רועי צ'יקי ארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רועי ארד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רועי ארד, 2009

רועי צ'יקי ארד (נולד ב-5 בינואר 1977 בבאר שבע) הוא עיתונאי, משורר, מוזיקאי, עורך ואמן ישראלי. ארד הוא אחד מעורכי העיתון "מעין" וכתב העיתון "הארץ".

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פרסם מספר ספרים וכן שירים בכתבי עת שונים בישראל ובעולם. מלבד היותו עורך "מעין", השתתף ארד בעריכת שלוש אסופות שירה: אנתולוגיית השירה המעמדית "אדומה" (הוצאות מעין, הכיוון מזרח ואתגר), האסופה "לצאת"[1] נגד מבצע עופרת יצוקה (הוצאות אתגר, דקה, מעין, סדק גרילה תרבות) שיצאה ביום השביעי למבצע, וחלקים ממנה תורגמו לערבית והתפרסמו בלבנון ו"שירון המהפכה", בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011. כתב העת 'מעין' לא מנוקד וגם רוב שיריו מפורסמים כשהם חסרי ניקוד.

ארד הגה סגנון שירה חדש בשם "קימו", שאותו הגדיר כגרסה ישראלית להאיקו. הקימו אף הוא שיר בן שלוש שורות, ובו 10 הברות בשורה הראשונה, 7 בשנייה ו- 6 בשלישית. דוגמה לקימו (פרי עטו של ארד):

  • מתחת לשיירת אווזים (10 הברות)
  • מציצה מים שקט (7 הברות)
  • פדחת הפקיד (6 הברות)

בשנת 2002 התקבל ה"קימו" כסוגה שירית קבילה על ידי אתר האינטרנט "במה חדשה".

ארד הוא אחד המשוררים הפעילים בגרילה תרבות ואחד ממייסדי קבוצת "מאבק המשוררים". שירו "הינשוף" השתלב עם עבודתה של האמנית מיכל הלפמן בביאנלה בוונציה של שנת 2003. בשנת 2009, שירו של ארד, "המנון סוף הלילה", הולחן על ידי אלה שריף ובוצע בניצוחו של זובין מהטה על ידי הפילהרמונית תל אביב בהופעות מיוחדות לרגל 100 שנה לייסוד תל אביב.

ספריו:

  • "הכושי", שדוריאן, (2000)
  • "אירובי", שדוריאן, (2003). עורך: רואי וולמן
  • "שירים וציורים 2000–2003, שדוריאן וגלריה טל אסתר.
  • "רובים וכרטיסי אשראי", פלונית, (2009). עורך: שלמה קראוס
  • "החלום הישראלי", הוצאת חרגול-עם עובד, (2010). עורך: אלי הירש
  • "שכר הולם", מעין, (2013)
  • "השקנאי", הוצאת חרגול-מודן (2013). עורך: אלי הירש
  • "נושאת המטוסים" הוצאת מעיין (2014). עורך: אהרן שבתאי

טלוויזיה ותיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 יצר יחד עם שאול בצר וארז הימן את זהירות מצלמה, הסרט המוקומנטרי הראשון בישראל באורך כזה, העוסק בחייו של החלוץ הבדיוני של סרטי המתיחות, מקס טונה שרייבר. הסרט שודר במסגרת שידורי קשת והועלה לאינטרנט לצפייה חופשית.

כמו כן, שימש תסריטאי משותף יחד עם יובל שגב בסדרה "רנו פסקל" ותסריטאי הסדרה "טופי והגורילה" באותו ערוץ. ארד היה אחד מיוצרי המיני-סדרה המוקומנטרית החיים האמיתיים, ששודרה בערוץ 10. פרק מתוכו, בכיכוב אביב גפן, זכה במקום הראשון בפסטיבל המוקומנטה לסרטים מוקומנטריים בשנת 2011. ב-2013 שודר בטלוויזיה החינוכית במסגרת סדרת ואקום סרטו הדוקומנטרי "אין עניין בפועלי בניין" בעקבות סדרת כתבות של ארד שפורסמו ב"הארץ" ובאתר העיתון הבריטי "לונדון רוויו אוף בוקס" בנושא ריבוי תאונות המוות בקרב פועלי בניין בישראל.

ארד כתב ופרסם מספר מחזות פרי עטו, מהן הופקה קדימה, העוסקת בצד החברתי של מלחמת לבנון השנייה. קדימה הוצגה בין השאר בצוותא. יחד עם המחזאי יונתן לוי, היה שותף בבימוי ההצגה אנרגיות טובות, המבוססת על הקראת פרוטוקול מקוצר של דיון ועדת הכלכלה בנושא הגז הטבעי. ההצגה הוצגה בין השאר במסגרת פסטיבל מתחת להר בירושלים כשבקהל נוכחים שר האוצר יובל שטייניץ, איתן ששינסקי, מחבר דו"ח ששינסקי שבו עסק הפרוטוקול וכן חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שהשתתפה בדיונים שהוקראו. קוראי המחזה היו יוצרים ופעילים חברתיים וההצגה יצאה לאחר מכן כספרון שיצא במסגרת הוצאת מעין ולאחר מכן הוצגה במספר תיכונים בישראל על ידי תלמידים.

