לדלג לתוכן

יעל רונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף זה עוסק בבמאית תיאטרון ישראלית. אם התכוונתם למשפטנית בשם זה, ראו יעל רונן (משפטנית).
יעל רונן
יעל רונן באוקטובר 2014
יעל רונן באוקטובר 2014
לידה 16 בספטמבר 1976 (בת 47)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאית, במאית תיאטרון
מקום לימודים סמינר הקיבוצים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוּסֻף סוויד (2006–7 באפריל 2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעל רונן (נולדה ב-16 בספטמבר 1976) היא במאית תיאטרון ומחזאית ישראלית. זוכת שני פרסי "נסטרוי" (2013, 2015) ופרס תיאטרון אירופה למציאות חדשה (2017). מכהנת כבמאית הבית בתיאטרון "השאובינה", ברלין.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן נולדה בירושלים לבמאי התיאטרון אילן רונן והשחקנית רחל הפלר. אחיה, מיכאל רונן, שחקן ובמאי שהסב את עיסוקו ליזם בתחום המציאות המדומה. המשפחה עברה לתל אביב ובגיל 14 החלה יעל ללמוד במגמת התיאטרון בתיכון "תלמה ילין". בצבא שרתה ככתבת תרבות ב"גלי צה"ל". עם סיום שירותה הצבאי נסעה ללמוד משחק בסטודיו של אוּטָה האגֶן בניו יורק. עם שובה ארצה, החלה לעבוד כעוזרת לבמאים מיקי גורביץ', חנן שניר, בן לוין ולאביה, אילן רונן.

בשנת 2001 סיימה רונן את לימודיה במגמת בימוי ב"סמינר הקיבוצים". עם סיום לימודיה, הוזמנה לכתוב ולביים שתי הצגות במגמת המשחק ב"סמינר הקיבוצים": "הנשים של פיקאסו" (2002), בהשתתפות בוגרי מגמת המשחק שאומצה על ידי אנסמבל הרצליה כחלק מהרפרטואר[1]. ו"המדריך לחיים הטובים"[2]. שהפכה לאחת ההצגות המדוברות ביותר באתה שנה בשל האמירה הפוליטית החריפה שלה[3].

בעקבות התרשמותו של המנכ"ל ומנהלו האומנותי דאז של תיאטרון באר שבע, השחקן והבמאי נתן דטנר, שולבה ההצגה ברפרטואר התיאטרון. כמו כן, היא הוצגה בתל אביב, בשיתוף תיאטרון "הבימה". תיאטרון באר שבע החליט לאמץ את קבוצת הבוגרים של "סמינר הקיבוצים" בהנחיית יעל רונן שכתבה וביימה ב-2004 את "איזבלה".

באותה שנה, כתבה וביימה בסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין את "שנה טובה לחקלאים בצפון": חמישה מחזות קצרים על הצד האפל של החיים. ההצגה אומצה על ידי מרכז הפרינג' ב"בית ציוני אמריקה"[4].

שלוש ההצגות היו מועמדות לפרס התיאטרון הישראלי עבור אותה שנה.

מחזאית ובמאית בתיאטרון "הקאמרי" ובתיאטרון "הבימה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2005–2010 כתבה וביימה בתיאטרון "הקאמרי".

בשנת 2005, כתבה וביימה במשך שבעה חודשים את ההצגה "פלונטר", בשיתוף שחקנים יהודים וערבים. המחזה העלה על הבמה תמונות קצרות ובוטות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההצגה שזכתה להצלחה בארץ ובחו"ל, הוזמנה לבמות מרכזיות באירופה, ביניהן: פסטיבל לאומנויות הבמה בקייפטאון, בסיאול[5], תיאטרון הברביקן בלונדון, תיאטרון השאובינה בברלין ולפסטיבל הבינלאומי בוויסבאדן, המבורג ובדרזדן.

