אמיר גוטפרוינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיר גוטפרוינד
אמיר גוטפרוינד צילום-מוטי קיקיון פברואר 2013 3.JPG
גוטפרוינד בפברואר 2013
תאריך לידה 23 ביולי 1963
תאריך פטירה 27 בנובמבר 2015 (בגיל 52)
מקום לידה חיפה
מקום פטירה בית החולים רמב"ם
עיסוק סופר
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות
יצירות בולטות "שואה שלנו", "בשבילה גיבורים עפים", "אחוזות החוף"
פרסים

אמיר גוּטפרוינד (23 ביולי 1963 - 27 בנובמבר 2015) היה סופר ישראלי ובעל טור בעיתון מעריב השבוע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיר גוטפרוינד נולד בחיפה בשכונת נווה שאנן, להורים ניצולי השואה.

הוא התגייס לצה"ל כעתודאי, לאחר שסיים תואר ראשון בטכניון במתמטיקה שימושית. שירת בחיל האוויר בענף חקר ביצועים. בעת שירותו הצבאי השלים תואר שני בטכניון בחקר ביצועים ופרסם את שלושת ספריו הראשונים. השתחרר משירות קבע בצה"ל בגיל 42 בדרגת סגן-אלוף.

ספרו הראשון "שואה שלנו" זכה בפרס בוכמן בשנת 2001, וספרו השני "אחוזות החוף" זכה בפרס ספיר בשנת 2003. בשנת 2013 זכה גוטפרוינד בפרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש רה"מ לוי אשכול. גוטפרוינד היה חבר מועצת יד ושם.‏[1]

סגנונו שנחשב למיוחד ניכר היה בעברית הקולחת והאמינה, בהיעדר יומרות "ספרותיות", ובתיאור אוהב ואירוני של רגעי מבוכה מול הבלתי נמנע והבלתי-צפוי. בספריו שילב חוויות מנוף ילדותו בחיפה ובקריית חיים. ספריו של גוטפרוינד תורגמו לאנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, צ'כית והונגרית.

בשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו של הבמאי אבי נשר "פעם הייתי", המספר על עלילות חבורת ילדים בחיפה של שנת 1968. התסריט לסרט נכתב בהשראת ספרו של גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". בין היתר שימש גוטפרוינד כתסריטאי בסדרת הטלוויזיה בני ערובה.

היה נשוי פעמיים ואב לשלושה מנישואיו הראשונים. אשתו הראשונה נפטרה מסרטן בשנת 2011, בעת שכתב את הספר "מזל עורב".‏[2] ההקדשה שבתחילת הספר היא "לנטע שמיר ז"ל, אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך". התגורר ביישוב יובלים עם אשתו השנייה, מיכל, ילדיו וילדיה. ב-27 בנובמבר 2015 נפטר גוטפרוינד בגיל 52 בבית החולים רמב"ם, לאחר שחלה גם הוא בסרטן.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שואה שלנו, זמורה ביתן, 2000. הספר קיים גם בגרסה מוקלטת.
  • אחוזות החוף, זמורה ביתן, 2002
  • העולם, קצת אחר כך, זמורה ביתן, 2005
  • בשבילה גיבורים עפים, זמורה כנרת, 2008
  • מזל עורב, זמורה כנרת, 2013. הספר קיים גם בגרסה מוקלטת
  • אגדת ברונו ואדלה, זמורה ביתן, 2014
  • הר האושר, זמורה ביתן, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
גיל הראבן,
שאהבה נפשי
פרס ספיר
2003
"אחוזות החוף"
הבא:
דן צלקה,
ספר האלף בית