מלכת שבא (אופרה, גולדמארק)

מלכת שבא
Die Königin von Saba

מלחין	קרל גולדמארק
ליברטיסט	סלומון הרמן מוזנטל
סוגה	אופרה
מספר מערכות	4
זמן התרחשות העלילה	תקופת המקרא
שפה	גרמנית
שנה	1875
מקום התרחשות העלילה	ארץ ישראל

סלומון הרמן מוזנטל, כותב לברית האופרה

מלכת שבא (בהונגרית: Sába királynője; בגרמנית: Die Königin von Saba) היא אופרה מאת המלחין היהודי-הונגרי קרל גולדמארק שנוצרה בשנת 1875. האופרה, שהופעת הבכורה שלה הוצגה בווינה ב-10 במרץ, הייתה יצירתו הראשונה של המלחין בז'אנר זה שזכה בעקבותיה לשם עולמי. הלברית נכתבה על ידי סלומון הרמן מוזנטל, בשיתוף פעולה עם גולדמארק. האופרה הושלמה על ידי המלחין בין השנים 1867–1872. היא הוצגה משנת 1875 על רוב בימות האופרה בעולם וזכתה להצלחה. לאחרונה, היא הוצגה בגרמניה בשנת 2002. בשל עלויות ההפקה היא מבוצעת כיום רק לעיתים רחוקות. חלק מהמפיקים מאחדים את מערכה 4 עם מערכה 3 ומעלים את האופרה בשלוש מערכות בלבד.

תולדות האופרה

רקע

בשנות ה-60 של המאה ה-19, הפטרון המשמעותי ביותר של המלחין הייתה משפחת בטלהיים. את עניינו של גולדמארק בנושא עוררה גברת מבין חבריו, כשסיפרה לו שהמנהל הראשי של בית האופרה של וינה השווה את יופייה של בתה, קרולינה בטלהיים-גומפרז, לציור שמתאר את מלכת שבא. לבקשת גולדמארק סיפרה האישה את מה שקראה בכתובים על פגישתם של מלכת שבא ושלמה המלך. המלחין ביקש ממר קליין, מורה הבית של המשפחה, לכתוב לו יצירה בימתית מתוך הסיפור. קליין כתב מפעם לפעם מאמרים וסיפורים קצרים, שפורסמו לעיתים קרובות בשבועונים קטנים. הוא סיים את הסקיצה של הלברית תוך כמה ימים, אבל גולדמארק לא היה מרוצה ממנה, כך שהאופרה נשארה בגדר תוכנית במשך זמן רב. כמה שנים עברו עד שתפנית בלתי צפויה קידמה את עניינה.

פגישה מקרית

גולדמארק פגש במקרה את הליברטיסט סלומון הרמן מוזנטל (1821–1877). כשהסתובב פעם ברחובות וינה, הניס אותו הגשם אל פתח בית, שם חיכה גם מוזנטל לשוך סופת הרעמים. גולדמארק נתקל בו לאחר מכן כמה פעמים בערבים ספרותיים ובבתי קפה והם התחילו לשוחח. מוזנטל שאל את המלחין, אם חשב לכתוב אופרה. גולדמארק אמר לו שהוא עסוק בדבר כבר שנים, יש לו גם נושא מזה זמן, אבל לא נמצא לו כותב לברית מתאים. הוא סיפר למוזנטל את סיפורה של מלכת שבא ושאל, אם יש לו עניין לכתוב את הלברית. מוזנטל בא אל בית המלחין וביקש ממנו להראות לו את סקיצות העלילה, כדי שיראה מה הוא יכול לעשות בהן.

הפרטים נדונו ביניהם למחרת, ואחד עשר ימים לאחר מכן היה כבר נוסח המערכה הראשונה מוכן. גולדמארק חשב שהכתיבה טובה, אבל לאחר כתיבת המערכה השנייה, מוזנטל "נתקע". עברו חודשים של "מאבקים" עם מוזנטל עד שגולדמארק היה מרוצה ולבסוף כתב את המערכה השלישית בעצמו. לאחר מכן הפך את טקסט הפרוזה לשירה בעזרתו של מוזנטל. כשלב לאחר מכן המשיך מוזנטל לעבוד על שתי המערכות הנותרות, אך גולדמרק נשאר לא מרוצה מהן. זוג היוצרים דנו רבות, מוזנטל כתב מחדש את הטקסט, בעוד גולדמארק הציע שינויים. לבסוף, האופרה בת חמש המערכות התקצרה לארבע.

תחילת ההלחנה

המלחין החל את ההלחנה לאחר סיום הטקסט של שתי המערכות הראשונות. באותה תקופה קיבל מלגה בסך 800 פורינט לשנה מהמדינה ההונגרית, שאפשרה לו לעזוב את וינה. הוא נסע לבאדן והמשיך לעבוד שם. יום אחד הזמין אותו קרולינה בטלהיים לביתם בגמונדן. בעקבות ההזמנה העתיק גולדמארק את המטה שלו לשם. הוא התקדם היטב בעבודה עד שחזר אחיו יוזף מחו"ל. באותה תקופה הוא חזר לווינה כדי לעזור לאחיו, שנידון על ידי שלטונות קיסרות אוסטריה על תפקידו באירועי מהפכת 1848 בהונגריה. המלחין רצה להשיג את זיכויו, טיהורו ושיקומו של אחיו בכל מחיר, לשם כך עקב אחר משפטו, שגזל את כל זמנו ולכן לא היה לו זמן להתעסק בהלחנה.

גולדמארק מסר כבר את שתי המערכות הראשונות למנצח בית האופרה דזוף (Desoff), וב-1872 הגיש את כל היצירה כולה להנהלת האופרה של וינה. עם זאת, לא זכה לאישור ולתמיכה של הנהלת האופרה. הוא חיכה חודשים רבים לתשובתו של במאי בית האופרה, אך היא מעולם לא הגיעה. בינתיים הגיעה שנת 1873, כאשר וינה הייתה זירת התערוכה העולמית. גולדמארק צדק כשקיווה שהפעם יוציאו את היצירות החדשות של כמה מלחינים, כולל "מלכת שבא". קשורה לכך גם אנקדוטה, לפיה המלחין נתקל ערב אחד במוזנטל, שהעיר לו בציניות "לא לדאוג", התפקידים להצגת הבכורה החדשה של האופרה הווינאית נקבעו כבר מזמן. מופתע, שאל גולדמארק, "באמת?" ומוזנטל הוסיף: כן, זו תהיה אאידה של ג'וזפה ורדי. על אף כל זאת, האופרה "מלכת שבא" הייתה אחד מנושאי השיחה הקבועים בין המוזיקאים הווינאים באותה תקופה, ממש עד הבכורה בשנת 1875.

