שומרת יום כנגד יום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שומרת יום כנגד יום הוא מושג יסודי בהלכות נידה המתאר את מצבה של אשה שהיא "זבה קטנה" - שראתה דם בימי הזיבה, הרי היא טמאה ביום שראתה, וכדי להיטהר עליה לשמור (לבדוק את טהרת גופה) כל היום שלאחר ראייתה עד סוף היום, ואם אכן לא תראה בו תוכל לטבול ולהיטהר[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן ראיית הדם באישה מחולק לשני זמנים: ימי נידה וימי זיבה. ימי נידה הם שבעת הימים הראשונים מאז שהתחילה לראות דם, מהיום השמיני והלאה עד יום 11, אלו ימי זיבה. אישה הנמצאת בתקופת הזיבה, ורואה דם באחד מן הימים, במקרה וראתה יום אחד היא נקראת "זבה קטנה" ודינה הוא שתשמור יום אחד בטהרה. ומכאן שמה "שומרת יום כנגד יום" - כלומר צריכה לשמור יום שלא תראה בו דם נגד אותו יום שראתה בו. ביום זה אסור לה לקיים יחסי אישות. אם ביום שאחרי ראייתה לא ראתה שוב דם, יכולה לטבול ולהיטהר. אף במקרה וראתה שני ימים רצופים דם, תשמור את היום השלישי בטהרה, ותוכל לטבול ולהיטהר.

במקרה והאישה ראתה דם שלושה ימים ברציפות במהלך אותן 11 'ימי זיבה' היא נהפכת ל"זבה גדולה" (נקראת זבה סתם), וצריכה לספור שבעה ימים שלמים שלא תראה בהם דם כלל (-שבעה נקיים), ורק לאחריהם תוכל לטבול ולהיטהר.

דין זה היה קיים במצב הבסיסי של הלכות נידה, אך כיום כבר אינו תופס בגלל חומרתו של רבי לפיה כל אשה הרואה דם חייבת להמתין עוד ששה ימים לטהרתה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]