אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אנדרטת זיכרון לשואה  |
| על שם |
השואה |
| כתובת |
מִיטֶה |
| מיקום |
מיטה |
| מדינה |
גרמניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 10 במאי 2005 |
| תאריך פתיחה רשמי |
10 במאי 2005 |
| אדריכל |
פיטר אייזנמן |
| קואורדינטות | 52°30′50″N 13°22′44″E / 52.513888888889°N 13.378888888889°E |
|
www | |
|
(למפת ברלין רגילה)   אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו | |
  | |
האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו (בגרמנית: Denkmal für die ermordeten Juden Europas), הידועה גם כאנדרטת השואה, היא יד זיכרון שהוקמה בברלין ליהודים שנרצחו בשואה, ותוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. האנדרטה נחנכה בתאריך 10 במאי 2005, והיא ממוקמת בצידה המזרחי של העיר, מעט דרומית לשער ברנדנבורג, מול בניין השגרירות האמריקאית בברלין, במקום שבו שכן בימי הרייך השלישי בניין משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר[1].
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה משתרעת על שטח של 19,000 מ"ר וכוללת 2,711 קוביות בטון, המסודרות בתבנית משבצות על גבי מישור אשר שקוע במרכזו, ומזכיר סידור של מצבות בבית עלמין. מספר האבנים זהה למספר דפי התלמוד הבבלי ויש הרואים בכך סמל לנצחיות התרבות היהודית לאחר השואה. קוביות הבטון הן באורך של 2.38 מ', ברוחב של 0.95 מ', ובגבהים שונים, בין 0.2 מ' ל-4.8 מ'. הצבת הקוביות תוכננה על מנת ליצור אווירה של אי נעימות ובלבול. המיקום שנבחר לאתר הזיכרון, בקרבת אזור עסקים, אשר בו מרוכזות גם מספר שגרירויות, יוצר מצב בו אנשים רבים חולפים על פני האנדרטה מדי יום ואינם יכולים להתעלם ממנה.
מרכז מידע תת-קרקעי המסונף לאתר כולל את שמותיהם של כל הקורבנות הידועים של השואה, אשר התקבלו ממוזיאון יד ושם, וכן תערוכה בנושא השואה.
עלות בניית האתר הייתה כ-27 מיליון אירו[2].
היסטוריה של האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתונאית הגרמנייה לאה רוס הייתה הכוח המניע מאחורי בניית האנדרטה. בשנת 1989 היא ייסדה קבוצה על מנת להביא לבניית האנדרטה ולאסוף תרומות. כאשר הדרישה קיבלה תנופה ציבורית, הבונדסטאג החליט להביא ליישום הפרויקט, ובמאי 1994 החלה התחרות על תכנון האתר[2]. ביוני 1995 התקבלה הצעתה של קריסטין ז'קוב-מרקס, ציירת מברלין, ליצירת מישור משופע מבטון בו ייחרתו שמות הקורבנות אך ההצעה העלתה ביקורת רבה, וחריטתם של מיליוני השמות באבן נראתה כבלתי ניתנת ליישום. לבסוף דחה הקאנצלר הלמוט קוהל את הצעתה של ז'קוב-מרקס. בתחרות נוספת שנערכה בנובמבר 1997 זכה האדריכל היהודי - אמריקני פיטר אייזנמן. בתחרות זו נדחתה הצעה להשאיר את האתר ריק למעט תחנת אוטובוס ממנה ייצאו אוטובוסים כל מספר דקות למחנה הריכוז זקסנהאוזן. ב-1998 רוב גדול של הבונדסטאג החליט על קבלת תוכניתו של אייזנמן, לה צורף מוזיאון תת-קרקעי "מקום המידע", אשר גם אותו תכנן אייזנמן[2]. הבנייה בפועל החלה באוגוסט 2003[3].
באוקטובר 2003 התברר כי חברת הכימיקלים הגרמנית "דגוסה", אשר סיפקה חומר כנגד גרפיטי על מנת להגן על הקוביות, הייתה שותפה בחברה "דגש" (אנ') שייצרה את גז ציקלון B בימי השואה[4][5]. הבנייה הופסקה עד החלטה על המשך מעורבותה[6]. ב-13 בנובמבר 2003, החליטה ועדת ההקמה לחדש את העבודה, מתוך מודעות מלאה למעורבותה של דגוסה, והחברה מצידה המשיכה להיות מעורבת בפרויקט, והתחייבה לספק את הצבע לצביעת הקוביות בלא עלות גם בעת ההקמה, וגם בכל צביעה עתידית של האנדרטה. ובכך נתנה לקבוצת הכימיקלים אור ירוק להכיר בהיסטוריה שלה ולפתוח את הארכיונים שלה[7].
ב-15 בדצמבר 2004 הסתיימה עבודת הבנייה. ב-10 במאי 2005 נחנך האתר, כחלק מציון 60 שנה לתבוסת הנאצים במלחמת העולם השנייה[1]. יומיים לאחר מכן נפתח האתר לקהל.
בתחילת 2006 החלו להתגלות סדקים בקוביות הבטון באנדרטה[8],הסדקים הלכו והחמירו וב-2012 החל שיפוץ שלהם[9].
