שידוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: יש להוסיף מידע על שידוכים מחוץ לחברה היהודית. ראו דף שיחה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שידוך הוא התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים. בתרבויות רבות היו נישאים בעיקר באמצעות שידוך, אבל היום הדבר מקובל פחות בחברה המערבית. עם זאת, השידוך נהוג בחוגים שמרניים גם היום, ונותן גושפנקא ממסדית לקשר בין איש ואישה בטווח הזמן שבין ההיכרות לנישואים.

בחברות שעדיין מסתמכות על השידוך בהפגשת בני-זוג, התהליך מתבצע לרוב בעזרת שדכן או שדכנית, העוסקים בשדכנות לפרנסתם. שידוך נעשה גם באמצעות מכרים וידידים - על ידי הצעת מועמד לנישואים אחד למשנהו, או להורי הצעירים. ההורים או המועמדים עצמם מבררים אחד על השני אצל חברים וקרובי משפחה, על מנת לוודא התאמה מקסימלית בטרם יפגשו.

ביהדות החרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבות לשימוש בשידוך בחברה החרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסיבות המרכזיות לקיום מערכת השדכנות היא צניעות. על פי כללי הצניעות הנהוגים בחברה החרדית, בחור ובחורה אינם נפגשים סתם כך בלי סיבה, אלא רק למטרת נישואים, ולכן עליהם להיפגש על ידי שידוך, בתיאום הסביבה הקרובה כמו המשפחה או המכרים וכדומה, אליהם קשור המועמד לנישואים.

סיבה נוספת לבחירת בן זוג באמצעות שידוך, לדעת המצדדים בשיטה זו, היא החשש שמועמד צעיר הבוחר בן זוג באופן עצמאי עלול לקבל החלטה שגויה בגלל 'אהבה עיוורת' מבלי להכיר לעומק את התכונות והמידות האישיות של בן הזוג. המצדדים בשידוך סבורים שמוטב לבחור את בן הזוג על פי תכונותיהם (תכונות הנפש, בקיאות בתורה, שושלת, מצב כלכלי, מצב משפחתי וכו') בהתאם לדרישות של כל משפחה, ולאו דווקא מתוך אהבה או קשר רגשי למועמד, לפחות בשלבי ההיכרות הראשוניים, בתקווה ואמונה שאהבה ורגשות יגיעו ממילא במהלך הזמן, ככל שתימשכנה הפגישות עד לשלב ההכרעה ולאחר מכן. בשידוך אידאלי נוצרת ההיכרות רק לאחר בירור מקיף באמצעות שדכנים מקצועיים ומכרים הבוחנים את המועמדים ואת התאמתם ההדדית.

מקור המונח "שידוך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר"ן[1] (רבינו ניסים בן ראובן גירונדי - פוסק ומפרש על הרי"ף, חי בברצלונה בשנות 1380-1320) מייחס את השורש למילה 'שידוך' לשורש המילה 'שקט' בשפה הארמית, כנראה בהתבסס על תרגום הפסוק בספר שופטים:‏[2] "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ", אשר המתרגם לארמית תרגמו: "וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא". מכאן, ששורש המילה 'שקט' בארמית היא 'שידוך' והוא "מלשון שקט ומנוחה שהאשה מוצאת בבית בעלה", כמו שנכתב במגילת רות:‏[3] ..וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וגו'.

המונח "שידוכין" השתרש בתקופת התלמוד כתיאור לשלב הראשון בתהליך הנישואים באותה תקופה, שהיה התחייבות חוקית של הגבר והאישה לקיים ביניהם את השלבים הבאים, שהם הקידושין והנישואים. מונח זה מקביל למונח "אירוסים" של ימינו, אם כי בימינו לשלב האירוסים אין תמיד תוקף חוקי. המילה "אירוסין" מקורה במונח המקראי למה שנקרא החל מתקופת המשנה "קידושין". מוסד השידוכים של ימינו הוסיף שלב נוסף בדרך לנישואים, וכך תפס לו כל אחד מהמונחים השונים בעבר משמעות אחרת בתהליך הנישואים המקובל כיום.

שידוך ראוי נקרא בפי חז"ל "ענבי הגפן בענבי הגפן".

הפגשת בן/בת הזוג התחייבות להתחתן קניין (נתינת טבעת) חופה/חתונה
המונח במקרא אירוסין לקיחה
המונח במשנה שידוכין קידושין נישואין
המונח כיום שידוכים אירוסים קידושין נישואים

תהליך השידוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה החרדית שונה רמת ההיכרות האישית בין בני הזוג בקהילות השונות. ברוב הקהילות ובפרט בחברה הליטאית מקובלות מספר פגישות במהלכן בודקים בני הזוג האם הם מוצאים התאמה ביניהם. להחלטת והמלצת ההורים יש משקל משמעותי, אשר משתנה בין תתי הקבוצות השונות אך עיקר התהליך אינו תלוי בהם. בחוגים שמרניים יותר, בעיקר אצל החסידים, ובני היישוב הישן בירושלים, ההיקף של הפגישות טרם האירוסים נמוך בהרבה. יש חוגים בהם מתקיימת רק פגישה אחת קצרה מאוד בעלת משמעות שולית וכמעט טקסית, כאשר את כל הבירורים עושים ההורים והמועמדים נפגשים רק על מנת לוודא את נכונותם להינשא.

בדרך כלל סומכים המועמדים לנישואים בעניין בחירת בן הזוג על ההורים או על חבריהם הקרובים אליהם מאוד. אולם כשמתעורר ספק מהותי או קריטי מבחינתם, רבים מכריעים על ידי פנייה לרבנים מוסמכים ומוסכמים עליהם.

הפגישה הראשונה בין הצדדים נערכת בדרך כלל בבית המועמדת כאשר בתחילה נפגשים הורי הבחורה עם המועמד ומתרשמים ממנו אישית, ורק לאחר מכן נפגשת הבחורה איתו, אולם כיום מקובל יותר להיפגש מלכתחילה במקומות נייטרליים. המועמדים לשידוך נפגשים עד אשר מגיעים שניהם להחלטה להינשא או עד שאחד הצדדים הוריד את ההצעה, אין הגבלה על מספר הפגישות אולם הממוצע הוא 7-8 פגישות.

אם הפגישה שבה הצדדים מחליטים להתארס נערכת בירושלים, מקובל לסיים אותה בכותל המערבי בתפילה להצלחה ולנישואים מאושרים.

לאחר מכן נוסעים בני הזוג לבית הורי הכלה ושם עורכים וורט (מסיבת אירוסים מצומצמת) בנוכחות בני משפחה וחברים קרובים. לאחר כמה ימים עורכים מסיבת אירוסים שבה שוברים צלחת אירוסין, וכותבים 'תנאים' שבמסגרתם קובעים גם תאריך לנישואים.

בחברה הדתית לאומית נהוג גם כן להשתמש בשידוך אך בשונה מהחברה החרדית כאן בני הזוג אינם נפגשים פעמים בודדות וברוב המקרים הקשר נמשך מספר חודשים. גם קשר זה מתחיל בהצעה משדכן או מכר של בני הזוג, ולרוב נערך בירור מקדים על פיו יחליטו בני הזוג אם להפגש. לאחר קשר, יחליטו בני הזוג אם להתמיד ולהינשא או להיפרד. בני הזוג נוהגים להתייעץ עם חבריהם הנשואים או יועצים מוסמכים טרם ההחלטה.

בחברה החילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוגים שאינם דתיים, יש אשר ינסו למצוא בן או בת זוג באמצעות שדכן מקצועי, מכר משותף או אתר הכרויות באינטרנט. שידוכים באמצעות גורם שלישי הם מאוד נפוצים בחברה החילונית ומתאימים במיוחד לאנשים שמתקשים להכיר בן או בת זוג באופן עצמאי מסיבות שונות, כגון ביישנות, מגורים במקום מבודד או מוגבלות. בחברה החילונית הזוג, על פי רוב, יוצא זמן רב יותר כדי לגבש דעה אישית על מידת ההתאמה של בן או בת הזוג ולא בהכרח מסתמך על בירור מקיף שנעשה קודם לכן בידי גורמים אחרים. כמו כן, מטרת ההיכרות אינה בהכרח נישואים פורמליים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]