אדם פון טרוט צו זולץ
 | |||||||||
| לידה |
9 באוגוסט 1909 פוטסדאם, הקיסרות הגרמנית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
26 באוגוסט 1944 (בגיל 35) כלא פלצנזה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||||||
| מדינה |
הרייך הגרמני | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הנאצית | ||||||||
| דת | נצרות פרוטסטנטית | ||||||||
| בת זוג | קלריטה פון טרוט צו זולץ (1940–1944) | ||||||||
| שושלת פון טרוט צו זולץ | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
מלגת רודס (1931) | |||||||||
  | |||||||||
ד"ר אדם פון טרוט צו זולץ (בגרמנית: Friedrich Adam von Trott zu Solz; 9 באוגוסט 1909 – 26 באוגוסט 1944) היה דיפלומט ועורך דין גרמני אשר היה פעיל במשך שנים רבות במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. פון טרוט היה חבר בחוג קרייזאו, חוג אינטלקטואלים אשר התנגד לשלטון הנאצי בגרמניה בין השנים 1940 עד 1944. חוג קרייזאו היה בקשר עם קבוצת הקושרים במטה הכללי, אנשי קשר העשרים ביולי, דרך הגנרל בדימוס לודוויג בק. פון טרוט קיים קשר עם איש המודיעין האמריקני, אלן דאלס ובכך תרם לניסיון ההתנקשות באדולף היטלר. נתפס והוצא להורג ב-26 באוגוסט 1944 על ידי המשטר הנאצי לאחר ניסיון התנקשות כושל בהיטלר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם פון טרוט צו זולץ נולד כבן חמישי למשפחת האצולה הגרמנית הפרוטסטנטית פון טרוט צו זולץ, בפוטסדאם, ברנדנבורג בשנת 1909. אביו, אוגוסט פון טרוט צו זולץ (1855–1938) שימש כשר התרבות של פרוסיה. אמו, אמילי אליאונור פון טרוט צו זולץ (1875–1948) לבית פון שוויניץ הייתה בתו של שגריר גרמניה בווינה ובסנקט פטרבורג. אליאונור הייתה צאצאית של ג'ון ג'יי, אחד משבעת האבות המייסדים של ארצות הברית.[1]
פון טרוט נשלח ללמוד בגימנסיה הצרפתית בברלין. בנוסף, על חינוכו הופקדה אישה אנגלייה. לאחר שאביו התפטר מתפקידו בשנת 1917 משפחתו עברה לקאסל. האידאולוגיה שעליה פון טרוט התחנך הייתה איזון בין ערכים פרוסים שמרניים לבין ערכים אמריקאים ליברליים. אמו של פון טרוט כיוונה אותו לנון-קונפורמיזם. פון טרוט מצא את מקומו ב"ברית הניבלונגים" שהייתה קשורה ל-"ונדרפוגל", תנועה אשר דגלה בחינוך הנוער לחיים פשוטים, לאהבת המולדת ולצדק חברתי בתור ביטוי למרד במוסכמות החברה הבורגנית. בבגרותו, התקרב לחוג שדגל בסוציאליזם דתי בהשפעת ספרות רוסית ורעיונות פוליטיים שמאלניים קיצוניים. בהשפעה עמוקה מהתיאוריות של הפילוסוף הגרמני הנודע גאורג וילהלם פרידריך הגל, האמין פון טרוט שהנושא הדחוף ביותר שהציף השפל הגדול יהיה כיצד לחפש סינתזה של שמרנות וסוציאליזם, שלדעתו הוא הפתרון היחיד למשבר זה. עבור פון טרוט, השפל הגדול הוכיח את כישלון הקפיטליזם כמערכת כלכלית, אך עם זאת, הוא לא היה מוכן לקבל את הקומוניזם כאלטרנטיבה, מה שהוביל אותו לחפש "דרך שלישית" בין קפיטליזם לקומוניזם. לדעת פון טרוט הדרך לפתרון המשבר הכלכלי בגרמניה היא שיטה כלכלית שמבטיחה לכל אדם עבודה.[2]
