לדלג לתוכן

אסלאם בגאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אסלאם באג'ריה)
המסגד היחיד בטביליסי

דת האסלאם הגיע לראשונה לגאורגיה בשנת 645, כאשר צבא שנשלח על ידי הח'ליף האיסלמי, עומר, כבש את מזרח גאורגיה וייסד את אמירות טביליסי. המוסלמים היו אז 12% מהאוכלוסייה הגאורגית.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של מוסלמים בגאורגיה. המוסלמים שהם אתנית גאורגים הם סונים חניפים ומרוכזים ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה של גאורגים בגבול טורקיה. הקבוצה השנייה היא מוסלמים שאתנית הם אזרים, שהם שיעים תריסריים ומרוכזים בגבול אזרבייג'ן.

האסלאם הגיע לגאורגיה של היום בתחילת הכיבוש הערבי. החל מהמאה ה-8 הפכה המדינה לאמירות ערבית. אף על פי כן, בשנת 1122, הדברים השתנו כאשר המלך דוד הבנאי כבש את טביליסי כדי להפוך אותה לבירת הממלכה הגאורגית הנוצרית.

התפתחות האסלאם בגאורגיה נובעת משני כוחות מוסלמיים: האימפריה הספווית של איראן והאימפריה העות'מאנית של טורקיה, שנוסדו במידת מה של הצלחה, ובו זמנית, בשכנות לגאורגיה. שלטון הספווים והטמעת האסלאם בחלק מהאזורים, במיוחד של כארתלי תחתית והכפרים המקיפים אותה גרם להגירת השבטים הטורקיים מהאזור. הטמעת האסלאם באג'ריה התנהל בצורה שונה - הוא החל מאוחר יותר, והיה שטחי יותר.

החל מהמאה ה-19 גירושם של שני הכוחות האסלאמיים (הספווים והעות'מאנים) מגאורגיה על ידי רוסיה הנוצרית החלישה את האסלאם בארץ זו, אבל לא הכחיד אותו לחלוטין. הפוליטיקה של האימפריה הרוסית בקווקז, כמו בחלקים אחרים המאוכלסים במוסלמים, היטלטלה בין סובלנות לבין כפיית דתית פרבוסלבית.

באזור הסובייטי, האידאולוגיה הלאומית של אתאיזם גרם לריסוק של כל הדתות שהיו בברית המועצות, במיוחד האסלאם. אף על פי כן, החל משנת 1944 והלאה המדיניות האנטי-דתית שככה.

אחת מארבע המחלקות המתייחסות לדתות בברית במועצות נוסדה בבאקו. כל המוסלמים של גאורגיה, הסונים והשיעים, היו תלויים במחלקה זו. הפרסטרויקה איפשרה חופש פולחן רב יותר, ממנו נהנתה לא רק הכנסייה, אלא גם כל מרכיבי האסלאם הגאורגי. עם תום העידן הסובייטי, התפתחו קשרים בין האסלאם המקומי לבין ארגונים אסלאמיים זרים, במיוחד אלה של איראן וטורקיה.

בהיעדר סטטיסטיקה אמינה, קשה לאמוד את מספר המוסלמים החיים כיום בגאורגיה. למרות זאת, מחקר שהוא אמין באופן יחסי, מציע את המספר 640,000 איש כמספר המוסלמים בשנת 1989, שהוא 12% מהאוכלוסייה הכללית. נראה כי המגמה היא לכיוון הירידה של כמות המוסלמים, והיא תואמת את האופי הנוודי של חלק מהאוכלוסייה המוסלמית, במיוחד האזרים, שנוטים לגלות לרוסיה מסיבות כלכליות, או לאזרבייג'ן מסיבות משפחתיות.

האסלאם הופיע באג'ריה בין 1510 לבין תחילת המאה ה-17 כאשר האימפריה העות'מאנית החלה להתפשט בקווקז. אג'ריה כמות שהיא סופחה לאימפריה, האסלאם לבלב, במיוחד בקרב האליטה המקומית, שהשתמשו בה כדרך לחזק את כוחם. עבור השליטים העות'מאנים, המרת האליטה המקומית לאסלאם היווה צעד הראשון בדרך להפיכת האוכלוסייה לנתינים נאמנים.

