צדקיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צדקיהו
102.Zedekiah's Sons Are Slaughtered before His Eyes.jpg
בניו של צדקיהו נרצחים לנגד עיניו (ספר מלכים ב', פרק כ"ה). איור מאת גוסטב דורה
לידה 617 או 618 לפנה"ס
פטירה 586 לפנה"ס
מדינה ממלכת יהודה
עיסוק מלך עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב יאשיהו
אם חמוטל בת ירמיהו
מלך יהודה ה-20
596 לפנה"ס586 לפנה"ס
(כ־10 שנים)
אחרון ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איור משנת 1553.

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מלך על ממלכת יהודה בין השנים 597 - 586 לפנה"ס. היה דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה.

ייחוס והמלכת צדקיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר דברי הימים[1], היה מתניה, הוא צדקיהו, השלישי בבניו של יאשיהו, אחיהם הצעיר של יהואחז ויהויקים, ודודו של יהויכין[2]. אמו של צדקיהו הייתה חמוטל מלבנה[3], שהייתה גם אמו של יהואחז[4]. בגנאלוגיה שבדברי הימים א' ג, טז השתרבב שמו של צדקיהו אחרי יהויכין, כאילו היה מצאצאי יהויקים אחיו ("וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ"), אך מקור השיבוש הוא כנראה בעובדה שצדקיהו מלך אחרי יהויקים אחיו, ואחר יהויכין בן-אחיו. מאותה הסיבה נקרא צדקיהו בספר דברי הימים ב', פרק ל"ו אחיו של יהויכין.

נבוכדנאצר השני מלך בבל המליך על ירושלים את מתניה, דודו של יהויכין, והסב את שמו לצדקיהו - פעולה שמשמעותה אדנות[2]. מינוי זה נזכר גם בכרוניקה הבבלית ("מלך כלבבו מינה בעיר"). ההכתרה לוותה בטקס של כריתת ברית ושבועת אמונים לריבון[5]. לא השתמרו תעודות השבעת נאמנות נאו-בבליים של מלכים גרורים (וסאלים), אך יש להניח שאלו לא היו שונים בעיקרון מאלו הנאו-אשוריים. מה שבכל אופן עולה ממספר פסוקים בתנ"ך[6] שצדקיהו הושבע לא רק באלי הבבליים, כי אם גם בה' אלוהי ישראל. האיומים שהטיחו ירמיהו ויחזקאל כלפי צדקיהו נוכח הפרת הברית ומעשי הנקם של הבבלים במלך יהודה המורד[7] תואמים את הקללות והעונשים שלהם היה צפוי מלך גרור המפר את חוזה הברית שלו על פי הדוגמאות המוכרות מחוזי גרורים.

ברם, העובדה שיהויכין, המלך הקודם, לא הומת אלא הוגלה בלבד, והעובדה שלמרות המלכת צדקיהו המשיכו הבבלים לשמור על מעמדו של יהויכין הגולה כ"מלך יהודה", יצרה מצב בו היו בנמצא בעת ועונה אחת שני מלכים לבית דוד, דבר שערער לגיטימיות של מלוכת צדקיהו. מצב זה גרם למחלוקות ביהודה בין המחנה שצידד בצדקיהו לבין המחנה שצידד ביהויכין, ומחלוקת זו כללה גם את הגולה בבבל. בוויכוח עם ירמיהו הכריז חנניה בן עזור, נציגה המובהק של סיעת נביאי השקר, על שיבת בני הגולה והחזרתו של יהויכין:

בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-כָּל-כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. וְאֶת-יְכָנְיָה בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-כָּל-גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה"

.

