ארווין גלשאי

ארווין גלשאי
Galsay Ervin
	אין תמונה חופשית
לידה	9 ביוני 1923; בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	15 בדצמבר 1976 (בגיל 53); הרובע החמישי של בודפשט, הונגריה
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה
פרסים והוקרה	אמן מצטיין של הונגריה (1974)

ארווין גלשאי (במקור גרוס, בהונגרית: Galsay Ervin; בודפשט, 9 ביוני 1923 – בודפשט, 15 בדצמבר 1976)^[1] היה זמר אופרה יהודי-הונגרי (בס), זוכה פרס האמן המצטיין (1974). בשל כישרונו הוא היה מאוד מבוקש עוד מצעירותו. הוא היה זמר אופרה שהופיע במספר עצום (33) של הצגות בכורה של אופרות מן המפורסמות שבהן.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארווין גרוס נולד במשפחה יהודית כבנם של בנם של ינה גלשאי (גרוס) (1886–1965), סוחר ושל אירן באואר.^[2] במהלך שנות התיכון שלו, לימד אותו לשיר המורה לשירה המפורסם גזה לאסלו. בין 1942 לבין 1944, לא נקרא לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). כיהודי הוא גם לא יכול היה להופיע, אלא במופעי האופרה בפני קהל יהודי בלבד בתיאטרון גולדמארק במסגרת פעילות האמנות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך. בראיון לעיתון אוי אלט - עיתון הקהילה היהודית של בודפשט סיפר כך:

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הופעתי הראשונה באומיקה – ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך הייתה ב-19 באוקטובר 1942, בתפקיד הרוזן צ'פרנו בריגולטו. עדיין הייתי אז מתחיל בן 19. סיימתי בדיוק את לימודי הווקאלים אצל ד"ר גזה לאסלו. פניתי לד"ר גזה ריבארי שסידר לי אודישן אצל וילמוש קומור וכך קיבלתי את התפקיד הראשון בחיי - כי באותה תקופה לא יכולתי אפילו לחשוב על הופעה במקום אחר בגלל יהדותי. עד סוף חיי אחשוב על וילמוש קומור בהכרת תודה. הוא קרא לי הצידה בזמן החזרה והזהיר אותי: תדאג להגייה ברורה של הטקסט, כי גם מי שיושב בשורה האחורית חייב להבין את השחקן. אני גם חושב גם על דז'ה ארנסטר בהכרת תודה. בשנת 1943 הוטל עלי תפקיד המלך באאידה. את הכהן הגדול גילם דז'ה ארנסטר. באחת החזרות הבחין ארנסטר שאני מסתכל על עצמי בייאוש. שאל אותי "איפה לוחצת הנעל?" אמרתי לו שאני חושש מהביצוע, שכן הוא, ארנסטר, יעלה לבמה מיד אחרי ומי שישמע ממנו את אריה של הכהן הגדול לא יזכור את הזמר המתחיל ששר לפניו. ארנסטר טפח לי על השכם ואמר: 'זה יסתדר איכשהו, אל תפחד'".

הופעתו הראשונה על הבמה בתיאטרון גולדמרק ב-1942, הייתה למעשה משהו קטן ב"ליצנים", ואחריו אכן ההופעה המשמעותית בריגולטו ובמאדאם באטרפליי. בין 1942 ל-1944 הוא שר בסיפורי הופמן, לה טרוויאטה, נשות וינדזור העליזות, נישואי פיגארו, מלכת שבא ופאוסט.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה ב-1946 החתים אותה אלדאר טוט בבית האופרה של בודפשט ובמקביל הוא שר עם להקת "האופרה קומדיה" של האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט עד 1948. בינתיים, המשיך את לימודיו אצל ינה רווס ואצל פרנץ סקייהידי (Ferenc Székelyhidy). הוא פרש בסתיו 1973.

ב-1947, לפי הניסוח של התיאטרון, הוא שר את אחד התפקידים האהובים עליו, דוקטור ברטולו, בהופעה האופראית של "הספר מסביליה". התפקיד הזה הפך אצלו מרכזי כל כך שהרבה שנים מאוחר יותר, ב-1959, כשחגג את הופעתו ה-1000 בבית האופרה, הוא חגג גם את ההופעתו ה-125 בתפקיד זה. הוא התחתן עם הפסנתרנית היהודייה קלרה בנדיקט, שגם היא הופיעה במסגרת אומיקה.

הוא נודע בזכרונו ובכך שלמד תפקיד תוך שעות. זה גרם לו להיות מסוגל ל"דרופ-אין" וירטואוזי. בנוסף, הוא ניחן גם בווירטואוזיות שירה, לשיר נפלא את האריה הצבאית של ברטולו, או את הדואט הקשה של דון פסקואלה. היה לו עוד "תפקיד": הוא היה הסטטיסטיקאי החי, המחשב של בית האופרה. הוא שמר הכל ברשימותיו על חבריו האמנים ועל ההופעותיו.

קברו נמצא בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה (4א).

תפקידיו והופעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ההצגות הכורה שלו הרשום במאגר התיאטרון: 33.^[3]הרשימה אינה כוללת את כל הופעותיו אלא רק אלא שהוצגו כהצגות בכורה:

מוצרט: נישואי פיגארו....אנטוניו
מוצרט: חליל הקסם....הכהן הראשון; Sarastro
ניקולאי: נשות וינדזור העליזות....dr. Caius
וגנר: אמני השירה מנירנברג....Foltz
בדז'יך סמטנה: הכלה המכורה....מיכה טוביאס
מוסורגסקי: הירד של סורוצ'ין....3. חבר
Kenessey Jenő: Az arany meg az asszony....2. Színész
ג'וזפה ורדי: לה טרוויאטה....D'Obigny marquis
רוסיני: הספר מסביליה....Bartolo
מייטוס: במשמר הצעיר....Sevcov
מוסורגסקי: חובנשצ'ינה ....וארסונופייב
פרגולזי: La Serva Padrona....Uberto
אופנבך: סיפורי הופמן...Crespel
Poldini Ede: Farsangi lakodalom....Andris
ורדי: סימון בוקאנגרה....Pietro
ורדי: מקבט....רופא
מוריס ראוול: שעת הרועים....Don Inigo Gomez
מילהו: סלט צרפתי....קפטן
פוצ'יני: טוסקה....
זולטאן קודאי: יאנוש הארי
Szokolay Sándor: Vérnász....Favágó
פלוטוב: מרתה....Lord Tristan Mickleford
וולף-פרר: ארבע עקרות הבית....Cancian
ריכרד שטראוס: אדריאן באי נקסוס....Truffaldin
פרנץ ארקל: באנק באן....Sólom mester
אמיל פטרוביץ': החטא ועונשו....הפועל הראשון
Ránki György: Az ember tragédiája....Zenész; 1. géphang
דוניצטי: דון פסקואלה....Don Pasquale
וגנר: טנהויזר....Biterolf
יוהאן שטראוס: העטלף....Frank
שוברט: שלוש נערות....Tschöll
בטהובן: פידליו....Rocco

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון לאמנות התיאטרון)
ג'רג' שאנדור גאל: ארווין גלשאי (אוי אלט-חיים חדשים, עיתון הקהילה היהודית של בודפשט 15 בינואר 1977)
מיקלוש לוקאץ': ליד קברו של ארווין גלשאי (מוזיקה, 1977. מס' 3)
Révai új lexikona VIII. (הלקסיקון החדש של רוואי) ISBN 963-901-517-2.
Új magyar életrajzi lexikon II. (לקסיקון ביוגרפי חדש). ISBN 963-547-414-8
אלדאר טוט-בנצה סאבולצ'י: לקסיקון המוזיקה I-III. מהדורה חדשה מתוקנת. עורך ראשי: דר. דנש ברטה, עורכת: מרגיט טוט. בודפשט, 1965.