עזר ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזר ויצמן
Ezer Weizman 1978-2.jpg
תאריך לידה 15 ביוני 1924
תאריך פטירה 24 באפריל 2005 (בגיל 80)
ממשלות 15, 18, 21, 22, 23
כנסות 9, 11 - 12
סיעה הליכוד, יחד, המערך (השני), העבודה
תפקידים בולטים

עזר ויצמן (15 ביוני 1924 - 24 באפריל 2005) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי שכיהן כנשיאה השביעי של מדינת ישראל לאחר קריירה ארוכה בפוליטיקה הישראלית ובצבא הגנה לישראל.

ויצמן החל את דרכו הצבאית בהתנדבות לצבא הבריטי, במהלכה הפך לטייס בחיל האוויר המלכותי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לאצ"ל ובהמשך להגנה, כטייס בשרות האוויר, ממנו צמח חיל האוויר הישראלי, שלימים היה מפקדו השישי. בתפקידו הבא שימש כראש אג"ם והיה מאדריכלי הניצחון במלחמת ששת הימים.

לאחר שחרורו החל את דרכו הפוליטית בתנועת החרות והליכוד הימניות, מטעמן נבחר לראשונה לשמש כחבר הכנסת וכשר ביטחון. בהמשך הקים את מפלגת המרכז יחד מטעמה שימש כשר בלי תיק בממשלת האחדות ואיתה הצטרף למערך בה היה לסמן שמאלי. ב-1992 פרש מהכנסת ולאחר שנה נבחר, כנציג המערך, לכהן כנשיא המדינה. לאחר שנבחר שנית ב-1998 החלו להתפרסם נגדו חשדות לפלילים. אלו לא הובילו לכתב אישום אך גרמו להתפטרותו מהנשיאות ופרישתו מהחיים הציבוריים בשנת 2000.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזר ויצמן נולד בתל אביב בשנת 1924 וגדל בחיפה. את לימודיו עשה בבית הספר הריאלי.

אביו, יחיאל (חיליק) ויצמן, היה אחיו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן. אמו של ויצמן, יהודית, הייתה בת הרופא גרשון יצחק קרישבסקי ובתיה למשפחת הירשפלד, ממייסדי ראשון לציון. עזר נקרא על שם סבו מצד אביו, עוזר. בילדותו גדל בבית שענייני השעה היו נדונים בו, ושמשו כרקע להתפתחותו האישית. בעודו ילד פגש בצ'ארלס אורד וינגייט, וכנער מתבגר בשנות המנדט הבריטי, רצה לתרום למאמץ הלאומי. בגיל 17, בשנת 1941 עבר קורס מ"כים בג'וערה מטעם ארגון ההגנה.

עזר ויצמן
EzerVizmanPilot.jpg
עזר ויצמן בעת שירותו כטייס אוויה S-199 בחיל האוויר הישראלי
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
Ensign of the Royal Air Force.svg חיל האוויר המלכותי
Irgun.svg ארגון צבאי לאומי
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1941 - 15 בדצמבר 1969
דרגה OR5n6b RAF Sergeant Acr.svg סמל צוות אוויר
אלוף (אוויר) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה

מלחמת העולם השנייה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 נפל בן דודו מיכאל ויצמן (בנו של חיים ויצמן), שהיה טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. אירוע זה השפיע על עזר ויצמן הצעיר, ששאף להיות טייס. הוא עבר קורס טיס אזרחי, וקיבל רישיון טיס אזרחי עוד בטרם התגייס. ב-2 בספטמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי. בתחילה שימש כנהג תובלה בחיל האוויר, ושהה בשולי הקרבות במדבר המערבי. שירות מסוג זה תיסכל את ויצמן, אשר שאף לתרום למאמץ המלחמתי, ולא ויתר על שאיפתו להיות לטייס. בקיץ 1943 הגשים את שאיפתו והתקבל לקורס טיס, אשר התקיים ברודזיה, אותו סיים בשנת 1945. הוא שירת זמן מה בהודו כטייס על מטוס הת'נדרבולט, ובשנת 1946 השתחרר מן הצבא הבריטי, ונסע ללמוד תעופה בלונדון באופן פרטי.