יד המקרה

שוב, המקרה דחף את מטרת המלחין קדימה. בית האופרה תכנן קונצרט צדקה, ופרנץ ליסט, בין היתר, הוזמן להשתתף. במאי בית האופרה יוהאן פון הרבק - עד היום לא ידוע אם היה רציני - הציע לבמאי בית האופרה להכניס לתוכנית הקונצרטים גם את אחד מקטעי מלכת שבא. גולדמארק היה נגד התוכנית כי חשש שההופעה של ליסט תאפיל על קטע האופרה שלו. אם הקהל יקבל את הקטע מתוך האופרה בצורה לא טובה, הייתה סבירות גבוהה שהיצירה תיקבר לנצח במעמקי הרפרטואר של בית האופרה. עם זאת, דזוף, כמנצח המוביל של בית האופרה, תמך ברעיון וניסה לשכנע גם את המלחין. גולדמארק התרצה לבסוף, והקטע היה אהוד בצורה יוצאת דופן בקונצרט. גם ליסט הביע הערכה ובירך אותו. עם זאת, למחרת כתב אדוארד הנסליק, המבקר האוסטרי המוביל בתקופתו, בביקורת שלו כי הקהל שמע אמש רק חלק אחד ששווה מתוך האופרה.

האופרה עולה

בשלב זה, בית האופרה לא יכול היה להזמין מופעים מוצלחים במיוחד. הגירעון של התיאטרון המשיך לגדול. בנוסף לתמיכתו של ליסט, זכה גולדמארק גם לחסותו של הרוזן דיולה אנדראשי, שר החוץ ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית באותה תקופה. ליסט לא נשאר בטל והזכיר את עניין האופרה בפני הנסיך הוהנלוהה (Hohenlohe), החצרן הראשי של חצר הקיסר, שהיה בסופו של דבר גם המפקח הראשי על ענייני אופרת החצר. כחובבי מוזיקה, הנסיך ורעייתו העריכו מאוד את פועלו של גולדמארק, ויום אחד הורה הוהנלוהה להנהלת האופרה לקבוע את מלכת שבא בתוכנית בהקדם האפשרי. מנהל האופרה התנגד, ומונע מרעיון פתאומי, ביצע במקום מלכת שבא את האופרה אילוף הסוררת של הרמן גץ, כי הוא ציפה שתהיה הצלחה גדולה. אולם היצירה של גץ נכשלה, ומאחר שלא הייתה בהישג ידו יצירה נוספת שניתן היה להעלות אותה, התרצה המנהל הרבק והעלה את מלכת שבא, אולם הוא לא שינה את התנהגותו העוינת וציין שהוא לא רוצה להקריב הרבה למען האופרה.

החזרות

החזרה הראשונה לא עלתה יפה: הזמרים המותשים לא הצליחו לשיר את תפקידיהם בקול מלא, הקווים המלודיים רק צוינו. הוהנלוהה ביקש נואשות מהמלחין לעשות משהו עם היצירה, לקצר אותה, לעבד פרטים מחדש, ובלבד שלא יבייש אותו. המלחין, הבמאי, המנצח, הליבריסט והמנהל נפגשו כדי לדון בשינויים, אבל לא הגיעו לשום תוצאה. לבסוף, גולדמארק התמוטט מרוב עייפות והתרגשות. אז התעוררו לפתע קשיים חדשים. הזמרת מריה וילט (גר'), שהייתה אמורה לגלם את שולמית, חלתה והבכורה נדחתה בשמונה ימים. זה נתן למלחין זמן לבצע את השינויים הדרושים. הבכורה התקיימה לבסוף ב-10 במרץ 1875. גולדמארק כל כך התרגש עד שלא יכול היה לחכות לסיום האופרה ואמני האופרה גררו אותו מדירתו אל קבלת הפנים שאורגנה לרגל ההצלחה הענקית.

מפגש שלמה המלך ומלכת שבא (ציור מאת פיירו דלה פרנצ'סקה)

יהדות המלחין

לאום המלחין הסתבך כמובן עוד יותר בשל מוצאו היהודי, שלא נשאר סוד לציבור הרחב: מהמאמרים שפורסמו לפני הצגת הבכורה של מלכת שבא בבודפשט, יכלו כולם ללמוד שאביו היה חזן - אפילו אם הכותבים והמבקרים לא תמיד התייחסו לחוויותיו המוזיקליות של גולדמארק בילדותו, התוצאה הייתה קשורה בכל זאת ישירות לנושא המזרחי של האופרה. עם זאת, בעוד שמקורו של המלחין התפרש על ידי אחדים כדבר חיובי, כמעין ערובה לאותנטיות של היצירות המוזיקליות ה"יהודיות" שלו, אחרים לעומת זאת, שהיו מונעים על ידי רגשות אנטישמיים ברורים, התבטאו באופן לא אוהד על היצירה. ממש ליד טור "תיאטרון וספרות" בעיתון היומי בשם הזה, היה מדור "העולם היהודי", שביקש להדגים את התנהגותם השערורייתית של היהודים, לדעת הכותב, באמצעות אנקדוטות שנאספו מארבע פינות העולם.