בשנת 1927 החל פון טרוט בלימודי משפטים באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת מינכן. במהלך שהות של מספר שבועות בז'נבה, מקום מושבו של חבר הלאומים בסתיו 1928, פיתח פון טרוט עניין רב בפוליטיקה בינלאומית. בשנת 1929 השלים את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד בבייליול קולג', שם למד תאולוגיה. בתקופה זו, פון טרוט נחשף לדמוקרטיה הבריטית. בהיותו באנגליה, התיידד עם ההיסטוריון והסופר הבריטי אלפרד לסלי רוז (Rowse)(אנ').[3] בזכות מוצאו האריסטוקרטי, חינוכו וחזותו חבר פון טרוט בתקופת לימודיו באוקספורד לאליטה האנגלית. למרות זאת, רבים ראו בו פטריוט גרמני בעל אידיאלים "גרמניים מידיי". בימי לימודיו באוקספורד יצר קשרים אינטלקטואליים וחברתיים עם אישי ציבור בריטים בעלי דרג גבוה ועם בכירים בקהילה האקדמית, ביניהם יהודים רבים. בתקופה זו אחד מחבריו האנגליים הכיר לו את המשפטן הגרמני הלמוט ג'יימס פון מולטקה, אם כי הקשר בין השניים התהדק רק בחודשים שקדמו למלחמת העולם השנייה.[1]
בבחירות לרייכסטאג שנערכו בשנת 1932, הצביע פון טרוט למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. בראשית 1933, עת עלה היטלר לשלטון, פון טרוט נכח באוקספורד. בוויכוח שהתקיים במועדון הגרמני המקומי ביטא עמדה אנטי-נאצית, ואת תוכניתו לשוב לגרמניה תיאר בתור הצעד הנועז ביותר שעשה מימיו. בספטמבר 1933, עם שובו לגרמניה, נשלח למחנה למשפטנים. בשלב זה הוא עדיין האמין שהמשטר עשוי להתמתן, במיוחד בנוגע למדיניות החוץ שלו. לאחר שעבד עם קבוצת משפטנים בתחום החוק הבין לאומי ובחברת ספנות בהמבורג נשלח שוב למחנה הדרכה נאצי למשפטנים שכלל אימונים טרום צבאיים ואינדוקטרינציה פוליטית. כאשר הדבר נודע לידידיו באנגליה החלה להיווצר שמועה כי הוא נעשה לנאצי ובעד מטרות מפלגה זו. שמועות אלו גרמו לו לעוגמת נפש רבה. פון טרוט ידע על הסתייגותו של הציבור הבריטי מהמדיניות האנטי יהודית של הנאצים, וב־1 באפריל 1933, היום שבו הוכרז ברחבי גרמניה חרם על חנויות בבעלות יהודית, שלח מכתב לידידה יהודייה וביקש שחבריו יראו באירועים האחרונים תופעה מקומית חד פעמית ולא תופעה המבטאת את האופי הגרמני הלאומי. תגובתם של ידידיו באוקספורד למתרחש בגרמניה והביקורת שנקטו לגבי החלטתו לחזור למולדתו פגעו מאוד בפון טרוט.[4]
לאחר שעבד במשרד הפנים הפרוסי החליט לשמור על קשריו באנגליה, הוא ביקר בה לעיתים קרובות והרחיב את קשריו עם אנשי אקדמיה ופוליטיקה. עליית הנאצים לשלטון לא מנעה ממנו מלהמשיך ולטפח את קשריו עם אישים יהודים רבים. בתור עורך דין העניק פון טרוט סיוע משפטי ליהודים, מרביתם כאלה הנמנים על יהודי המבורג, בייחוד אחרי חקיקת חוקי נירנברג.[4]
בינואר 1934 פורסמו בעיתון הבריטי Manchester Guardian שלושה מאמרים ביקורתיים על רדיפת היהודים בגרמניה. בייחוד עסק אחד המאמרים במתרחש בחבל הסן ומצוקת האוכלוסייה היהודית שם. מאמרים אלו עודדו את פון טרוט לשלוח למערכת מאמרי תגובה בעלי גישה לאומנית קיצונית. במכתבו למערכת התכחש לקיומן של דעות קדומות אנטישמיות בבתי המשפט של הסן, ציין את התנסותו האישית בבית משפט באחת הערים וטען שלא נתקל בשום יחס שלילי כלפי היהודים. בנוסף, הדגיש פון טרוט שבזמן עבודתו אף כיהן יהודי בתור שופט מפקח בבית משפט מחוזי ושהיו עורכי דין נוספים ממוצא יהודי. לגבי הטענה בדבר הרעה במצבם הכלכלי של