בהשפעת ידידים שפגש בלונדון הצטרף אל ארגון האצ"ל בשנת 1946. בשנת 1947, בסמוך להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, פנו אליו אנשי "ההגנה" כי יצטרף ל"שרות האוויר לישראל", שהיה גרעינו של חיל האוויר העתיד לקום. לאחר שנועץ עם אנשי האצ"ל, קיבל את הפנייה, והיה לאחד ממקימי חיל האוויר החדש‏[1].

חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העצמאות היה ויצמן למפקדה של טייסת הנגב שמקום מושבה היה בניר עם. בתוקף תפקידו הטיס מזון, תחמושת ואספקה ליישובים הנצורים בנגב ובגוש עציון, ונשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמיט" ולהטיס אחד מהם לישראל אשר מיד הוחש לקרב בהפצצת הטור המצרי המשוריין אשר היה באותה עת באשדוד. ב-7 בינואר 1949 השתתף בתקרית האוויר הישראלית-בריטית - קרב אוויר של 4 מטוסי ספיטפייר ישראליים מול 14 מטוסי טמפסט וספיטפייר של חיל האוויר הבריטי, שחדרו לנגב, בו הופלו חמישה מטוסים בריטיים.

מטוס הספיט השחור, ששימש כמטוסו האישי של ויצמן בשירותו בצה"ל

ויצמן שירת בחיל האוויר כטייס קרב וכמפקד, הוא שימש סגן מפקד טייסת 101 ובמרץ 1949 מונה למפקדה, כמפקד הטייסת העביר אותה מבסיס חצור שנסגר לרמת דוד. ב-1951 נשלח לאקדמיה הצבאית הבריטית לפיקוד ולמטה, ועם שובו הפך למפקד הטיל עליו חיים לסקוב, מפקד חיל-האוויר, לארגן קורס מתקדם לקצינים, כמו כן השתתף בהקמת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. באוקטובר 1953 קיבל את הפיקוד על בסיס רמת דוד, עליו פיקד עד ראשית 1956‏[2], בפברואר 1956 מונה למפקד כנף 4 בחצור, הוא שירת בתפקיד זה במלחמת סיני, על פי הנוהג המושרש בחיל האוויר הישראלי, גם בתפקיד זה נתן מופת אישי כאשר יצא בעצמו לגיחות קרב במטוס סילון מסוג אוראגן.

ב-25 ביולי 1958 מונה למפקדו השישי של החיל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1966. שנותיו כמפקד החיל היו שנים של התעצמות ובניין הכוח, והכנת החיל לקראת הגדול בהשגיו - "מבצע מוקד" להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב על הקרקע בתחילת מלחמת ששת הימים. נודע כמי שאימץ את הסיסמה "הטובים לטיס", והטמיע אותה בחיל ובציבור.

ראש אג"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו הבא בצה"ל היה ראש אג"ם. תפקיד זה היה בעל חשיבות עליונה בצה"ל אשר הכין עצמו למלחמה. בשנת 1967 הפכה המתיחות בין ישראל ובין מדינות ערב לוודאות כי בקרוב תפרוץ מלחמה. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של חרדה, ורבים היססו בדבר הדרך שבה יש לפעול אל מול האיום הערבי, שנראה כאיום קיומי. ויצמן עצמו נקט בטון תקיף, והיה ממצדדי הנחתת מכה מקדימה על מדינות ערב, אל מול היסוסי ראש הממשלה, לוי אשכול. טרם מינויו של משה דיין לשר הביטחון הגיע ויצמן ללשכתו של אשכול ואמר: "אשכול, תן פקודה וצה"ל יצא למלחמה. למה לך את משה דיין? מי צריך את יגאל אלון? יש לנו צבא חזק והוא רק ממתין לפקודה שלך. תן לנו פקודה לצאת למלחמה ואנו ננצח."‏[3]

