תל נוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תל נוף - בח"א 8
עקיר, עקרון

Bacha 8 Tel Nof.png
סמל בסיס חיל האוויר תל נוף[1]
נתוני השדה

קוד IATA

קוד ICAO
LLEK

סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה רחובות
קואורדינטות 31°50′22″N 34°49′18″E
גובה מעל פני הים 193 רגל
59 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
15R/33L 7,835 2,388 אספלט
15L/33R 7,830 2,387 אספלט
18/36 7,880 2,402 אספלט
מיקום תל נוף
תל נוף
תל נוף

בסיס חיל־האוויר תל נוף (בשמו הרשמי: בח"א 8) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ליד גדרה, רחובות, קרית עקרון ומזכרת בתיה.

בבסיס מוצבות שתי טייסות ה־F-15A/B/C/D ("בז"):

טייסת 106 ("טייסת חוד החנית")

טייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול").

בנוסף מוצבות בבסיס שתי טייסות מסוקי ה־CH-53 סי סטאליון ("יסעור"):

טייסת 114 ("טייסת מובילי הלילה")

טייסת 118 ("טייסת דורסי הלילה");

טייסת מנ"ט (מרכז ניסויי טיסה),

טייסת 210 ("טייסת האיתן", הכטב"מ הגדול בשירות ח"א),

יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669).

בבסיס שוכנת גם יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22) שכפופה ללהק ציוד (לצ"ד) ולא למפקדת הבסיס

בצמוד ליא"א 22 פועל התיכון המקצועי, "אורט חיל האוויר" למקצועות התעופה.

בצמוד לבסיס חיל האוויר נמצא מרכז הטסה והכשרות מיוחדות, ובמסגרתו בית הספר לצניחה.

באופן מסורתי, מפקד הבסיס הוא טייס קרב בדרגת תא"ל וסגנו הוא טייס מסוקים בדרגת סגן אלוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום הבסיס בשנת 1945. הצפון הוא בכיוון אופקי לצד שמאל, לאורך המסלול 36/18 שבמרכז התמונה. באזור השדות שבתחתית התמונה נמצא היום המושב בית אלעזרי.

שדה התעופה הוקם בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, בעבור חיל האוויר הבריטי ונקרא באנגלית בשם "R.A.F Aqir", כשם הכפר הערבי עאקיר ששכן בסמוך לשדה עד למלחמת העצמאות. שדה עקיר הפך לבסיס התעופה הראשי של חיל האוויר המלכותי בארץ במלחמת העולם השנייה וגם לאחריה. בשדה הייתה גם יחידה של דאוני תובלה מסוג הורסה (Airspeed Horsa). טייסת מס' 621 עסקה גם בפטרולים אוויריים במשימות חיפוש אחר ספינות מעפילים (anti-immigrant patrols); שם הקוד לפטרולים אלו היה "Sunburn", וכל טיסת פטרול נמשכה יותר ל-12 שעות. טיסות הפטרול כיסו את שטחי מזרח הים התיכון, בין ארץ ישראל לבין מצרים וקפריסין[2]. בזמן מלחמת העולם השנייה שימש שדה התעופה עקיר לנחיתתם של כוחות של צבא ארצות הברית.

ב-28 בינואר 1946 ניסה ארגון האצ"ל לבצע פעולת תפיסה של נשק במחנה תל נוף. הלוחמים הגיעו למקום במשאית ובג'יפ המעוטרים בצבע ובסמלים של יחידת חימוש המחזיקה במחסן במחנה. הם לבשו מדי צבא בריטי ונכנסו למחנה בעזרת תעודות מזויפות. הם נגשו מיד למחסן ובאיומי אקדחים כפתו את הבריטים שהיו בו. מיד החלו להעמיס מאות כלי נשק על המשאית. זמן קצר לאחר הנסיגה, שקעה המשאית בבוץ ולא הייתה אפשרות לחלצה. כדי להימלט במהירות מהבריטים, נדחסו 17 הלוחמים לתוך הג'יפ ונמלטו בשלום[3].

במרץ 1948 הוציאו הבריטים את הבסיס למכירה במכרז[4], והוא נרכש על ידי הקרן הקיימת[5]. באמצע מרץ 1948 פונה הבסיס, והתנהל קרב בין כוחות יהודיים לכוחות ערביים על השליטה בו‏[6] והבסיס עבר לשליטת "ההגנה".