היהלומנים היהודים מהסן, לדעתו היא לא נבעה מהחרמה מקומית אלא מהחרם הבינלאומי על היצוא הגרמני. הוא שוחח עם אנשי "אס אה" ומצא שלמרות מחויבותם לתורת הגזע, הם לעולם לא היו מצדיקים שיטות של אלימות. הוויכוח מעל דפי העיתון הבריטי ארך כחודש. במכתב נוסף, הוא המשיך לטעון ומחה נגד הטענות על גילויי אנטישמיות בבתי המשפט בגרמניה וטען שלא חל שינוי ביושר שיפוטם. למרות זאת פון טרוט כתב במכתבים אישיים לאחת מידידותיו הבריטיות ולאמו שהוא לא התכוון כלל שעמדותיו יפורסמו בעיתון.[5]
בשנת 1937, פון טרוט הוצב בסין כעמית מחקר של המכון ליחסי האוקיינוס השקט. פון טרוט בילה את רוב השנים 1937 ו-1938 בניסיון למצוא ב"חוכמת סין העתיקה" פתרון למצב הרוחני של המערב. תוך כדי שהוא לומד פילוסופיה קונפוציאנית ומנדרינית. פון טרוט האמין שהציוויליזציה המערבית המודרנית איבדה כל תחושה של רוחניות, שלדעתו עדיין קיימת בסין.[6][7]
פון טרוט כלאומן גרמני האמין שלגרמניה יש את הזכות לספח את חבל הסודטים. כלומר, פון טרוט תמך במדיניות החוץ של היטלר ביחס לצ'כוסלובקיה. ההיסטוריון האמריקאי ליאנג הסי-הואי כתב שיש דיכוטומיה מסוימת בהגותו של פון טרוט בין התנגדותו למשטר הנאצי לעומת תמיכתו בשאיפות הכוח הגדולות של גרמניה, מה שגרם ליחס אמביוולנטי למדיניות החוץ הנאצית.[6]
בדצמבר 1938, פון טרוט הוזמן לקבלת פנים שנערכה בפברואר 1939 באנגליה לכבוד ילדים יהודים, פליטים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. פון טרוט סירב להשתתף בטענה שזה עלול לסכן אותו, אבל הדגיש שבתור גרמני הוא חש מושפל עקב הנסיבות שהובילו לקיומו של אירוע זה. באחד מביקוריו בלונדון, לפני פרוץ המלחמה, הצהיר פון טרוט באירוע פרטי שהוא שולל את רדיפות היהודים בגרמניה ואמר שיש לעוקרן מן השורש. כשנשאל אם משמעות הדבר שצריך לעשות זאת גם אם זה כרוך בחיסולו של היטלר הוא הרהר לרגע והשיב בחיוב.[8]
קריירה דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזכות קשריו עם כמה מידידיו האישיים של היטלר, פון טרוט קיבל בקיץ 1939 אישור לנסוע ללונדון בשליחות רשמית, במטרה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. פון טרוט נשלח ללונדון פעמיים מטעם משרד החוץ, לבחון את יחסי גרמניה ובריטניה בניסיון למנוע את המלחמה. בחודש יוני 1939 נפגש עם שר החוץ הבריטי אדוארד פרדריק לינדלי ווד, הרוזן הראשון מהליפקס, וכעבור מספר ימים, ב־7 ביוני נפגש עם ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, בצ'קרס. פון טרוט ניצל את ההזדמנות כדי להציג את עצמו כאיש האופוזיציה האנטי-נאצית, שהתגבשה באותה תקופה בגרמניה, וניסה להשיג פשרה שתסלק את המניע העיקרי למדיניותו הכוחנית של היטלר - השלכותיו של חוזה ורסאי על גרמניה. בנוסף, הוא ניסה לשכנע את הבריטים לנקוט עמדה תקיפה כלפי גרמניה הנאצית כדי שתמנע מלתקוף את פולין. אולם הניסיונות לא צלחו. ביקורים נוספים שערך באנגליה באותה תקופה ופגישות שקיים עם מדינאים בריטים לא נשאו פרי.[8]
לאחר שובו של פון טרוט לגרמניה, ניסה ארנסט פון וייצקר, מזכיר המדינה של משרד החוץ הגרמני, לקבוע פגישה בין פון טרוט לבין היטלר ויואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ של גרמניה הנאצית, בה פון טרוט יפרט על ביקורו בבריטניה, אולם אף אחד מהם לא רצה לראותו. פון טרוט חזר פעם נוספת לבריטניה, הפעם כנציג של קבוצת ההתנגדות לשלטון הנאצי.[9]