ירמיהו שלל את לגיטימיות השלטון מיהויכין ומכל צאצא אחר של יהויקים:

חַי-אָנִי נְאֻם-ה' כִּי אִם-יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל-יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ. וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר-אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. [...] כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה

ירמיהו אמר דברים אלו לפני גלות יהויכין. אולם אחר שיהויכין חזר בתשובה, והחל לשמוע לירמיהו ונכנע למלך בבל. הוא משנה את הגישה כלפיו:

הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה' אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל: הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה: [...] וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר ה' כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

ומכאן אנו למדים שירמיהו האמין שמלכות בית דוד תתחדש מיהויכין, והוא המלך האמיתי. ואכן עשרות שנים מאוחר יותר יהויכין מוצא מבית הכלא ומקבל מעמד מיוחד בבית מלך בבל[8]. ואילו צדקיהו נענש על ידי מלך בבל. זרובבל בן שאלתיאל אשר עומד בראש היהודים העולים לבנות את הבית השני, הוא מצאצאי יהויכין[9]. כלומר, על פי נבואת ירמיהו, כעת זהו זמן של גלות ולכן חנניה בן עזור מתנבא בשקר, אך בכל אופן מלך יהודה הוא יהויכין ומקומם של ישראל כעת הוא בבל.

גם יחזקאל דחה את רעיון הגאולה של סיעת נביאי השקר שבבבל[10].

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדקיהו התגלה כמלך חסר יכולת החלטה ועמידה והפך להיות שבוי ביד שריו[11]. לכך ייתכן שתרמו אישיותו וגילו הצעיר יחסית של המלך, אך ככל הנראה גם העובדה שלא הוכתר בצורה לגיטימית על ידי העם, ולא היה היורש הלגיטימי, אלא הוכתר בידי שליט זר, ולא עוד אלא שלא עמד לרשותו כוח צבאי כלשהו. עם כל זאת, ואולי בעצת פקידיו ובניגוד לעמדתו שלו, הסתבך צדקיהו עד מהרה בניסיונות שווא של מרד. ספרי מלכים ודברי הימים עוברים בשתיקה על מה שאירע בשמונה השנים הראשונות למלכות צדקיהו, למן המלכתו ועד לשנתו התשיעית, עת ירושלים הושמה במצור. לעומת זאת השתמרו ידיעות קטועות על שנים אלו בדברי ירמיהו, ועל המתרחש מן הצד הבבלי ידוע מן הכרוניקה הבבלית.

לפי כרוניקה זו נאלץ נבוכדנאצר בשנת 596/595 לפני הספירה לצאת למלחמה בעילמים ולא יכול היה להתפנות ליציאה למסע למערב כבשנים הקודמות. בחודשים כסלו-טבת של שנת 595/594 פרץ מרד בארץ בבל. ניסיון מרד זה ומלחמתו של נבוכדנאצר בעילם, האירועים שמנעו מנבוכדנאצר לנסוע למערב, ייתכן שעוררו תקוות שווא בקרב שליטים שונים במערב שבבל עומדת בפני התמוטטות ושניתן להסיר את עולה. אמנם עם דיכוי המרד יצא נבוכדנאצר עוד באותה השנה למסע למערב, ומסע נוסף למערב יצא בחודש כסלו של השנה הבאה (594/593), אך מסעות אלו לא הניאו את אותם שליטים במערב מתכנון המרד.

באותה שנה (594/593), היא השנה הרביעית לצדקיהו, שלחו שליטי אדום, מואב, עמון, צור וצידון, שליחים אל צדקיהו לירושלים להתיעצות בדבר המרד[12]. ייתכן שמתכנני המרד זכו לעידודו של פסמתיך ב' שעלה לכס המלוכה במצרים כשנתיים קודם לכן, ב-595‏[13]. על רקע זה החלו בירושלים להתנבא על הצלחת המרד ועל החזרת כלי המקדש מבבל[14], וכאמור חנניה בן-עזור גם ניבא לשובו של יהויכין מלך יהודה מגלותו[15]. אך דבר תכנונו של מרד זה הגיע ככל הנראה לאוזני הבבלים, דבר שאילץ את צדקיהו לרדת לבבל ולהתיצב עוד באותה שנה בפני נבוכדנאצר[16], ומסע זה הוא שככל הנראה גרם גם לסיכול המרד.

המרידה בבבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדקיהו הכבול מובא בפני נבוכדנאצר, איור משנת 1670.

