אוכלי קשקשת
אוכלי קשקשת או לפידופגיה (באנגלית: Lepidophagy) היא התנהגות אכילה בבעלי חיים אשר מזונם כולל בעיקר קשקשים של דגים שונים. מונח קרוב לכך הוא pterygophagy - בעלי חיים האוכלים סנפירי דגים.
חיות אלה, ברובם הגדול בעצמם דגים, מסתמכים על מזונות נוספים במרבית המקרים, אוכלי כל ואף קרניבורים כשרק מעטים ניזונים מקשקשים בלבד ואלה נחשבים לטפילים וניזונים בצורה דומה למוצצי דם, כשרק לעיתים נדירות הם מתקרבים לגודל הטרף ולרוב גודלם כ-12 עד 20 ס"מ בלבד. התנהגות אכילה זו ידועה אצל 6 משפחות דגי מים מתוקים: אמנוניים, חריתיים, פיראניים, דיסטיצ'ודונטיים, אפטרונוטיים שפמנונים ערפדיים ושכילביים (Schilbeidae). ועוד 7 משפחות של דגי מי ים: נאוויתיים, קברנוניים, קרנוניים, טורפניים, אשקופיים, אריוסיים ותלת-קוציים (Triacanthodidae)[1].
ישנם מספר התנהגויות באכילת קשקשים. מספר מינים כמו השפמנון Neotropius khavalchor, ניזון רק מקשקשים שנפלו מדגים אחרים כך שהוא חי ביחסי קומנסליזם עם הדגים עליהם הוא מתבסס. לעומתם דגים כמו הפיראניה Catoprion mento נוגסת בשיניה בדגים אחרים בגודלה וקורעת מהם בשר, עור וקשקשים. הם אינם מתים אך נפצעים מכך. האמנון Perissodus microlepis מימת מלאווי מופיע בשני צורות, המתאימות לקריעת קשקשת הן מימינו של הקורבן והן משמאלו. מספר אוכלי קשקשת עוקבים אחרי קורבנם עד הרגע שהם יכולים לתקוף את קשקשיו וסנפיריו, לרוב סנפירי השת והזנב, מה שעוזר להם להימלט מקורבנם לאחר מכן. את הקשקשים הם אוספים בפיהם מהקרקעית. לעומתם כמה דגים מפתים את הקורבן עד שיתקרב לטווח תקיפה ואז קורעים במהירות מקשקשיו. כך ניזון למשל הקרנון חקיין נקאי.
בדומה לטפילים אחרים הניזונים בדרך זו כמעט תמיד קטנים מהקורבנות שלהם ואינם הורגים אותם או אף פוצעים אותם קשה.
יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתזונה זו מספר יתרונות: קשקשי דגים הם מקור מזון המכיל קרטין ואמייל, וכן עור ושכבת ריר העשירים בחלבונים ובסידן. קשקשי דגים הם גם מזון נפוץ יחסית באזורים בהם הרבה דגים והם קלים יחסית להסרה מאשר קריעת בשר, נוסף על כך שהם משקיעים אנרגיה ולחימה בהריגת הטרף והקשקשים גדלים במהירות לאורך כל חודשי השנה.
התנהגות אכילה בקנה מידה מתפתחת בדרך כלל בגלל מחסור במזון ותנאים סביבתיים קיצוניים. אכילת הקשקשים והעור המקיף את הקשקשים מספקים חומרים מזינים עשירים בחלבון שאולי לא יהיו זמינים במקומות אחרים בנישה.
החסרונות בצורת אכילה זו כוללת פגיעה מידי הקורבנות הפונדקאים שלהם, צורך במעקב אחרי אוכלוסיות דגים שונות ולרוב דרושה אנרגיה לתלישת ונשיכת הקשקשים, אשר דורשת אנרגיה גדולה מאשר אנרגיית הקשקשים המופקת, כך שיש צורך בתלישת קשקשים רבים להשגת אנרגיה מספקת.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לפידופגיה באתר bioone (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| התנהגויות אכילה בעולם החי | ||
|---|---|---|
| אוכלי בשר (היפרקרניבורים • מסוקרניבורים • היפוקרניבורים) | אוכלי חרקים • אוכלי נמלים • אוכלי דגים • אוכלי עופות • אוכלי רכיכות • אוכלי תולעים • אוכלי נחשים • אוכלי ביצים • אוכלי אדם • קניבלים • אוכלי נבלות • אוכלי קשקשת • מוצצי דם • הרג עודף | 
|
| אוכלי צמחים | לוחכי עשב • לוחכי עלים • אוכלי פירות • אוכלי עלים • אוכלי פרחים • אוכלי זרעים • יונקי צוף • אוכלי אצות • אוכלי עצה | |
| אחר | אוכלי כול • חומסנים • מתקפת זלילה • אוכלי צואה • אוכלי פלנקטון • אוכלי פטריות • אוכלי רקבובית • ניזוני קרקעית | |