בשנים 1939–1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נשלח פון טרוט מטעם משרד החוץ הגרמני לארצות הברית כדי לבחון מקרוב את יחסה אל גרמניה הנאצית. נסיעתו התאפשרה בזכות קשריו עם פון וייצקר. בביקורו דיווח פון טרוט לאנשי ממשל וציבור אמריקאים שבגרמניה קיימת אופוזיציה אנטי-נאצית הפועלת להחלפת המשטר. הוא התאמץ לשכנע את בני שיחו שאופוזיציה זו ראויה להכרה מצד מעצמות המערב וזקוקה לסיוע מהן. באותה תקופה, סר ג'ון ווילר-בנט (אנ'), חבר במחלקת המודיעין הפוליטי של משרד החוץ הבריטי, תמך בניסיונו של פון טרוט לשכנע את ממשלות מדינות בעלות הברית לפרסם הצהרה על מטרות המלחמה, שתכלול התחייבות להסדר שלום הוגן ובר קיימא עבור גרמניה.[10]
כשליח גרמני רשמי מצד אחד ונציג האופוזיציה מצד אחר, קידמו את פניו בניו יורק נציג שגרירות גרמניה בארצות הברית וכן ידידתו היהודייה הוותיקה אינגריד ורבורג. ורבורג הפגישה את פון טרוט עם נציגי הגולים הפוליטיים הגרמנים בארצות הברית, בהם יהודים לא מעטים, ועם היינריך ברנינג, שהיה קנצלר גרמניה בימי רפובליקת ויימאר. מאחר ששאיפתו המרכזית הייתה לגייס את תמיכתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט באופוזיציה האנטי-נאצית, נפגש פון טרוט עם סגן מזכיר המדינה ג'ורג' שטראוסר מסרסמית' ועם יועץ הנשיא, השופט העליון פליקס פרנקפורטר, שהטיל ספק בקיומה של האופוזיציה וגם במהימנותו של פון טרוט עצמו. לפיכך, פרנקפורטר יעץ לנשיא להתעלם מרעיונותיו של פון טרוט. האחרון שיער שיחסו המתנכר של השופט היהודי נבע מדעותיו הקדומות והעלה השערה ש-"היהדות העולמית" היא זו הבולמת כל תקשורת עם גרמניה. במסמך סודי כתב מסרסמית' שיחסו החשדני של פרנקפורטר כלפי פון טרוט התבסס על מידע שקיבל מידידים באנגליה. מסרסמית' בעצמו פקפק בזהותו האנטי-נאצית של פון טרוט, ורק כעבור זמן השתכנע שמדובר באדם ישר המייצג את היסודות האחראיים בגרמניה.[11]
בתזכיר ששלח לשר החוץ הבריטי הליפקס, חזר פון טרוט וניתח את המצב בגרמניה עם פרוץ המלחמה, והדגיש שעל אירופה החופשית לאחד כוחות כדי להציל את המסורות המשותפות מההתנהגות הנאצית. במסמך אחר הציע שיתוף פעולה מערבי למניעת התרחבותה של המלחמה והביע תמיכה ברעיון איחודה של אירופה לפי הדגם האמריקאי. בתזכיר נוסף הגדיר את מלחמתו של המערב בגרמניה כ-"מאבק לשחרור העם הגרמני מהשלטון הנאצי", והדגיש שבמאבק הזה יש למערב בעלי ברית בגרמניה. פון טרוט ניסה לשכנע את בעלות הברית להצהיר שהן אינן מתכוונות לבתר את גרמניה, תרחיש שאנשי האופוזיציה פחדו ממנו. במסמך שנכתב תחת הכותרת "חידוש מדינת החוק בגרמניה" הצהיר פון טרוט מפורשות כי חיסולו של המשטר הנאצי הוא מחויב המציאות.[12]