דמויות ורקע

דמות	הקול
שלמה המלך	בָּרִיטוֹן
הכהן הגדול	בס עמוק
שולמית, בתו	סוֹפּרָן
אסד, הארוס של שולמית	טנור הרואי
בעל-חנן, המפקח על הארמון	בָּרִיטוֹן
מלכת שבא	מצו סופרן
אסטארוט, שפחת המלכה	סוֹפּרָן
שומר בית המקדש	בַּס

• המקהלה: נשותיו של שלמה, בנות הלוויה של שולמית, הכוהנים, הלוויים, שומרי הראש של המלך, עבדים, העם. צוות גדול ומשימה גדולה מאוד
• מועד ההתרחשות: בימי המקרא, בירושלים ובמדבר הסורי
• המיקומים: מערכה ראשונה: אולם בארמון שלמה; מערכה שנייה תמונה 1: גן הארמון, תמונה 2: פנים בית המקדש; מערכה 3: אולם בארמון; מערכה 4: במדבר הסורי
• האורך: שלוש שעות.

הדמויות באופרה

באופרה מופיעות שלוש דמויות מוכרות מהמקרא, אך האופרה אינה מתיימרת לעקוב אחר דמויותיהן כפי שהן מצטיירות מהתנ"ך והן מקבלות קווי אופי שונים מאלה המוכרות מהמקורות.

שלמה המלך מתגלה כמלך נאור מאוד, כדמויות מלכים מן המאה ה-19, עם גוון אנושי וחם. קולו נבחר על ידי המלחין כבריטון והוא דאג בדרך כלל למילוי ההרמוני של היצירה. המנעד הקולי הבסיסי של הבריטון (שנע בין התווים: "לה באוקטבה השנייה" לבין "לה באוקטבה הרביעית") הוא פחות דרמטי מהבס או הטנור והוא רך יותר, כיאה לחכמתו של שלמה (מבחין מיד במצב העדין במערכה הראשונה, מסלק את אנשי החצר כדי שיוכל לשוחח עם משרתו המסור והנאמן פנים אל פנים) הן כדמות אב והן כדמות "פסיכולוג"). ובמערכה הרביעית הוא מתגלה כאב אוהב כלפי בתו שולמית (מגלה לה את מקום הימצאו של אסד: "צאי למדבר ומצאי אותו").

מלכת שבא מגיעה לממלכה של שלמה כ"תיירת", כלומר מסקרנות, הן לראות את המלך והן לראות את ממלכתו, ולא למטרה מדינית מסוימת. היא מופיעה באופרה בקול המצו-סופרן שהמלחין בחר עבורה, שגם הוא האמצעי בין הקול הגבוה והנמוך, בין הסופרן לבין האלט ופחות דרמטי מהם (המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים "לה באוקטבה שלישית" לבין "פה באוקטבה החמישית"), ומתגלה כדמות לא רצינית דיה לגבי מלכה אורחת ממדינה אחרת, שעוסקת הן במלאכת הפיתוי (של אסד) והן בקלקול אהבתם של בת שלמה שולמית, בת מארחה, ואהובה אסד. גם במערכה הרביעית היא מופיעה מחד גיסא כאשת פיתוי (מבטיחה לאסד את ידה, את אוצרותיה, את ממלכתה אם ילך איתה) ומאידך גיסא נוטשת אותו למותו ברגע שהוא מסרב לה (אסד מתנגד למילים המפתות והמלכה עוזבת את אהובה).

הכהן הגדול הוא דמות היסטורית בתפקיד, אך לא בשמו. הוא מעוצב באופרה יותר כדמות של ארכיבישוף, בן תקופתו של גולדמארק, מאשר הכהן הגדול העברי בתקופת המקרא שעסק בהקרבת קורבנות. הקריאה לתפילת שחרית באופרה איננה במקומה, כי היא כלל לא הייתה קיימת בזמנו של שלמה (התפילות החליפו את הקורבנות לאחר חורבן בית המקדש על ידי הרומאים) וכן גם לא מנהג מתן טבעות האירוסין (הכהן הגדול ניגש אל המאורסים, מוסר להם את טבעות האירוסין). האירוסין כפי שהיה נהוג בתקופתו של גולדמארק בנצרות, אינו האירוסין המוזכר בהלכה. טבעת האירוסין לא מחייבת ולא מופיעה במקורות. רק נתינת טבעת בטקס חופה וקידושין לאישה (בלבד) מחילה את הנישואים על בני הזוג.

עלילה

מערכה 1

בארמון שלמה המלך, באולם הכתר, צועד משמר הארמון ומתכוננים לקבל את מלכת שבא. שולמית ממתינה לאסד, אשר הלך לקבל את פני המלכה, כדי לכבד אותה כראוי ולהביאה לפני המלך. אסד אכן מגיע ומכריז על בואה הקרוב של המלכה. החייל הצעיר חוזר, אך התנהגותו מוזרה והוא נבוך, כמבקש להתחמק ממבטה של ארוסתו שולמית. הוא אומר לשולמית, שלא יוכל להיות עמה, הוא בוש ונכלם לפניה. אז מגיע שלמה, שמבחין מיד במצב העדין. הוא מסלק את אנשי החצר כדי שיוכל לשוחח עם משרתו המסור והנאמן פנים אל פנים.

מפגש שלמה המלך ומלכת שבא בתבליט לורנצו גיברטי

המלך רוצה לדעת את הסיבה להתנהגותו של אסד. הלוחם נשבר במהרה ומספר מה קרה. מלכת שבא הייתה מוכנה להרים את רעלתה רק לפני שלמה, כך שהוא לא ראה אותה, רק דיבר איתה ואז בדרך בחזרה הביתה, ראה אסד אישה מסתורית רוחצת בנחל. הוא היה מהופנט ממנה לגמרי. חיכה שהרחצה תסתיים ולפתע נשבה רוח פתאומית והאישה נעלמה. עצת המלך היא לא לרוץ אחרי סיוטים מפתים.

אז מגיעה מלכת שבא. גולת הכותרת של טקס קבלת הפנים היא כאשר המלכה המסתורית מרימה את הרעלה וחושפת את פניה. אסד מזהה את הסיוט שלו בחורשת הארזים ליד הנחל וצועק. המלכה מכחישה. היא לא מכירה את האיש הזה, היא מעולם לא פגשה אותו בחייה. כל אנשי חצר המלוכה פונים נגד אסד, שלמה משתיק את משרתו המסור והנאמן ואומר לו: "תירגע, החתונה של מחר עם שולמית תשכיח ממך הכל".