בשנת 589 עלה על כס המלוכה במצרים פרעה חָפרע, ונראה שבעידודו התעוררו מחדש מלכי המערב למרוד בבבל. לא ידוע מה היה היקף המרידה, אך לאור כוחה המוחלש של יהודה אין להניח שצדקיהו ושריו היו מעיזים למרוד אם לא היו נוכחים שהמרד מקיף שליטים רבים. רמזים למורדים נוספים קיימים בכל אופן רק לגבי צור ועמון. לגבי מרד של צור מרמז המצור שהטילו עליה הבבליים[17]; רמז למרידתה של עמון מצויה בחזון יחזקאל על מסעו של נבוכדנאצר והדילמה שניצבה בפניו אם לעלות על רבת בני-עמון או על ירושלים[18]. כמו כן מרמזת על כך מזימת בעליס, מלך עמון, לחסל לאחר חורבן ירושלים את גדליהו בן אחיקם, הממונה על יהודה מטעם בבל, באמצעות ישמעאל בן-נתניה[19]. וכן האמור במגילת איכה: "כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים"[20]; "בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ"[21].

צדקיהו, ככל הנראה בניגוד לרצונו, נכנע לשריו ומרד בנבוכדנאצר באותה שנה (היא שנתו התשיעית של צדקיהו). מלך בבל הגיב במסע נגד יהודה ובעשרה בטבת הטיל מצור על ירושלים[22].

עם פריצת הבבלים לירושלים, נמלט צדקיהו עם חבורת מלוויו בחסות הלילה דרך המבואות הדרומיים של העיר (אזור גני-המלך סמוך לבריכת השילוח) כדי לחמוק לעבר הירדן. אך צדקיהו נתפס בערבות יריחו, הובא למפקדת נבוכדנאצר ברבלה שבארץ חמת (תל זראעה בסביבת כפר רבלה, כ-34 ק"מ מדרום לחומס), שם נענש צדקיהו על ידי כך שבניו נשחטו לעיניו, ועמם נשחטו כל "חורי" (=נכבדי) יהודה, עיני צדקיהו עוורו, והוא נשלח אסור לעיר בבל. כל זאת, בניגוד לאגדה על הימלטותו של צדקיהו דרך מערה הקרויה היום על שמו, והנמצאת דווקא בצידה הצפוני של החומה. המערה משתרעת לאורך החומה הצפונית, בין שער שכם לשער הפרחים. חוקרים סבורים, שזו מחצבה מתקופת הורדוס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ט"ו
  2. ^ 2.0 2.1 ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק י"ז
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק י"ח
  4. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א
  5. ^ ספר יחזקאל, פרק י"ז, פסוקים י"ב-י"ד; והשוו יוספוס, קדמוניות י, ז, א
  6. ^ ספר יחזקאל, פרק י"ז, פסוקים י"ט-כ'; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק י"ג
  7. ^ ספר יחזקאל, פרק ז', פסוקים ט"ו-ט"ז; ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"ז; ספר ירמיהו, פרק כ"ז, פסוקים י"ט-כ"ב; ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ב; ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים י"ג-י"ז; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק י"ח
  8. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ז
  9. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק י"ט
  10. ^ ספר יחזקאל, פרק כ', פסוקים ב'-ג'
  11. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ח, פסוק ה': "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה-הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי-אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר"
  12. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ז, פסוקים ב'-ג'
  13. ^ על עניינו של פסמתיך ב' במתרחש בארץ ישראל ובחוף הפיניקי מעידה העובדה שבשנתו הרביעית, 592, ערך מסע ל"ארץ ח'ארו", מושג המקביל לארץ ישראל והחוף הפיניקי
  14. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ז, פסוק ט', פסוקים י"ד-ט"ו
  15. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ח, פסוק א' ואילך
  16. ^ ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק נ"ט; לפי תרגום השבעים הוא רק שלח את "שר המנוחה"
  17. ^ יחזקאל פרקים כ"ו-כ"ח; כ"ט, י"ז-כ'; יוספוס, קדמוניות היהודים י, יא, א; נגד אפיון א, כא
  18. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"א, פסוקים כ"ג-כ"ח
  19. ^ ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק י"ד; מא, טו
  20. ^ מגילת איכה, פרק א', פסוק ב'
  21. ^ מגילת איכה, פרק א', פסוק ז'
  22. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק א'
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586