אירוע עליו מספר ויצמן בספרו הביוגרפי "לך שמים לך ארץ" זכה ברבות הימים למעמד מכובד. ויצמן סיפר כי ב-23 במאי 1967 נקרא אל ביתו של הרמטכ"ל יצחק רבין, שם מסר לו רבין כי "סיבכתי את מדינת ישראל בגלל סדרת טעויות שעשיתי... אני מאמין שמי שטעה צריך ללכת. אני טעיתי. האם תקבל עליך את תפקיד הרמטכ"ל?". ויצמן סירב להצעה, בטענה שהדבר יביא לדמורליזציה בצה"ל, והציע לרבין לנוח. ביומיים שלאחר מכן פיקד ויצמן על הצבא בפועל, והוציא פקודות למפקדי הצבא לסיכום ההכנות הסופיות למלחמה. ראש הממשלה אשכול אישר בדיעבד פקודות אלו שניתנו ללא אישור הרמטכ"ל. ויצמן הפיץ כי הרמטכ"ל לקה ב"הרעלת ניקוטין"‏[4]. אין לדעת איזה חשיבות יש לייחס לעדות זו, אך ללא כל קשר אליו נזקף לזכותו של ויצמן חלק נכבד בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, בבניין הכוח היבשתי והאווירי, ובהכנת התוכניות למלחמה.

לאחר סיום המלחמה נשאר ויצמן בתפקיד ראש אג"ם, מתוך תקווה שלאחר סיום כהונת חיים בר לב (שהחליף את רבין) ימונה הוא לרמטכ"ל. תקופה זו הייתה תקופה סוערת. ויצמן היה בעל תפקיד בלחימה במחבלים בבקעת הירדן לצידו של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי,[דרוש מקור] והיה לו חלק בפיקוד על פעולת צה"ל בכראמה.[דרוש מקור] כן היה לו חלק בבניין המעוזים בקו בר לב,[דרוש מקור] ובפיקוד על הכוחות ובהתוויית המדיניות בחודשיה הראשונים של מלחמת ההתשה.[דרוש מקור]

משנראה כי לא יקבל את תפקיד הרמטכ"ל, אם בשל היותו איש חיל האוויר, אם בשל דעותיו הפוליטיות שנטו לימין, פרש מצה"ל במפתיע ב-15 בדצמבר 1969, ובאותו הערב כבר מונה לשר התחבורה מטעם גח"ל, מפלגתו של מנחם בגין שהייתה אז שותפה לממשלת אחדות לאומית בראשותה של גולדה מאיר.

צעדים ראשונים בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידו כשר התחבורה שימש שמונה חודשים. באוגוסט 1970 פרשה גח"ל מן הממשלה במחאה על הסכמת הממשלה לדון ב"תוכנית רוג'רס", תוכנית שלום של שר החוץ האמריקני ויליאם פירס רוג'רס. לאחר הפרישה מן הממשלה מונה ויצמן ליו"ר תנועת החרות. מחוץ לממשלה התערערו יחסיו עם מנחם בגין, ובשנת 1972 פרש מן הפוליטיקה, אם כי נותר חבר בתנועת החרות. ויצמן פנה לעסקים פרטיים.

במלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים, והיה לעוזרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר.

בתקופה זו הציג עזר ויצמן דעות ברורות, ישירות ובוטות, הנוטות לצד הניצי של המפה הפוליטית. בדבריו אז, טען ויצמן שהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם לבה ההיסטורי של ארץ ישראל, וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בתקופה זו, טען ויצמן שגבולה המזרחי של מדינת ישראל צריך להיות נהר הירדן, ואילו את הבעיה הדמוגרפית יש לפתור באמצעות עלייה מאסיבית של יהודי התפוצות. ויצמן תמך בישראל חזקה, בעלת כוח הרתעה. רק אז, לדעת ויצמן, יראו הערבים כי אין בכוחם להכריע את ישראל, והדבר יביא לשלום המקווה.

שר הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזר ויצמן עם נשיא מצרים סאדאת וראש הממשלה מנחם בגין בקמפ דייויד, 7 בספטמבר 1978

ב-1976 חזר ויצמן ל"חרות" עם תחילת מערכת הבחירות, שהביאה בסופה למהפך פוליטי. יש אומרים כי לוויצמן היה חלק חשוב בעליית רשימת הליכוד, בה הייתה חרות המרכיב העיקרי, לשלטון ב-1977 (המהפך). בעקבות הבחירות הפך ויצמן לחבר הכנסת והתמנה לשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין, ובתקופת כהונתו נערך "מבצע ליטאני", והתקבלה ההחלטה על פיתוחו של מטוס הקרב "לביא". כשר ביטחון החליט ויצמן על מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל צה"ל.