מערכה 2

תמונה 1: מלכת שבא נסוגה אל גן הארמון. אף על פי שזה עתה דחתה את אסד, היא למעשה אוהבת את הגבר; לבה סובל מאהבה מייסרת. אבל אסד לא יכול להיות שלה, כי בקרוב הוא יהיה בעלה של אישה אחרת. עם זאת, המלכה מסרבת לוותר על אהבתה. אסטארוט מבשרת למלכה כי אסד משוטט בגן. המלכה מצווה עליה לשיר שיר פיתוי, השיר מושך את אסד. שני האוהבים עומדים זה מול זה ומתנשקים. אז נשמע קולו של בעל-חנן הקורא למאמינים לתפילת שחרית. לשמע זאת, המלכה מחליקה החוצה מתוך זרועותיו של אסד ובורחת במהירות.

תמונה 2: אנשים מתאספים במבואת בית המקדש. נשמעת השירה שמתחלפת לסירוגין, פעם של הכהן הגדול ופעם של העם. שולמית מקריבה קורבן ושרה תפילה. שלמה בא עם פמלייתו ועם החתן. הכהן הגדול ניגש אל המאורסים, מוסר להם את טבעות הנישואים ואז נושא תפילה. אסד שקט עד שהמלכה מופיעה ופולשת לטקס ללא הזמנה. אז אסד משליך את טבעת הנישואים. המלכה באה באמתלה להביא מתנת חתונה לזוג הצעיר. אסד שוב מתפרץ, אך המלכה מסרבת לאהבתו. בינתיים, כל הקהל ממהר לעזרתו של הצעיר, אבל המילה היחידה של המלכה "אסד" מבלבלת הכל. אסד מטורף עתה לחלוטין ומגדף בפומבי את אלוהי ישראל. פאניקה משתלטת על קהל, מקללים כעת את אסד ודנים אותו למוות. הכהן הגדול קורע את בגדיו והלויים מכבים את אש התמיד של המזבח. שולמית מתחננת לחיי אהובה.

מערכה 3

המהדורה הראשונה של האופרה בהונגרית

המערכה השלישית מתחילה בסצנת בלט מרהיבה ולאחר מכן חושפת את אולם הטקסים של הארמון. המלך הזמין את אורחתו המלכותית למשתה. מלכת שבא מבקשת ממארחה בקשה אחת: רחם על אסד. שלמה נותן תשובה מתחמקת. המלכה ממשיכה להתחנן, מבטיחה, מאיימת, משפילה את עצמה ואז מנסה לצוות בכעס, אבל כל ניסיונותיה אינם משפיעים על שלמה. בסופו של דבר, המלכה יוצאת בעלבונה ושלמה כבר רואה שוב את המצב בבירור. אז מופיעה שולמית, מתחננת על חיי אהובה. שלמה מגלה לה את מקום הימצאו של אסד: "צאי למדבר ומצאי אותו".

מערכה 4

שוב מופיעה מלכת שבא שמבטיחה לאסד את ידה, את אוצרותיה, את ממלכתה. אם ילך איתה היא תעזור לו לכפר על חטאו, אבל הגבר מתנגד למילים המפתות. המלכה חסרת התקווה עוזבת בייאוש את אהובה עם גורלה. סופת חול שרבית איומה משתוללת על כל הבמה. כשהסערה עומדת להסתיים אסד נראה נצמד לגזע עץ דקל. כמעט לא נותרו בו חיים. הוא נופל כמת על חול המדבר, שם מוצאת אותו שולמית, שלוקחת אותו בחיקה וסולחת לו. בזרועות אהובתו אסד נופח את נשמתו.

הלברית

לאחר כמה ניסיונות של כתיבת לברית, האופרה החלה להיכתב על ידי גולדמארק בעצמו, אך היישום והליטוש הסופיים נעשה על ידי מוזנטל. מוזנטל היה מוכר בזמנו כאחד מכותבי הלבריות הטובים ביותר. במקרה של מלכת שבא, הוא ויתר על כל התככים בעלילה, צמצם אותה דרמטית לתוך כמה דמויות, הדגיש את המאפיינים העיקריים ופשוט סיפר אותם. עם זאת, הפשטות התמציתית שלו לא הוציאה את סצינות ההמונים מהאופרה והוא טיפל בסצנות ובמצעדים ההמוניים המרהיבים במיומנות רבה ובחוש בימתי רב. מוזנטל יצר לברית דרמטורגית ללא דופי.

כרזת הצגת הבכורה, משנת 1875

הסיפור עצמו, שאוב מהתנ"ך ומספר את אחד האירועים ההיסטוריים של העם היהודי שנכתב כבר בעבר כאופרה על ידי שני מלחינים צרפתים. העלילה של אלי אדוורט (1808–1877) זהה לזו של גולדמארק, אך לא הוצגה בסופו של דבר מעולם, בעוד שיצירתו של שארל גונו הועלתה שלוש עשרה שנים קודם לכן וספגה כישלון מביש. העלילה של מלכת שבא (אופרה, גונו) שונה כמעט לחלוטין מהעלילה של האופרה של גולדמרק.

אינסטרומנטציה

התזמורת של האופרה כללה כלי נגינה רבים שדאגו הן למוזיקת תזמרת מלאה מחד גיסא, וליצירת הנופך המזרחי תנ"כי האותנטי ככל האפשר מאידך גיסא, וכללו את הכלים הבאים שרובם משתלבים זה בזה ומשלימים זה את זה בתזמורות המלאות:

• כלי נשיפה מעץ: שלושה חלילים (אחד מהם פיקולו), שני אבובים, קרן אנגלית, שני קלרינטים, קלרינט בס, שני בסונים. כמעט זהה למקובל בתזמורת הסימפונית, שם יושבים נגני כלי הנשיפה ישירות מאחורי כלי הקשת, מול המנצח וההרכב האופייני שלהם:1 פיקולו, 2 חלילים, 2 אבובים, 1 קרן אנגלית, 2 קלרינטים, 1 קלרינט בס, 2 בסונים, 1 קונטרה-בסון.
• כלי נשיפה ממתכת: ארבע קרנות, שלוש חצוצרות, שלושה טרומבונים, טובה. ההבדל המהותי שלהם מכלי נשיפה אחרים הוא לא בחומר שלהם, אלא בצורה שבה הם נשמעים, שכן מקור הצליל העיקרי של הכלים הללו הוא תנודות הלחץ הנגרמות משפתיו של נגן הכלים שרוטטים על ידי האוויר הדחוס. הפקת הקול נעשית לרוב באמצעות משפך או זרבובית בצורת כוס, אך גם פתיחת צינור יכולה למלא תפקיד זה. כלים אלה מהותיים באופרה בשל יצירת האפקטים רבי הרושם במערכות. בתזמורת סימפונית סטנדרטית ישנן שתי חצוצרות, ארבע קרנות שני טרומבונים וטובה אחת (בדומה לכלים באופרה זו) והם מוסיפים נפח לצלילי התזמורת.
• כלי הקשה: שלושה טימפני, מערכת תופים: תוף גדול, מצילות, שני תופים קטנים, משולש (כלי נגינה), פעמון. כלי הקשה מנגנים באופרה לא רק קצב, אלא גם מנגינה והרמוניה. הכלים האלה מכונים בדרך כלל עמוד השדרה או פעימת לב של ההרכב המוזיקלי, לעיתים קרובות עובדים, כמו במקרה זה, בשיתוף פעולה הדוק עם כלי בס.
• כלי פריטה: שני נבלים. הם נבדלים מכלי נגינה אחרים בדרך הפקת הצליל הרגילה שלהם. במהלך הפריטה מסיט המוזיקאי את הגוף הרוטט והאלסטי, שמהווה את מקור הצליל של הכלי, ממצב המנוחה שלו ולאחר מכן משחרר אותו. תהליך הרטט המתקבל פוחת בעוצמה שהולכת ופוחתת. ביצירה זו מקנים כלי הפריטה נופך עתיק ומזרחי למוזיקה.
• כלי קשת שונים (עד 14 כלים) וביניהם הלאוטה (קתרוס) והלירה שמקנה אותנטיות, כי לפי המסורת היהודית, דוד המלך ניגן לפני שאול המלך בנבל קשתי, שהוא למעשה לירה. כלי נגינה זה מכונה כינור דוד.

המוזיקה על הבמה כללה: שתי חצוצרות, שני טרומבונים טנור, שני טרומבונים בס, טובה, תופים (טמבורין, משולש, תוף טמטם), שישה נבלים.

הפקת והצגת האופרה

הפקה

הפקת האופרה הזו מורכבת, כי היא אחת היצירות המוזיקליות התובעניות ביותר. קולות הדמויות הראשיות נעים ברגיסטרים הגבוהים לאורך כל היצירה, לבלט יש להקת מחול גדולה והמקהלה היא מונומנטלית בגודלה. במהלך מופעי האופרה התפתחה פרקטיקת בימוי ששמה דגש חזק על האפקטים הבימתיים, אחרת העיבוד נראה אנמי. מכל אלה ניתן להסיק שהעלאת "מלכת שבא" דרשה הופעה תובענית ויקרה ולכן כדי שיהיה כדאי להעלות אותה, הייתה חייבת להצליח במשך כמה עונות רצופות. אחרת, ההוצאות לא הוחזרו. זו הסיבה העיקרית לכך, שהיצירה מבוצעת כיום רק לעיתים רחוקות יחסית. חלק מהמפיקים משמיטים היום את מערכה 4. זה מאפשר להעלות את האופרה בשלוש מערכות במקום בארבע. מכיוון שתרגול זה הפך כמעט לפרקטיקה שכיחה, רוב מדריכי האופרה ותיאורי האופרה מתארים את העלילה בשלוש מערכות בלבד.

הצגה

לאחר "הריון" ארוך, "מלכת שבא" הגיעה לבסוף לבמת האופרה ב-10 במרץ 1875 בהופאופר (כיום: האופרה של וינה) אף כי תפקידה של מלכת שבא נכתב למצו-סופרן, הוא ניתן לזמרת הסופרן הדרמטי המוערכת אַמֶלִיָה מַטֶרְנָה , שהיו לה קודם כמה וכמה תפקידים באופרות של ריכרד וגנר. הבכורה הייתה הצלחה גדולה, בחלקה הודות ליכולתו של מנהל התיאטרון לשכנע את גולדמארק לבצע קיצוצים ניכרים בעקבות החזרות.

תיאטרון פרייבורג

האופרה הפכה לפופולרית מאוד בזמנו משני צדי האוקיינוס האטלנטי, אם כי בבריטניה, האיסור של הלורד צ'מברלין על ייצוג תיאטרלי של נושאים מקראיים מנע ממנה להישמע בלונדון עד 1910. שטראוס ומאהלר היו בין מנצחיו הרבים. אנריקו קארוזו היה אחד מכמה הטנורים כוכבים ששיחקו את התפקיד של אסד, שתשוקתו הבלתי נשלטת למלכת שבא הורסת את מערכת היחסים שלו עם כלתו המיועדת שולמית. לילי להמן כללה את שני התפקידים הנשיים העיקריים ברפרטואר הנכבד שלה. ההופעות בערים רבות באירופה נחלו גם כן הצלחות גדולות, והיצירה הייתה פופולרית במיוחד באיטליה במשך כמה עשורים. הצגת הבכורה של האופרה בארצות הברית הייתה במטרופוליטן אופרה ב-2 בדצמבר 1885 בחמש עשרה הופעות בעונה זו והייתה האופרה המנוגנת ביותר במטרופוליטן באותה השנה.

הפופולריות של האופרה דעכה מעט לאחר מלחמת העולם הראשונה, אם כי ההפקה התחדשה מדי שנה בווינה עד 1938, אז הנאצים אסרו את הופעתה שם. בגרמניה היא הוצגה לעיתים קרובות עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, אך נעלמה מהרפרטואר כיצירה של מלחין יהודי בטירוף המדיניות הגזעית הנציונל-סוציאליסטית וחלקה את גורלן של יצירות רבות דומות שהיו ראויות לביצוע באותה מידה והיא נשכחה פחות או יותר עד היום. עם ההפקה החדשה בעונת 2014/2015, של תיאטרון פרייבורג שלח התיאטרון אות ראוי לשבח לחובבי המוזיקה.

