נאוה סמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נאוה סמל
Nava Semel Israeli author, playwright, screenwriter and translator.jpg
לידה 15 בספטמבר 1954
יפו, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 2017 (בגיל 63)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, סופרת, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.navasemel.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נאוה סמל (15 בספטמבר 19542 בדצמבר 2017) הייתה סופרת, מחזאית ומתרגמת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל נולדה ב-15 בספטמבר[1] 1954 ביפו למרגלית (מימי) לבית ליקוורניק וליצחק ארצי, ניצולי השואה. אחיה הבכור הוא הזמר שלמה ארצי. רחל סבתה מצד אמה, הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.

שירתה בגלי צה"ל והשתחררה ב-1974.[2]

קיבלה תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. פרסמה שישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר, בעיקר מהשואה. הרבתה לעסוק בנושא הדור השני לשואה.

בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות, ותרגמה לעברית מספר רב של מחזות. בשנת 2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה.

יצירותיה של סמל תורגמו וראו אור בארצות רבות. היא זכתה בפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת ב-1994, בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 1996, ובפרס "אשת השנה בספרות של תל אביב" ב-2007. סמל פרסמה גם ספר פנטזיה - מעופפת בשם העט הואן בי לנדי. ב- 2016[3]

סמל הייתה חברת הוועד המנהל של מכון משואה, המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, וכיהנה במשך שנים כחברת הנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.

הייתה נשואה לנעם סמל, המנכ"ל לשעבר של התיאטרון הקאמרי, ולהם שלושה ילדים. התגוררה בתל אביב. בין השנים 1993–2013, כיהנה כחברת הנהלה של המועצה הציבורית של מוזיאון יד ושם בירושלים, ובהמשך סייעה לניצולי שואה במסגרת חברותה בהנהלת קרן הרווחה לטובת ניצולי שואה.[4] נפטרה מסרטן שלפוחית השתן ב-2 בדצמבר 2017.[5] למחרת נקברה בבית העלמין קריית שאול.

מצבת קברה של נאוה סמל

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "אישראל"
  • שירי הריון ולידה - ספרית פועלים, 1982. עורכת: עמירה הגני.
  • הילד מאחורי העיניים - הוצאת אדם, 1984.
  • כובע זכוכית - ספרית פועלים, 1985. עורך: נתן יהונתן. ספר הפרוזה הראשון שעסק בנושא הדור השני. בשנת 1988 זכה בפרס משואה. ראה אור באיטליה, גרמניה ורומניה.
  • גרשונה שונה - הוצאת עם עובד, 1988. מספר על החיים במשפחה של ניצולי שואה בתל אביב. בשנת 1990 זכה בפרס הספר היהודי הלאומי בארצות הברית.
  • לעוף מכאן - מהדורה ראשונה בהוצאת עם עובד, 1988. מהדורה שנייה בהוצאת משכל, 2004. מספר על ניצול שואה מתוניסיה, המלמד נערה ישראלית שיעורים בהישרדות. בשנת 1995 נבחר בגרמניה כאחד מעשרת ספרי הנוער הטובים ביותר. ראה אור באיטליה, צ'כיה, ספרד והולנד. אופרה על פי הספר, בהלחנת אלה מילך-שריף, עלתה לבמת התיאטרון הקאמרי ב-2010 בבימויה של יעל רונן ובשיתוף עם האופרה הישראלית והסינפונייטה הישראלית באר שבע.
  • ראלי מסע מטרה - הוצאת עם עובד, 1993.
  • אשה על הנייר - הוצאת עם עובד,1997. בשנת 2004 היה מועמד לפרס ספר השנה לנוער בגרמניה.
  • מי גנב את ההצגה - הוצאת משכל, 1997. זכה בפרס הספר המאוייר מטעם מוזיאון ישראל ובציון לשבח בפרס זאב. עובד לסדרת טלוויזיה ששודרה בערוץ 2.
  • לילונה - הוצאת ידיעות אחרונות, 1998. שירה לפעוטות. עוצב על ידי שמעון זנדהאוז (ג'וגול) מבכירי המעצבים בישראל ומי שכיהן כראש המגמה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות בצלאל.
  • ישן הוא ער במקום אחר - ספרית הקיבוץ המאוחד, 2000. שירים לילדים.
  • צחוק של עכברוש - הוצאת ידיעות אחרונות, 2001. עוסק בזיכרון השואה כפי שהוא מועבר בשרשרת הדורות. עובד לאופרה בהלחנתה של אלה מילך-שריף. תורגם לשפות רבות.
  • האומץ לפחד - ספרית פועלים, 2004. שירים לילדים. חלק מהשירים הולחנו על ידי אלה מילך-שריף וחוה אלברשטיין.
  • אישראל - הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. נכתב בהשראת חזונו של מרדכי מנואל נח להקמת בית לאומי ליהודים באי גרנד איילנד בארצות הברית. בעקבות הספר הופק סרט תיעודי בבימויה של הבמאית אושרה שוורץ. תורגם לאנגלית על ידי ג'סיקה כהן.
  • איך מתחילים אהבה - הוצאת ידיעות אחרונות, 2006. ראה אור בצ'כיה ובאיטליה.
  • חתונה אוסטרלית - הוצאת עם עובד, 2009.
  • פ-ייה והתרמיש - הוצאת ספרית פועלים, 2011. הרפתקאות לילדים.
  • ראש-עקום - הוצאת זמורה ביתן, 2012. ראה אור באיטליה שם גם עלה לבמות כהצגה.
  • ילדת הפעמון - הוצאת דני ספרים, 2015. הרפתקאות לילדים.
  • מזמור לתנ"ך - הוצאת אבן חשן, 2015. שירה.
  • מעופפת - הוצאת זמורה-ביתן, 2016. ילדים.
  • פאני וגבריאל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017.
  • הפמוטים שלנו,הוצאת ידיעות אחרונות, 2018.