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות במבצע בלק החל מיום 12 במאי 1948 ("בלק 2") נחתו במקום מטוסי תובלה עם משלוחי נשק שהגיעו מצ'כוסלובקיה, ואשר בעזרתו נלחם צה"ל במלחמת העצמאות. בימי הרכבת האוירית הזו מצ'כוסלובקיה כונה שדה התעופה בשם "שדה עקרון".

ב-20 במאי 1948 נחת במקום מטוס תובלה מסוג "סקיימסטר" (Douglas C-54 Skymaster), "בלק-5" שבבטנו מטוס הקרב הראשון, אוויה S-199 מפורק, פצצות, כדורי תותח, חלקי חילוף וחמישה טייסי קרב שסיימו את הכשרתם בצ'כוסלובקיה בהם עזר ויצמן ומודי אלון[7]. מטוסי קרב נוספים הגיעו כשהם מפורקים, ואז החלה בבסיס מלאכת ההרכבה של ארבעת מטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר.

ב-29 במאי 1948 יצאה מתל נוף הטיסה המבצעית הראשונה של טייסת 101, טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי, כאשר ארבעה מטוסי אוויה S-199 תקפו את הטור המצרי באזור ג'סר איסדוד (גשר אשדוד), הגשר ששמו כיום הוא גשר עד הלום.

פתיחת בסיס תל נוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוגוסט 1948 נפתח תל נוף כבסיס חיל האוויר הישראלי בטקס חגיגי במעמד ראשי המדינה, הצבא וחיל האוויר. היה זה טקס חנוכה ראשון מסוגו של בסיס מבצעי בחיל האוויר. במסגרת ההכנות לטקס, עיצב מפקד הבסיס אלכס זילוני סמלים ודרגות לבסיס ולמשרתים בו. ברם, הסמלים והדרגות לא אומצו בסופו של דבר בחיל. יוצא דופן הוא הדגל שעוצב על ידי אדריכל הבסיס, שמואל רוזוב, ונרקם על ידי אשתו רבקה, אשר התנוסס בטקס ואומץ כדגלו הרשמי של חיל האוויר.

את השם "תל נוף" טבע איש העסקים ראובן שיינצויט (Schenzvit), שהיה בשנות השלושים סוחר קרקעות, איש עסקים וקבלן בניין. רוב אדמות תל נוף היו בבעלותו, והוא שיווק אותן כאדמות עיר האמורה להיבנות במקום. לפרויקט קרא "תל נוף", על מנת שיזכיר את שמה של העיר תל אביב, שהחלה לשגשג באותה תקופה בעקבות גלי העלייה הרביעית והעלייה החמישית. ראובן שיינצויט הורשע בהריגת המהנדס צוואנגר בפרשת הרצח בחולות תל נוף.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הבסיס אל"מ רן רונן (פקר). במהלך המלחמה פעלו בבסיס שבע טייסות טיסה: טייסת 119 שהפעילה מטוסי F-4 פנטום; טייסת 116 וטייסת 115 שהפעילו מטוסי A-4 סקייהוק; טייסת 118 שהפעילה מסוקי CH-53 סי סטאליון; טייסת 114 שהפעילה מסוקי סופר פרלון; טייסת 124 שהפעילה מסוקי בל 205; וטייסת 103 שהפעילה מטוסי נורד נוראטלס.

הגעת מטוסי ה-F-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי ה-10 בדצמבר 1976 נחתו בבסיס שלושת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר הישראלי, ובכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם, מחוץ לארצות הברית, שברשותה מטוסי F-15. המטוסים נקלטו בטייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול") שהוקמה כבר ב-1 ביוני 1976 לקראת קבלת המטוסים. בגלל איחור בנחיתת המטוסים התאחר טקס קבלתם, והסתיים בסמוך לכניסת השבת. עקב כך, חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת. חילול השבת גרם למשבר ממשלתי, ובסופו של דבר להתמוטטות הקואליציה של ממשלת יצחק רבין הראשונה.