ניתוח ואפיון מוזיקלי

ניתוח

מוזיקה, האמנות שעוסקת בשילוב צלילים ווקאליים או אינסטרומנטליים ליופי צורני או לביטוי רגשי, בדרך כלל על פי סטנדרטים תרבותיים של קצב, מנגינה, וברוב המוזיקה המערבית, הרמוניה. גם שיר העם הפשוט וגם השירה הליטורגית (חזנות למשל) שייכים לאותה פעילות - מוזיקה. שניהם מושגיים ושמיעתיים, וגורמים אלה נוכחים במוזיקה מכל הסגנונות ובכל תקופות ההיסטוריה ברחבי העולם. גולדמארק הבין וגם ניצל במלכת שבא את כל מה שספג בדרכו המוזיקלית מילדותו בבית הכנסת שאביו שימש בו כחזן ועד להרכבים המוזיקליים שהשתתף בהם בווינה כנגן.

מוזיקה היא הרי אמנות שבמסווה כזה או אחר מחלחלת לכל חברה אנושית. לאורך ההיסטוריה, מוזיקה הייתה תוספת חשובה לטקס ולדרמה, וזכתה ליכולת לשקף ולהשפיע על הרגש האנושי. ההשלכות של השימושים במוזיקה בפסיכותרפיה, גריאטריה ופרסום מעידות על אמונה בכוחה להשפיע על התנהגות אנושית. כך גולדמארק ניצל אולי אינטואיטיבית את המובן והברור כיום בקטעי הטקסים והמחולות הדתיים באופרה מלכת שבא.

האמנות של גולדמארק במלכת שבא ניזונה מכמה מקורות. שירתו נצבעת בחוזקה באוצר המנגינות היהודיות העתיקות ששמע בילדותו. שהיישום היעיל שלו נותן צבע ספציפי ליצירה - הוא למד הרבה מפליקס מנדלסון - היצירה מאופיינות במוזיקליות רעננה ומלאת חיים, הרמוניזציה מגוונת, צורות מאוזנות ומצב רוח דרמטי ביותר.

בקרב אלה שמחפשים ומציעים תיאוריות של משמעות מוזיקלית, המחלוקת המתמשכת ביותר היא מחד גיסא בין הרפרנציאליסטים (או ההטרונומים ), הגורסים שמוזיקה יכולה ומתייחסת למשמעויות מחוץ לעצמה (תאוריית ההתייחסות הישירה שנקראת גם רפרנציאליזם או ריאליזם התייחסותי, היא תיאוריה של שפה הטוענת שהמשמעות של מילה או ביטוי טמונה במה שהיא מציינת בעולם. האובייקט המסומן במילה נקרא הרפרנט, ומאידך גיסא הלא-רפרנציאליסטים (שנקראים לפעמים פורמליסטים או אבסולוטיים) שטוענים שהאמנות היא אוטונומית ו"מתכוונת לעצמה. המבקר האוסטרי אדוארד הנסליק שכבר הוזכר, בספרו "היפה במוזיקה" (במקור בגרמנית, 1854), היה תומך חזק במוזיקה כאמנות של עקרונות ורעיונות מהותיים, אולם אפילו הנסליק, אף על פי שהיה פורמליסט נלהב, נאבק בבעיה של רגש במוזיקה. דעותיו של הנסליק קיבלו ביטוי בביקורתו על מלכת שבא כפי שהוזכר כבר לעיל (או שהם נבעו אולי ממניעים אחרים או גם ממניעים אחרים).

מלכת שבא כתובה בסגנון האופרה הגדולה , המאופיינת בליהוק זמרים ובתזמורת בקנה מידה גדול, השימוש בצבעוניות המקומית, והעלילה התנ"כית ההיסטורית מאפיינים את הז'אנר. ההלחנה הקולית כוללת קטעי רצ'יטטיבים, קטעי סולו ואריה, דואטים ומקהלות רחבי היקף. רגעים בולטים של האופרה כוללים את האריה הקצרה של אסד "Magische Töne" במערכה 2 ואת הדואט הסופי במערכה 4, ששניהם מציגים את הליריות של גולדמארק במיטבה.

על אף שגולדמרק מעולם לא היה חסיד נלהב של וגנר, התיזמור של מלכת שבא מזכיר את ההשפעות והזרימה הצורנית, שמאפיינות רבות כל כך מיצירותיו של וגנר. אף שגולדמארק לא אימץ מעולם מערכת של לייטמוטיב, קטעים מסוימים מזכירים את טריסטאן ואיזולדה. היצירה מראה גם השפעה מסוימת של הרגישויות הדרמטיות של ג'אקומו מאיירבר.

על אף ההשפעות הברורות הניכרות ביצירה, האינדיבידואליות של גולדמארק בולטת בה. המוזיקה של "מלכת שבא" מציגה ארוטיות סוחפת וגם מעיקה באווירה מזרחית. המוזיקה שנכתבה עבור הכהן הגדול ועבור דמויות דתיות אחרות מזכירה מוזיקה דתית יהודית ולעיתים גם את המוזיקה של זרסטרו בחליל הקסם. האופי הדתי של חלקים אלה באופרה תיתכן בהחלט השפעה מרעיונותיו של החזן הווינאי הגדול סלומון זולצר, שעסק בהשבת המוזיקה היהודית למוצאה המזרחי.

אפיון

מלכת שבא היא אופרה אקלקטית (אקלקטיות היא מגמה שעושה שימוש בתערובת של תקופות, סגנונות וטרנדים שונים, לעיתים רחוקות מכילה אלמנטים עצמאיים ומשדרת את הייחוד בבחירה. המונח נגזר מהמילה היוונית ἐκλεκτικός (אקלקטיקוס), שמשמעותה: לבחור את הטוב ביותר). האופרה שנולדה ברוח הרומנטיקה, עוקבת במובנים רבים אחר מסורות האופרה הגדולה הצרפתית. ליצירה אין אובטורה (פתיחה) אמיתית. במשחק המקדים של המערכה הראשונה נשמעים המוטיבים המוזיקליים המרכזיים של היצירה, אך הם משמשים רק כהקדמה למערכה הראשונה. המבוא הרוגע, אקורדים חגיגיים שכמו נועדו לסמל את ירושלים, ואחריו מוטיב חושני, שמייצג את אהבתה של המלכה לאסד, שיהפוך למוטיב החשוב ביותר של האופרה בהמשך.