דמותו הופיעה ב"הבועה", סרטו של איתן פוקס וגל אוחובסקי מ-2007, העוסק ברייב נגד הכיבוש, שארד היה בין יוזמיו, ובו מופיע השחקן יותם ישי כדמות "צ'יקי". בננות (2013), סרטו של איתן פוקס, בוסס על ניסיונו של פוקס כבמאי להקת פינג פונג באירוויזיון, והדמות המקבילה היא של השחקן עופר שכטר. ארד מופיע בתפקיד עצמו בסרט "השוטר" (2012) של נדב לפיד ושר שני שירים, "אני ואנונו" ו"ישראליות בחלל" שיצא כסינגל לרדיו באותה שנה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו המוזיקלית התחיל ארד בלהקת קנאק\פופ, בה שימש כסולן וכותב השירים. הלהקה פעלה בין 1994 ל-1999, אך לא הוציאה אלבום בזמן פעילותה. ב-2014, אחרי הפסקה ארוכה, יצא אלבומה "המהפכה המעניינת האחרונה"[2] כאלבום-רשת.

עם חברו ללהקה, שי נובלמן, כתב ב-2007 את שיר הנושא לסדרה "טופי והגורילה". בשנת 2000 היה ממקימי להקת "פינג פונג" שהוציאה אלבום אחד, "בין מוסר לאופנה" (הד ארצי), הופיעה באירוויזיון 2000 עם השיר שמייח בליווי דגלי סוריה וישראל והגיעה למקום 22 מתוך 24. ועדת החינוך של הכנסת קבעה כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", וארד פוטר ממשרתו בערוץ 1 עם חזרתו לארץ.

לאחר שהתפרקה הלהקה, הוציא כזמר סולו חמישה אלבומים בסגנונות שונים - פופ, אוונגרד, אקוסטי ופאנק. את רוב אלבומי הסולו אפשר להוריד חינם בתנאי רישיון Creative Commons. ארד הסביר זאת כאידאולוגיה: "חשוב לי לתת את האלבומים שלי בחינם על האינטרנט, דבר שיוצר להם חשיפה גדולה וגם חושף אותי לקהל ששומע מוזיקה בעולם. אני לא מבין אמנים ישראלים שנלחמים באינטרנט במקום להתמסר לו, זה הדבר הכי טוב שקרה למוזיקאים מאזור מרוחק כמו ישראל"[3].

אלבומיו:

אלבומיו עם להקות:

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת וידאו וסאונד של ארד, שהוצגה בגלריה קלישר בתערוכה "סרק", עשור ל"רצח רבין", ינואר 2006

כאמן, ארד הציג מספר תערוכות יחיד בגלריה "טל-אסתר" והשתתף במספר תערוכות משותפות, בין השאר בגלריה גבעון וב-NGBK ברלין. ב-2006 היה מאוצרי "דורון", תערוכה קבוצתית של כתב העת "מעין", שעסקה בקשר בין אמנות ובין ניצול חברות כוח אדם וב-2012, יחד עם יהושע סימון וארי ליבסקר, אצר את התערוכה "איראן" שהוצגה בגלריה "החללית" ומחתה נגד אפשרות תקיפה באיראן. ארד סייע בארגון "רייב נגד הכיבוש", מסיבות מחאה נגד פעולות ממשלת ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה.

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רועי ארד החל את דרכו העיתונאית ככתב במקומון "כל הנגב" בבאר שבע, ובמקביל כמו"ל ועורך הפנזין המוזיקלי "סוס" שיצא לאור בבאר שבע בשנת 1992 [1]. במשך שנים, ערך את "פירמה", ירחון עיתון גלובס, יחד עם יעל שחם, לאחר מכן שימש כסגן עורך ב-"7 לילות" של ידיעות אחרונות. במקביל, ארד עורך את כתב העת לשירה "מעין" ומסייע להוציא לאור את עיתון הקולנוע מערבון ואת עיתון האמנות "החדש והרע".

כיום ארד כותב בעיתון "הארץ". בין כתבותיו ניתן למנות תחקירים חברתיים על מותם של פועלי הבניין, תנאי התעסוקה הקשים של נהגי המשאיות וסיקור מהצפת שכונת הארגזים בת"א לצד מאמרים כתובים בנימה אישית מטקס הדלקת המשואות ומוועידת הליכוד.

רועי צ'יקי ארד מתגורר בשכונת התקווה בתל אביב. אחותו, דפנה ארד, היא סולנית ביר7 ועיתונאית "הארץ".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רועי צ'יקי ארד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]