ב-14 בנובמבר 1977 נפצע בתאונת דרכים קשה בכביש גהה. עם ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת בארץ היה מאושפז בבית החולים, והקדיש את כל אונו ומרצו להשגת השלום, בו החל לראות יעד נכסף, אפילו במחיר ויתורים טריטוריאליים. הוא פיתח יחסים אישיים נלבבים עם סאדאת, ואף ביקר בקהיר באופן ספונטאני ב-20 בדצמבר 1977 ועמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום בקהיר בינואר 1978. ייתכן שאז חל המפנה בדעותיו, שהביא בסופו של דבר לפרישתו מן הממשלה. הוא החל להשמיע דעות כנגד ההתנחלויות, וכנגד התנהלותה של ממשלת בגין. הדברים הגיעו לידי משבר ב-25 במאי 1980. לאחר שנשא נאום ארוך כנגד הקיצוץ בתקציב הביטחון, וכנגד הדרך בה מנהל בגין את השיחות עם מצרים, התפטר ויצמן מתפקיד שר הביטחון.

בממשלות האחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו שקל ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין (שהיה גיסו), ועקב כך סולק מ"חרות". במשך ארבע שנים היה איש עסקים. במרס 1984 ייסד מפלגה חדשה בשם "יחד" וזו זכתה בשלושה מושבים בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984). יחד עם ויצמן נבחרו לכנסת מטעם יחד בנימין בן אליעזר ושלמה עמר. לאור התוצאות הסתבר כי המפלגה הפכה ללשון המאזניים היכולה להכריע לטובת כל אחת משתי המפלגות הגדולות. ויצמן בחר לעמוד לצד המערך ובכך לכפות הקמת ממשלת אחדות לאומית, כהמלצתו, בין השאר, של נשיא המדינה חיים הרצוג. בממשלת האחדות הייתה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר ומספר שרים שווה למערך ולליכוד. ויצמן הצטרף לממשלה כשר בלי תיק וכחבר הקבינט המצומצם מטעם גוש המערך. לאחר הקמת ממשלת האחדות פרשו מהמערך חברי הכנסת של מפ"ם וחבר הכנסת יוסי שריד, וויצמן הצטרף עם מפלגתו למפלגת העבודה, באוקטובר 1986. בממשלת האחדות היה ויצמן לסמן שמאלי, ותמך בהחזרת השטחים, ובמשא ומתן עם אש"ף.

ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת האחדות הלאומית שבראשות יצחק שמיר. בסוף 1989 דרש שמיר לסלקו מהממשלה, עקב מגעים שקיים עם אנשי הארגון לשחרור פלסטין. המגעים עם אש"ף נאסרו בחוק, ונחשבו לטאבו. במשך שנים היו מגעים אלו נחלתם של אנשי שמאל קיצוניים, משולי המפה הפוליטית, כאורי אבנרי או אייבי נתן. יש הטוענים שהעובדה ששר בממשלה, אשר היה בעברו מפקד בכיר בצה"ל, קיים מגעים עם אש"ף, שינה את יחסם של ישראלים רבים לאש"ף וליאסר ערפאת, והכשירה את הדרך למגעים שהובילו לאחר מכן להסכמי אוסלו[דרוש מקור]. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית התפטר מהכנסת ב-3 בפברואר 1992, והודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים והוחלף בסאלח טריף בכנסת.

נשיא המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ויצמן ורעייתו ראומה עם פרופ' דב גולדברגר

לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בשנת 1992, השתנה הרכבה של הכנסת, וניצחון השמאל אשר איפשר לרבין להרכיב ממשלה, איפשר גם להריץ את ויצמן למשרת הנשיא. ויצמן נבחר כמועמד מפלגת העבודה לנשיאות מול שלמה הלל ואריה אליאב. ב-24 במרץ 1993 התקיימו הבחירות לנשיאות המדינה. מול ויצמן התמודד כמועמד הימין חבר הכנסת (הליכוד) דב שילנסקי. ויצמן נבחר לכהונת הנשיא ברוב של 66 מול 53.

