אהרן בראנד-אורבן
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1910 אוזורקוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 1977 (בגיל 67) ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| השכלה | |
| מעסיק |
אוניברסיטת הרווארד |
  | |
אהרן בראנד-אורבן (Brand-Auraban; 21 בפברואר 1910 – 22 באפריל 1977) היה רופא ישראלי, כיהן כיו"ר המועצה הארצית של ההסתדרות הרפואית בישראל, יו"ר איגוד רופאי הילדים בישראל ויו"ר האקדמיה לרפואה בירושלים, שהוא היה ממייסדיה. בראנד-אורבן כיהן כפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. הוסמך לרבנות והיה חבר ההגנה ואצ”ל ושירת בצה”ל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראנד נולד בשנת 1910 בעיירה אוזורקוב (Ozorków) הסמוכה לעיר לודז' שבפולין (אז בשליטת האימפריה הרוסית), וגדל בעיירה קולו (Koło) שבקרבתה. שם למד ב"חדר" ובגימנסיה. בשנת 1925 שלחו אביו נתן, שהיה ציוני מובהק, לארץ ישראל, ללמוד ב"גימנסיה הרצליה" בתל אביב. (אביו נפטר בשנת 1936; אמו, אסתר חיה, נספתה בשואה עם רבים מבני המשפחה.)
ב-1928 החל ללמוד באוניברסיטת ברלין רפואה, פילוסופיה ושפות שמיות. במקביל למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בעיר, ובשנת 1933 קיבל בו תואר דוקטור לפילוסופיה והוסמך לרב ומורה אקדמי לדת, ומונה בו למרצה לשירה עברית מודרנית. במוסד התיידד עם אברהם יהושע השל, עמו שמר על קשרי ידידות חמים. בשנת 1935 קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ברלין והוא רק בן 26 שנים.
בשנת 1936 חזר ארצה ועבד כמורה ומתנדב בבריאות הציבור ב"הדסה", והחל בעבודתו במחלקת הילדים של בית החולים "ביקור חולים". לאחר בחינות הוסמך כמפקח על בריאות הציבור ועבד במחיצתה של הנרייטה סאלד.
בשנת 1939, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי הנאצים, נשא לאישה את אסתר מלכה לבית אויערבך, עלה לארץ ישראל והיה לפעיל בהגנה ובאצ"ל. לזוג נולדו שלושה בנים: אברהם, אף הוא רופא, נתן שהיה לפסנתרן בעל שם, וחיים, מהנדס.
בשנים 1948-1952 פעל כרופא במעברות באזור ירושלים ובבית שמש.
בשנת 1944 מונה למפקח ארצי על רופאי בתי הספר ובריאות הנפש בהדסה. בהמשך התמנה לרופא ילדים בבית החולים ביקור חולים ומרכז רפואי הדסה בירושלים. בשנת 1950 כיהן כיו"ר הקונגרס המדעי הרפואי הראשון במדינת ישראל ושנתיים לאחר מכן כיו"ר מארגן של הקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודיים בירושלים. בשנים 1950-1952 השתלם בארצות הברית בנושאי קדחת שיגרון, במחלות לב ובמחלות ילדים. בנושאים אלה היה לאחד מגדולי המומחים בארץ. בשנת 1952 ייסד את האגודה למלחמה בקדחת השיגרון.
בשנת 1955 מונה ליו"ר האקדמיה לרפואה בירושלים, שהיה ממייסדיה. במסגרת זו ארגן עשרות קורסים וכנסים בנושאי בריאות ומאות הרצאות לציבור הרחב. בשנת 1964 מונה למנהל מחלקת הילדים של בית החולים ביקור חולים. בין השנים 1958-1965 כיהן כיו"ר ההסתדרות הרפואית בירושלים, ובין השנים 1964-1969 כיהן כיו"ר האיגוד לרפואת ילדים בישראל. בשנת 1971 מונה ליו"ר נשיאות המועצה הארצית של ההסתדרות הרפואית בישראל, וכמרצה בכיר קליני באוניברסיטה העברית. בתפקידים אלה ואחרים כיהן עד יום מותו בשנת 1977. בחודשים האחרונים לחייו פעל במרץ להקמת המכון לתולדות הרפואה בישראל, אך לא זכה לראות בהקמתו.
בשנת 1975 זכה בפרס עיריית תל אביב לרפואה ולבריאות הציבור על שם הנרייטה סאלד.
בראנד פרסם למעלה מ-100 מאמרים בשטח הרפואה ובריאות הציבור. בין היתר עסק בנושאים של קרדיולוגיה, סוכרת, פיגור שכלי, ספורט ורפואה, בעיות תזונה, ובמניעת שימוש בסמים והעלאת מודעות לנזקי העישון, בתקופה בה נושאים אלה היו רחוקים מתודעת ההמונים. הוא ערך קובצי ספרים בנושאי בריאות ותרם רבות לפרסום כתביו הרפואיים של הרמב"ם.
לצד עבודתו בתחום הרפואה, פרסם למעלה מ-50 עבודות בנושאי היסטוריה, יהדות, פילוסופיה וספרות. בנוסף, התעניין ועסק באמנות. הוא היה ידיד אישי של אנשי ציבור, ובהם הפילוסוף והתאולוג אברהם יהושע השל, המשוררים אברהם שלונסקי ואורי צבי גרינברג, רחל ינאית בן-צבי, ישראל אלדד ורבים נוספים.
בשנת 1984 הוקירה עיריית ירושלים את פועלו וקראה רחוב על שמו בשכונת הר נוף בעיר.
אחיו, מאיר בראנד אורבן, היה מחנך ישראלי.
פרסומיו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- א’ בראנד-אורבן (עורך), גריאטריה וגרונטולוגיה, ירושלים: האקדמיה לרפואה בירושלים, ההסתדרות הרפואית בישראל, תשל"ד.
- א’ ברנד-אורבן, א’ זמרי (עורכים), תרבות הגוף והרפואה, ירושלים: רשות הספורט והחינוך הגופני במשרד החינוך והתרבות, ההסתדרות הרפואית בישראל האקדמיה לרפואה בירושלים, מכון ווינגייט לחינוך גופני ולספורט, תשל"ו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים תורן (עורך), ספר אהרן בראנד-אורבן: על האיש ופעלו, הרופא, המורה, שוחר האמנות, העסקן הציבורי והוגה-הדעות: מבחר מחקריו ומאמריו, מחקרים ברפואה ובבריאות הציבור, ביהדות ובפילוסופיה, מאמרים על מורים וידידים, על ספרות ואמנות, ירושלים: ר’ מס, תשל"ח 1978.
- דוד מרגלית, 'פרופ' ד"ר אהרן ברנד-אורבן ז"ל', קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, ז': 511–514, 1977.
- ורנר זילברשטיין, 'עשרים שנה למות פרופ' אהרון ברנד ז"ל (לזכר נעדרים)', מכתב לחבר, נ"ט (4–5): 29, 1997.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brand, Aron (Brand Auraban, Aharon), in: Eduard Seidler, Jüdische Kinderärzte 1933-1945: entrechtet, geflohen, ermordet, Basel: Karger, 2007, pp. 139–140 (בגרמנית)