שבעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שבעה הוא מנהג אבלות יהודי החייבים בו שבעת קרובי הנפטר במשך שבעת הימים מאז הלווית קרובם.

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הקבורה נחשב ליום הראשון של השבעה, כל עוד הסתיימה הקבורה לפני שקיעת החמה. אדם המתבשר על קרובו שנפטר יושב עליו שבעה כל עוד קיבל את הבשורה במהלך השלושים. במידה וחל חג במהלך ימי השבעה - יושבים עד לאותו יום.

לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים לנחמם ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מקבורת המת, נקראת סעודת הבראה, שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כביצים קשות ועדשים, המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם.

במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: לימוד תורה (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, גיהוץ, גילוח ותספורת, בילויים וכל מיני שמחה. מדין אבלות, מקפידים לשבת על הרצפה או ספסל נמוך מאד, ויש גם שנוהגים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע מקצת היום ככולו. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום[1].

בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום מניין) ותפילת 'אל מלא רחמים'[2].

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2000 ניתן צו הרחבה החל על כל העובדים והמעסיקים בישראל וקובע: "עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים)"[49].

בישראל הוחלט שמשפחות החללים שנפלו בצה"ל זכאיות לשחרור מגיוס חובה. בעקבות מבצע צוק איתן, שבו לחללים אחדים היו חברות (שאינן חייבות לשבת שבעה), עדכן צה"ל את הנהלים, וקבע שחברות חיילות של חללים תהיינה זכאיות לחופשה של שבוע למשך ימי השבעה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז', הלכה ב'. וראה עוד בשיעורו של הרב עובדיה יוסף.
  2. ^ zal.co.il - דף מידע

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.