אליעזר סג"ל מישל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אליעזר הלוי סג"ל מישל (תרכ"ג-סוף אלול תרצ"ט או תחילת ת"ש[1]) היה רב ציוני שהתפרסם כרבה של טורקה בגליציה המזרחית וכמחבר "משנת אליעזר" (פלפולים ושו"ת).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה שצ'ריץ הסמוכה ללבוב לרב דוב בר ולמרת בריינצ'ה, בת ר' יואל רוזמן שהיה סוחר עשיר.

כבר מילדותו גילה כשרונות ברוכים והיה מתמיד גדול בלימודיו. כבר כנער היה בקשרי מכתבים עם רבנים גדולים שנשאו ונתנו עמו בהלכה כתבו אליו תארים המתאימים לרבנים חשובים. עד בר המצווה למד אצל מלמדים פרטיים, ולאחר מכן ב"קלויז" שבעיירת הולדתו. למד גם שפות זרות והשכלה כללית. בעיירת הולדתו החל ללמד והעביר שיעורים לקבוצת בחורים שביניהם גיסו, הרב יעקב אונגר.

נשא לאישה את שרה מלכה בת שמואל מרדכי אונגר מראדיחוב (היום באוקראינה ואז באוסטריה כחלק מקיסרות אוסטריה-הונגריה). לאחר כמה זמן שבו היה סמוך על שולחן חותנו התקבל למשרת רבה של קהילת ביאליגורי שבגליציה המזרחית.

בתרמ"ה מונה כראב"ד גליגורה בגליציה המזרחית ובתרס"ו[2] או תרס"ט[3] נבחר לכהן ברבנות טורקה והסביבה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לבודפשט, שאליה ברחו רבנים נוספים מגליציה ורומניה. שם היה כתובת לשאר הרבנים לשאלות באיסור והיתר ושאלות אחרות. העיר טורקה נשרפה בידי הרוסים וכל ביתו עלה באש עם ספרייתו הגדולה וכתביו. בבודפשט כתב שוב חידושי תורה על כל הש"ס, תשובות בכל חלקי ההלכה ודרשות.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלת כליות קשה, אך גם בייסורי מחלתו המשיך להתמיד בלימודו ולכתוב חידושי תורה ולהשיב לשואלים בהלכה. נפטר בסמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, או מעט לאחר פרוץ המלחמה.

אישיותו ועמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה מגדולי הפוסקים בגליציה ורבים פנו אליו בשאלות רגישות ומסובכות וקשות, כולל מגדולי הרבנים שבדור שפנו אליו כדי לשמוע את דעתו בעניין ההלכתי שדנו בו. הצטיין בבקיאות וחריפות כאחד ובהבנה מעמיקה והיה גדול הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר. כמו כן היה בקי באוצרות הלשון העברית וכתב את ספריו בעברית עשירה מאוד, והיה בקי גם בספרות עולמית, בכמה לשונות זרות ובהשכלה כללית. בנוסף, כתב ידו היה יפהפה באופן מיוחד[4] והיה נואם מחונן ביותר. נוסף על גדולתו בתורה וחכמתו היה עדין נפש וניחן במידות נעלות, וקיבל כל אדם בספר פנים יפות והתנהג בפשטות ובאהבה כלפי כל אחד.

נודע כבעל עמדות ציוניות שהגיעו לידי ביטוי במיוחד בכנס גדול שנערך לכבוד הצהרת בלפור בקלויז של חסידי סדיגורה שהיה שריד יחיד למבני העיירה מלפני מלחמת העולם הראשונה[5].

מגדולי תלמידיו היה ר' יחיאל מיכל מהורודנה (תר"כ-תר"צ), חתנו של ר' יהודה צבי לנגנר ("רבי יהודה צבי השני") מסטרטין שהיה האדמו"ר הרביעי של החסידות וגם ראב"ד העיר, ומינה את חתנו לרב במקומו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוץ מחיבוריו שיצאו לאור, כל כתביו אבדו בשואה ובהם חידושים על כל הש"ס, כאלף תשובות בהלכה, ודרשות.

  • משנת אליעזר - חיבור בן שלושה חלקים הכולל פלפולים, שו"ת בתוספת "סדרי משנה" שבו חידושים וביאורים בש"ס ופוסקים המופיעים בתשובותיו, ו"תוכחות מוסר" שבו דרשות בענייני מוסר. יצא לראשונה בדרוהוביץ' תרס"ו. "משנת אליעזר : מהדורא תנינא" יצא לאור בתרפ"ד. דפוסי צילום של דרוהוביץ' תרס"ו ושל "משנת אליעזר : מהדורא תנינא" עם ספרו "בתוך הגולה", הודפסו בניו יורק (ברוקלין) תשנ"א וב"מכון אוצרות גאוני ספרד", אשדוד תשנ"ז.
  • קרני רא"ם - קונטרס המופיע בסוף "ענף הלכה" של הספר "קבוץ עץ החיים" שחיבר הרב דוד טבלי אפרתי. בקונטרס דן הרב מישל בדברים שכתב הרב אפרתי בסימנים י"א וי"ב ב"ענף הלכה". יצא לאור בפרמישל תרמ"ב.
  • נחל דמעה - הספד על פטירת רבו הרב צבי הירש אורנשטיין שהתפרסם כרבה של קהילת לבוב, בט' בניסן תרמ"ח. יצא לאור בלבוב תרמ"ח.
  • פלגי מים - דברי הספד לפטירת ר' יהושע רוקח, האדמו"ר מבלז השני וראב"ד בלז, בכ"ג בשבט תרנ"ד. יצא לאור בלבוב תרנ"ד.
  • בתוך הגולה - שו"ת מהשאלות שנשאל בבודפשט ודברי הספד לפטירת הרב אברהם לנגנר שהתפרסם כרבה של קניהניץ' והיה בנו של ר' יהודה צבי לנגנר ("רבי יהודה צבי השני") מסטרטין, בכ"ח בתמוז תרע"ח. יצא לאור לראשונה בבודפשט תרע"ח (בחלק של פסט). דפוסי צילום יצאו לאור בניו-יורק תשנ"א בצירוף ל"משנת אליעזר"; בניו-יורק תשנ"ב; וב"מכון אוצרות גאוני ספרד", אשדוד תשנ"ז, בצירוף ל"משנת אליעזר".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו
  • יצחק צבי.
  • אברהם משה.
  • גולדה - אשת הרב שלמה הרץ.
  • ציפורה - אשת הרב דוד נפתלי כהנא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פנינה מייזלש, רבנים שנספו בשואה, תשרי תשס"ח, אות מ' (למעשה לא נרצח אלא נפטר ממחלת כליות).
  2. ^ כך לפני מאיר וונדר ב"מאורי גאליציה" כרך ג' בערך על הרב מישל.
  3. ^ כך ב"אישים שהכרתי" וב"פנקס הקהילות : פולין : כרך שני - גליציה המזרחית", יד ושם, ירושלים, תשי"ח, ושם מופיע על הרב מישל בעמ' 255, 256, 459.
  4. ^ משה לייטר, ‏ביקורת ספרים על אישים שהכרתי, בתוך הדרום 35, ניסן תשל"ב, עמ' 211, באתר HebrewBooks.
  5. ^ ספר יזכור : טורקה ע"נ סטרי והסביבה, עמ' 19 (ביידיש) ו-63 (בעברית).