כפי שהעיד על האופרה המבקר דיטר זוכלינג:

”	"מלכת שבא היא אופרה מלאה בלחן אצילי, אפקטיבית על הבמה עם אריות נפלאות, סצנות מקהלה עוצמתיות וגילום חי של הדמויות".	“

המבקר אולריך שרייבר הוסיף:

”	"הקפדנות של גולדמארק, המזכירה את מאיירבר, הצד השני של תסביך נחיתות, מאפשרת ליצירה לזרוח יותר ביופי אינדיבידואלי מאשר בהקשר הנופי-מוזיקלי הכולל. זה מרגיש כמו הכלאה קצת מוזרה בין טנהויזר לבין האפריקנית".	“

האופרה הוצגה בהמשך גם בבואנוס איירס בארגנטינה בשנת 1901 גם בבית האופרה של בודפשט.

מפגש שלמה המלך ומלכת שבא בציור של ג'ובאני דמין (1789–1859)

אַמֶלִיָה מַטֶרְנָה, מלכת שבא בבכורה של וינה

האריות החשובות

לפי הניתוח של Phil's Opera World

• "Heil! Heil! Die Königin” (“שלום! שלום! מלכה, שלום!") - מארש הכניסה, מערכה 1.
• "Aus des Jubels Festgepränge" ("באור הפאר המגוון") - ארית המלכה במערכה השנייה
• "Magische Töne, berauschender Duft" ("צלילים מפתים וריח עשיר") - האריה של אסד במערכה 2
• "Blich ich empor zu jenen Räumen" - ("ראה את ההיכל הנשגב והנוצץ של ה') האריה של שלמה במערכה השנייה
• "Die Stunde, die mir ihn geraubt" ("מאז שאיבדתי אותו") - תפילת שולמית במערכה 3.

המלחין

ביוגרפיה

גולדמארק היה יליד הונגריה במשפחה יהודית דוברת גרמנית. הוא נולד בעיר קסטהיי ובילה את רוב ילדותו בהונגריה. הוא החל ללמוד נגינה בכינור אצל מורים מקומיים בעיירת הולדתו. לזמר הבס של בית הכנסת היה כינור זול, שיוסף, אחיו של קרל, שכר אותו ממנו לאחיו וסיכם עם האיש שיעביר שיעורים בקביעות לקרל, שלמד מהר הכל במהירות. לאחר זמן מה הוא הרגיש שאם ימשיך להיות תלמידו, לא יתקדם. אביו החליט לבסוף לרשום אותו לבית הספר למוזיקה בשופרון ובשנת 1842 התקבל לאקדמיה למוזיקה שם. קרל עשה את דרכו לעיר ברגל פעמיים בשבוע. במהלך לימודיו בשופרון הייתה לו הזדמנות להכיר את יצירותיהם של ניקולו פאגאניני ושל מלחינים דגולים אחרים.

בשנת 1844 נשלח על ידי אביו שמחה ראובן גולדמארק, שהבחין בכישוריו, לווינה שם המשיך את לימודיו בכינור וקומפוזיציה. הוא הפך לתלמידו של יוסף בוהם בקונסרבטוריון בווינה עד 1848. והחל את הקריירה המוזיקלית שלו ככנר תיאטרון. גולדמארק עסק גם בהוראת נגינה בכינור, ובין מתלמידיו היה ז'אן סיבליוס וקרולינה בטלהיים-גומפרז. הוא עסק גם בביקורת מוזיקה ובהלחנה. גולדמארק היה דמות מוכרת בחיי המוזיקה של וינה וידיד אישי של יוהנס ברהמס. לאחר 1852 ניגן בתזמורות של תיאטראות וינה (Josefstädter ו-Carl-Theater) במשך שבע שנים, שבמהלכן הזדמן לו להכיר את המוזיקה הבימתית של זמנו; עם הדרישות והאפשרויות המוזיקליות של תיאטרון ודרמה, שהייתה לה השפעה מכרעת על עבודתו המאוחרת כמלחין אופרה. בתקופה זו הוא הלחין בעיקר מוזיקה קאמרית. את ערב הסופרים הראשון שלו ערך בווינה ב-1857, וכעבור שנתיים הציג את עצמו בפשט. שמו התפרסם יותר ויותר, בעיקר בבירת אוסטריה, שם השתקע דרך קבע. הפתיחה שלו Sakuntala הוצגה בבכורה בשנת 1865, מה שהביא לו את ההצלחה הבינלאומית המיוחלת. בין השנים 1865-1871 הלחין את היצירה המרכזית בחייו. מלכת שבא הפכה לאחד הלהיטים הגדולים של המאה באירופה, שהביאה תהילה למחברתה. לאחר מכן לא היו לגולדמרק יותר בעיות כלכליות והלחין עוד חמש אופרות, אך עם אלו זכה להצלחה מתונה בלבד. את שנותיו האחרונות בילה בווינה ובווילה שלו בגמונדן וכתב את זיכרונותיו. בהתחלה הוא בירך בהתלהבות על פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אחר כך נפל למיטה לאחר ששמע על מות נכדו והלך לעולמו.

מעולם לא הכחיש את מוצאו וזהותו היהודית-הונגרית. על כן לא יהיה זה מוגזם לומר, שהאופרה "מלכת שבא" היא האופרה ההונגרית המצליחה ביותר שמלחין יליד הונגריה העלה אי פעם על הכתב, לצד טירת הנסיך כחול הזקן של בלה בארטוק. המקהלה שהוקמה בבית המדרש לרבנים בבודפשט נושאת את שמו של גולדמארק והשרות הבולאי ההונגרי הוציא בול דואר לזכרו ובעיר שופרון בהונגריה מקהילה נקראת על שמו.

המוזיקה שלו

המוזיקה של גולדמרק לא קשורה לאף אסכולה, במובנים רבים היא עוקבת אחר צורה והיא שמרנית, אבל היא גם אוהבת להתנסות בצלילים דיסוננטיים. השפעת הרומנטיקה הגרמנית והצרפתית, האופרה הגדולה הצרפתית או מוזיקת התוכנית ניתן למצוא במוזיקה שלו בדיוק כמו האופרה האיטלקית, במיוחד הבל קנטו, ובתוך כך מורגשת גם מורשת בליני. הוא שילב את סגנון הוֶרְבּוּנקוֹש (ריקוד גברים עממי הונגרי לגיוס הגברים בכפר, וסגנון מוזיקלי שקיבל השראה מריקוד זה. מקור שמו הוא במילה הגרמנית "Werbung", כלומר "גיוס"). ביצירותיו מופיעים, כל עוד זה היה דרוש, גם מוטיבים מזרחיים או אפילו מוזיקה ליטורגית יהודית. בסצנת המקדש של מלכת שבא, למשל, הוא משתמש במוטיבים ליטורגיים יהודיים מסורתיים. על פי אנקדוטה, אמו של גולדמארק פרצה בבכי מספר פעמים בבכורה בווינה. ניחמו אותה שבנה זכה להצלחה גדולה. לבסוף, היא חשפה שהתרגשה מהזיכרונות שלה, כי בעלה שמת שמונה שנים לפני כן, שר את המנגינות האלה בבית הכנסת.

מבחינת סגנון וצורה, המוזיקה של גולדמארק היא מיזוג בר מזל ואינדיבידואלי של כל מה שיצרה המוזיקה הרומנטית. הוא מאופיין בניגודיות של פאתוס וטון לירי לוהט, כמו גם התקשרות גם למוסכמות וגם לרוח ניסיוני. ביצירותיו ניתן להרגיש גם מוטיבים של ההומור המוזיקלי המצוין שלו, את הדמיון הטונאלי שלו ואת עולמו המלודי העשיר.

השפעות מוזיקליות

לא ניתן לומר שהמוזיקה של גולדמארק השפיעה מהותית על מלחינים גדולים אחרים, אך גם ההפך הוא נכון. ספר, שיש בו פרק מושך על פגישתו היחידה של גולדמארק עם ריכרד וגנר ופרנץ ליסט, עשיר ביותר באינטימיות לגבי עמיתים מוזיקליים גדולים שלו. מערכת היחסים של גולדמארק עם יוהנס ברהמס למשל, המלחין הווינאי הגדול השני באותה התקופה, הייתה מעניינת. כבר כמלחינים מפורסמים הם נפגשו לילה אחר לילה בשולחן קפה משותף במשך שנים, אך מעולם לא התפתחה ביניהם ידידות פנימית אמיתית. הנטייה המחמירה והמרוחקת של ברהמס הייתה הניגוד המוחלט לגולדמארק היהודי החם, שהצלחתו שהלכה וגברה גרמה לפצע רגיש ביהירותו של ברהמס. ברהמס לא אהב את המוזיקה של גולדמארק. גם הנסליק, מבקר המוזיקה המפורסם של וינה, שהיה מקורב לברהמס, עמד בדרכו של העלאת "מלכת שבא" במשך שנים.

ספרות

• "מלכת שבא". בתוך: Neue Freie Presse, Morgenblatt, 13 במרץ 1875, עמ 1 (באינטרנט).
• Horst Seeger: Opera Lexicon. Heinrichshofens Verlag, Wilhelmshaven 1979, ISBN 3-7959-0271-1, עמ' 296–297.
• איריס ויינגרטנר: קרל גולדמרק והאופרה שלו "מלכת סבא". עבודת תעודה באוניברסיטת למוזיקה ולאמנות בווינה, 2002 (לא מודפסת).
• פיטר סטצ'ל: אופרה "פטריוטית" למלוכת הבסבורג או "אופרה לאומית יהודית"? "מלכת שבא" של קרל גולדמארק בווינה. בתוך: אוליבר מולר, פיליפ תר, ג'וטה טואל, גסה זור נידן (עורכת): אופרה בשינוי החברה. העברות ורשתות תרבותיות של תיאטרון המוזיקה באירופה. וינה/קלן/וויימר 2010, עמ '197–218. ISBN 978-3-205-78491-3.

דיסקוגרפיה

• Karl Goldmark: Die Königin von Saba - Complete recording from a live 1970 performance of the work by the American Opera Society Orchestra conducted by Reynald Giovaninetti with Arley Reece as Assad and Alpha Floyd as the Queen of Sheba. The CD also includes excerpts from the opera in a studio recording made in Vienna (1903–1909) with Leo Slezak as Assad and Elsa Bland as the Queen of Sheba). Label: Gala
• Karl Goldmark: Die Königin von Saba - Complete 1980 studio recording by the Hungarian State Opera, conducted by Ádám Fischer with Siegfried Jerusalem as Assad and Klara Takács at the Queen of Sheba. Label: Hungaroton
• Karl Goldmark: Die Königin von Saba - Assad's act 2 aria "Magische Töne", recorded in 1967 by Nicolai Gedda with the Orchester des Bayreischen Staatsoper, Munich, conducted by Giuseppe Patanè. Label: EMI.
• Karl Goldmark Die Königin von Saba - Complete : Oper Freiburg, Karoly Szemerdy, Jin Seok Lee, Irma Mihelic, Nuttaporn Thammathi, Kevin Moreno, Philharmonisches Orchester Freiburg, Fabrice Bollon CPO

לקריאה נוספת

• Boyden, Matthew. Az opera kézikönyve (2009 ed.). Budapest: Park Könyvkiadó. ISBN 978-963-530-854-5.
• Winkler Gábor. Barangolás az operák világában (2004 ed.). Budapest: Tudomány könyvkiadó. ISBN 963-8194-42-1.
• Németh Amadé. A magyar opera története (2000 ed.). Budapest: Anno Kiadó. ISBN 963-375-095-4.
• Gál György Sándor. Új operakalauz II (1978 ed.). Budapest: Zeneműkiadó.
• Kertész Iván. Operakalauz (1997 ed.). Budapest: Fiesta és Saxum kiadó. ISBN 963-9308-48-X.
• Till Géza. Opera (1964 ed.). Budapest: Zeneműkiadó. ISBN 963 330 227 7.
• Káldon Márton. Goldmark Károly élete és művészete (1956 ed.). