אליזבת בישופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליזבת בישופ
לידה 8 בפברואר 1911
ווסטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוקטובר 1979 (בגיל 68)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הופ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכללת ואסר, Walnut Hill School, Saugus High School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות One Art עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • לוטה דה מכדו סוארס
  • Louise Crane עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים (1947)
  • הפרס להנצחת שלי (1953)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1964)
  • פרס הספר הלאומי (1970)
  • פרס נוישטדט הבינלאומי לספרות (1976)
  • פרס פוליצר לשירה (1956)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • National Book Critics Circle Award for Poetry
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברנדייס עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליזבת בישופ (באנגלית: Elizabeth Bishop; ‏8 בפברואר 1911 – 6 באוקטובר 1979) הייתה משוררת אמריקאית וכותבת סיפורים קצרים, ובנוסף גם עסקה בציור. היא זכתה בפרסים ותוארי כבוד רבים על יצירותיה הספרותיות, בין השאר בתואר "היועצת לשירה של ספריית הקונגרס" בשנת 1949‏[1], בפרס פוליצר לספרות בשנת 1956‏[2], בפרס הספר הלאומי בשנת 1970‏[3] ובפרס נוישטט הבינלאומי בשנת 1976‏[4]. רבים מחשיבים אותה למשוררת האמריקאית החשובה ביותר במאה העשרים, שעל אף יצירתה המצומצמת יחסית, הגיעה לאיכויות גבוהות ולהשפעה גדולה על התרבות הספרותית באמריקה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת בישופ נולדה כילדה יחידה להוריה ויליאם תומאס בישופ וגרטרוד בומר, בווסטר, מסצ'וסטס, ארצות הברית. לאחר שאביה, שעבד כקבלן מצליח, נפטר כשהייתה בת 8 חודשים, לקתה האם בנפשה, וכאשר הייתה בישופ בת 5 הוכנסה אמה למוסד לחולי נפש, והשתיים לא התראו יותר לעולם. כילדה יתומה למעשה, עברה בישופ בין משפחותיה. בתחילה גרה עם סבה וסבתה מצד אמה, וחיה איתם בכפר בנובה סקוטיה, קנדה, תקופה שהשפיעה רבות עליה ועל תוכן כתיבתה. מאוחר יותר הועברה לחיות עם משפחתה מצד אביה, אך כאשר הבינו הסבים שהיא אומללה ובודדה שם, העבירו אותה למשמורת אצל דודתה, שגידלה אותה יחד עם בעלה ודאגה לכלכל ולחנך את בישופ, בתמורה לתשלום מהסבים. הייתה זו דודתה של בישופ שחשפה בפניה לראשונה יצירות ספרותיות, בעיקר של משוררים מן התקופה הוויקטוריאנית[5]. כשחיה בברזיל, אחרי תקופת הלימודים והטיולים, הייתה בזוגיות עם האדריכלית מריה קרלוטה. זוגיות זו, בשנותיה המאוחרות אופיינה בהתקפי זעם, דיכאון ואלכוהוליזם, ונסתיימה כאשר קרלוטה החליטה להתאבד, בשנת 1967. בשנת 1971, החלה בישופ זוגיות חדשה, עם אליס מת'פסל, שהייתה גם המוציאה לאור שלה[6].

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ הייתה חולנית רוב ילדותה ולכן כמעט לא למדה במסגרת בית-ספרית, עד שהגיעה לגיל התיכון והחלה ללמוד בוואלנוט היל סקול, נאטיק, מסצ'וסטס. בשנים האלה החלה להתעניין במוזיקה וללמוד פסנתר, ולפרסם את שיריה הראשונים בעיתון בית הספר, “The Blue Pencil”. בשנת 1929 נרשמה למכללת ואסר, בו תכננה ללמוד מוזיקה ולהתמקד בהלחנה, אך בשל פחד במה פנתה לבסוף ללימודי ספרות אנגלית, והתמקדה בעיקר בלימודי ספרות המאה ה-16 וה-17, דרמות ורומנים מהרנסאנס, שייקספיר, ספרות אמריקאית, שירה מודרנית ועוד[7][8]. בשנת 1933 הקימה את מגזין המחאה הספרותי "Con Spirito", שזכה ליוקרה מקצועית רבה במהרה[7]. היא סיימה את לימודיה בקולג' בשנת 1934‏[7].