ב-13 במאי 1993 החל לכהן כנשיא המדינה. ויצמן נחשב לנשיא אהוד ופופולרי "שירד אל העם". ישירותו ועממיותו הוסיפו לו לווית חן צברית, שנתנה ייחוד וסממן פלמ"חניקי לשירותו בתפקיד.

הנשיא ויצמן באירוע לגמלאי משטרת ישראל עם סגן נשיא הגמלאים אברהם פטוקה

במהלך כהונתו היו למדינת ישראל הישגים כהסכם השלום עם ירדן, שוויצמן נכח בחתימתו בטקס בערבה ב-26 באוקטובר 1994, לצדם של יצחק רבין, חוסיין מלך ירדן ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון. מאידך, היו אלו שנים של לחימה קשה בלבנון שגבתה הרוגים רבים, של טרור קטלני ושל הטראומה הלאומית שברצח יצחק רבין. בעניין המשא ומתן עם אש"ף שהתקיים בצל הטרור, ובייחוד לאחר הפיגוע בבית ליד בסוף שנת 1994, אמר ויצמן כי בשל המצב "יש להשהות את המשא ומתן עם אש"ף".

הנשיא ויצמן הקפיד לפקוד כל אחת מהמשפחות השכולות לביקור תנחומים. כמו כן הירבה לבקר אצל הפצועים ולעודד את רוחם.

ויצמן היה בררני בשימוש בסמכות המוקנית לו על מנת לקצוב את עונשם של אסירי עולם שהורשעו בביצוע רצח.

ויצמן לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. בזמן ממשלת רבין קרא להאט את קצב המשא ומתן בתקופת הפיגועים ומנגד קרא למשא ומתן עם סוריה על עתיד הגולן. בניסיון לחמם את תהליך השלום עם הפלסטינים לאחר עליית בנימין נתניהו לשלטון, הזמין בשנת 1996 את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לביקור פרטי בביתו בקיסריה. עם זאת, בהתמודדותו לכהונה שנייה כנשיא, שנערכה במרץ 1998, מול איש הליכוד שאול עמור, הוא נבחר ברוב גדול. הייתה זו הפעם הראשונה בה התמודד אדם מול נשיא מדינה מכהן, וכתוצאה מכך שונה חוק יסוד: נשיא המדינה כך שנשיאים יכהנו תקופה רציפה ובודדת של שבע שנים ולא יצטרך לעבור הליך של בחירות-חוזרות.

בסוף 1999 פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר הכנסת וכשר. העניין הועבר לחקירת המשטרה, שחקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בתפקידו, והצהיר כי אין בכוונתו להתפטר. ב-24 במאי 2000 פרסם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, חוות דעת שלפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, ומחמת התיישנות עבירות אחרות‏[5][6]. עם זאת, היועץ המשפטי כתב בחוות דעתו כי "בכל מקרה הייתה אי-תקינות ברורה בקבלת הכספים בניגוד לכללי ועדת אשר ובאי-הדיווח לפיהם. כללים אלה אין להקל בהם ראש." לכאורה, ההחלטה לא להגיש כתב אישום נגד ויצמן הותירה בידיו את האפשרות להישאר בתפקידו, אך הלחץ הציבורי והתקשורתי שנוצר בעקבות חוות הדעת ה"ציבורית" של היועץ המשפטי בנוגע להפרת כללי מניעת ניגוד עניינים, הביא את ויצמן להחלטה להתפטר מתפקיד נשיא המדינה. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-13 ביולי 2000, כשבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד.

לאחר התפטרותו מיעט ויצמן להתבטא בענייני השעה. בתחילת 2001 אמר כי הוא תומך במועמדותו של אריאל שרון לראשות הממשלה.

ויצמן נפטר ב-24 באפריל 2005 כאשר משפחתו לצדו בביתו שבקיסריה, אחרי חודשים ארוכים בהם מצב בריאותו היה רופף. הוא נקבר בבית העלמין של אור עקיבא, בסמוך לבנו שאולי וכלתו רחל.

