי הקרבות במדבר המערבי. שירות מסוג זה תיסכל את ויצמן, אשר שאף לתרום למאמץ המלחמתי, ולא ויתר על שאיפתו להיות לטייס. בקיץ 1943 הגשים את שאיפתו והתקבל לקורס טיס, אשר התקיים ברודזיה, אותו סיים בשנת 1945. הוא שירת זמן מה בהודו כטייס, ובשנת 1946 השתחרר מן הצבא הבריטי, ונסע ללמוד תעופה בלונדון באופן פרטי.

בהשפעת ידידים שפגש בלונדון הצטרף אל ארגון האצ"ל בשנת 1946. בשנת 1947, בסמוך להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, פנו אליו אנשי "ההגנה" כי יצטרף ל"שרות האוויר לישראל", שהיה גרעינו של חיל האוויר העתיד לקום. לאחר שנועץ עם אנשי האצ"ל, קיבל את הפנייה, והיה לאחד ממקימי חיל האוויר החדש.

חיל האוויר

בזמן מלחמת העצמאות היה ויצמן למפקדה של טייסת הנגב שמקום מושבה היה בניר עם. בתוקף תפקידו הטיס מזון, תחמושת ואספקה לישובים הנצורים בנגב ובגוש עציון, ונשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמיט" ולהטיס אחד מהם לישראל אשר מיד הוחש לקרב בהפצצת הטור המצרי המשוריין אשר היה באותה עת באשדוד. ב-7 בינואר 1949 השתתף בקרב אוויר של 4 מטוסי ספיטפייר ישראליים מול 14 מטוסי טמפסט ו-ספיטפייר של חיל האוויר הבריטי, שחדרו לנגב, בו הופלו מספר מטוסים בריטיים.

מטוס הספיט השחור, ששימש כמטוסו האישי של ויצמן בשירותו בצה"ל

ויצמן שירת בחיל האוויר כטייס קרב וכמפקד. ב-1951 נשלח לאקדמיה הצבאית הבריטית לפיקוד ולמטה, ועם שובו הפך למפקד טייסת מטוסי הקרב הסילוניים הראשונים של צה"ל, מטוסי ה"מטאור". במלחמת סיני בשנת 1956 היה מפקד בסיס חצור. על פי הנוהג המושרש בחיל האוויר הישראלי, גם בתפקיד זה נתן מופת אישי כאשר יצא בעצמו לגיחות קרב במטוס סילון מסוג אוראגן.

ב-25 ביולי 1958 מונה למפקדו השישי של החיל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1966. שנותיו כמפקד החיל היו שנים של התעצמות ובניין הכוח, והכנת החיל לקראת הגדול בהשגיו - "מבצע מוקד" להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב על הקרקע בתחילת מלחמת ששת הימים. נודע כמי שאימץ את הסיסמה "הטובים לטיס", והטמיע אותה בחיל ובציבור.

ראש אג"ם

תפקידו הבא בצה"ל היה ראש אג"ם. תפקיד זה היה בעל חשיבות עליונה בצה"ל אשר הכין עצמו למלחמה. בשנת 1967 הפכה המתיחות בין ישראל ובין מדינות ערב לוודאות כי בקרוב תפרוץ מלחמה. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של חרדה, ורבים היססו בדבר הדרך שבה יש לפעול אל מול האיום הערבי, שנראה כאיום קיומי. ויצמן עצמו נקט בטון תקיף, והיה ממצדדי הנחתת מכה מקדימה על מדינות ערב, אל מול היסוסי ראש הממשלה, לוי אשכול. טרם מינויו של משה דיין לשר הביטחון הגיע ויצמן ללשכתו של אשכול ואמר: "אשכול, תן פקודה וצה"ל יצא למלחמה. למה לך את משה דיין? מי צריך את יגאל אלון? יש לנו צבא חזק והוא רק ממתין לפקודה שלך. תן לנו פקודה לצאת למלחמה ואנו ננצח."‏