בשנת 2006 הוזמנה יעל רונן על ידי רינה ירושלמי, מנהלת "אנסמבל עיתים", לכתוב ולביים את ההצגה "כישוף" כפרויקט משותף של האנסמבל עם תיאטרון "הקאמרי". "כישוף", אשר נכתבה תוך כדי תהליך החזרות, הביאה קולאז' תיאטראלי שבמרכזו עומד עולם הכשפים, המגיה והמסתורין המהווים אמצעי לבדיקת יחסי הכוחות בין גברים לנשים[6].

ב-2007, תרגמה וביימה את המחזהו של טום סטופארד "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים". רונן נטלה חופש ניכר בכך שקיצרה את המחזה ושילבה בו שחקן אחד נוסף. יתר הדמויות הוקרנו על מסכי וידאו. ההצגה הועלתה באולם "הקאמרי 3" שבו הוצבו כיסאות מסתובבים לצורכי הצגת "המלט", בבימויו של עומרי ניצן. רונן זכתה לביקור יוצא דופן של סטופארד שהוזמן על ידי הנהלת תיאטרון "הקאמרי" לצפות בהצגה. סטופארד היה נרגש מפרשנותה של רונן ובדברי השבח ציין שההפקה העניקה לו את ההרגשה שהמחזה שלו הוא סוג של קלאסיקה ושאפשר כעת לעשות לו רקונסטרוקציה והוא יעמוד בזה[7].

בשנת 2006, ביקר בישראל הולק פרייטג (גר'), הבמאי והמנהל האומנותי של ה-"שטאסשאושפיל" (גר') בדרזדן. לאחר שצפה בהצגה "פלונטר" בתיאטרון "הקאמרי" הזמין את יעל רונן לכתוב מחזה על פי "אנטיגונה" מאת סופוקלס.

ב-2007, העלתה רונן בתיאטרון בדרזדן את "אנטיגונה FREE" - עיבוד חופשי לטרגדיה היוונית. הפקה זו סימנה את עבודת הבימוי הראשונה שלה בחו"ל. על אף המודרניזציה ושינוי המשמעות בעיבוד, "אנטיגונה" בעיבודה של יעל נותרה גיבורה, סמל של התנגדות, פרובוקציה לכוח בזמנים של היבריס. עם זאת, היא אינה עמדה עוד על הכן של מצוות ואידיאלים עליונים, אלא על בסיס אופייה וזהותה הבין-תרבותית. היא צייתה לעצמה ולא לאלים. ההצגה הוזמנה לפסטיבל במינכן ליוצרים צעירים שעבודתם הראשונה עוררה את סקרנות קהיליית התיאטרון בגרמניה.

ב-2008, לאור ההצלחה בתיאטרון "הקאמרי", הוזמנה יעל רונן לכתוב ולביים בתיאטרון "הבימה" את המחזה "משוגעת", העוסק בארבע מאושפזות צעירות במחלקה סגורה. "משוגעת" זכתה להצלחה והועלתה קרוב ל-200 הצגות[8][9]. ב-2010 היא ביימה את "מוריס שימל" מאת חנוך לוין, לציון עשור למותו[10][11][12]. ההצגה הוזמנה לפסטיבל F.I.N.D בתיאטרון השאובינה בברלין ולתיאטרון הלאומי בוורשה.

ב-2008, במסגרת חגיגות שישים שנה למדינת ישראל, התקיים שיתוף פעולה תרבותי בין פולין וישראל. במסגרתו, הוזמנה רונן על ידי מנהלת תיאטרון "בין זמננו" בוורוצלב (WTW) ליצור פרויקט תיאטרוני בינלאומי משותף עם הבמאי הפולני מיכאל זאדרה - "טיקוצ'ין-בת ים". הפרויקט עלה בבכורה עולמית בשיתוף פעולה בין התיאטרון בוורוצלב ותיאטרון "הבימה". במסגרת הפרויקט עבד הבמאי הפולני עם שחקני "הבימה" על המחזה "טיקוצ'ין" בעברית, בשעה שיעל כתבה וביימה את המחזה "בת ים" עם שחקני תיאטרון "בין זמננו", בשפה הפולנית. ב-2009, נבחרה "טיקוצ'ין-בת ים" לאחת מעשר ההצגות הבולטות בפולין באותה שנה, והוזמנה להשתתף בפסטיבל בוורשה שאירח את אותן עשר הצגות[13][14].

ב-2009 ביימה רונן את האופרה "לעוף מכאן" מאת אלה מילך-שריף, על פי ספרה של נאוה סמל, בתיאטרון "הקאמרי" בשיתוף "האופרה הישראלית" ו"הסינפונייטה הישראלית באר שבע"[15]. ב-2010 כתבה וביימה את המחזמר "לילה לא שקט" משירי שלמה ארצי.

שנת 2009 סימנה את פריצת הדרך הבינלאומית המשמעותית של יעל רונן כאשר תומאס אוסטרמאייר, הבמאי והמנהל האומנותי של תיאטרון ה"שאובינה", הזמין אותה לכתוב ולביים את המחזה "דור שלישי" ("Third Generation") - קופרודוקציה בין התיאטרון השאובינה בברלין ותיאטרון "הבימה" ובהשתתפות שחקנים מגרמניה, ישראל ופלסטין. רונן חקרה את הקשר בין דור שלישי למלחמה ולאשמה בין יהודים גרמנים ופלסטינים. הפריימירה נערכה בברלין, בשאובינה ובישראל על בימת "צוותא" תל אביב[16]. "דור שלישי" הוזמנה להציג על הבמות המרכזיות באירופה מעל מאה פעמים.[17] הביקורות היו נלהבות והכתירו את האירוע בסופרלטיבים רבים[18][19]. הירחון החשוב לתיאטרון "התיאטר הויטה"(גר'), אף פרסם את המחזה בגרמנית. בשל העובדה ששחקנים גרמנים, ישראלים, ופלסטינים הופיעו יחדיו על אותה בימה, נציגים של משרד החוץ הישראלי בארץ ובברלין לא הסכימו לתמוך בפרויקט מהחשש שההצגה תיצור משוואה בין סבלו של העם היהודי לסבלו של העם הפלסטיני. בסיום כל אחת מההצגות התקיים דיון שהיה לעיתים לא פחות סוער ודרמטי מההצגה עצמה.

ב-2011, בעקבות ההצלחה הבינלאומית של "דור שלישי", רונן הוזמנה שוב על ידי תיאטרון "השאובינה" לכתוב ולביים הצגה נוספת - "היום שלפני היום האחרון" ("The Day Before the Last Day"). ההצגה עסקה בהקצנה דתית ובהשלכותיה על עתיד העולם. עלילתה מתרחשת במציאות עתידנית כאוטית אחרי המפץ הגדול שיבוא. הצגות הבכורה נערכו בברלין ובתל אביב, במסגרת שיתוף הפעולה בין "השאובינה" ותיאטרון "הבימה"[20].