חייו האישיים, אישיותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה של ויצמן מאת יואל בוכוולד
רעייתו של ויצמן, ראומה ויצמן נפגשת עם הילרי קלינטון

ויצמן פגש את רעייתו ראומה שוורץ (אחותה של רות דיין, נולדה בלונדון ב-1925), ב-1949 כשהוא ומוטי הוד עצרו לה טרמפ בדרך לאזכרה למודי אלון[7]. הם נישאו ב-1950 בחצר ביתה של אחות ראומה - ביתו של מפקד ירושלים דאז, משה דיין, בוילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים. את הזוג חיתן הרב הראשי הרצוג[8]. לזוג נולדו בן, שאול, ובת, מיכל. שאול נפצע קשה בחזית התעלה במלחמת ההתשה כשצלף מצרי פגע בראשו‏[9]. בשנת 1991 נהרג שאול עם אשתו בתאונת דרכים ושניהם נטמנו בבית הקברות באור עקיבא. עזר ויצמן ואשתו ראומה רכשו חלקת קבר סמוכה, שתשמש אותם בבוא יומם.

כשהיה פרח טייס בחיל האוויר הבריטי התקנא ויצמן באחד ממפקדיו, אל"מ פרנק קרי, שהיה טס בסופי שבוע על מטוס ספיטפייר משלו, המטוס היה צבוע שחור ולאורכו ברק אדום עם ראש חץ. כשהוציא צה"ל בשנות החמישים את הספיטפיירים משירות, ביקש עזר להשאיר לו מטוס אחד ולבקשתו נצבע המטוס בשחור עם ברק אדום לאורכו. שנים רבות הטיס עזר את ה'ספיט השחור'. בשנת 1974 הפסיק להטיס מטוס זה, אך המטוס נשאר כ'ספיט השחור של עזר ויצמן'.

ויצמן שמר על כושר טיסה עד גיל מאוחר, וגם לאחר שהפסיק להטיס את הספיט שמר עד זקנתו על כושר טיסה במוזיאון חיל האוויר בחצרים. בהיותו בן 72 שנה, בשנת 1996, סיים ויצמן הסבה להטסת מסוק מסוג "אנפה".

ויצמן היה ידוע בלשונו החריפה, בסגנונו הישיר ואף בוטה ובהתבטאויות בלתי ראויות. אלו אף הכשילו אותו לעתים. כפוליטיקאי, סגנון התבטאותו היה לסימן היכר שלו, שהקנה לו לעתים יתרון פוליטי. כנשיא היו התבטאויות אלו למכשלה. זכורות התבטאויותיו בנושא ההומוסקסואלים, דוגמת הצהרתו כי "באופן אישי, אני, עזר ויצמן, רואה בהומוסקסואליות תופעה שלילית", וכן התבטאותו כלפי החיילת אליס מילר, שדיברה עמו בטלפון וביקשה להיות טייסת, ולה ענה כי אישה אינה יכולה להיות טייסת, כשם שגבר אינו סורג גרביים. כמו כן, ידוע נאומו בטקס הלוויית יצחק רבין, במיוחד ההתבטאות "אני כשלעצמי יחסרו לי השעות שישבתי ודיברתי איתו. יחסרו לי אותן השעות שישבנו לבד, אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים"‏[10].

ויצמן היה, לדעת רבים, סמל לישראל המתחדשת, הצברית, ישיר ובוטה לעתים, אך בעל חן אישי לא מבוטל‏[11][12]. הוא עבר דרך פוליטית ארוכה, מהתמיכה ב"ארץ ישראל השלמה" ועד התפשרות טריטוריאלית ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. הטרגדיה האישית שעבר עם פציעתו הקשה של בנו, והתחנות שעבר בדרכו - הצבא הבריטי, הלחימה במסגרת חיל האוויר במלחמות ישראל והדרך הפוליטית, הפכו אותו לסמל ולמושא אהדה של רבים בציבור הישראלי[דרוש מקור], אף לאחר פרישתו משירות הציבור.