עם שובו לגרמניה הגיש פון טרוט למשרד החוץ דוח רשמי על ביקורו והמליץ שלא להתגרות בארצות הברית. נימוקו היה שהדבר עלול לחזק את מתנגדיה של גרמניה בארצות הברית אשר מושפעים מהתעמולה הבריטית ומהעיתונות היהודית. הדוח שהגיש נוסח במלל נאצי אופייני, לרבות תיאוריו את יהדות ארצות הברית. הנוסח הנאצי היה כמס שפתיים אשר נועד להקנות לו תפקיד במשרד החוץ הגרמני. פון טרוט לא ידע שבביקורו בארצות הברית היה נתון למעקב ה-FBI, כדי למנוע מסוכני הגסטפו לחשוף את פעילותו הדיפלומטית החשאית. גם משרד החוץ הבריטי החזיק בתיק מקיף על פון טרוט שכלל תיעוד של פגישותיו. לפי עדותו של מסרסמית' שימשו שיחותיו של פון טרוט בוושינגטון מקור השראה עבור העיתונאי וולטר ליפמן מהעיתון New York Tribune. ליפמן כתב שאם יצליחו האמריקאים לשכנע את הגרמנים שניצחון צבאי איננו בר השגה ושקיימת אפשרות להשיג "שלום הוגן", הם יחסכו מעצמם זוועות.[13]
ב־3 ביוני 1940, לאחר שובו מארצות הברית, הצטרף פון טרוט למפלגה הנאצית על מנת לגשת למידע המפלגה ולפקח על תכנונה. פון טרוט מונה לעוזר מחקר במחלקת המידע של משרד החוץ. לצורך קידומו המקצועי הוא נעזר בקשריו האישיים עם רודולף דילס, ראש הגסטפו באותה עת. התפקיד העניק לפון טרוט את מה שהיה בעיניו הדבר החשוב ביותר - אפשרות להמשיך לשחק משחק כפול ולעסוק בדיפלומטיה הנגדית בתור אופוזיציונר מבפנים.[13]
באותה תקופה הוא שימש כיועץ למדיניות חוץ לקבוצת האינטלקטואלים החשאית שתכננה את הפלת המשטר הנאצי המכונה חוג קרייזאו. חוג זה הוקם בשנת 1940 על ידי המשפטנים הגרמנים הרוזן פטר יורק פון וארטנבורג והרוזן הלמוט ג'יימס פון מולטקה. בשנה זו פון טרוט הצטרף לחוג לצד הפוליטיקאי הגרמני ד"ר יוליוס לבר ואיש הכמורה והפילוסוף ד"ר אויגן גסטמייר. כל אחד מחבורה זו תרם את חלקו בניסיון ליצור דמות רצויה של המשטר בגרמניה לאחר נפילת הנאציזם. נראה כי גובש משטר רצוי בעל נטייה סוציאל-דמוקרטית מרוככת ביסודות שנלקחו מן הדת הנוצרית, תוך הבעת רצון לאיחוד פאן-אירופי בנוסח האיחוד האירופי דהיום. חוג קרייזאו היה בקשר עם קבוצת האופוזיציה העיקרית בראשות הגנרל לודוויג בק והמדינאי קרל פרידריך גרדלר. למרות זאת, אנשי חוג קרייזאו היו חלוקים עם קבוצת בק-גורדלר במספר נושאים.[14]
על פי עדות אחד מחבריו לעבודה, נסע פון טרוט בקיץ 1940 לפריז הכבושה כדי לנסות לשחרר מכרים יהודים שנאסרו בידי המשטרה החשאית הגרמנית. בזמן המלחמה פעל פון טרוט, במקביל לפוליטקאי הדמוקרט אורליך פון האסל, בתור "שר החוץ" של האופוזיציה הלאומית השמרנית. בחסות תפקידיהם הדיפלומטיים הזוטרים, ששימשו להם מסווה ואפשרו להם מידה רבה של חופש תנועה במדינות נייטרליות ובארצות הכבושות, פון טרוט ופון הסל פעלו למימוש מטרותיה של האופוזיציה בידיעה שהם מסתכנים באשמת בגידה. למרות פער הדורות ביניהם וההבדלים בתפיסת עולמם, שאפו שניהם לשכנע את מדינות המערב, ובייחוד את בריטניה, שיכירו באופוזיציה הגרמנית בתור חלופה לשלטון הנאצי, יסייעו לה להפילו ויסכימו לכרות הסכם שלום קונסטרוקטיבי עם הממשלה שתקום במקומו. בתזכיר שהעביר פון טרוט למסרסמית', הזהיר שאם זה לא ייעשה, המלחמה תימשך עוד זמן רב ללא הכרעה צבאית, דבר שעשוי לגרום להתקרבות בין גרמניה לברית המועצות ולהתפשטות האידאולוגיה הבולשביקית בגרמניה. פון טרוט הודה כי הפיקוד העליון של הצבא מהופנט בידי היטלר, אבל הוא עדיין תולה את תקוותיו בדרג הבכיר. לדעתו הדרג הבכיר בסופו של דבר יחזרו להשקפתם משכבר הימים, שמלחמה אירופית גדולה מסכנת את גרמניה ויבינו שהיטלר אינו הגואל וכי המשך שלטונו הוא המכשול העיקרי לשלום. במקביל הוא הדגיש שוב ושוב שהוא חושש מהסדר שלום כפוי, ברוח חוזה ורסאי המשפיל. פון טרוט חזר וקרא לראשי השלטון בבריטניה להתקרב לנפש הגרמנית ולהתנגד לפתרון דוגמת חוזה ורסאי או גרוע ממנו.[13]