בשנת 2012 הוזמנה יעל על ידי אנה בדורה (גר'), מנהלת תיאטרון "שאושפילהאוס", גרץ (Schauspielhaus Graz) (גר') ותיאטרון "הוופולקסתיאטר" בווינה(Volkstheater) (גר'), לאחר שצפתה בהצגה "דור שלישי", לכתוב ולביים הצגה עבור התיאטרון. הפעם בחרה יעל לכתוב מחזה ביוגרפי המבוסס על סיפור חייו של סבה שנמלט מאוסטריה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה - "הכוח וינה" ("Hakoah Wien") שהועלה ב-"שאושפילהאוס", גרץ. במרכזו, בחור ישראלי (גולם על ידי מיכאל רונן, אחיה של יעל) המחליט לנוסע לווינה בעקבות טראומה משירותו הצבאי. בשיטוטיו בווינה הוא מתעמת עם רוחו של סבו. זהו עימות בין החלוץ הציוני שמתכוון לעלות לארץ לנכדו הפוסט ציוני שמבכה את אובדן הערכים עליהם לחם סבו. ההצגה זכתה בפרס הצגת השנה היוקרתי על שם נסטרוי (Nestroy) (אנ'), המוענק מדי שנה בווינה להצגות דוברות גרמנית[21]. בעקבות ההצלחה עלתה ההצגה בווינה, כחלק מרפרטואר ה"פולקסתיאטר"(אנ') והוזמנה למספר הצגות בתיאטרון הגורקי בברלין. עוד באותה שנה, כתבה וביימה רונן את "שטח הפקר" ("No Man's Land") עבור ה"שאושפילהאוס", גרץ.

מחזאית ובמאית בית בתיאטרון מקסים גורקי בברלין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013, בעקבות מינוי המנהלת האומנותית החדשה של תיאטרון הגורקי בברלין (אנ'), שרמין לנגהוף (גר'), הוזמנה יעל רונן לביים בפתיחת העונה. לנגהוף, אשר מינויה למנהלת אומנותית עורר הדים רבים משום שלראשונה מונתה לתפקיד בת למהגרים (טורקיה), בנתה בתיאטרןו הגורקי רפרטואר חדש עם מחזאים, במאים ושחקנים שרובם דור שני או שלישי למשפחות מהגרים שהגיעו ממרכז ומזרח אירופה ומהמזרח התיכון, לברלין.

הפרויקט הראשון של רונן בגורקי היה עיבוד ובימוי בבכורה עולמית לרומן רב-המכר של הסופרת הרוסייה-יהודייה הגולה, אולגה גריסנובה (אנ')), "כל הרוסיות אוהבות עצי ליבנה".

ב-2014, בעקבות הצלחת ההצגה, מונתה יעל למחזאית ובמאית בית של תיאטרון הגורקי. באותה שנה ביימה את "Erotic Crisis" ("משבר אירוטי") (2014).

בשנת 2015, כתב וביימה את "Common Ground" ("מכנה משותף") (2014) על תוצאות המלחמה ביוגוסלביה. ההצגה הוזמנה לפסטיבל Berliner Theatertreffen (אנ') הנודע והיוקרתי בברלין והייתה מועמדות לפרס נסטרוי בקטגוריית ההצגה הטובה ביותר בשפה הגרמנית. ההצגה הוזמנה גם לפסטיבל מולהיימר (גר'), בו זכתה בפרס הקהל ולתיאטרון "הקאמרי" בתל אביב[22].

ההפקות הבאות של רונן, אותן כתבה וביימה בתיאטרון גורקי, היו "The Kohlhaas principle" ("פְּרִנְצִיפּ קולהאוס") (2015)[23], עיבוד למחזהו של היינריך פון קלייסט, מיכאל קולהאס ו-"The Sutuation" ("המצב") (2015), אותה פיתחה יחד עם הרכב של שישה שחקנים. ההצגה, שניהלה משא ומתן על המצב הפוליטי במזרח התיכון, נבחרה על ידי המבקרים בסקר השנתי של כתב העת Theatre heute למחזה של שנת 2016. כמו כן, זכתה ההצגה להזמנה שנייה לפסטיבל Berliner Theatertreffen. עוד באותה שנה זוכה ההצגה "Lost and found" ("אבידות ומציאות") (2015) שכתבה וביימה יעל בשאושפילהאוס, גרץ, בפרס "נסטרוי", בקטגוריית המחזה הטוב ביותר – פרס המחבר.

בשנת 2016 הוזמנה יעל על ידי התיאטרון הקאמרי של מינכן (Münchner Kammerspiele)(גר'), בו כתבה וביימה את "Point Of No Return" ("נקודת אל חזור").