שנות ה-80 של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982, עם פתיחת בסיס נבטים, הועברו אליו שתי טייסות ה-A-4 סקייהוק, טייסת 115 וטייסת 116.

ב-13 ביוני 1982 נפתחה בבסיס טייסת 106 ("טייסת הבז השנייה", כיום: "טייסת חוד החנית") עם הגעת מטוסי F-15 נוספים.

בעקבות תוכנית הקיצוצים בחיל האוויר, ומתוך מטרה לאחד תשתיות הועברה לבסיס ב-19 ביוני 1988 טייסת 201 ("האחת") מבסיס חצור.

העשור הראשון של המאה העשרים ואחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההחלטה בשנת 2003 להוציא את מטוסי ה-F-4 פנטום משירות בחיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס שתי טייסות הפנטום - טייסת 119 ו-טייסת 201 (שתי הטייסות נפתחו לאחר מכן כטייסות F-16I בבסיס רמון).

כיום תל נוף נמנה בין יישובי המועצה האזורית ברנר, וקיימת בו פעילות של תנועת הנוער בני המושבים.

מפקדי הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אלכס זילוני מאי 1948 - אוקטובר 1948
אל"ם בנימין בונה (בוניסלבסקי) אוקטובר 1948 - אוקטובר 1949
אל"ם ביל כץ אוקטובר 1949 - יוני 1950
אל"ם גדעון אלרום (גורדון) יוני 1950 - פברואר 1951
אל"ם שלמה להט (לנדאו) פברואר 1951 - אוקטובר 1951, דצמבר 1956 - אוגוסט 1958
אל"ם מנחם בר ספטמבר 1963 - מאי 1965
אל"ם ישעיהו גזית (שוורצמן) מאי 1965 - מרץ 1967
אל"ם שמואל שפר (שטופר) מרץ 1967 - יולי 1970 מפקד הבסיס בזמן מלחמת ששת הימים
אל"ם דוד עברי יולי 1970 - אפריל 1973 לימים מפקד חיל האוויר וסגן הרמטכ"ל
אל"ם רן רונן (פקר) אפריל 1973 - פברואר 1977 פיקד על הבסיס בזמן מלחמת יום הכיפורים; במהלך פיקודו על הבסיס קודם לדרגת תא"ל
תא"ל עמוס עמיר פברואר 1977 - ספטמבר 1979
תא"ל אביהו בן-נון ספטמבר 1979 - פברואר 1982 לימים מפקד חיל האוויר
תא"ל יפתח ספקטור פברואר 1982 - אוקטובר 1984
תא"ל גיורא רום אוקטובר 1984 - פברואר 1987
אל"ם אביאם סלע פברואר 1987 - אפריל 1987 נאלץ לפרוש מתפקידו עקב לחץ אמריקני בעקבות מעורבותו בפרשת פולארד
תא"ל צבי קנור (קוטג'ורי) אפריל 1987 - יולי 1990
תא"ל בנימין צין (צינקר) יולי 1990 - אוקטובר 1992
תא"ל עוזי רוזן נובמבר 1992 - ספטמבר 1995
תא"ל חיים גופן ספטמבר 1995 - יולי 1998
תא"ל ישראל (רליק) שפיר יולי 1998 - 2001
תא"ל אמיר אשל 2001 - 2003 לימים מפקד חיל האוויר
תא"ל בני צוקר 2003 - 2006
תא"ל רונן דן 2006 - 2009
תא"ל עמיקם נורקין 2009 - 2012
תא"ל תומר בר פברואר 2012 -

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסמל אינו מדויק ואינו נכון. לדוגמה: גלגל השיניים צריך להיות סימטרי ושיניו צריכות להיות רבועות.
  2. ^ The RAF in Palestine
  3. ^ מנחם מלצקי: אמת אחת ולא שתיים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 92-95, 1995
  4. ^ מכירת רכוש הצבא וחיל התעופה המלכותי בא"י, על המשמר, 5 במרץ 1948
  5. ^ יוסף ויץשינוי ערכין בדרכי התנחלותינו בתש"ח, דבר, 3 באוקטובר 1948
  6. ^ העיתונים הערביים מודיעים על קרב לכבוש עקיר, מעריב, 17 במרץ 1948
  7. ^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית־מעריב, 1990, עמ' 50-52

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]