שנה לאחר פטירתו הוציאה רשות הדואר בול לזכרו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (10), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 413 - 443
  • יאיר קוטלר, הפולט - עזר ויצמן כמות שהוא, הוצאת י. גולן, 2000

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לך שמים, לך ארץ (אוטוביוגרפיה) - הוצאת מעריב, 1975
  • הקרב על השלום (1981)
  • רות, סוף, על תקופת נשיאותו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 43-42
  2. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 127-111
  3. ^ איתן הבר, היום תפרוץ מלחמה : זכרונות של תת-אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראשי הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר, עידנים, 1987, עמ' 203.
  4. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 262-258.
  5. ^ סמדר שמואלי, סרוסי נתן, ויצמן לקח, באתר ynet‏, 2 ביולי 2000
  6. ^ תמצית מסקנות המשטרה בפרשת ויצמן-סרוסי, באתר nana10‏, 6 באפריל 2000
  7. ^ סמדר שמואלי, עזר כנגדו: ראומה ויצמן, באתר ynet‏, 7 ביולי 2000
  8. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 91-89
  9. ^ על כך מספר עזר ויצמן בספרו לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 326-325
  10. ^ סמדר שמואלי, הנשיא שנכשל בלשונו, באתר ynet‏, 28 במאי 2000
  11. ^ 1עופר אדרת, גם הוא בנשיאים: למה נדחקה מורשתו של חיים ויצמן, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2012
  12. ^ ראיונות מאוחרים עם דמויות מרכזיות במלחמת ששת הימים באתר אוניברסיטת חיפה - במאמר מתאר הכותב את הפגישה עם נשיא המדינה והתנהגותו "האפיינית" חסרת הגינונים.


Flag of Israel President.svg נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2014 2014 - מכהן
שרי הביטחון בממשלות ישראל

דוד בן-גוריוןפנחס לבוןדוד בן-גוריוןלוי אשכולמשה דייןשמעון פרסעזר ויצמןמנחם בגיןאריאל שרוןמנחם בגיןמשה ארנסיצחק רביןיצחק שמירמשה ארנסיצחק רביןשמעון פרסיצחק מרדכימשה ארנסאהוד ברקבנימין בן אליעזרשאול מופזעמיר פרץאהוד ברקמשה יעלון

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהמשה כרמלעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץ

שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמןגדעון פתעזר ויצמןיובל נאמןאמנון רובינשטייןשמעון שטריתשולמית אלוניזאב בנימין בגיןבנימין נתניהומיכאל איתןסילבן שלוםאהוד ברקמתן וילנאיאליעזר זנדברגאילן שלגיויקטור בריילובסקימתן וילנאירוני בר-אוןאופיר פינס-פזיולי תמיר (מ"מ) • ראלב מג'אדלהדניאל הרשקוביץיעקב פריבנימין נתניהו

מפקדי בסיס רמת דוד Kanaf 1 ramat-david.png

יהושע גילוץ · רודי אוגרטן · קלמן טורין · בנימין בונה · עזר ויצמן · גדעון אלרום · מנחם בר · יחזקאל סומך · יעקב אגסי · ארלוזור לב · יעקב אגסי · גיורא רם-פורמן · רמי הרפז · יפתח ספקטור · הרצל בודינגר · איתן בן-אליהו · אמיר נחומי · יצחק גת · אבנר נווה · גדעון אילת · יוסף גונן · רני פלק · אליעזר שקדי · רם שמואלי · אבי יעקבי · רמי בן אפרים · אילן בוגר · רונן שמחי · ניר ברקן

ראשי להק האוויר בחיל האוויר

הימן שמיר · בוריס סניור · דן טולקובסקי · דניאל שמשוני · שלמה להט (לנדאו) · עזר ויצמן · גדעון אלרום · מרדכי הוד · מנחם בר · בני פלד · יחזקאל סומך · בני פלד · דוד עברי · רפי הר-לב · עמוס לפידות · גיורא רם-פורמן · עמוס עמיר · אביהו בן-נון · אשר שניר · הרצל בודינגר · רן גורן · איתן בן-אליהו · אמיר נחומי · גדעון שפר · דן חלוץ · אבנר נווה · יוסף גונן · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל · יוחנן לוקר ·נמרוד שפר ·חגי טופולנסקי ·עמיקם נורקין · טל קלמן

מפקדי חיל האוויר
ישראל עמיר · אהרן רמז · שלמה שמיר · חיים לסקוב · דן טולקובסקי · עזר ויצמן · מרדכי הוד · בני פלד · דוד עברי · עמוס לפידות · אביהו בן-נון · הרצל בודינגר · איתן בן-אליהו · דני חלוץ · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל Coat of arms of the Israeli Air Force.png