אן בולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אן בוליין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אן בולין
Anne boleyn.jpg
לידה 1501?
בליקלינג (אנ'), ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 19 במאי 1536
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה  ממלכת אנגליה
מקום קבורה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מצודת לונדון, לונדון
עיסוק פוליטיקאית, בת לוויה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית טיודור
אב תומאס בוליין, רוזן וילטשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Anne Boleyn Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אן בולין (אנגלית: Anne Boleyn; ‏1501 או 1507 - 19 במאי 1536) היא אשתו השנייה של הנרי השמיני, ואמה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. כמעט מיד לאחר נישואיהם סר חינה בעיני הנרי, ושלוש שנים לאחר מכן היא הוצאה להורג באשמת ניאוף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולין נולדה לסר תומאס בולין, הרוזן הראשון מווילטשייר, ולאשתו, ליידי אליזבת' הווארד, בתו של דוכס נורפוק השני. ב-1519 מונה אביה לשגריר בצרפת והיא התלוותה אליו לשם ונכנסה לשירותה של קלוד, נסיכת צרפת, אשתו של פרנסואה הראשון. היא נשארה בחצר המלוכה הצרפתית, והשלימה את לימודי השפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס. בשנת 1522 נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה, כדי להתחתן עם בן דודה האירי, ג'יימס באטלר, רוזן אורמונד התשיעי. תוכניות הנישואים נקטעו, ובמקום זאת היא החלה לשמש כבת לוויה לאשתו של הנרי השמיני, קתרין מאראגון.

בולין נודעה בעיקר בזכות שנינותה וחוכמתה. היא לא נחשבה יפה במיוחד על פי מודל היופי באותם זמנים, כיוון שהייתה כהה ורזה מאוד. למרות זאת, מנהגיה הצרפתיים וה"שיק" (Chique) שרכשה בחצר המלכות הצרפתית, הפכו אותה לאחת הנשים הנערצות ביותר בחצר המלוכה האנגלית, והיא יצרה לעצמה מעגל תומכים רחב בקרב אנשי החצר, נשים וגברים כאחד.

הנרי שם לב לאן והחל להעדיף אותה על פני אחותה, מרי בולין, ששימשה כמאהבת שלו זה מספר שנים. בולין לא נעתרה מהר לחיזוריו של הנרי ופלירטטה עמו שנים אחדות. בני משפחתה, שהיו מודעים לאכזבתו של הנרי מקתרין, שלא הצליחה ללדת יורש זכר, עודדו אותה. אן נענתה לחיזוריו בערך בשנת 1527, אך עדיין עמדה בסירובה לממש את הקשר ביניהם.

לאור העובדה כי הליך ביטול נישואיו של הנרי לקתרינה התמשך זמן רב, בולין ומשפחתה חששו כי עניינו של הנרי בה יתפוגג. בולין החליטה לקחת סיכון ולממש את הקשר עם הנרי בקיץ 1532, כשבע שנים לאחר שמערכת היחסים ביניהם החלה. לאחר מכן העניק לה הנרי את התואר המרקיזה מפמברוק בזכות עצמה, על מנת להבטיח את מעמדה והונה העתידי אם ימות לפני שיוכל לשאת אותה לאשה.

בולין הרתה בחורף 1532-1533 והליכי נישואיהם זורזו כתוצאה מכך. בינואר 1533 הם נישאו בסתר, וביוני 1533 הוכתרה אן כמלכת אנגליה, בהיותה בחודש השישי להריונה.

ב-7 בספטמבר 1533 ילדה אן את בתם, אליזבת'. הולדת אליזבת' היוותה אכזבה קשה להנרי, שכן על אף מאמציו בביטול נישואיו לקתרינה ונישואיו לבולין, לא נולד לו בן שיירש את כיסאו ויבטיח את עתיד שושלתו. מרגע זה החלה להתפוגג האהבה הרבה וההערכה שחש כלפי בולין ועינו החלה נודדת לכיוון נשים אחרות. לאחר לידתה של אליזבת, הרתה אן עוד שלוש פעמים, כל ההריונות הסתיימו בהפלה.