בתזכיר פרטי שנמסר באפריל 1942 למדינאי הבריטי סטפורד קריפס ציין פון טרוט שהמספר הגדול של אבדות בנפש במלחמה המתמשכת מאיים על המשך קיומה של חברה תרבותית באירופה אחרי המלחמה ועלול להוביל למשטרים טוטליטריים קיצוניים או להתפוררות ולאנרכיה. האמצעי היחידי שיכול לעצור את הקטסטרופה על אירופה הוא מיגורו של המשטר הנאצי בגרמניה, והדבר צריך להיעשות בדחיפות המרבית. לדעתו של פון טרוט המכשולים המרתיעים את אלו ששואפים לכך הם הצורך בהגנה על גבולותיה של גרמניה במזרח ובאזור הבלקן ואי־הוודאות העמוקה באשר לדרך שבה תופסים הבריטים והאמריקאים את אפשרות החלפת המשטר בגרמניה. בהצעות שהגיש פון טרוט לגבי אופיו של המשטר העתידי בגרמניה הוא שילב באופן מפתיע ללא הסבר גם סעיף אנטישמי מובהק הקובע שגרמניה החדשה תיאות לשתף פעולה כדי להגיע לפתרון בינלאומי כלשהו כפי שנעשה בשאלה היהודית.[15]
ב-22 בינואר 1943, בביתו של הרוזן פטר יורק פון וארטנבורג, התקיימה פגישה בין חוג קרייזאו ואנשי קשר העשרים ביולי. בפגישה זו נכחו מצד אנשי קשר העשרים ביולי הגנרל בק, גורדלר, פון האסל, והמדינאי הגרמני הרמן אדוארד יוהנס פופיץ'. בנוסף, בפגישה זו נכחו מצד אנשי חוג קרייזאו הרוזן פון מולטקה, פון טרוט, הרוזן פון ורטנבורג, ד"ר אויגן גרסטנמייר, והדיפלומט הגרמני פרידריך ורנר פון דר שולנבורג. בפגישה זו אנשי קשר העשרים ביולי דנו יחד עם אנשי חוג קרייזאו לגבי דמותו של המשטר הרצוי לאחר הפלת השלטון הנאצי. מרבית מאנשי קשר העשרים ביולי תמכו ברעיונות קפיטליסטיים ובהשבת השלטון המלוכני בגרמניה. לעומתם, אנשי חוג קרייזאו תמכו ברעיונות סוציאליסטים שמרניים. בהמשך, פון טרוט ופון דר שולנבורג נשארו בקשר שוטף עם פון האסל ופופיץ'.[16]
עוד בשנת 1942, פון טרוט, יחד עם חברי חוג קרייזאו נוספים, התוודעו במעורפל ל"פתרון הסופי לשאלת היהודים" והתעניינו בגורלם של היהודים שנשלחו ל"יישוב מחדש במזרח". במרץ 1943 דיווח פון טרוט בפגישה של חוג קרייזאו, בהסתמך על מקורות שוודיים, שבשלזיה העילית נבנה מחנה ריכוז גדול שיקלוט עד כ-50,000 אסירים והוסיף שעל פי התכנון עתידים להירצח בו מדי חודש כ-4,000 איש. ביוני 1944, בתזכיר האחרון ששלח מסטוקהולם, שוב פנה פון טרוט לבעלות הברית המערביות וביקש מהן להכיר בדחיפות באופוזיציה האנטי-נאצית הגרמנית בתור בת ברית שלהן, וציין שהמחתרת הקומוניסטית לא תוכל להיחשב בת ברית. באותו הזמן רמז על תכנון קשר העשרים ביולי שעתיד להתרחש בחודש הקרוב.[17][18]
קשר העשרים ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – חוג קרייזאו, קשר העשרים ביולי
חוג קרייזאו מעולם לא הגיע לשאלות מעשיות בנוגע להפלת המשטר הקיים, אלא עסק יותר בדמותו של המשטר הרצוי לאחר המלחמה. עם זאת, חוג קרייזאו היה בקשר עם קבוצת קשר העשרים ביולי בראשות הגנרל לודוויג בק. בנוסף, פון טרוט, מילא תפקיד מפתח בקשר המתגבש. פון טרוט ניהל דיפלומטיה נגדית לאורך רוב שנות המלחמה, עד ל־ 20 ביולי 1944.
