איציק אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איציק אביב

איציק (יצחק) אביב (נולד ב-25 במאי 1954) הוא סופר, משורר, ומרצה למחשבים ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איציק אביב נולד וגדל בתל אביב, בן לישעיהו וחנה קניגשטיין. אמו עברה את השואה בגטו וילנה ואיבדה שם את כל משפחתה. למד בבית החינוך ע"ש שאול טשרניחובסקי (תל אביב) ובתיכון עירוני ז' (יפו), במגמה מתמטית-פיזיקלית.

התגייס לממר"ם, שם שירת קרוב לעשרים שנה והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. מערכות שפותחו על ידי צוותים שהיה ממונה עליהם זכו לפרסי איל"א ׁ(האיגוד הישראלי לעיבוד אינפורמציה) ופרסי קשר"ר למחשוב. פיקד על יחידה שמיחשבה את הפעילות של המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, אזור חבל עזה ודרום לבנון. לאחר שחרורו מצה"ל המשיך לעבוד בתחום עיבוד נתונים.

אביב בעל תואר ראשון במדעי המחשב וכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני במדעי המחשב מבר-אילן בהצטיינות - התזה אותה כתב עסקה באלגוריתמים לבעיות תובלה. הוא בעל תואר שני נוסף בתקשורת ופוליטיקה (מדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב. ב-1989 העניקה לו אוניברסיטת תל אביב תואר דוקטור בתחום טכנולוגיות תוכנה ומידע.

בשנת 2001 הצטרף לאפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, ובה הקים, פיתח ועמד בראש המחלקה להנדסת תוכנה.

הרצה גם באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון, בתוכניות לתואר ראשון ושני בהנדסת תוכנה ומערכות מידע. בנוסף היה שותף לפיתוח קורסים אקדמיים בהנדסת תוכנה באוניברסיטה הפתוחה.

בהיותו בן ארבעים החל בכתיבת פרוזה.[1] עד כה ראו אור שישה רומנים פרי עטו. ארבעה סיפורים שלו הופיעו באנתולוגיות של הוצאת כתב, ואחד מהם זכה במקום הראשון.[2] זכה במקום הראשון בתחרות מספרי סיפורים שנושאה היה שכנים.[3] מפרסם גם סיפורים ושירים בקפה דה מרקר[4] ובאתר "בננות"[5]פרסם עשרות סיפורים קצרים (עד 400 מילים כל אחד), במוסף הספרותי של שבועון העיר ירושלים.

אביב נשוי למירי, אב לשלושה ילדים וסב לארבעה נכדים.

אודות רומנים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסכם עריכה
כותב בראשית דרכו מבקש מעורכת שתסכים לערוך לו את כתבי היד. העורכת, שהיא חסרת ניסיון מיני, מסכימה לכך תוך שהיא רומזת לכך שהוא יהיה המאהב שלה. בסופו של דבר מתפתח ביניהם סיפור אהבה.
  • רצח בפרק 13[6]
תעלומת רציחתו של עורך דין מצליח שבין השאר היה מעורב בסטרט-אפים בתחום ההייטק ונדמה לכאורה שהרצח קשור בכך. בהמשך, הפרשה גולשת לעולמם של אוהדי כדורגל מושבעים. במקביל לכך מתנהל רומן בין עורך דין מתחיל לבין מזכירה במשרדו של העורך דין שנרצח.
  • הערמונים[7]
מספר על חבורת גברים שחולים בסרטן הערמונית וביניהם מתפתחת חברות אמיצה על רקע המחלה שמאיימת על גבריותם. ברומן נפרשים סיפוריהם האישיים של כל אחד מהם – בהם פרופסור ערבי, מנהל בנק ויהודי-תימני הנשוי לשתי נשים.
  • הבלש ומוכרת הפרחים
סיפורה של צעירה גרושה מחדרה, אם חד הורית לבת, שעובדת בחנות פרחים משפחתית. בעלה לשעבר כלוא למשך שנים רבות בארצות הברית בשל סחר בסמים. במהלך ביקור של חברתה הטובה בקיסריה, היא עדה לתאונה בה מכונית פוגעת בעוזרת פיליפינית, הדבר מוביל לשרשרת מאורעות שמטלטלת אותה.
  • אור נורה בפסטיבל המחולות
סיפור רציחתו של דוקטורנט מבריק למתמטיקה במהלך פסטיבל המחולות של כרמיאל. העלילה מובילה לחברות המובילות במשק. התעלומה נפתרת כשמתגלים סודות משפחתיים אפלים של גילוי עריות.
  • מיליון וחצי יורו[8]
סיפורו של פנסיונר ערירי שמועסק כשומר בחניון במלון שרתון תל אביב. לידיו של השומר מתגלגלת מזוודה שהושארה במכונית בחניון ובה כספי הימורים, אותה הוא לוקח אליו. במהלכם של שלושה חודשים מתהווה שרשרת אירועים שגוררת אותו ואת האנשים הקרובים אליו, את המשטרה, התקשורת והעולם התחתון, עד לסיום הבלתי-צפוי שלה.

אודות סיפוריו שזכו בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן 55 הוא היום
גבר ערירי מזמין ליום הולדתו ה-55 נערת ליווי, ביניהם מתפתחת חוויה רגשית מטלטלת שלא התכוון אליה. הסיפור זכה במקום הראשון באנתולוגיה "צקלון הזכרונות" (כתב, 2012).[2]
  • סרסור נסראללה
פרופסור מבקש משכניו להאיר את קיר הבניין היוקרתי בו הם מתגוררים, לרגל יום הולדתו של אביו. השכנים נענים בשמחה עד אשר נודע להם ששמו של אביו הוא סרסור נסראללה ושהפרופסור הוא למעשה בן למשפחה ערבית מיפו. הסיפור זכה במקום הראשון בתחרות מספרי סיפורים שנושאה היה שכנים (מדיטק, חולון, 2009).[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]