ציור המתאר את בולין במגדל לונדון, בזמן שנכלאה וחיכתה להוצאתה להורג

בין בנות לווייתה הייתה ג'יין סימור, שהחלה מושכת תשומת לב רבה מהנרי, וכמו במקרה של בולין לפניה סירבה להפוך למאהבת שלו. הנרי החל לסלוד מכוחניותה של בולין, שהמשיכה להתערב בשלטון כפי שעשתה לפני נישואיה. בינואר 1536 הרתה ברביעית. היא ראתה בהריון זה את הסיכוי האחרון להצלת נישואיה ומעמדה בעיני הנרי. אולם מספר ימים לאחר שהנרי נפגע כשנפל מסוסו במהלך קרב רמחים, נפילה אשר גרמה לאן זעזוע רב, היא איבדה את תינוקה, שהיה, לפי דיווחו של שגריר האימפריה הרומית הקדושה, אסטאס שאפווי, בן זכר.

האויבים הרבים שצברה כמלכת אנגליה החלו טומנים חשדות ניאוף בראשו של הנרי. זה האחרון, שהיה מאוהב לגמרי בג'יין סימור, לא היה צריך שכנוע רב על מנת "לחשוד" שאן בוגדת בו והורה על פתיחת חקירה רשמית נגדה ונגד מקורביה. תחת עינויים, הצליחו החוקרים להוציא הודאות מארבעה מבני לווייתה כי הם היו מאהביה. גם אחיה, ג'ורג', נעצר והואשם בגילוי עריות עם אחותו וכן המשורר תומאס וייאט, שהורשע וזכה בחנינה[1].

בולין הובאה בפני חבר שופטים במאי 1536 ונמצאה אשמה בניאוף ובבגידה במלך, שתי עבירות שעונשן היה אז הוצאה להורג.

בולין הוצאה להורג ב-19 במאי 1536, לאחר שנישואיה להנרי בוטלו בעקבות מערכת היחסים שניהל עם אחותה, מרי, שנים לפני כן - ולאחר שאחיה, ג'ורג' בולין, וארבעה אנשי חצר נוספים הוצאו להורג.

השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדיה של בולין כיום רואים בה אחת מחלוצי הפרוטסטנטיות. זאת משום שבפועל, ייסוד הכנסייה האנגליקנית והניתוק מן הוותיקן שהתרחשו כדי להכשיר את נישואיה להנרי הפכו את ממלכת אנגליה למדינה פרוטסטטנטית. באופן רשמי, הליך ייסוד הכנסייה האנגליקנית הושלם בידי בתה אליזבת׳, שירשה את כיסאו של הנרי מאחותה הבכורה מרי. אוהדיה רואים בה אדם שהוענש על לא עוול בכפו. שונאיה ראו בה מכשפה, אשר השתמשה בכישוף שחור על מנת להפוך למלכת אנגליה, ובכך הפרידה בין הקתולים באנגליה לבין האמונה האמיתית היחידה.

אן בולין בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעשרות ספרים ומחזות על התקופה, ייוחדו יצירות לדמותה של אן בולין, או שהיא משמשת בהן דמות מרכזית. בין היצירות הפופולריות והידועות ביותר נמנות:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ופרי בולין
 
אן האו
 
תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי
 
אן האנקפורד
 
ג'ון הווארד, דוכס נורפוק הראשון
 
קתרין מוליינס
 
פרדריק טילני
 
אליזבת צ'ייני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויליאם בולין
 
 
 
 
 
מרגרט באטלר
 
 
 
 
 
תומאס הווארד, דוכס נורפוק השני
 
 
 
 
 
אליזבת טילני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אן בולין


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אן בולין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "תיק אן בולין" (באנגלית)