בשנת 2010 עלו טענות כי קוביות הבטון שמרכיבות את האנדרטה הפכו אתר משחקים פופולרי לילדי העיר. בנוסף, הפכה לאתר מנוחה ומפגש. המתכנן, האדריכל אייזנמן, חזה מראש את הפיכתה למגרש משחקים אך התייחס לכך באור חיובי, ולא התנגד לכך שתהפוך לפארק שיתמזג בחיי היומיום של העיר[10]. עם עליית השימוש ברשתות החברתיות האתר גם הפך גם למקום פופולרי לצילום סלפי[11].
ב-2013 פרסמה הסוציולוגית עירית דקל ספר על האנדרטה, בו היא מנתחת את החוויות של המבקרים בה ואת הדרתן של קבוצות שונות משיח הזיכרון הגרמני[12].
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הגרמני של הצוענים, "ארגון רומה וסינטי", ביקר את הקמת האתר שכן הוא בא להנציח את הקורבנות היהודים של השואה, מבלי להזכיר את רצח הצוענים ורצח לא-יהודים אחרים, אשר הומתו על ידי הנאצים בשל גזעם, נטייתם המינית או תמיכתם הפוליטית. במענה לביקורת זו הקימה ממשלת גרמניה קרוב לאנדרטה לזכר היהודים שתי אנדרטאות נוספות: האחת לזכר הצוענים (בצידו השני של הכביש הסמוך לאנדרטה לזכר היהודים)[13], וכן אנדרטה נפרדת לזכר הנרצחים ההומוסקסואלים.
ריינהרט קוזלק טען כי לגרמניה כאומה יש "אחריות מיוחדת" להמשיך להכיר בשואה ולזכור אותה, אבל שהאנדרטה עצמה צריכה להנציח את כל קורבנות השואה ולא להתמקד רק בנרטיב היהודי.
ארגוני נכים ביקרו את חוסר הנגישות לכיסאות גלגלים בחלק ניכר מן האתר. ישנם מסלולים בעלי נגישות, ומעלית היורדת אל "מקום המידע", אך לא כל האתר נגיש לכיסאות גלגלים.
ביקורת נוספת מציינת כי מתכנן האתר לא בחר מעולם להבהיר במפורש את הרעיון העומד בבסיסו של העיצוב שלו. באף מקום באתר, או מסביבו, אין שלט המתאר את משמעות הסידור של קוביות הבטון. עם זאת, רבים סבורים כי לכך התכוון המתכנן, על מנת להוסיף לאווירת אי-הנוחות, ולעודד את המבקרים להסיק את מסקנותיהם האישיות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
ברלין | ||
- המוזיאון היהודי בברלין
- כיכר בבל
- שטולפרשטיין
- אתר הנצחה לשואת הצוענים
- אנדרטת ההנצחה להומוסקסואלים שנרדפו על ידי הנאצים
- אנדרטה ליהודי הנובר שנרצחו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Irit Dekel, Mediation at the Holocaust Memorial in Berlin, Palgrave Macmillan 2013
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו (בגרמנית, באנגלית, בצרפתית, בעברית, בפולנית וברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 דניאל בן סימון, ניאו-נאצים מצד אחד, שאר גרמניה מנגד - היום תיחנך האנדרטה לשואה בברלין, באתר הארץ, 10 במאי 2005
- ^ 1 2 3 תום שגב, בית קברות ללא מתים - אנדרטה חדשה לקורבנות השואה בברלין: 17 שנה של אגו ופוליטיקה, באתר הארץ, 4 במאי 2005
- ^ החלה הקמת אנדרטה לקורבנות השואה בברלין, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2003
- ^ רויטרס, ברלין: העבר הנאצי "רודף" את אנדרטת השואה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2003
- ^ עמירם ברקת, חברה המקימה האנדרטה לשואה בברלין סיפקה ציקלון-בי לנאצים, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2003
- ^ סוכנויות הידיעות, קרן ההנצחה לא רוצה חומר נגד גרפיטי מספקית ציקלון בי, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2003
- ^ רונן לב, ברלין: חודשו העבודות להקמת אתר הנצחה לקורבנות השואה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
תיין רוזנבאום, מחיר המחילה, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2003 - ^ הניו יורק טיימס, התגלו סדקים באנדרטת השואה בברלין, באתר הארץ, 16 בינואר 2006
- ^ Reuters, Berlin's Holocaust memorial at risk of crumbling, Reuters, 15 במרץ 2012
- ^ עופר אדרת, אנדרטת השואה בברלין הפכה למגרש משחקים, באתר הארץ, 12 באפריל 2010
- ^ אליסון קפלן סומר, צילמתם סלפי באנדרטת השואה בברלין? תתכוננו לשיימינג, באתר הארץ, 19 בינואר 2017
- ^ אבנר שפירא, אנדרטת שואה שמושכת שיכורים, הומואים וסוציולוגים, באתר הארץ, 28 באפריל 2014
- ^ עופר אדרת, כשישראלי מנסה להנציח צוענים בברלין, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2012