השליטה העות'מאנית שלא הייתה קשה, נתקבלה בדרך כלל אם כי היו התנגדויות ספורדיות מועטות. הלויאליות עם האימפריה העות'מאנית הייתה חזקה כל כך, שהאג'רים נלחמו יחד עם הטורקים כנגד ההתפשטות הרוסית.

הופעת המשטר הסובייטי על חורבות האימפריה הרוסית הייתה שינוי קיצוני לאג'ריה. אכן, הייחודיות של האזור בזה שהתגוררו בו מוסלמים, היה הקריטריון שבגינו קיבלו אוטונומיה ממוסקבה; ולמרות זאת, האוטונומיה שקיבלה מאפיינים אסלאמיים, לא מנעה מהסובייטים את מדיניות הכרתת הדת האסלאמית, כמו בכל ברית המועצות. כמעט כל המסגדים והמדרסות (مدرسة), בתי הספר המוסלמים, נסגרו. אזכור פומבי של האסלאם נאסר, והאסלאם יכל להתקיים בליבות האנשים או בבתיהם.

מיד עם התפרקותה של ברית המועצות, עברו הרפובליקות לשעבר התעוררות דתית והגדרה מחודשת של הקשרים בין הזהות הלאומית והרגשות הדתיים. בגאורגיה החליט זוויאד גמסחורדיה, המנהיג הראשון של גאורגיה העצמאית, להסתמך על הכנסייה ליצירת מדינה ואג'נדה לאומית. האינטלקטואלים הביעו את חששם מהתפתחות אסלאם אקטיווי, שמקורו בגבול, שנפתח זה לא מכבר, עם טורקיה. חזרת אנשי העסקים והמיסיונרים הטורקים נראתה כחזרה לימי התקופה העות'מאנית. בהתאם להתראה של האינטלקטואלים והתקשורת בבתומי, השלטונות הגאורגים החליטו ליישם מדיניות של המרת דת מחודשת של אג'ריה לנצרות, בעזרת הכנסייה הנוצרית. הרבה המרות דת היו בין הצעירים האג'רים שמאמינים שזו חזרה לנורמליות: חידוש המסורת הנוצרית של אג'ריה, שבמיתולוגיה הגאורגית נזכרת כמחוז שממנו באה הנצרות למדינה הודות לעבודתו המיסיונרית של אנדרי הקדוש. למרות שתהליך של חזרה לנצרות נתמך על ידי הכנסייה והשלטונות בטביליסי, תחת גמסחורדיה ושוורדנדזה, זה לא מנע את התפתחות האסלאם האג'רי אחרי עלייתו של סאקשווילי לשלטון.

כארתלי תחתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארתלי תחתית במשך מאות שנים הייתה חלק מהאימפריה הספווית של איראן, תחת השפעה ישירה של השיעה התרייסרית, שהפכה לדת הרשמית של האימפריה מאז השלטון של שאה אסמאעיל הראשון. ההתרחבות הספווית באזור הקווקז, תחת שלטונו של עבאס הראשון (شاه عباس اول) במאה ה-17, הוביל להתפשטות האסלאם במחוז. תחת שלטונה של האימפריה הספווית, האסלאם היה נוקשה והיררכי ואנשי הדת היו מקושרים לשלטון.

אף על פי כן, החל משנת 1828 והלאה, כאשר רוסיה השתלטה על פני כל הקווקז ותחמה את גבולה עם איראן לאורך נהר הארקס, היא גרמה למוסלמים השיעים (כיום באזרבייג'ן וגאורגיה) להתנתק מהמרכזים התאולוגיים באירן ובעיראק. השליטה הסובייטית הדגישה את הקרע בין האסלאם השיעי בקווקז לבין זה האיראני, במיוחד על ידי הפיכת הגבולות של ברית המועצות לבלתי חדירים לחלוטין. כך שהעלייה לרגל לערים כרבלא, משהד, נג'ף וקום הפכו לבלתי אפשריים.

המשנה התרבותית של הגאורגים באופן כללי, סובל מפילוסופיית אורח/מארח. הממשלה החשיבה למעשה את המיעוט האזרי כאורחים שנתקבלו על ידי מארחיהם הגאורגים, ולפיכך הם ציפו שיתאימו את דרך חייהם על פי הרוב הגאורגי. זה הוביל לזה שהאזרים חשו שהם התמזגו עם הגאורגים כשלמעשה הם לא. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד כאשר הייתה הלאמת אדמות, תהליך בו חשו האזרים כי נעשה להם עוול.

