אוכלי עצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בונה קנדי ניזון מעץ.

אוכלי עצה (Xylophagy; מילולית "xulon" - עץ, "phagein" - לאכול) הם בעלי חיים הניזונים משכבת העצה שבתוך גזעי וענפי עצים וחלק ממינים מתמחים אלה ניזונים מעצה בלבד. אוכלי עצה הניזונים רק מעצים מתים קרויים sapro-xylophagous.

יצורים אלה כוללים בעיקר פרוקי רגליים ובעיקר חרקים המוצלחים בהתמחות ובתזונה של כמעט כל חלק בצומח. הם מתחפרים בתוך הענף וניזונים מחלקיו בעזרת גפי הפה הגדולות שלהם. חלק מהמינים מחפשים נקודות עצה חלשות וניזונים ממנה ואחרים מגבילים את עצמם לחלקים מזינים או לאזורים בהם יש ריקבון, קליפה דקה או שהעץ כבר מת. חלק מחרקים אלה מביאים למות העץ, חלקם נחשבים למזיקים[1]. לטרמיטים ישנם יחסי סימביוזה עם בקטריות העוזרים להם לעכל את העצה. לחרקים אחרים יחסים עם פטריות היכולות לעכל את העץ והחרק מעביר אותו ממקום למקום ואוכל את החלקים המעוכלים בידי הפטריה. מבין החרקים הניזונים מעץ בנוסף על הטרמיטים בולטים מיני חיפושיות כמו יקרוניתיים, חדקוניתיים ו-Scolytinae, המזיקים מאוד לעצים ולרהיטים. גם כמה שווה-רגלאים מותאמים לאכילת עצה וגם הצרעות מהמשפחה Siricidae.

יצורים גדולים יותר שחלקם מותאמים לאכילת עשב או עלים כוללים את הצדפה טרדו נאוואליס, הבונים, הדג Panaque ממשפחת השרייניים, פנדה ענק הניזון מחזרן וגם הפילים העצומים יכולים לאכול עצים ולכתוש אותם בקיבתם היטב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל חדקונית הדקל