אלימלך בר-שאול
 | |
| לידה |
21 ביוני 1911 כ"ה בסיון תרע"א ירושלים |
|---|---|
| פטירה |
16 באוקטובר 1964 (בגיל 53) י' בחשוון תשכ"ה |
| מקום קבורה |
רחובות  |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | רחובות |
| תקופת הפעילות |
? – 16 באוקטובר 1964 |
| השתייכות | הפועל המזרחי, אגודת ישראל |
| תחומי עיסוק | רבה של רחובות |
| תפקידים נוספים | רבה של שדה יעקב |
| רבותיו | הרב אריה לוין, הרב אייזיק שר, הרב מאיר חדש, הראי"ה קוק |
| חיבוריו | מצווה ולב, מערכי לב, מן הבאר, ריח מים |
  | |
הרב אהרן אלימלך בר-שאול (כ"ה בסיון תרע"ג, 21 ביוני 1911 – י' בחשון תשכ"ה, 16 באוקטובר 1964) היה רב העיר רחובות ומחבר ספרי הגות יהודית, אמונה ומחשבה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים למשפחת שאולזון החב"דית. גדל בשכונת קריית משה. למד בישיבת עץ חיים ובישיבת חברון. התקרב לראי"ה קוק ונהג להשתתף בסעודה שלישית שערך בישיבת מרכז הרב. מסר שיחות מוסר לקבוצה מתלמידי ישיבת חברון שהייתה מעוניינת לשמוע שיעורים ושיחות מוסר בעברית דווקא ולא ביידיש כפי שהיה נהוג שם אז. רוחה של ישיבת חברון ניכרת בספריו ויש ממאמריו המהווים, במידה רבה, עיבודים של שיחות הסבא מסלבודקה, רבי נתן צבי פינקל, ששמע, כנראה, מהרב מאיר חדש.
בשנת ה'תש"א נישא והתגורר בירושלים. בשנת תש"ג נבחר לרב של שדה יעקב, ובשנת תש"ט עבר ללמד בישיבת קלצק ברחובות, שהתאחדה מאוחר יותר לישיבת הדרום. לרחובות הגיעו עמו גם כמה מתלמידיו בישיבת חברון.
בקיץ ה'תשי"א (1951) מונה לרבה הראשי של רחובות[1]. פעל לחיזוק היהדות בעיר, ובפרט שמירת השבת במרחב הציבורי. קיבץ סביבו חוג זוגות צעירים ויזם את הקמתו של בניין הרבנות, שאותו שאף להפוך למרכז רוחני הכולל ספריה תורנית עשירה. לימד בישיבת כרם ביבנה ובישיבת הדרום. כיהן כחבר בוועדה לענייני חינוך של הרבנות הראשית ועסק רבות בענייני חינוך. היה חבר בחבר הרבנים של הפועל המזרחי ובמקביל בחבר הנאמנים של החינוך העצמאי של אגודת ישראל[2]. אנשי הקיבוץ הדתי התייעצו בו רבות[3]. נמנה עם הכותבים באנציקלופדיה התלמודית.
באמצע שנות ה-50 נתגלעו מתחים בינו ובין הרב יואל קלופט שכיהן כדיין בעיר, בין השאר בנוגע למינוי שוחטים והקמת בתי ספר דתיים. בעקבות זאת, בקיץ תשי"ז (1957) הודיע הרב בר שאול על התפטרותו, אולם הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב נסים סירבו לקבלה, וכעבור זמן קצר הורו על העברת הרב קלופט מתפקידו[4]. בתגובה דרשו מועצת גדולי התורה והרב יחזקאל סרנא שלא להעבירו את הרב קלופט מתפקידו[5], אולם בסופו של דבר הוא עבר לכהן כאב בית דין בחיפה.
נפטר בפתאומיות בי' בחשוון ה'תשכ"ה בגיל 51 מהתקף לב. על שמו רחוב בעיר רחובות. קרויים על שמו גם בניין הרבנות בעיר וכולל אברכים מרכזי, הוותיק והגדול בעיר.
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחניך סלבודקה, הדגיש את גדלות האדם, את יכולותיו ואת חובתו להמשיך ולהתעלות במשך חייו. הסתייג מרעיון הצמחונות, מחשש שיוביל להשוואה בלתי רצויה בין האדם לבעלי החיים ולהקטנת ערך האדם. בנוגע ללימוד התורה אמר: "תפרש את התורה כמיטב הבנתך ובכל שיטה הנראית לך נכונה – ובלבד שנקודת המוצא שלך היא האמונה השלמה בתורה מן השמים"[6].
כאשר נשאל על היחס בין התורה למדע השיב כי קביעותיו של המדע הן בגדר ספק, בעוד האמת התורנית היא ודאית. ראה ערך חיובי בעבודה ובמלאכה ועודד את העוסקים בה.