בינתיים, כיוון שאזרים אלה מתגוררים באזורים הסמוכים לגבול, האזורים המאוכלסים על ידם לא הופרט, כיוון שהשלטונות בטביליסי פוחדים שאחזקת האדמות על ידי מיעוטים זרים תעודד אותם לכיוונים בדלניים, דבר שיעמיד בסכנה את המדינה כולה.

הטורקים המסחתים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הטורקים המסחתים עם שיוך אתני לא ברור בגבול שבין גאורגיה לטורקיה, היוותה את אחד האלמנטים החיוניים לאסלאם בגאורגיה עד למלחמת העולם השנייה. ממוקמת בדרום-מערב של המדינה, בפרובינציה ההיסטורית מסחתי (אחלציחה); בשנת 1944 מיעוט מוסלמי זה סבל מגירוש והגליה מסיביים (כ-100,000 איש) על ידי סטלין, שפחד מהאפשרות שהם ישתפו פעולה עם הגרמנים או הטורקים, בעלי הברית הפוטנציאליים שלהם.

מיעוט אחר של מוסלמים הם האבחזים, המתגוררים במפוזר לאורך כל אבחזיה וערים גאורגיות אחרות. הם מאלה שהמירו את דתם במאות ה-17 וה-18 במהלך השליטה הטורקית.

החל משנות ה-60 של המאה ה-19, עם הנסיגה העות'מאנית מול ההתקדמות הרוסית לקווקז, חלק גדול מהאבחזים המוסלמים (כמו מוסלמים ממיעוטים אחרים בקווקז) היגרו דרומה לערים עות'מאניות.

במהלך התקופה הסובייטית, האסלאם באבחזיה נחלש, אבל נראה כי מאז נפילת ברית המועצות, עם חידוש הקשר בין האבחזים של גאורגיה וצאצאי האבחזים שהיגרו לטורקיה, חלה תחיה דתית אסלאמית באזור.

כיסטים בפנקיסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיעוט אחר הוא הכיסטים (מיעוט אתני השייך לאותו שבט קדמון שממנו הגיעו הצ'צ'נים והאינגושים), ודומים מאוד לצ'צ'נים ולאינגושים.

הקהילה נוצרה בערוץ פנקיסי בצפון-מזרח גאורגיה. במשך זמן מה מנתה הקהילה הזו כ-12,000 איש, שהשתייכו לזרמים הסופיים של האסלאם, במיוחד הקאדירה (מוכר בעיקר בזכות קונטה חאג'י המפורסם מהמאה ה-19) ונקשבנדיה (שהגיע לכיסטים באמצעות המיסטיקן האזרי איסה אפנדי בשנת 1909).

האסלאם של הכיסטים סבל שנים רבות מאסונות שנבעו מהמלחמה שהתחוללה לעצמאות צ'צ'ניה שלחמו כנגד העוצמה של הצבא הרוסי. החמרת הקונפליקט הצ'צ'ני, שהקצין את האסלאם הצ'צ'ני, הוביל לזרם של פליטים לתוך פנקיסי, דבר שהדאיג מאוד את הכיסטים המקומיים.

גאורגיה תחת שלטונו של סאקשווילי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחרי שסאקשווילי עלה לשלטון, הוא אימץ דגל לאומי חדש: דגל חמשת הצלבים של המלך דוד הבנאי; בדגל החדש הזה רצה לסמל את הדרך להחזרת תהילת העבר של גאורגיה הנוצרית; (התחזקות כוחה של הכנסייה הגאורגית התחילה מיד עם עצמאותה של גאורגיה: ההפרדה בין הדת למדינה בוטלה למעשה ולימודי הדת שולבו במערכת החינוך); התפתחויות אלה הדאיגו את האוכלוסייה המוסלמית. עם השנים, חוסר ההזדהות שלה עם המדינה שהצהירה בצורה ברורה על הקשר שלה לעברהּ הנוצרי, החליש את הקשר בין המחוזות המיושבים במוסלמים רבים, עם השלטון המרכזי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]