אופולמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אופולמוס (ביוונית: Eὐπόλεμoς,[1] בלטינית: Eupolemus; המאה ה-2 לפנה"ס) היה ההיסטוריון היהודי-הלניסטי המוקדם ביותר.

יצירתו שרדה בחמישה (או ששה) קטעים בלבד בחיבורו של אוסביוס מקיסריה, "הכנה לבשורה", המשוקעים בציטוטים מפי ההיסטוריון אלכסנדר פוליהיסטור ומתוך הסטרומאטה (אנ') של קלמנס מאלכסנדריה. קטע ששי, הנמצא בציטוטים של פוליהיסטור אצל אוסביוס ופוליהיסטור מייחס אותו לאופולמוס, נחשב בדרך כלל למזויף, בהיותו שונה מהקטעים המצוטטים האחרים ומשום כך מכונה "פסאודו-אופולמוס".

הסגנון ואוצר המילים מצביעים על כך שתאריך כתיבתם הוא בערך שנת 158/7 לפנה"ס. העובדה שהמחבר מתארך את תוכן יצירתו על פי הממלכה הסלאוקית ולא בית תלמי, מצביעה על כך שמקורו בארץ ישראל ולא במצרים. יש המשערים כי המחבר הוא אותו אופולמוס בן-יוחנן בן-הקוץ, ששימש כשגרירו של יהודה המכבי לרומא.[2][3]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטעים הנחשבים בדרך כלל לעבודתו המקורית של אופולמוס, כוללים:

  • טענה שמשה היה החכם הראשון. הוא לימד את היהודים את הכתב והם שהעבירו אותו לפיניקים, שהעבירו אותו הלאה אל היוונים, וכן שמשה כתב את החוקים הראשונים של היהודים.[4]
  • כרונולוגיה של התקופה שבין משה לדוד ופרטים על ההכנות שלו לבניית בית המקדש, ולאחר מכן תמלילים כביכול של חילופי מכתבים בין המלך שלמה ו"ואפרס מלך מצרים", ובין שלמה ו"סורון מלך צור", הוא חירם המקראי.[5]
  • אזכור של מגני זהב שנעשו על ידי שלמה.[6]
  • תיאור קצר מאד של רדיפת הנביא ירמיהו על ידי המלך "יונקים"/"יונכים", שנראה כתואם למלכים המקראיים יהויקיםיהויכין וצדקיהו, ולאחר מכן תיאור דמיוני של נפילת ממלכת יהודה ובסיומו הערה על כך שירמיהו שמר את ארון הברית ולוחות הברית.[7]
  • תקציר כרונולוגי המסכם 5,149 שנים מאדם הראשון ועד השנה החמישית למלכותו של דמטריוס הראשון.[8]

פסאודו-אופולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע הידוע בדרך כלל כ"פסאודו-אופולמוס", כולל את התוכן הבא:[9]

  • העיר האשורית בבל נבנתה על ידי ענקים שנמלטו מהמבול והם שבנו גם את מגדל בבל. לאחר שנחרב, התפזרו הענקים.
  • תקציר חייו של אברהם המבוסס על התיאור המקראי, עם שינויים מסוימים ופרטים הדומים לאלה המופיעים במגילה החיצונית לבראשית, אצל יוסף בן מתתיהו ובמסורת של חנוך. אברהם הוא בעל-ידע אסטרונומיה ועם ירידתו למצרים הוא מלמד את הכהנים המצריים אסטרולוגיה ומסביר כי חנוך היה הראשון שגילה את האסטרולוגיה.
  • קטע מעורר תמיהה, שנראה כי יש לו קשר מועט עם התוכן הכללי, וייתכן שהוא משובש: מכיוון שהבבלים אומרים שהראשון היה בלוס (אנ'), שהוא זהה לקרונוס, ושממנו נולדו בנים ששמם בלוס וכנען. כנען זה היה אביו של אבי הפיניקים, ושבנו היה חום/חוס, שנקרא על ידי היוונים אסבולוס ושהיה אבי עמי אתיופיה ואחיו של מצרים, אביהם של המצרים. באופן מסורתי, מתרגמים רבים תקנו את "כנען" ל"חם", מאחר שבבראשית[10] חם הוא אבי כוש ומצרים. "אבסולוס" משמעותו "מפויח".
  • התיאור מסתכם באמירה שהיוונים אומרים שאטלס גילה את האסטרולוגיה אבל אטלס הוא בעצם חנוך ושחנוך למד אותה ממלאכי האלהים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגיית השם ביוונית: אופּוֹלמוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
  2. ^ ספר מקבים א, פרק ח, פסוק יז; ספר מקבים ב, פרק ד, פסוק יא.
  3. ^ א.ש. הרטום, הספרים החיצוניים, חשמונאים א, פרק ח, פסוק יז (הערה), עמ' 53-52.
  4. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 26, סעיף 1.
  5. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 30, סעיף 1 - פרק 34, סעיף 18.
  6. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 34, סעיף 20.
  7. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 39, סעיפים 5-2.
  8. ^ (Clemens Alexandrinus, Stromata, I, XXI, 332 (141, 4
  9. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 17, סעיפים 9-2.
  10. ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק ו'.