אפרים אלרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפרים אלרום
אפרים אלרום
לידה 23 בינואר 1911 עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 22 במאי 1971 (בגיל 60)
איסטנבול, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 22 במאי 1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אפרים אלרום באמצע עם חברי לשכה 06

אפרים אלרום (הופשטטר) (23 בינואר 1911 - 23 במאי 1971) היה קצין משטרה ישראלי בכיר ודיפלומט, שנחטף ונרצח על ידי ארגון טרור טורקי, בשם הצבא העממי לשחרור טורקיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלרום נולד בסטניסלבוב שבפולין, בנם של אליהו ורבקה הופשטטר, במשפחה בת שני ילדים. בנעוריו הכיר את אלזה לבית ביברינג בתנועת הנוער "מכבי הצעיר", השניים הפכו לזוג. למד בבית ספר גבוה להנדסה בפולין.

עלה לארץ ישראל עם הוריה של אלזה ב-1933. שירת כנוטר בפרדסי חדרה. ב-1936 גויס למשטרת המנדט ובמקביל הצטרף לארגון ההגנה. בשנת 1939 נישא לאלזה, שהגיעה מאירופה, באלכסנדריה. בנובמבר 1940 נולד בנם היחיד גדעון. לאחר קום המדינה שירת כקצין במשטרת ישראל והגיע לדרגת ניצב משנה. במהלך מלחמת העצמאות השתתף בחקירת "פרשת סילבסטר". היה מפקח חקירות באגף הפשעים, חקר את פרשת מחתרת צריפין, פרשת תל גיבורים ופרשת קריסת בנק פויכטוונגר, שימש ראש ענף חקירות במשטרת מחוז תל אביב, ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי (חקר בין השאר את הנאשמים ברצח ישראל קסטנר). ב-1957 נסע לכנס של האינטרפול בארגנטינה וגויס על ידי ראש המוסד, איסר הראל לסייע במבצע לאיתורו של אדולף אייכמן. בתקופת טרום משפט אייכמן שימש כסגנו של ניצב אברהם זלינגר, מפקד לשכה 06, שעסקה בחקירת אייכמן ובאיסוף חומר הראיות למשפטו. במרץ 1961 מונה למפקד בית הספר לקצינים בכירים של המשטרה ועמד בראש מחלקת חקירות כלכליות במטה הארצי. בעקבות ארגון מחדש של המטה הארצי ב-1966, מונה לראש מחלקת חקירות, שאיחדה לתוכה את המחלקה לחקירות כלכליות, המחלקה לחקירות פליליות, חקירות הקשורות לאינטרפול ופיקוח על חקירות במחוזות השונים.

באוגוסט 1969 מונה לקונסול כללי באיסטנבול שבטורקיה. אלרום פיתח קשרים טובים עם הקהילה היהודית באיסטנבול, עם אנשי הממשל הטורקי ועם חברי הנציגויות הזרות.

ב-17 במאי 1971 הגיעו ארבעה מחבלים, חברי ארגון הטרור "הצבא העממי לשחרור טורקיה" לדירתו, פרצו אליה, שבו את רעייתו, כפתו אותה וארבו לו שם. ככל הנראה הכירו המחבלים את אורח חייו של אלרום. בסביבות אחת בצהריים הגיע אלרום לביתו והחוטפים התנפלו עליו. הוא נאבק בהם ואחד מהם הלם בראשו בקת האקדח. משם לקחו אותו, פרצו דירה בקומה הראשונה ועטפו אותו בסדין לבן. "הצבא העממי לשחרור טורקיה" היה ארגון בעל נטיות שמאליות-קיצוניות, קיים קשרים עם ארגוני מחבלים פלסטינים, ביניהם "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" וחבריו התאמנו במחנות המחבלים בירדן ובסוריה. אחד מראשי הארגון היה סטודנט יהודי ונעצר בחשד שעמד בראש מבצע לחטיפת ארבעה חיילים אמריקנים. לאחר שעדי ראייה עדכנו את המשטרה הטורקית, היא פתחה מיד בסריקות לאיתורו של אלרום. גבר אלמוני התקשר לסוכנות הידיעות הטורקית ומסר שמכתב הונח בכניסה לבניין בו התגורר אלרום. במכתב נטל "צבא השחרור העממי" אחריות לחטיפה וניתן אולטימטום לרשויות עד ה-21 במאי בשעה 17:00. הארגון דרש את שחרורם של כל "לוחמי הגרילה" הכלואים בטורקיה והפסקת החיפושים אחר החטוף ואיים ברציחתו. הרשויות הטורקיות החלו בחיפושים ברחבי העיר והטילו סגר על הדרכים המובילות לאיסטנבול. ממשלת טורקיה הבהירה מספר פעמים כי לא תיכנע לתביעות החוטפים. המשטרה עצרה למעלה מ-1,000 טורקים מאז החטיפה. במקביל הגיע מכתב באנגלית מאלרום לרעייתו, בה הרגיע אותה שמצבו טוב.

יום לפני מועד פקיעת האולטימטום הקליטה אלזה מסר לחוטפים, אולם הרשויות בטורקיה סירבו תחילה להשמיעו בטענה ש"אין לפנות למצפונם. יש לראות בהם פושעים". לבסוף הופסקו שידורי רדיו טורקיה ב-21 במאי בשעה 13:40 והושמעה פניית אשת הקונסול. לאחר מכן הטילו הרשויות בטורקיה עוצר על איסטנבול. בשעות הבוקר ב-23 במאי נמצאה גופתו של אלרום כפות וירוי בראשו בדירה קטנה ברובע יוקרתי באיסטנבול, במרחק של כמה מאות מטרים ממקום החטיפה. רדיו איסטנבול דיווח על רצח אלרום.

אלרום הוטס לישראל בידי טורקיה ונטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול. הותיר את רעייתו, אלזה (נפטרה ב-2006). לבני הזוג נולד בן יחיד בשם גדעון אלרום, שנהרג בתאונת מטוס במרץ 1969, בעקבות מות בנו אימץ אביו את שם משפחתו. מאוחר יותר פורסם בטורקיה כי ישראל הציעה לאנקרה להתיר לחוטפים לצאת מהמדינה, אפילו לסוריה, בתנאי שהקונסול ישוחרר. ממשלת טורקיה דנה בהצעה הישראלית במשך תשע שעות, אולם דחתה אותה.

גורל החוטפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1971 הוגשו כתבי אישום נגד 26 מחברי הארגון, ביניהם החוטפים. התביעה דרשה עונש מוות ל-13 מהם. כתב האישום תיאר את מאהיר קאיאן כראש הצוות. לצידו השתתפו בחטיפה אולאס ברראקי, אוקאטי אטימאן וחוסיין צ'וואהיר, שנהרג בעת ששוטרים שחררו בת ערובה, שנחטפה גם היא לאחר הרצח. כמו כן התברר ששני קציני צבא טורקיים היו גם הם מעורבים בשמירה על אלרום, אולם לא נתפסו. לאחר הכרזת העוצר בעיר דנו החוטפים ביניהם מה לעשות עם אלרום והחליטו לבסוף לחסלו. קאיאן היה היורה. לאחר מאסרם הצליחו חמישה מהנאשמים, וקאיאן ביניהם, בדצמבר 1971 להימלט מהכלא דרך צינורות הביוב. שלושה חודשים לאחר הבריחה חטפו הנמלטים שלושה אזרחים זרים והוציאו גם אותם להורג. קאיאן ושניים מן החוטפים של אלרום נהרגו בקרב יריות עם כוחות הביטחון הטורקים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב אפרים ברמת גן נקרא על שמו
  • חורשה לזכרו ביער הקרן הקיימת בבן שמן
  • אנדרטת הנופלים בגן הבנים שבפארק הירקון
  • מלגה על שמו ועל שם בנו מוענקת בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ת"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]