יצירות לבמה, לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן "צחוק של עכברוש" הפך לאופרה מצליחה באותו שם, בהלחנת אלה מילך-שריף ובביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית. האופרה הוצגה במשך ארבע שנים בתיאטרון הקאמרי של תל אביב, והסופרת והמלחינה זכו במשותף ב"פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה" של עיריית תל אביב לשנת 2005. האופרה הוצגה במאי 2006 על במת התיאטרון העירוני של ורשה, בפסטיבל התיאטרון בסיביו שברומניה ובתיאטרון הלאומי של בוקרשט, ביוני 2007. הספר זכה לעיבוד לסרט קולנוע.
  • בין תרגומיה לתיאטרון: "הניצול", "משיח" (תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע) "כשהיא רוקדת" (תיאטרון חיפה), "זינגר" (תיאטרון באר שבע), "ילדה של כולם" (תיאטרון בית ליסין), "נערות הזהב" (בית צבי), "רכבת הצלה" (תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער) ו"רוז" (התיאטרון הקאמרי).
  • המחזה "הילד מאחורי העיניים" הוא סיפורה של אם לילד חריג. הוא הוצג על הבמה בישראל במשך אחת-עשרה עונות וייצג את ישראל בתחרות באיטליה 1987. המחזה שודר בתחנות רדיו: ב-BBC בלונדון, בספרד, בלגיה, צרפת, אירלנד, רומניה, גרמניה ואוסטריה. באוסטריה זכה בפרס "דרמת הרדיו הטובה ביותר לשנת 1996". על הבמה הועלה המחזה בתיאטרון של לודז', בפולין, ברומא, ניו יורק, בוקרשט, לוס אנג'לס, פראג, בתיאטרון הלאומי של טורקיה באנקרה ובפסטיבל התיאטרון סיביו שברומניה. בישראל הועלתה הפקה של ההצגה בשפה הערבית, עם השחקנית-זמרת אמל מורקוס, באפריל 2005.
  • סמל שיתפה פעולה עם המלחינה אלה מילך-שריף ב"אני רוצה להיכנס לספר בראשית" - מחזור שירי תנ"ך שבוצע בידי המקהלה הקאמרית רמת-גן, בניצוחה של חנה צור, בפסטיבל אבו גוש ב-2005 ו-2008 ובתיאטרון צוותא ב-2006.
  • "שם בעולם האחר" – יצירה למקהלה, בהלחנת אלה מילך-שריף, בוצעה בביצוע מקהלת לי-רון בעצרת משואה ליום השואה 2008 ושודרה בשידור חי בערוצי הכבלים בטלוויזיה.
  • הבלדה "על שלושה נביאים" בהלחנת אלה מילך-שריף, בביצוע מקהלת מורן, בניצוחה של נעמי פארן, בוצעה ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, 8 במאי 2008, בפסטיבל בינלאומי למקהלות בפולין וביום השואה הבינלאומי 2009 ב"משואה"- המכון ללימודי השואה, בפני סגל השגרירים בישראל. הראשון בשלושת הנביאים הוא משה, הנביא הזקן: "הוא הולך והים מלטף את רגליו ... מלאה מכסת ימיו ... הם קוראים אליו לעולם לא נגיע, החוף הוא אכזב, אבל הוא בשלו, נוטה להם שביל של חירות במקלו". השני הוא ישו, הנביא הצעיר: "הוא הולך על המים, גליל וכנרת ... בן הנגר, איש תם וישר ...נושא צלב של עץ על הגב". השלישי הוא הנביא החדש, מוחמד: "חוצה כסופה את חולות המדבר ... השבטים אחריו, אוהלים בשרב ... משמש מזרח אלי ליל מערב ... יכסה בכנפיו ישימון ערב." בביצוע הבלדה השתתפו שלוש מקהלות, מקהלת מורן בניצוח ושתי מקהלות זרות, ומשולבות בה תפילת "אל מלא רחמים" היהודית, תפילת "הענק להם מנוחת עולם, אלוהים, ואור נצחי יזרח עליהם" מתוך תפילת האשכבה, רקוויאם, הנוצריתלטינית), ותפילה מוסלמית:"הוי אלוהים, סלח לחיים ולמתים שלנו, לנוכחים ולנעדרים מאיתנו" (בערבית).[6]
  • בשנת 1999 השתתפה סמל בכתיבת התסריט לסרט התיעודי "לומר קדיש וללכת" על שואת יהודי טרנסניסטריה, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית.
  • כתבה את התסריט לסרט הדרמה "דבר על מקום הימצאם", בבימויו של יהלי ברגמן, בהפקת הערוץ הראשון. הסרט, שסמל הקדישה לזכרם של הוריה, מספר על מציאות חייהם של בני שתי משפחות עולים חדשים, מרומניה ומיוון, בראשית ימי המדינה, כשהקשר בין שתי המשפחות סובב סביב האזנה לפינת "המדור לחיפוש קרובים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובי נסים, יריעה קצרה מדי, עתון 77, גיליון 131, 12/1990, על: נאוה סמל, "מוריס חביבאל מלמד לעוף", עם עובד, 1990.
  • נורית גוברין, "עמוק בתוך מחילות הזיכרון. נאוה סמל: 'כובע זכוכית", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002.
  • נאוה סמל, שם בעולם האחר, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 522–523, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה:

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]