את הכפירה שייך לתחום המידות והתכונות, כמקובל בקרב בעלי המוסר. את חוקי הקורבנות הסביר כביטוי חיצוני לרגש הפנימי כלפי הבורא, הדומה ביסודו למחוות הנהוגות בין בני אדם, כנתינת פרחים או הענקת שי. בדרך דומה פירש את הרצון להחמיר מעבר לדרישות ההלכה כהבעה של רגש האהבה כלפי ה', הדומה ביסודו לאהבה שאותה רוחש אדם לבני משפחתו ולחבריו. את ערכי הצניעות, בייחוד את חובת כיסוי ראשה של האישה, נימק בצורך הפנימי להימנע מחשיפה פומבית של דברים שכלפיהם חש האדם רגש אישי עמוק ואינטימי. כמי שחי בתקופה שבה תפסו הרעיונות השיתופיים מקום מרכזי, הוא מתייחס גם לשאלת הרכוש הפרטי. הוא מצביע על כך שבמקורות ניתן למצוא הן את הגישה המחייבת את השמירה עליו והן הרואה בו חריגה מטבע הבריאה.
כתב כי השואה באה מהקב"ה שכבר הזהיר בתורה מפני אסונות העלולים להתחולל. מדינת ישראל הייתה בעיניו הזדמנות גדולה שעליה יש לשמוח ולברך. את העשורים הראשונים של המדינה, ראה כפתחה של תקופה רבת סיכויים מחד גיסא וסיכונים מאידך גיסא. עם זאת, התנגד לנוהג שהחל מתגבש בבתי הכנסת של הקיבוץ הדתי, לקרוא בתורה ובהפטרה בברכה ביום העצמאות, מסיבות הלכתיות.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיבר ספרי מחשבה והגות המושפעים, כאמור, משיטת המוסר נוסח סלבודקה, מהגות הראי"ה קוק ועוד. לשונו פיוטית ועם זאת בהירה. חיבוריו יצאו בכמה וכמה מהדורות, בעיקר בהוצאת המכון התורני אור עציון. מכתביו בהלכה נדפס מעט בקבצים שונים. חלק מכתביו ההגותיים עדיין לא נדפס.
- מצווה ולב - ב' כרכים, מאמרים בענייני מחשבה, הגות ומוסר
- מערכי לב - דברי תשובה לצעירים בענייני השקפה, מעין שו"ת בענייני מחשבה.
- מן הבאר - שיחות לפרשיות השבוע ולמועדים
- ריח מים - לקט רעיונות הגותיים ומוסריים קצרים, רובם בשיטת בעלי המוסר.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי לרבנית יעל (הינדא פייגא) בר-שאול לבית ברמן, ילידת דווינסק.
גיסו (אחי אשתו) הוא הרב יהודה יצחק ברמן, אביו של הרב מרדכי שלמה ברמן, ראש ישיבת פוניבז' לשעבר.
חתנו הגדול הוא הדיין הרב בנימין בארי. חתן נוסף הוא הרב אביגדור שילה, ר"מ בישיבת ההסדר "אור עציון". אחד מנכדיו הוא איש הדרכת וידיעת הארץ אלידע בר-שאול.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עליו
- הרב אלימלך בר שאול, אור אלימלך - ספר לזכרו
- הרב אלימלך בר שאול- (הספר לזכרו), אור אלימלך, תשע"ה, באתר היברובוקס
- רבי אהרן אלימלך בר שאול, באתר MyTzadik
- הרב אהרן אלימלך בר-שאול, באתר המועצה הדתית רחובות
- הרב כתריאל פישל טכורש, הרב ר' אהרן אלימלך בר"שאול ז"ל, הצופה, 24 באוקטובר 1966
- בצלאל שאולזון, הרב אהרן אלימלך בר־שאול זצ"ל (ארבע שנים לפטירתו), הצופה, 3 בנובמבר 1968
- כתביו
- מידע על אלימלך בר שאול בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלימלך בר-שאול, מערכי-לב, תל אביב, תשי"ט, באתר היברובוקס
- אלימלך בר-שאול, מצוה ולב, תל אביב, תשט"ז, באתר היברובוקס
- נאומו האחרון של הרב א. בר־שאול ז"ל ליום העצמאות תשכ"ד, לקראת ממלכת כהנים וגוי קדוש, הצופה, 5 במאי 1965
אלימלך בר שאול (1911-1964), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כתבי הסמכה לדיינים - הרב בר-שאול אלימלך, באתר ארכיון המדינה
- ^ הפרדס, כסלו תשכ"ה, עמוד 41
- ^ מצות חרוסת, הרב אלימלך בר שאול, אתר ישיבת כרם ביבנה
- ^ קשרים עם רבנים, מועצות דתיות וועדים דתיים - רחובות., באתר ארכיון המדינה
- ^ י ביצור, פרשת רחובות מחריפה המאבק בין הרבנים, מעריב, 11 ביולי 1957
- ^ ביקורת המקרא והאמונה בתורה מן השמיים, הרב מרדכי ברויאר, דף קשר 864, ישיבת הר עציון