אחוזת דוברובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחוזת דוברובין באוקטובר 2014, לאחר שיקומה

אחוזת דוברובין הייתה אחת החוות החקלאית הראשונות בעמק החולה. כיום פועל במקום מוזיאון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1895 הגה הברון רוטשילד תוכנית מיוחדת לבניית חמישה משקים משוכללים בסמוך ליסוד המעלה, כדוגמת החוות הפועלות בצרפת. על-פי תוכניתו, במרכז כל חווה יהיו בית מגורים, רפת ובאר. מסביב לחווה שתלו פרדס, כרם, גן ירק, שדות תבואה ועוד. חווה כזו נבנתה עבור משפחת גרף. לאחר עזיבת משפחת גרף את המקום, עברה אליה משפחת אייזנברג, מראשוני המתיישבים בייסוד המעלה. הריחוק מהמושבה והקרבה לביצת החולה הרחיקו את האיכרים שניסו לחיות בחווה.

בשנת 1909 רכש אנדריי דוברובין את החווה החקלאית סמוך ליסוד המעלה, על קרקע בגודל של 650 דונם, והתיישב באזור עם משפחתו.‏[1]

דוברובין היה בן למשפחת איכרים רוסים מאזור הוולגה. הוא ובני משפחתו עזבו את העיר אסטרחן שברוסיה והתיישבו ביבנאל (אז "בית גן") שבגליל התחתון. דוברובין ומשפחתו היו "סובותניקים" - רוסים נוצרים שאימצו לעצמם מנהגים יהודיים כגון שמירת השבת (ומן המילה "סובותה" - שבת, שמם).‏[2] לאחר שהתגייר, המיר אנדריי את שמו ל"יואב" ואשתו קיבלה את השם "רחל".

החווה שכנה בסמוך לאזור מוכה ביצות. לאחר שכמה מבני משפחתו חלו במלריה, שניים מהבנים ושני נכדים מתו כתוצאה מהמחלה, עברה המשפחה לראש פינה. רק יצחק, הבן הבכור, נותר במקום, על-מנת לשמור על מבני החווה, הפרדסים והמטעים.‏[2] ברבות הימים, זכה אנדריי דוברובין פרסים רבים על פועליו והישגיו בחקלאות. הוא נפטר בגיל 104.‏[1]

בשנת 1968, משהזדקן והגיע זמנו לעזוב את האחוזה המשפחתית, הורישו יצחק דוברובין ויעקב דוברובין (נכדו של יואב דוברובין, בנו של אפרים דוברובין - בן הזקונים) את החווה לקרן קיימת לישראל.‏[1][2]

מבנה האחוזה ומרכיביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור סגנון החיים באחוזה

האחוזה תוכננה בסגנון שהיה מקובל אצל איכרי אירופה: מבניה השונים ניצבו סביב חצר פנימית מרווחת וחוברו ביניהם באמצעות חומה באופן שסגר את האחוזה כלפי חוץ.‏[1]

מבני האחוזה היו מפוארים וכללו בית מגורים מרווח, מבנה מטבח, מגורי עובדים, מחסני ציוד ותבואה ומבני מחסה לחיות המשק.‏[1]

באחוזה ניטע בוסתן עצי פרי ונחפרה באר עמוקה, שעליה הותקן מתקן שאיבה מסוג "אנטיליה" אשר הונע בעזרת בהמה.‏[1][2]

הקמת המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי חקלאי המוצג במוזיאון אחוזת דוברובין
סמל המוזיאון

על-מנת לספר את תולדות המושבה יסוד המעלה וסיפור משפחת דוברובין, וכן כדי להנחיל את מורשת ההתיישבות בעמק החולה, הוקמה בשנת 1982, ביוזמת ראש המועצה המקומית יסוד המעלה, יוסי מזרחי, "העמותה לשחזור אחוזת דוברובין". לאחר תהליך שנמשך כארבע שנים של שימור, שחזור ושיקום האחוזה, ובהשקעה של כ-950,000 דולר, הוסבה האחוזה למוזיאון המנציח את סיפורה של משפחת דוברובין ומשחזר את חיי היום יום של החלוצים הראשונים.‏[2][3]

פרויקט השחזור נמשך ארבע שנים, ובמסגרתו שוקמו מבני האחוזה, הבאר, הבוסתן, הריהוט והציוד החקלאי המקומיים, ושוכנו במקום חיות משק. כמו כן הוצבו באחוזה נפחיית המושבה יסוד המעלה על כל ציודה, וכן מסמכים ותמונות מימי ראשית ההתיישבות במושבה. אחד ממבני החצר הוסב לאולם הקרנה ומוצגת בו תוכנית אור-קולית על קורות המושבה ומשפחת דוברובין.‏[3][1] 

האתר נפתח למבקרים באפריל 1986[2] והחצר המשוחזרת זכתה להד תקשורתי נרחב והפכה מוקד משיכה למבקרים מכל רחבי ישראל. המועצה לשימור אתרים הכריזה על האתר "ספינת הדגל של השימור בארץ". בשנת 1990, בבית הנשיא, הוענקו תעודות הוקרה מיוחדות לראש המועצה המקומית, יוסי מזרחי, יוזם השחזור, ולאדריכל קלמן כץ. התעודה הוענקה על השימור והשחזור הייחודי ועל השילוב המיוחד של מוזיאון, מרכז מבקרים, מסעדה, ופעילות חינוכית.

חפצים המוצגים במוזיאון אחוזת דוברובין

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענר, זאב (עורך), סיפורי בתים, הוצאת אורבך ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1988, עמ' 57–59.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 ענר, זאב (עורך), סיפורי בתים, הוצאת אורבך ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1988, עמ' 57-59
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 אתר לאומי אחוזת דוברובין, i-nature
  3. ^ 3.0 3.1 אחוזת דוברובין - יסוד המעלה, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל