אלה מילך-שריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלה מילך-שריף
Ella-M-sheriff.jpg
אלה מילך-שריף
לידה 1 בספטמבר 1954 (בת 64)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים

אלה מילך-שריף (נולדה ב-1 בספטמבר 1954) היא מלחינה ישראלית. ממקימי מקהלת "זמרי קאמרן", וכלת פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים.

אלה מילך נולדה בחיפה ללוסיה וד"ר ברוך מילך, והחלה להלחין מוזיקה בגיל 12. היא בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב, ולמדה קומפוזיציה גם אצל פרופ' צבי אבני. מאז סיום לימודיה, מבוצעות יצירותיה בישראל וברחבי העולם.

קריירה ונקודות ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא שירתה בלהקה צבאית, צוות הווי פיקוד המרכז וב-1973, בעת שירותה בלהקה, הלחינה את השיר "אי שם בבקעה" (מילים: נח ורשובר, עיבוד: יוסי הורביץ) שהפך ללהיט.[1] בשירה השתלמה אצל פרופ' תמר רחום ודפנה כהן-ליכט. היא הופיעה ברסיטלים ובקונצרטים עם פסנתר והרכבים תזמורתיים שונים בארץ ובאירופה ברפרטואר המשתרע מן הרומנטי ועד למוזיקה של זמננו, כולל אופרות קאמריות. ניסיונה בשירה הביא אותה להתמחות מיוחדת בכתיבה לקול האנושי.

יצירתה "המנון סוף הלילה" לטקסט של המשורר רועי ארד לזמרות, מקהלה ותזמורת סימפונית בוצעה בביצוע בכורה עולמי ביולי 2009 על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של מאסטרו זובין מהטה במסגרת סדרת הקונצרטים לסיום העונה.

יצירתה "ואולי השמים ריקים" לזמרת, קריין ותזמורת (2003) בוצעה בבצוע בכורה עולמי במרץ 2003 על ידי סימפונט רעננה שאף הזמינה את היצירה וזכתה להצלחה ולשבחים יוצאי דופן מן הביקורת והקהל כאחד. יצירה זו מבוססת על יומן שכתב אביה בתקופת מלחמת העולם השנייה. היצירה תורגמה למספר שפות ובוצעה מאז באירופה ובארצות הברית. בכל מקום זכתה היצירה לתגובות יוצאות דופן בעצמתן.

רביעית המיתרים "שירים על-פי תהום" (2006) לזמרת ורביעית מיתרים בוצעה בביצוע בכורה עולמי בפסטיבל צ'אטאקווה בארצות הברית על ידי רביעיית אודבון הידועה בהזמנת הפסטיבל בקיץ 2006 ובבכורה ישראלית בחג המוזיקה הישראלית בירושלים בספטמבר 2006. מאז זכתה היצירה לביצועים חוזרים בארצות הברית ובישראל.

האופרה צחוק של עכברוש (2005) שהלחינה על-פי ספרה של נאוה סמל ואף הייתה שותפה בכתיבת הליברית שלה, הוצגה לראשונה באפריל 2005 בתיאטרון הקאמרי של תל אביב בשיתוף התזמורת הקאמרית הישראלית. בעקבות ההצלחה בביקורת ובקהל, המשיכו הופעות האופרה בתל אביב וברחבי הארץ ועד עתה התקיימו למעלה משבעים הופעות. האופרה בהפקה הישראלית כבר סיירה בפולין וברומניה והפקה חדשה שלה צפויה לעלות בקרוב בטורונטו, קנדה.

יצירתה "שחורה אני ונאוה" (2007) על-פי טקסט מתוך "שיר השירים" לסופרן, קונטרה-טנור, טנור ובס ואנסמבל אינסטרומנטלי בוצעה בהצלחה גדולה בפסטיבל ישראל בירושלים 2007 ובעקבות הצלחתה זוכה היצירה לביצועים נוספים בארץ ובעולם.

בנוסף בוצעו בהצלחה בארץ ובאירופה מחזורי שירים לקול ופסנתר, יצירות למקהלה, יצירות לתזמורת ולהרכבים קאמריים.

בשנתיים האחרונות בוצעו רבות מיצירותיה ברחבי ארצות הברית והיא אף הוזמנה להרצאות ביניהן אף הרצאה בספריית הקונגרס בוושינגטון. בקיץ האחרון בוצע טריו פסנתר שלה בביצוע בכורה בפסטיבל צ'אטקווה שבמדינת ניו יורק שאף הזמין את היצירה.

"לעוף מכאן" אופרה על פי ספרה של נאוה סמל המבוססת, בין היתר, על מוטיבים מוזיקליים של יהודי ג'רבה ותוניסיה עלתה לבמת התיאטרון הקאמרי ב-2 בינואר 2010, בבימויה של יעל רונן ובשיתוף עם האופרה הישראלית והסינפונייטה הישראלית באר שבע.

"בלדה על שלושה נביאים" כתובה גם היא לטקסט של נאוה סמל. הראשון בשלושה הוא משה, הנביא הזקן: "הוא הולך והים מלטף את רגליו ... מלאה מכסת ימיו ... הם קוראים אליו לעולם לא נגיע, החוף הוא אכזב, אבל הוא בשלו, נוטה להם שביל של חירות במקלו". השני הוא ישו, הנביא הצעיר: "הוא הולך על המים, גליל וכנרת ... בן הנגר, איש תם וישר ...נושא צלב של עץ על הגב". השלישי הוא הנביא החדש, מוחמד: "חוצה כסופה את חולות המדבר ... השבטים אחריו, אוהלים בשרב ... משמש מזרח אלי ליל מערב ... יכסה בכנפיו ישימון ערב." היצירה בוצעה לראשונה במאי 2008 בשצ'צ'ין, פולין, בלחגיגות ה-60 למדינת ישראל. בביצוע הבלדה השתתפו שלוש מקהלות, מקהלת מורן בניצוח נעמי פארן ושתי מקהלות זרות, ומשולבות בה תפילת "אל מלא רחמים" היהודית, תפילת "הענק להם מנוחת עולם, אלוהים, ואור נצחי יזרח עליהם" מתוך תפילת האשכבה, רקוויאם, הנוצריתלטינית), ותפילה מוסלמית:"הוי אלוהים, סלח לחיים ולמתים שלנו, לנוכחים ולנעדרים מאיתנו" (בערבית).[2] האתר של נאווה סמל

האופרה "שתיקה" בוצעה בפברואר 2010 בבכורה עולמית. האופרה הוזמנה על ידי בית האופרה בבראונשווייג, גרמניה.

האופרה "הבנאליות של האהבה" בוצעה בינואר 2018 ברגנסבורג בגרמניה בבכורה עולמית. האופרה נכתבה לליברית של הסופרת סביון ליברכט, על פי המחזה שכתבה הסופרת.[3]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה הראשון היה יצחק לזר, אותו הכירה בהיותה בת שש עשרה. בעלה השני היה המוזיקאי נועם שריף, לו הייתה נשואה עד פטירתו באוגוסט 2018. משריף נולד בנה.

אחותה הבכורה הייתה מבקרת התיאטרון שוש אביגל. סרטו של במאי הקולנוע אבי נשר "החטאים" מבוסס על יחסיהן ונפתולי משפחתן.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה שריף היא זוכת פרס ראש הממשלה למלחינים לשנת 2005 וזוכת פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב-יפו לשנת 2005 יחד עם נאוה סמל על האופרה "צחוק של עכברוש".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "פרצופים צוחקים", באתר "שרים במדים"
  2. ^ תוכניית קונצרט "קאמרי בצהרי שישי", התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, 28 ביוני 2013
  3. ^ אורן ויינברג, "פסיכולוגים אמרו שייקח חמישה דורות למחות את עקבות השואה - אז אנחנו מתקרבים", באתר ynet, 28 בינואר 2018