יעל רונן
זה עוסק בבמאית תיאטרון ישראלית. אם התכוונתם למשפטנית בשם זה, ראו  | |
| יעל רונן באוקטובר 2014 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1976 (בת 45) ירושלים, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | במאית תיאטרון, מחזאית |
| מקום לימודים |
תלמה ילין |
| בן או בת זוג |
יוסף סוויד (2006–7 באפריל 2015) |
| מספר צאצאים |
1 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יעל רונן (נולדה ב-16 בספטמבר 1976) היא במאית תיאטרון ומחזאית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רונן נולדה בירושלים[דרוש מקור] לבמאי אילן רונן והשחקנית רחל הפלר. המשפחה עברה לתל אביב ובגיל 14 החלה ללמוד במגמת התיאטרון בתיכון תלמה ילין. עם סיום לימודיה התגייסה לצה"ל ושירתה ככתבת תרבות בגלי צה"ל, לאחר שסיימה את שירותה הצבאי נסעה ללמוד משחק בסטודיו של אוּטָה האגֶן בניו יורק, היא שבה לארץ לאחר סמסטר והחלה לעבוד כעוזרת במאי בעיקר בהצגות שביים אביה, כדוגמת קן הקוקייה והבכיינים, וכן בהצגות של הבמאי מיקי גורביץ' בתיאטרון החאן.
בשנת 2001 סיימה את לימודיה במגמת בימוי בסמינר הקיבוצים, שם החלה בכתיבה ובבימוי. באותה השנה כתבה וביימה עם בוגרי מגמת המשחק את ההצגה "הנשים של פיקאסו", ההצגה אומצה על ידי אנסמבל הרצליה לחלק מהרפרטואר[1].
בשנת 2004 שילב אותה נתן דטנר, שראה את "המדריך לחיים הטובים" אותו יצרה עם בוגרי סמינר הקיבוצים, בתיאטרון באר שבע, יחד עם כל קבוצת השחקנים בוגרי הסמינר, ויחד העלו בבאר שבע את ההצגה "איזאבלה".
בשנת 2005 זכתה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה בקטגוריית "אומנים ויוצרים מבטיחים".
בשנת 2009 הייתה הבמאית הישראלית הראשונה שמועמדת לפרס אירופה לתיאטרון היוקרתי[2].
ב-2013 עברה להתגורר בברלין. בדצמבר 2017 זכתה בפרס אירופה לתיאטרון, בקטגוריית "מציאויות תיאטרליות חדשות"[3].
רונן כתבה וביימה מחזות במספר תיאטראות בישראל ומחוצה לה, בהם:
- סמינר הקיבוצים ותיאטרון הרצליה: "הנשים של פיקאסו"
- תיאטרון באר שבע: "המדריך לחיים הטובים", "איזאבלה"
- יורם לוינשטיין ומרכז הפרינג': "שנה טובה לחקלאים בצפון"[4]
- הקאמרי: "פלונטר", " רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" מאת טום סטופארד, "לילה לא שקט" - מחזמר על פי שירי שלמה ארצי שכתבה ובבימויה[5]
- אנסמבל עיתים: "כישוף"[6]
- התיאטרון העירוני דרזדן, גרמניה: "תשוחרר אנטיגונה"
- הבימה: "משוגעת"[7], "מוריס שימל" מאת חנוך לוין[8]
- תיאטרון שאוביהנה ברלין בשיתוף עם תיאטרון הבימה: "הדור השלישי"[9], "היום שלפני היום האחרון"
- ובשיתוף עם האופרה הישראלית והסינפונייטה הישראלית באר שבע: האופרה "לעוף מכאן"[10]
- בת ים - טיקוצ'ין ב- Wrocławski Teatr Współczesny בוורוצלב[11]
- הכוח וינה - Schauspielhaus Graz
פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עם הזנב לים: החתולים של תל אביב, תל אביב: מודן, 1998
- המדריך לחיים הטובים: מחזה ישראלי חדש, תל אביב: המכון למחזאות ישראלית, 2004
- פלונטר, תל אביב: המכון למחזאות ישראלית, 2005
- איזבלה: תיאטרון באר שבע, תל אביב: סל תרבות ארצי - משרד החינוך, 2006
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 נישאה לשחקן הערבי-ישראלי יוּסף (ג'ו) סוויד ובשנת 2009 נולד לזוג בן. ב-7 באפריל 2015 נפרדו השניים אחרי שמונה שנות נישואים, והחליטו להתגרש[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעל רונן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יעל רונן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יעל רונן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רשימת הפרסומים של יעל רונן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של יעל רונן, באתר "סימניה"
- יעל רונן, באתר הבימה
- צבי גורן, "כישוף" – מעשה מרכבה מופלא, באתר הבמה, 26 ביוני 2006
- ליאת רון, יעל רונן | במאית, באתר גלובס, 25 ביוני 2009
- ליאת רון, במה משלה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2009
- רועי בהריר, מה עובר עליי: ריאיון עם יעלי רונן, באתר nrg, 24 ביולי 2010
יואב בירנברג, בפסגה, באתר "ידיעות אחרונות", 14 בדצמבר 2015- יואב בירנברג, ואז ניקח את ברלין, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בדצמבר 2016
- שי בר יעקב, "לעבוד עם האקס זה מרפא", באתר "ידיעות אחרונות", 17 בדצמבר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "הנשים של פיקאסו" על במת הבמאים הצעירים של תיאטרון הרצליה, באתר הארץ, 27 בינואר 2003
- ^ ציפי שוחט, עכבר העיר, יעלי רונן מועמדת לפרס אירופה לתיאטרון, באתר הארץ, 7 במאי 2009
- ^ מיה אשרי, היתרונות שבזרות: הבמאית והמחזאית יעל רונן זכתה בפרס אירופה לתיאטרון, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017
- ^ עכבר העיר, שנה טובה לחקלאים בצפון, באתר הארץ
- ^ מיכאל הנדלזלץ, הרהור נוסף בעקבות המחזמר "לילה לא שקט", באתר הארץ, 13 ביולי 2010
- ^ ציפי שוחט, רינה ירושלמי תלווה את יעל רונן ביצירת "כישוף" בקאמרי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2006
- ^ מיכאל הנדלזלץ, משוגעת עם קבלות, באתר הארץ, 30 ביולי 2008
- ^ גיתית גינת, עכבר העיר, מוריס שימל: תצוגה מרהיבה של דיכאון ועונג, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2010
- ^ מיכאל הנדלזלץ, דור שלישי: תיאטרון זה לא, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2009
- ^ מיכאל הנדלזלץ, צלילים וצלליות, באתר הארץ, 10 בינואר 2010
- ^ ציפי שוחט, שיתוף פעולה פולני-ישראלי, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2008
- ^ שי ארזואן, השחקן יוסף סוויד מתגרש, באתר וואלה!, 07 באפריל 2015