בשבועות שלפני ניסיון התנקשות בהיטלר נפגש פון טרוט בז'נבה עם ראש הביון האמריקאי בשווייץ אלן דאלס, שעמד בקשר עם כמה מאנשי האופוזיציה. בהמשך, נפגש עם סוכנים מערביים. בדיונים שערכה האופוזיציה בסוגיית המשטר העתידי פון טרוט פסל את הרעיון של משטר טוטליטרי המבוסס על מפלגה יחידה ותמך בהקמת ממשלה זמנית ובבחירות חופשיות לאספה מכוננת שתכריע בין רפובליקה למונרכיה ותבחן את תקפותם של חוקי הרייך השלישי. מאמציהם של אנשי האופוזיציה להבטיח את תמיכת בעלות הברית במשטר שיקימו אחרי הפלת הנאצים לא צלחו, בין היתר בגלל התעקשותם של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט שעל גרמניה להיכנע ללא תנאי.[18]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמישה ימים לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בהיטלר, נעצר פון טרוט, הוא הועמד למשפט בבית הדין העממי ונמצא אשם. הוא נידון למוות ב-15 באוגוסט 1944 וב-26 באותו החודש נתלה בכלא פלצנזה בברלין.[19]
יחסו של פון טרוט כלפי היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנושא היהודי בולט הפער בין הסעד משפטי וההומניטרי שהעניק ליהודים נרדפים ומחויבותו לידידיו היהודים ובין שתיקתו בתזכיריו ובפגישותיו עם אישים מחוץ לגרמניה בעניין רדיפת היהודים והשמדתם תחת השלטון הנאצי בגרמניה.[19]
עם זאת, עמדתו האנטי-נאצית המובהקת עולה מכתביו, ובכל ניירות העמדה שכתב בשנות המלחמה הדגיש שהשחרור מעול הנאצים הוא משימתם החשובה ביותר של הגרמנים, ואף חובתם.[19]
רבים מידידיו בהם אינטלקטואלים יהודים, שיבחו אותו אחרי המלחמה וכיבדו את זכרו למרות שתיקתו בנושא היהודי במגעיו הדיפלומטיים. יולי בראון פוגלשטיין, שנעצרה לאחר שגרמניה הכריזה מלחמה על ארצות הברית, תיארה בחקירתה את פון טרוט כמי שמקיים יחסי ידידות עם יהודים מטעמים פוליטיים ודתיים. וילפריד ישראל הביע בשנת 1942, בעיצומה של המלחמה, באוזני חברם המשותף דויד אסטור הבריטי את דעתו שפון טרוט נשאר אנטי־נאצי כמקודם ויש לסייע לו במאמציו הדיפלומטיים.[19]
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון טרוט הוא אחד מחמישה גרמנים המונצחים על אבן הזיכרון למלחמת העולם השנייה בבייליול קולג', אוקספורד. כמו כן הוקמו גם חדר ומלגת נסיעות על שמו בבייליול קולג'. שמו מתועד גם בין ההרוגים של חוקרי רודוס ברוטונדה של בית רודוס (אנ'), אוקספורד.
מוקד הזיכרון של אדם פון טרוט צו זולץ במנספילד קולג', אוקספורד (אנ') עורך הרצאות שנתיות בנושאים הרלוונטיים לחייו ולעבודתו, ומממן מלגות לצעירים גרמנים לקריאה לתואר שני בפוליטיקה במכללה.[20]
קלריטה פון טרוט צו זולץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1940 פון טרוט נישא לקלריטה טיפנבאכר (אנ'). השניים הכירו ב-1935 ולאחר הנישואים עברו להתגורר בברלין. בתם הראשונה ורנה נולדה ב-1 במרץ 1942 ובתם השנייה קלריטה ב-9 בנובמבר 1943.
בשנת 1943 עקב ההפצצות המתגברות של בעלות הברית על ברלין פון טרוט ומשפחתו עברו לבית הוריו בבברה (אנ'). ב-17 באוגוסט 1944 לאחר מעצרו של פון טרוט, קלריטה נעצרה ויחד עם נשים נוספות של לוחמי התנגדות למשטר הנאצי בכלא ברלין-מואבית. בנותיהם של אדם וקלריטה פון טרוט נאספו על ידי הגסטפו מבית הוריו של פון טרוט ונלקחו לבית ילדים בבאד סכסה (אנ'), בניהול האס אס. קלריטה פון טרוט שוחררה ב-30 בספטמבר 1944. שתי בנותיה הקטנות חזרו לבית הוריו של פון טרוט זמן קצר לאחר מכן.
בחייה המאוחרים של קלריטה פון טרוט הייתה נשיאת כבוד של קרן אדם פון טרוט והמשיכה את מורשתו עד פטירתה בברלין בשנת 2013.[21]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים רוזן (2014). אני בוש בהיותי גרמני!: האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה. ירושלים: יד ושם - המכון הבין לאומי לחקר השואה.
- Mommsen, Hans (2003). Alternatives to Hitler German Resistance Under the Third Reich. Princeton University Press.
- Wheeler-Bennett, John W. (1976). Friends, Enemies and Sovereigns. London: MacMillan.
- Liang, Hsi-Huey (1999). China, the Sino-Japanese Conflict, and the Munich Crisis. In Igor Lukes; Erik Goldstein. The Munich Crisis, 1938 Prelude to World War II. Frank Cass.
- Weinberg, Gerhard (1980). The Foreign Policy of Hitler's Germany Starting World War Two 1937-1939. University of Chicago Press.
- Donald Cameron Watt (1989). How War Came The Immediate Origins of World War II. London: Pantheon.
- Andrea Msaon (2002). Opponents of Hitler in search of foreign support: the foreign contacts of Carl Goerdeler, Ludwig Beck, Ernst von Weizsacker and Adam von Trott zu Solz, 1937-1940.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Balliol Archives - Modern Manuscripts - Adam Von Trott Collection
- Adam von Trott zu Solz
- "The Adam von Trott Memorial Appeal, Mansfield College, Oxford"
- Ambassador of the resistance: Adam von Trott zu Solz - Federal Foreign Office
- Balliol Archives - memorials
- Clarita von Trott zu Solz ist gestorben | Politik
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 241-242
- ^ Hans Mommsen, Alternatives to Hitler German Resistance Under the Third Reich, Princeton University Press., 2003, עמ' 61-62
- ^ Balliol Archives - Modern Manuscripts - Adam Von Trott Collection., Balliol College Archives & Manuscripts
- ^ 1 2 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 243-244
- ^ חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 245
- ^ 1 2 Hsi-Huey Liang, Erik Goldstein, China, the Sino-Japanese Conflict, and the Munich Crisis, The Munich Crisis, 1938 Prelude to World War II, Frank Cass, 1999, עמ' 359-360
- ^ Donald Cameron Watt, How War Came The Immediate Origins of World War II, London: Pantheon, 1989, עמ' 392
- ^ 1 2 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 247
- ^ Gerhard Weinberg, The Foreign Policy of Hitler's Germany Starting World War Two 1937-1939, Chicago: University of Chicago Press, 1980, עמ' 623
- ^ Andrea Msaon, Opponents of Hitler in search of foreign support: the foreign contacts of Carl Goerdeler, Ludwig Beck, Ernst von Weizsacker and Adam von Trott zu Solz, 1937-1940, McGill University, 2002, עמ' 16-17
- ^ חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 248
- ^ חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 249
- ^ 1 2 3 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 249-250
- ^ Sir John Wheeler Wheeler-Bennett, Friends, Enemies and Sovereigns, London: MacMillan, 1976, עמ' 546-547
- ^ חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 251
- ^ Sir John Wheeler Wheeler-Bennett, Friends, Enemies and Sovereigns, London: MacMillan, 1976, עמ' 549-550
- ^ Hans Mommsen, Alternatives to Hitler: German Resistance under the Third Reich, Princeton University Press, 2003, עמ' 264
- ^ 1 2 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 252
- ^ 1 2 3 4 חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני! : האופוזיציה הלאומית השמרנית בגרמניה ויחסה ליהודים בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 253
- ^ Memorial inscriptions, Balliol College Archives & Manuscripts
- ^ Clarita von Trott zu Solz ist gestorben | Politik, HNA, 05.04.2013