את עונת 2016/2017 פתח תיאטרון גורקי עם יצירה של יעל רונן "Denial" ("הכחשה") (2016), פרויקט שעסק בדיכוי אישי ופוליטי.

ב-2017, עם ההגירה הגדולה מסוריה בעקבות מלחמת האזרחים, הקים תיאטרון הגורקי אנסמבל גולים, "The Exil Ensemble", בהובלת שחקן ובמאי סורי גולה. יעל רונן הייתה הבמאית הראשונה שהוזמנה לכתוב ולביים עם האנסמבל, עמו העלתה את "Winterreise\Exile" ("מסע חורף"/גלות") (2017)[24].

ב-2017 זכתה רונן בפרס תיאטרון אירופה (ITI Prize) למציאות חדשה והייתה לישראלית הראשונה שזכתה בפרס זה. בנימוקים להענקת הפרס ציין נשיא ITI:

ביצירותיה, יעל רונן צועדת בטריטוריה הממוקשת של סכסוכים בין-תרבותיים. כיצד? העבודות שלה שובבות, לעולם לא מוסריות מדי ולא פוליטיקלי קורקט. זה קיים רק לעתים רחוקות בתיאטרון הגרמני. וזה בהקשר של סוגיה שבה אפשר בדרך כלל רק לטעות. בישירות והומור בלתי פוסקים, יעל רונן מתעניינת רק בחיים עצמם, על כל הסתירות שבהם ולא בשום דבר אחר - וכך היא נכנסת ללב הקהל.

— [25]

במהלך עונת 2017/2018 כתבה וביימה רונן את ההצגות "Roma Army" ("צבא הצוענים") (2017) ו-"A Walk on the Dark Side" ("הליכה בצד האפל") (2018).

בעונת 2018/2019 כתבה וביימה את "Yes But No" ("כן אבל לא") (2018) ואת "Rewitching Europe" ("מכשפים את אירופה") (2019).

ב-2018, הוזמנה רונן שוב על ידי התיאטרון הקאמרי של מינכן (גר'), בו כתבה וביימה את "Genesis. A starting point" ("בראשית -נקודת התחלה").

בעונת 2019/2020 נבחרה יעל כחברת המועצה המייעצת למנהלת תיאטרון גורקי, שרמין לנגהוף (גר'). כתבה וביימה את "Third Generation – Next Generation" ("דור שלישי - הדור הבא") ואת המחזה המוזיקלי slippery slope almost a musical" ("מדרון חלקלק") (2021), בשיתוף עם הזמר והמלחין שלומי שבן שהוזמן להשתתף בפסטיבל (2022) Berliner Theatertreffen.

בשנת 2020, הוזמנה יעל על ידי תיאטרון תליה בהמבורג (אנ'), לכתוב ולביים את "R[e]volution. A guide to surviving in the 21st century" ("ר[א]בולציה המדריך להישרדות במאה ה־21").

בעונת 2020/2021 כתבה וביימה את "Death Positive - State of Emergency" ("חיובי - מצב חרום") (2020)

בעונה 2022/2023 כתבה וביימה את ההצגות "Blood Moon Blues" ("בלוז דם הירח") (2022), בשיתוף השחקנית אורית נחמיאס ואת "Operation Mindfuck" ("מבצע הנדסת האמת") (2022) שעסקה בתיאוריות קונספירציה.

בעונה האחרונה שלה בתיאטרון גורקי, העלתה רונן את המחזה "Planet B" ("כוכב הלכת B") (2023).