אירוע עליו מספר ויצמן בספרו הביוגרפי "לך שמים לך ארץ" זכה ברבות הימים למעמד מכובד. ויצמן סיפר כי ב-23 במאי 1967 נקרא אל ביתו של הרמטכ"ל יצחק רבין, שם מסר לו רבין כי "סיבכתי את מדינת ישראל בגלל סדרת טעויות שעשיתי... אני מאמין שמי שטעה צריך ללכת. אני טעיתי. האם תקבל עליך את תפקיד הרמטכ"ל?". ויצמן סירב להצעה, בטענה שהדבר יביא לדמורליזציה בצה"ל, והציע לרבין לנוח. ביומיים שלאחר מכן פיקד ויצמן על הצבא בפועל, והוציא פקודות למפקדי הצבא לסיכום ההכנות הסופיות למלחמה. ראש הממשלה אשכול אישר בדיעבד פקודות אלו שניתנו ללא אישור הרמטכ"ל. ויצמן הפיץ כי הרמטכ"ל לקה ב"הרעלת ניקוטין". ב-25 במאי 1967 חזר רבין לתפקוד מלא, והיה לרמטכ"ל אשר פיקד על צה"ל בניצחונו הגדול במלחמת ששת הימים.

אין לדעת איזה חשיבות יש לייחס לאירוע זה, אך ללא כל קשר אליו נזקף לזכותו של ויצמן חלק נכבד בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, בבניין הכוח היבשתי והאווירי, ובהכנת התכניות למלחמה.

לאחר סיום המלחמה נשאר ויצמן בתפקיד ראש אג"ם, מתוך תקווה שלאחר סיום כהונת חיים בר לב (שהחליף את רבין) ימונה הוא לרמטכ"ל. תקופה זו הייתה תקופה סוערת. ויצמן היה בעל תפקיד בלחימה במחבלים בבקעת הירדן לצידו של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי, והיה לו חלק בפיקוד על פעולת צה"ל בכראמה. כן היה לו חלק בבניין המעוזים בקו בר לב, ובפיקוד על הכוחות ובהתוויית המדיניות בחודשיה הראשונים של מלחמת ההתשה.

משנראה כי לא יקבל את תפקיד הרמטכ"ל, אם בשל היותו איש חיל האוויר, אם בשל דעותיו הפוליטיות שנטו לימין, פרש מצה"ל במפתיע ב-15 בדצמבר 1969, ובאותו הערב כבר מונה לשר התחבורה מטעם גח"ל, מפלגתו של מנחם בגין שהייתה אז שותפה לממשלת ליכוד לאומי בראשותה של גולדה מאיר.

צעדים ראשונים בפוליטיקה

בתפקידו כשר התחבורה שימש שמונה חודשים. באוגוסט 1970 פרשה גח"ל מן הממשלה במחאה על הסכמת הממשלה לדון ב"תוכנית רוג'רס", תוכנית שלום של שר החוץ האמריקני ויליאם פירס רוג'רס. לאחר הפרישה מן הממשלה מונה ויצמן ליו"ר תנועת החרות. מחוץ לממשלה התערערו יחסיו עם מנחם בגין, ובשנת 1972 פרש מן הפוליטיקה, אם כי נותר חבר בתנועת החרות. ויצמן פנה לעסקים פרטיים.

במלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים, והיה לעוזרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר.

בתקופה זו הציג עזר ויצמן דעות ברורות, ישירות ובוטות, הנוטות לצד הניצי של המפה הפוליטית. בדבריו אז, טען ויצמן שהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם לבה ההיסטורי של ארץ ישראל, וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בתקופה זו, טען ויצמן שגבולה המזרחי של מדינת ישראל צריך להיות נהר הירדן, ואילו את הבעיה הדמוגרפית יש לפתור באמצעות עלייה מאסיבית של יהודי התפוצות. ויצמן תמך בישראל חזקה, בעלת כוח הרתעה. רק אז, לדעת ויצמן, יראו הערבים כי אין בכוחם להכריע את ישראל, והדבר יביא לשלום המקווה.

שר הביטחון

עזר ויצמן עם נשיא מצרים סאדאת וראש הממשלה מנחם בגין בקמפ דייויד, 7 בספטמבר 1978

ב-1976 חזר ויצמן ל"חרות" עם תחילת מערכת הבחירות, שהביאה בסופה למהפך פוליטי. יש אומרים כי לוויצמן היה חלק חשוב בעליית רשימת הליכוד, בה הייתה חרות המרכיב העיקרי, לשלטון ב-1977 (המהפך). בעקבות הבחירות הפך ויצמן לחבר הכנסת והתמנה לשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין, ובתקופת כהונתו נערך "מבצע ליטאני", והתקבלה ההחלטה על פיתוחו של מטוס הקרב "לביא". כשר ביטחון החליט ויצמן על מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל צה"ל.

ב-14 בנובמבר 1977 נפצע בתאונת דרכים קשה בכביש גהה. עם ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת בארץ היה מאושפז בבית החולים, והקדיש את כל אונו ומרצו להשגת השלום, בו החל לראות יעד נכסף, אפילו במחיר ויתורים טריטוריאליים. הוא פיתח יחסים אישיים נלבבים עם סאדאת, ואף ביקר בקהיר באופן ספונטאני ב-20 בדצמבר 1977 ועמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום בקהיר בינואר 1978. ייתכן שאז חל המפנה בדעותיו, שהביא בסופו של דבר לפרישתו מן הממשלה. הוא החל להשמיע דעות כנגד ההתנחלויות, וכנגד התנהלותה של ממשלת בגין. הדברים הגיעו לידי משבר ב-25 במאי 1980. לאחר שנשא נאום ארוך כנגד הקיצוץ בתקציב הביטחון, וכנגד הדרך בה מנהל בגין את השיחות עם מצרים, התפטר ויצמן מתפקיד שר הביטחון.

בממשלות האחדות

לאחר התפטרותו שקל ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין (שהיה גיסו), ועקב כך סולק מ"חרות". במשך ארבע שנים היה איש עסקים. במרס 1984 ייסד מפלגה חדשה בשם "יחד" וזו זכתה בשלושה מושבים בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984). יחד עם ויצמן נבחרו לכנסת מטעם יחד בנימין בן אליעזר ושלמה עמר. לאור התוצאות הסתבר כי המפלגה הפכה ללשון המאזניים היכולה להכריע לטובת כל אחת משתי המפלגות הגדולות. ויצמן בחר לעמוד לצד המערך ובכך לכפות הקמת ממשלת אחדות לאומית, כהמלצתו, בין השאר, של נשיא המדינה חיים הרצוג. בממשלת האחדות הייתה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר ומספר שרים שווה למערך ולליכוד. ויצמן הצטרף לממשלה כשר בלי תיק וכחבר הקבינט המצומצם מטעם גוש המערך. לאחר הקמת ממשלת האחדות פרשו מהמערך חברי הכנסת של מפ"ם וחבר הכנסת יוסי שריד, וויצמן הצטרף עם מפלגתו למפלגת העבודה, באוקטובר 1986. בממשלת האחדות היה ויצמן לסמן שמאלי, ותמך בהחזרת השטחים, ובמשא ומתן עם אש"ף.

ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת האחדות הלאומית שבראשות יצחק שמיר. בסוף 1989 דרש שמיר לסלקו מהממשלה, עקב מגעים שקיים עם אנשי הארגון לשחרור פלסטין. המגעים עם אש"ף נאסרו בחוק, ונחשבו לטאבו. במשך שנים היו מגעים אלו נחלתם של אנשי שמאל קיצוניים, משולי המפה הפוליטית, כאורי אבנרי, או אייבי נתן. יש הטוענים שהעובדה ששר בממשלה, אשר היה בעברו מפקד בכיר בצה"ל, קיים מגעים עם אש"ף, שינה את יחסם של ישראלים רבים לאש"ף וליאסר ערפאת, והכשירה את הדרך למגעים שהובילו לאחר מכן להסכמי אוסלו^{[דרוש מקור]}. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית התפטר מהכנסת ב-3 בפברואר 1992, והודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים והוחלף בסאלח טריף בכנסת.

נשיא המדינה

הנשיא ויצמן ורעייתו ראומה עם פרופ' דב גולדברגר

לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בשנת 1992, השתנה הרכבה של הכנסת, וניצחון השמאל אשר איפשר לרבין להרכיב ממשלה, איפשר גם להריץ את ויצמן למשרת הנשיא. ויצמן נבחר כמועמד מפלגת העבודה לנשיאות מול שלמה הלל ואריה אליאב. ב-24 במרץ 1993 התקיימו הבחירות לנשיאות המדינה. מול ויצמן התמודד כמועמד הימין חבר הכנסת (הליכוד) דב שילנסקי. ויצמן נבחר לכהונת הנשיא ברוב של 66 מול 53.

ב-13 במאי 1993 החל לכהן כנשיא המדינה. ויצמן נחשב לנשיא אהוד ופופולרי "שירד אל העם". ישירותו ועממיותו הוסיפו לו לווית חן צברית, שנתנה ייחוד וסממן פלמ"חניקי לשירותו בתפקיד.

במהלך כהונתו היו למדינת ישראל הישגים כהסכם השלום עם ירדן, שוויצמן נכח בחתימתו בטקס בערבה ב-26 באוקטובר 1994, לצדם של יצחק רבין, חוסיין מלך ירדן ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון. מאידך, היו אלו שנים של לחימה קשה בלבנון שגבתה הרוגים רבים, של טרור קטלני ושל הטראומה הלאומית שברצח יצחק רבין. בעניין המשא ומתן עם אש"ף שהתקיים בצל הטרור, ובייחוד לאחר הפיגוע בבית ליד בסוף שנת 1994, אמר ויצמן כי בשל המצב "יש להשהות את המשא ומתן עם אש"ף".

הנשיא ויצמן הקפיד לפקוד כל אחת מהמשפחות השכולות לביקור תנחומים. כמו כן הירבה לבקר אצל הפצועים ולעודד את רוחם.

ויצמן היה בררני בשימוש בסמכות המוקנית לו על מנת לקצוב את עונשם של אסירי עולם שהורשעו בביצוע רצח.

ויצמן לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. בזמן ממשלת רבין קרא להאט את קצב המשא ומתן בתקופת הפיגועים ומנגד קרא למשא ומתן עם סוריה על עתיד הגולן. בניסיון לחמם את תהליך השלום עם הפלסטינים לאחר עליית בנימין נתניהו לשלטון, הזמין בשנת 1996 את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לביקור פרטי בביתו בקיסריה. עם כל זאת, הוא נבחר ברוב גדול בהתמודדות עם שאול עמור, איש הליכוד, לכהונה שנייה כנשיא במרץ 1998. הייתה זו הפעם הראשונה בה התמודד אדם מול נשיא מדינה מכהן, וכתוצאה מכך שונה חוק יסוד: נשיא המדינה כך שנשיא ייכהן לתקופה רציפה ובודדת של שבע שנים.

בסוף 1999 פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר הכנסת וכשר. העניין הועבר לחקירת המשטרה, שחקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בתפקידו, והצהיר כי אין בכוונתו להתפטר. ב-24 במאי 2000 פרסם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, חוות דעת שלפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, ומחמת התיישנות עבירות אחרות. חוות דעת זו הותירה בידיו את האפשרות להשאר בתפקידו, אך ויצמן נכנע ללחץ הציבורי והתפטר מתפקיד נשיא המדינה. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-13 ביולי 2000, כשבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד.

לאחר התפטרותו מיעט ויצמן להתבטא בענייני השעה. בתחילת 2001 אמר כי הוא תומך במועמדותו של אריאל שרון לראשות הממשלה.

ויצמן נפטר ב-24 באפריל 2005 כאשר משפחתו לצדו בביתו שבקיסריה, אחרי חודשים ארוכים בהם מצב בריאותו היה רופף. הוא נקבר בבית העלמין של אור עקיבא, בסמוך לבנו שאולי וכלתו רחל.

חייו האישיים, אישיותו ומורשתו

רעייתו של ויצמן, ראומה ויצמן נפגשת עם הילרי קלינטון

בשנת 1946 נפגש ויצמן עם ראומה שוורץ (אחותה של רות דיין), בקונגרס הציוני בעיר בזל. הוא הציע לה לטוס עמו בחזרה ללונדון במטוסו אך היא סרבה. שלוש שנים לאחר מכן עצר ויצמן טרמפ לנערה, וגילה כי זו ראומה. מאז לא נפרדו השניים. הם נישאו ב-1950 בחצר ביתו של מפקד ירושלים דאז, משה דיין, בוילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים. לזוג נולדו בן, שאולי, ובת, מיכל. שאולי נפצע קשה בחזית התעלה במלחמת ההתשה, ובשנת 1991 נהרג עם אשתו בתאונת דרכים. שאולי ואשתו נטמנו בבית הקברות באור עקיבא, ועזר ויצמן ואשתו ראומה רכשו חלקת קבר סמוכה, שתשמש אותם בבוא יומם.

כשהיה פרח טייס בחיל האוויר הבריטי התקנא ויצמן באחד ממפקדיו שהיה טס בסופי שבוע על מטוס ספיטפייר משלו, המטוס היה צבוע שחור ולאורכו ברק אדום עם ראש חץ. כשהוציא צה"ל בשנות החמישים את הספיטפיירים משירות, ביקש עזר להשאיר לו מטוס אחד ולבקשתו נצבע המטוס בשחור עם ברק אדום לאורכו. שנים רבות הטיס עזר את ה'ספיט השחור'. בשנת 1974 הפסיק להטיס מטוס זה, אך המטוס נשאר כ'ספיט השחור של עזר ויצמן'.

ויצמן שמר על כושר טיסה עד גיל מאוחר, וגם לאחר שהפסיק להטיס את הספיט שמר עד זקנתו על כושר טיסה במוזיאון חיל האוויר בחצרים. בהיותו בן 72 שנה, בשנת 1996, סיים ויצמן הסבה להטסת מסוק מסוג "אנפה".

ויצמן היה ידוע בלשונו החריפה, ובסגנון הישיר בו התבטא. אלו אף הכשילו אותו לעתים. כפוליטיקאי היה סגנון התבטאותו לסימן היכר שלו, שאף היווה לו יתרון פוליטי. כנשיא היו התבטאויות אלו למכשלה. זכורות התבטאויותיו בנושא ההומוסקסואלים^{[דרושה הבהרה]}, וכן התבטאותו כלפי החיילת אליס מילר, שדיברה עמו בטלפון וביקשה להיות טייסת, ולה ענה כי אישה אינה יכולה להיות טייסת, כשם שגבר אינו סורג גרביים. כמו כן, ידוע נאומו בטקס הלוויית יצחק רבין, במיוחד ההתבטאות "אני כשלעצמי יחסרו לי השעות שישבתי ודיברתי איתו. יחסרו לי אותן השעות שישבנו לבד, אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים"‏.

ויצמן היה, לדעת רבים^{[דרוש מקור]}, סמל לישראל המתחדשת, הצברית. ישיר ובוטה לעתים, אך בעל חן אישי לא מבוטל. הוא עבר דרך פוליטית ארוכה, מהתמיכה ב"ארץ ישראל השלמה" ועד התפשרות טריטוריאלית ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. הטרגדיה האישית שעבר עם פציעתו הקשה של בנו, והתחנות שעבר בדרכו - הצבא הבריטי, הלחימה במסגרת חיל האוויר במלחמות ישראל והדרך הפוליטית, הפכו אותו לסמל ולמושא אהדה של רבים בציבור הישראלי^{[דרוש מקור]}, אף לאחר פרישתו משירות הציבור.

שנה לאחר פטירתו הוציאה רשות הדואר בול לזכרו.

לקריאה נוספת

ספריו

• לך שמים, לך ארץ (אוטוביוגרפיה, 1974).
• הקרב על השלום (1981).
• רות, סוף, על תקופת נשיאותו.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עזר ויצמן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עזר ויצמן

• עזר ויצמן, באתר של נשיא מדינת ישראל.
• שילה הטיס רולף, עזר ויצמן, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998.
• עזר ויצמן, באתר הכנסת
• עזר ויצמן, באתר "ניחוח ישראלי".
• דן סלע, ‏עזר ויצמן, המפקד השישי (יולי 1958 - אפריל 1966), באתר חיל האוויר הישראלי
• אריה חשביה, עזר, דבר, 13 ביוני 1969, המשך
• לקט מאמרים על עזר ויצמן עם סיום תפקידו כמפקד חיל האוויר, בטאון חיל האוויר 70, מרץ 1966, עמ' 27-6, באתר הספרייה הדיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
• הספדים לויצמן, באתר מעריב (24 באפריל 2005):
  • הידיעה על מותו
  • חייו של עזר ויצמן בתמונות
  • הלשון החדה של "עייזר" ויצמן
  • תגובות של אנשי ציבור על מותו של ויצמן
• הספדים לעזר ויצמן, באתר נענע (24 באפריל 2005):
  • סיפור חייו.
  • דברי פרידה מאת פוליטיקאים.
• הספדים לעזר ויצמן, באתר ynet.
• עזר ויצמן, באתר nfc
• קרבות אוויר עם הבריטים.
• עזר ויצמן, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
• עזר ויצמן, באנציקלופדיה ynet

הערות שוליים

ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)

ראשי אג"ם: יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · יוסף אבידר · מאיר עמית · חיים לסקוב · צבי צור · מאיר זורע · יצחק רבין · חיים בר-לב · עזר ויצמן · דוד אלעזר · ישראל טל · רחבעם זאבי · יצחק חופי · הרצל שפיר · יקותיאל אדם · רפאל איתן · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין ראשי אמ"ץ: דני חלוץ · גיורא איילנד · דן הראל · ישראל זיו · גדי אייזנקוט · טל רוסו · יעקב אייש