השפעות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ הושפעה בעיקר משני משוררים שהיו מכריה, ואף ניתן לראות מספר קווי דמיון ברורים בין יצירותיה ליצירותיהם. המשוררת הראשונה שהשפיעה עליה הייתה מריאן מור. השתיים הכירו בספריית מכללת ואסר, מור התעניינה מאוד ביצירותיה של בישופ ואף עזרה לה לפרסם כמה משיריה באנתולוגיה "Trial Balances", שבה משוררים ותיקים ובעלי שם הציגו שירים של משוררים צעירים ואנונימיים, ובהמשך נוצרה ביניהן חברות עמוקה וממושכת שנקטעה עם פטירתה של מור, בשנת 1972[8]. המשורר השני שהשפיע על בישופ היה רוברט לוואל, שבשנת 1947 הכיר בינה ובינו משורר וחבר משותף, והם שמרו על קשר במשך השנים בתכתובות רבות[9]. עוד מקורות השפעה והשראה על כתיבתה, היו המקומות הרבים בהם ביקרה, התרבויות השונות שבהן פגשה ואותן חקרה, וכן ילדותה בכפר בנובה סקוטיה והכרתה את מעמד הפועלים, חיי האיכרים וכפרי הדייגים שבסביבתם גדלה.

מסעות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ זכתה לירושה נכבדת מאביה, שנפטר בינקותה, ירושה שסייעה לה להסתובב בעולם, מבלי שתצטרך למצוא מקור פרנסה. היא אהבה להכיר מקומות חדשים ולצאת למסעות בטבע ובערים עתיקות, וכתיבתה שופעת בתיאורים של המקומות בהם הסתובבה. לאחר שעברה לניו יורק בתום לימודיה בקולג', החלה לטייל בעולם עם חברותיה, בעיקר בפריז, באיטליה ובאנגליה, וכן באירלנד, הולנד, מרוקו, מקסיקו ודרום אמריקה. עד שנת 1952, בה התיישבה בברזיל, המשיכה בישופ לנדוד בין מדינות ולכתוב על מסעותיה, ותוך כדי כך לפרסם שירים ולזכות בפרסים יקרי ערך. בישופ מעולם לא הפסיקה להסתקרן לגבי נופים חדשים ותרבויות שונות. בשנותיה בברזיל, החלה להתעניין בשפות ובספרות של אמריקה הלטינית ומרכז אמריקה, כך שלקחה על עצמה את תרגומן של יצירות מקומיות רבות. לאחר יותר מעשור בברזיל, אחרי שבת זוגה התאבדה בשנת 1967, חזרה בישופ לארצות הברית[8][10].

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ החלה לעסוק בהוראה בחינוך הגבוה כאשר הירושה מאביה, החלה לאזול. החל משנת 1970, החלה ללמד במוסדות נחשבים רבים, כמו אוניברסיטת וושינגטון, אוניברסיטת ניו יורק והארוורד[8][10].

היסטוריית פרסומים ופרסים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ נהגה לפרסם שירה וסיפורים קצרים לעיתים רחוקות למדי, על פי רוב, רק אחת לכמה שנים. היא זכתה בפרסים רבים, מלגות ותארים בשל יצירתה הנרחבת, וכן בעבודות הוקרה שנכתבו לזכרה, אוספים של כתביה שהוצאו לאור, ועוד.

ב-1945 זכתה במלגת הוטון מיפלין לשירה. ספרה הראשון, “North & South”, יצא לאור בשנת 1946. בין השנים 1949 ו-1950, הייתה בעלת התואר "יועצת השירה לספריית הקונגרס", שחתניו מקבלים פרס כספי גדול בתמורה להעלאת המודעות באמריקה לקריאת וכתיבת שירה[8][11][12]. את ספר ההמשך ל-“ North & South”, שנקרא “Cold Spring”, הוציאה בשנת 1955. ספר זה, הכולל 18 שירים, זיכה אותה בפרס פוליצר לשירה, כשנה לאחר מכן. הכרך הבא שהוציאה פורסם בשנת 1965 ונקרא "Questions Of Travel". ספר זה הראה בעיקר את השפעת השהות בברזיל על בישופ. בחלקו הראשון, מופיעים שירים העוסקים מפורשות באורח החיים בברזיל, ובחלקו השני נכללים גם קטעים שנכתבו על מקומות אחרים, במיוחד מתקופת הילדות של בישופ בכפר בנובה סקוטיה. הפרסום העיקרי הבא שלה היה בשנת 1969, עת הוציאה ספר שנקרא “The Complete Poems”, כלל 8 שירים, וזכה בפרס הספר הלאומי ב-1970. ספרה האחרון, שיצא לאור בשנת 1977, נקרא “Geography Three”, וכלל את שיריה המפורסמים ביותר, כמו למשל "בחדר ההמתנה" ו"אומנות אחת". ספר זה זכה בפרס נוישטט הבינלאומי, שבו לא זכתה אף אישה, ולמעשה אף משורר אמריקאי, לפניה. לאחר מותה פורסמו מספר ספרים שריכזו את כתביה, ביניהם “The Complete Prose 1927-1979” שיצא בשנת 1983 וכולל את כל יצירות השירה שכתבה בחייה, “The Collected Prose”, יצא בשנת 1984 וכולל אוסף סיפורים שלה, ‎ Edgar Ellen Poe & The Juke Box - Uncollected Poems, Drafts and Fragments‏[8][11].

ב-2023 יצא לאור בעברית הספר נסים לארוחת בוקר, מבחר שירי אליזבת בישופ, (תירגמה מאנגלית רעות בן־יעקב בהוצאת טנג'יר)[13].

סגנון ומאפיינים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שרבים מהמשוררים בני תקופתה הכניסו פרטים אינטימיים מחייהם הפרטיים לחלקים נכרים בשירתם, בישופ נמנעה מן הדבר כמעט לחלוטין[11]. בניגוד לסגנון החשוף והמתוודה שלהם, לבישופ היה סגנון אחר וייחודי לה. היא ידועה מאוד בכתיבתה, הכוללת תמיד תיאור מפורט של פרטים, ומסוגננת באובייקטיביות ועובדתיות. לרוב בשיריה, היא מתארת מקרים לא כצופה, אלא כהסבר לסיטואציה שקוראת, ללא נקודת מבט אישית. גם הסיפור הקצר הראשון שכתבה, "בכפר" (“In The Village”), מתאר את ילדותה המוקדמת ואת התמודדויות אמה עם מחלת הנפש השלה, והוא כתוב בגוף שלישי, כך שמי שלא מכיר את קורותיה של בישופ יתקשה להבחין שמדובר בסיפור אישי[14]. למרות הסגנון העובדתי והפשוט שלה, המתאר כמעט תמיד את העולם הפיזי, בצורה שלווה מאוד, בישופ הכניסה מסרים רבים לשיריה, שעסקו בעיקר במאבקו של היחיד לחוש שייכות בחברה, וכן ברגשות הצער והגעגוע. למרות היותה עצמאית מבחינה כלכלית, מה שאפשר לה חופש רב בחייה, בישופ התמקדה רבות בכתיבתה במעמד הפועלים, בחיי הכפר, בבתי החרושת העמוסים ובעולם הטבע. בישופ הייתה מאוד פרפקציוניסטית לגבי עבודותיה, ולכן לא כתבה המון והעדיפה לעסוק בליטוש יצירותיה, שהיו מעטות אך איכותיות, והשפיעו באופן משמעותי על הספרות האמריקאית והכלל עולמית[10]. בישופ הייתה גם ציירת, ומבקרים רבים הכריזו על יצירותיה כמיוחדות ואיכותיות, על אף שהיא עצמה לא הכירה בכישרונה ולא פרסמה את יצירות האמנות שלה. כמו בכתיבתה, גם יצירותיה האמנותיות עוסקות בפרטים הקטנים ובלכידת סצנות, והן מאופיינות בסגנון מאוד פשוט ונאיבי. ויליאם בנטון, ערך ספר שנקרא "Exchanging Hats", שיצא בשנת 1996 וכלל את ציוריה[15].

פמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישופ הייתה משוררת, אישה, לסבית, אך במשך השנים נמנעה מלהכניס עצמה לתבניות. היא סירבה להצעות מאיגודים פמיניסטיים, ומעולם לא השתתפה בפרויקטים של ספרי שירה נשיים וכיוצא בזה. בגלל הדרך בה בחרה, רבים חשבו שהיא בעד השקפות העולם השוביניסטיות, המצמצמות ומגבילות את האישה וזכויותיה אל מול הגבר. בישופ חשה שעצם ההתמודדות עם חוסר השוויון המגדרי היא ההוכחה לחוזק שלה, ולכן לא הרבתה להתבטא בנושא; ועם זאת, בראיון משנת 1978, למגזין הספרותי “The Paris Review”, היא סיפרה שלמרות התעקשותה להתרחק מהתנועה הפמיניסטית, היא רואה עצמה כפמיניסטית חזקה. הסיבה לריחוק, היא אמרה אז, הייתה האמונה שכאשר תצטרף לארגונים מעין אלה, היא לא תוכל להימנע מהגדרות כמו "משוררת אישה" או "משוררת לסבית" שיכניסו אותה למסגרות וימנעו מאנשים להעריך באופן נטול פניות את איכות כתיבתה[15][16][17].

פטירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979, בזמן שהותה בדירתה שבבוסטון, מתה בישופ בשל מפרצת מוחית. היא נקברה בבית הקברות בווסטר, מסצ'וסטס. לאחר מותה, הוקם כפר אומנים בנובה סקוטיה באזור בית ילדותה של בישופ, והוא מוקדש לזכרה. בשנת 1997, לרגל פסטיבל שירה על שמה, נוספו לאנדרטה המשפחתית שלה כמה שורות מאחד משיריה[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Elizabeth Bishop (1911-1979)". The Library of Congress (באנגלית). נבדק ב-2017-11-19.
  2. ^ אתר פרס פוליצר
  3. ^ 1970 National Book Awards Winners and Finalists, The National Book Foundation, www.nationalbook.org
  4. ^ "1976 Neustadt Laureate - Elizabeth Bishop". World Literature Today. 2012-03-29. נבדק ב-2017-11-19.
  5. ^ "Who is Elizabeth Bishop? Everything You Need to Know" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-11-19.
  6. ^ About Elizabeth Bishop, www.english.illinois.edu
  7. ^ 1 2 3 Elizabeth Bishop - Vassar College Encyclopedia - Vassar College, vcencyclopedia.vassar.edu (באנגלית)
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Gary fountain and Peter Brazeau, Remembering Elizabeth Bishop: An Oral Biography, Thomson Shore, 1994, עמ' 15-16; 19; 24-25; 38 ; 40; 50-52; 56-58; 349-351
  9. ^ O'Rourke, Meghan. "Turning Pain Into Art". The Atlantic (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-11-19.
  10. ^ 1 2 3 Poetry Foundation, Elizabeth Bishop 101 by The Editors, Poetry Foundation, ‏2017-11-18 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 3 O'Rourke, Meghan (2006-06-13). "Casual Perfection". Slate (באנגלית אמריקאית). ISSN 1091-2339. נבדק ב-2017-11-19.
  12. ^ About the Position of Poet Laureate Consultant in Poetry (The Poetry and Literature Center at the Library of Congress), www.loc.gov
  13. ^ אתר למנויים בלבד שמעון זנדבנק, גדולתה של בישופ בכך שראתה את נוראות חייה וסירבה להתבכיין, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2023
  14. ^ William Benton, Elizabeth Bishop’s Other Art, The New York Review of Books, ‏2011-03-09
  15. ^ 1 2 William Benton, Elizabeth Bishop’s Other Art, The New York Review of Books, ‏2011-03-09
  16. ^ Spires, Interviewed by Elizabeth (1981). "Elizabeth Bishop, The Art of Poetry No. 27". The Paris Review. Vol. Summer 1981, no. 80. ISSN 0031-2037. נבדק ב-2017-11-19.
  17. ^ Fenton, James (1997-05-15). "The Many Arts of Elizabeth Bishop". The New York Review of Books. ISSN 0028-7504. נבדק ב-2017-11-19.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליזבת_בישופ&oldid=38352222"