בתקופה של הגירה גוברת לגרמניה, פיתחה יעל רונן בפרקטיקות הבימוי שלה דרמטורגיה של גיוון תרבותי, ערבוב של טיפול עם אתנוגרפיה ויצירת צורה הומוריסטית של מחלוקת. במקום לבצע טקסט נתון עם אנסמבל מבוסס, אסטרטגיית הבימוי של רונן הייתה להפגיש שחקנים ממדינות שונות או מקבוצות אתניות כדי ליצור צוות שחקנים. החזרות להפקות של "דור שלישי - הדור הבא", "מכנה משותף" ו-"המצב" ובשיתוף הפעולה עם "The Exil Ensemble" ב-"מסע חורף/גלות" ועם שחקנים רומנים ב"צבא הצוענים", היו לעיתים תובעניות וכואבות עבור המשתתפים. אך התהליך הדרמטורגי אפשר להם לעבד בעיות אישיות בחדר החזרות, לפני שיצאו עם עבודתם אל הבמה.

בשנת 2023, לאחר תשע שנים בהן כיהנה כמחזאית ובמאית הבית של תיאטרון מקסים גורקי, הוזמנה יעל לכהן כבמאית הבית בתיאטרון השאובינה.

ההפקה הבאה של יעל, "Bucket List" ("הרשימה האחרונה לפני...") (2023), מחזה מוזיקלי שכתבה וביימה יעל במסגרת ה"שאובינה", יחד עם המוזיקאי שלומי שבן, הוזמנה לפסטיבל ה-Berliner Theatertreffen 2024

בשנת 2024 הוזמנה יעל שוב על ידי תיאטרון תליה בהמבורג. בו כתבה וביימה, יחד עם המחזאי רועי חן את "State of Affairs" ("מצב העניינים").

בספטמבר 2024 יצאה לאור "Digging Deep and Getting Dirty" - אסופת מחזות מאת יעל רונן בתרגום לאנגלית (הוצאת 53rd State Press).

בשנה זו זכתה יעל רונן בפרס התרבות Berliner Bär (גר') מטעם ה"ברלינר צייטונג" (גר').

עבודותיה בתיאטרון (2003–2024)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזה מאת תיאטרון בכורה הערות
הנשים של פיקאסו יעל רונן "סמינר הקיבוצים" ואנסמבל הרצליה 2003
המדריך לחיים הטובים יעל רונן תיאטרון באר שבע 2004 ההצגה אומצה על ידי תיאטרון "הבימה"
שנה טובה לחקלאים בצפון יעל רונן הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוווינשטיין ומרכז הפרינג', צוותא 2004
איזבלה יעל רונן תיאטרון באר שבע 2005
פלונטר יעל רונן תיאטרון "הקאמרי" 2006
כישוף יעל רונן אנסמבל עיתים בשיתוף תיאטרון "הקאמרי" 2006
רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים טום סטופארד תיאטרון "הקאמרי" 2007 תרגום, עיבוד ובימוי
משוגעת יעל רונן תיאטרון "הבימה" 2008
בת ים-טיקוצ'ין יעל רונן (בת ים), מיכאל זדארה (טיקוצ'ין) תיאטרון "בין זמננו", ורוצלב בשיתוף תיאטרון "הבימה" 2008 במסגרת שיתוף פעולה תרבותי בין פולין וישראל
דור שלישי יעל רונן תיאטרון ה"שאובינה" בשיתוף תיאטרון "הבימה" 2009
לעוף מכאן אלה מילך-שריף תיאטרון "הקאמרי" בשיתוף "האופרה הישראלית"

ו"הסינפונייטה הישראלית באר שבע"

2009 על פי ספרה של נאוה סמל
מוריס שימל חנוך לוין תיאטרון "הבימה" בשיתוף תיאטרון חיפה 2010
לילה לא שקט יעל רונן תיאטרון "הקאמרי" 2010 מחזמר על פי שיריו של הזמר שלמה ארצי
היום שלפני היום האחרון יעל רונן תיאטרון ה"שאובינה" בשיתוף תיאטרון "הבימה" 2011
Antigone Free (אנטיגונה Free) יעל רונן שטאסשאושפיל, דרזדן 2012 עיבוד למחזה אנטיגונה מאת סופוקלס
Hakoah Wien (הכוח וינה) יעל רונן שאושפילהאוס, גרץ 2012 פרס נסטרוי בקטגוריית ההצגה הטובה ביותר
No Man's Land (שטח הפקר) יעל רונן שאושפילהאוס, גרץ 2013
כל הרוסיות אוהבות עצי ליבנה אולגה גריסנובה תיאטרון גורקי 2013 עיבוד ובימוי
Erotic Crisis (משבר אירוטי) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2014
Common Geound (מכנה משותף) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2014 הזמנה ל-Berliner Theatertreffen. פרס הקהל בפסטיבל מולהיימר. מועמדות לפרס נסטרוי בקטגוריית ההצגה הטובה ביותר בשפה הגרמנית
The Kohlhaas principle (פרנציפ קולהאוס) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2015 עיבוד למחזה "מיכאל קולהאס" מאת היינריך פון קלייסט
The Sutuation (המצב) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2015 הזמנה ל-Berliner Theatertreffen. המחזה של שנת 2016 מטעם כתב העת Theatre heute
Lost and found (אבדות ומציאות) יעל רונן שאושפילהאוס, גרץ 2015 פרס נסטרוי להצגה הטובה ביותר - פרס המחבר
Denial (הכחשה) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2016
Point Of No Return (נקודת אל חזור) יעל רונן התיאטרון הקאמרי של מינכן 2016
Winterreise\Exile (מסע חורף/גלות) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2017
Roma Army (צבא הצוענים) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2017
A Walk on the Dark Side (הליכה בצד האפל) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2018
Yes But No (כן אבל לא) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2018
Genesis. A starting point (בראשית. נקודת התחלה) יעל רונן התיאטרון הקאמרי של מינכן 2018
Third Generation – Next Generation (דור שלישי - הדור הבא) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2019
Rewitching Europe (מכשפים את אירופה) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2019
R[e]volution. A guide to surviving in the 21st century (ר[א]בולציה המדריך להישרדות במאה ה-21) יעל רונן תיאטרון תליה, המבורג 2020
Death Positive - State of Emergency (חיובי מצב חירום) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2020
slippery slope almost a musical (מדרון חלקלק) יעל רונן בשיתוף המוזיקאי שלומי שבן תיאטרון הגורקי 2020 הזמנה ל-Berliner Theatertreffen
Blood Moon Blues (בלוז דם הירח) יעל רונן בשיתוף השחקנית אורית נחמיאס תיאטרון הגורקי 2022
Operation Mindfuc (מבצע הנדסת האמת) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2022
Planet B (כוכב הלכת B) יעל רונן תיאטרון הגורקי 2023
Bucket List (הרשימה האחרונה לפני...) יעל רונן בשיתוף המוזיקאי שלומי שבן תיאטרון השאובינה 2023 הזמנה ל-Berliner Theatertreffen
State of Affairs (מצב העניינים) יעל רונן בשיתוף המחזאי רועי חן תיאטרון תליה, המבורג 2024

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה בקטגוריית "אומנים ויוצרים מבטיחים" (2005).
  • מועמדת לפרס אירופה לתיאטרון (ITI Prize) (2005)[26][27].
  • פרס נסטרוי (אנ') - הצגת השנה (2013)
  • פרס נסטרוי - מהמחזה הטוב ביותר - פרס המחבר (2015)
  • פרס אירופה לתיאטרון (ITI Prize), לבמאים פורצי דרך בקטגוריית "מציאויות תיאטרליות חדשות" (2017)[28].
  • פרס התרבות Berliner Bär (גר') מטעם ה"ברלינר צייטונג" (גר') (2024)

פרסומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עם הזנב לים: החתולים של תל אביב, תל אביב: מודן, 1998
  • המדריך לחיים הטובים: מחזה ישראלי חדש, תל אביב: המכון למחזאות ישראלית, 2004
  • פלונטר, תל אביב: המכון למחזאות ישראלית, 2005
  • איזבלה: תיאטרון באר שבע, תל אביב: סל תרבות ארצי - משרד החינוך, 2006

באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Digging Deep and Getting Dirty - 53rd State Press, 2024

חייה האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 נישאה לשחקן הערבי-ישראלי יוּסף (ג'ו) סוויד ובשנת 2009 נולד לזוג בן. ב-7 באפריל 2015 נפרדו השניים אחרי שמונה שנות נישואים, והחליטו להתגרש[29].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל רונן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "הנשים של פיקאסו" על במת הבמאים הצעירים של תיאטרון הרצליה, באתר הארץ, 27 בינואר 2003
  2. ^ "המדריך לחיים הטובים", באתר abumidian
  3. ^ המדריך לחיים הטובים – הישג על יסודות רעועים, באתר הבמה
  4. ^ עכבר העיר, שנה טובה לחקלאים בצפון, באתר הארץ
  5. ^ מרב יודילוביץ', "פלונטר" תציג בפסטיבל סיאול לאמנויות הבמה, באתר ynet, 11 בספטמבר 2006
  6. ^ ציפי שוחט, רינה ירושלמי תלווה את יעל רונן ביצירת "כישוף" בקאמרי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2006
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, טום סטופארד בא לשאול, באתר הארץ, 21 במאי 2008
  8. ^ "משוגעת" באתר ארכיון "הבימה"
  9. ^ מיכאל הנדלזלץ, משוגעת עם קבלות, באתר הארץ, 30 ביולי 2008
  10. ^ רון שוורץ, ‏הצגה פומפה, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2010
  11. ^ גיתית גינת, עכבר העיר, מוריס שימל: תצוגה מרהיבה של דיכאון ועונג, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2010
  12. ^ "מוריס שימל" באתר ארכיון "הבימה"
  13. ^ מירב יודילוביץ', לגרד את הפצע, באתר ynet, 22 בנובמבר 2008
  14. ^ ציפי שוחט, שיתוף פעולה פולני-ישראלי, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2008
  15. ^ מיכאל הנדלזלץ, צלילים וצלליות, באתר הארץ, 10 בינואר 2010
  16. ^ מיכאל הנדלזלץ, דור שלישי: תיאטרון זה לא, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2009
  17. ^ Bartlick, Silke (December 5, 2015) Playwright Yael Ronen DW Site
  18. ^ יונתן אסתרקין, "הדור השלישי" של יעל רונן חוזרת ארצה, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2009
  19. ^ מירב יודילוביץ', כבוד בגרמניה למחזה "דור שלישי", באתר ynet, 15 בספטמבר 2010
  20. ^ "היום שלפני היום האחרון" באתר ארכיון "הבימה"
  21. ^ מירב יודילוביץ', יעלי רונן: סוגרת מעגל בתיאטרון האוסטרי, באתר ynet, 6 בנובמבר 2013
  22. ^ Common Ground - מכנה משותף, באתר הבמה
  23. ^ צבי גורן גאווה ישראלית גולה בברלין 2015, באתר הבמה
  24. ^ Winterreise, באתר תיאטרון הגורקי
  25. ^ ITI Prize 2017 awarded to Yael Ronen
  26. ^ ציפי שוחט, יעלי רונן מועמדת לפרס אירופה לתיאטרון, באתר הארץ, 7 במאי 2005
  27. ^ ליאת רון, ‏יעל רונן במאית, באתר גלובס, 25 ביוני 2005
  28. ^ אתר למנויים בלבד מיה אשרי, היתרונות שבזרות: הבמאית והמחזאית יעל רונן זכתה בפרס אירופה לתיאטרון, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017
  29. ^ שי ארזואן‏, השחקן יוסף סוויד מתגרש, באתר וואלה, 7 באפריל 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יעל_רונן&oldid=39610527"