יהודה לייב איגר
 | |
| לידה |
1815 תקע"ו  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1888 (בגיל 73 בערך) כ"ב בשבט תרמ"ח לובלין |
| מקום קבורה | לובלין |
| מקום מגורים | לובלין |
| מספר בשושלת | הראשון |
| הבא | תלמידו רבי צדוק הכהן מלובלין ובנו רבי אברהם איגר מלובלין |
| תחילת כהונה | תרי"ד |
| סיום כהונה | כ"ב בשבט תרמ"ח |
| רבותיו | רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי מרדכי יוסף ליינר |
| חיבוריו | "תורת אמת", "אמרי אמת" |
| אב | רבי שלמה איגר |
  | |
רבי יהודה לֵייבּ אֵיגֶר (כונה רבי לֵייבַּלֶ'ה; תקע"ה – כ"ב בשבט תרמ"ח, 1888) היה נכדו של רבי עקיבא איגר ותלמידם של רבי מנחם מנדל מקוצק ורבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא, בעל "מי השילוח". בשנת תרי"ד החל לכהן כאדמו"ר בלובלין. מייסדה של חסידות לובלין.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בפוזנא (כיום פוזנן בפולין), לרבי שלמה איגר רבה של קאליש ופוזנא, בנו של רבי עקיבא איגר, ולבתו של הרב ישראל הירשזון מוורשה. נישא לבתו של רבי עזריאל גרטשטיין מלובלין, ובמשך שנים אחדות היה סמוך על שולחן חותנו.
כדרך אבותיו, גם ר' לייבל'ה היה ממתנגדי החסידות. בהשפעת אחדים מחסידי לובלין נסע, לרבי מנחם מנדל מקוצק והפך לתלמידו. כאשר עזב רבי מרדכי יוסף ליינר את הרבי מקוצק, פרש יחד איתו והיה נוהג לנסוע אליו. עם פטירת רבי מרדכי יוסף ליינר, הכתירוהו החסידים לאדמו"ר, והיו באים להסתופף בצלו. אחר פטירתו מילאו את מקומו חברו רבי צדוק הכהן מלובלין ובנו רבי אברהם איגר מלובלין.
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי אברהם איגר (תר"ו – כ"ב בטבת תרע"ד), בנו של רבי לייבלה איגר, החל לכהן כאדמו"ר בלובלין לאחר פטירת אביו. ספרו "שבט מיהודה" על התורה נדפס לאחר מותו[1]. בתו, קיילה נחמה, נישאה לרבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ (בנם הוא רבי שמואל אליהו טאוב). נישואין אלו הסתיימו בגירושיהם של בני הזוג. מאוחר יותר נישאה קיילה נחמה לרבי ירמיה קאליש מאופולה.
בניו של רבי אברהם איגר, רבי שלמה איגר ורבי עזריאל מאיר איגר כיהנו כאדמו"רים בפולין עד תחילת מלחמת העולם השנייה.
רבי שלמה איגר (תר"ל – ה' בתמוז ת"ש, 1940), האדמו"ר מלובלין. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא מלובלין כיהן במשך תקופה מסוימת כמנהל ישיבת חכמי לובלין[2]. ספרייתו נחשבה לאחד האוספים התורניים הגדולים בפולין. לאחר כיבוש פולין על ידי הצבא הגרמני ברח לוורשה ושם נפטר. בלווייתו השתתפו אלפים.
רבי עזריאל מאיר איגר (תרל"ג – ה' בתמוז תש"א, 1941) כיהן כאדמו"ר בפילוב וממנה עבר לוורשה. התפרסם כגדול בתורה. חיבר את הקונטרסים "אבני זיכרון" על הש"ס, ו"הצעת תקנת נחוצה" ו"תקנת רבים" שעסקו ביוזמתו למניעת חשש של איסור ריבית מהמון העם על ידי קביעת תקנה כללית של "היתר עסקה". גדולי הדור דנו ברעיון זה[3], אך למעשה התקנה לא התפשטה[4]. בנו, רבי שלמה אלעזר איגר, שהתמנה לאדמו"ר במקומו בפילוב נספה בשואה. היה חתנו של הרב דוד ויינפלד[5]. בן נוסף, רבי יהודה לייב איגר, היה נשוי לרחל, בתו של האדמו"ר מסוקולוב-קוצק, רבי יצחק זליג מורגנשטרן. נכדו, רבי מרדכי מנחם מענדל איגר, כיהן כאדמו"ר בניו יורק משנת ת"ש עד פטירתו בתשנ"ה.
חסידות לובלין בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של רבי שלמה אלעזר איגר, רבי אברהם איגר (תרע"ד, 1914 – כ"ח בתשרי תשס"ג, 2002), עלה לארץ ישראל. החל לכהן כאדמו"ר בשנת תש"ה. התגורר בבני ברק ושם הקים לו בית מדרש. נטמן בבית הקברות שומרי שבת.
בנו רבי שלמה ממלא את מקומו.
בן אחר הוא הרב עזריאל מאיר, מחותנו של האדמו"ר מגור. חתניו של רבי אברהם הם האדמו"ר מאמשינוב, רבי יעקב אריה מיליקובסקי[6], האדמו"ר מקוזמיר רבי פנחס משה טאוב וזיסמן טייטל עסקן רפואי.
רבי שלמה משתייך לחסידות גור, ומתנהג בפשטות ללא גינוני אדמו"רות. בנו הבכור של רבי שלמה, הוא הרב עקיבא איגר, ר"מ בישיבת שפת אמת בירושלים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק אלפסי, החסידות, מעריב, 1977, עמ' 208
- אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות יג, ירושלים, תשי"ח, עמ' צא-קנח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה לייב איגר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אמרי אמת א', אמרי אמת ב'
- דוד הלחמי, רבי יהודה ליב איגר מלובלין, ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שבט מיהודה - חלק א', לובלין תרצ"ה, באתר HebrewBooks
שבט מיהודה - חלק ב', לובלין תרצ"ה, באתר HebrewBooks - ^ באתר דעת
- ^ משנת אהרן חלק א' סימן כ'.
- ^ אבני זיכרון, לובלין תרח"צ, באתר HebrewBooks
תקנת רבים, ורשה תר"צ, באתר HebrewBooks
קובץ דרושים, סימן לח, עמ' 94, פיוטרקוב תרפ"ד, באתר HebrewBooks - ^ חותנם של רבי אברהם ויינברג מסלונים - תל אביב ושל רבי ישראל אלתר מגור מנישואיו השניים.
- ^ מוטי אהרונוביץ, האדמו"ר מאמשינוב השתפך בדמעות, באתר בחדרי חרדים, 14 באוקטובר 2010
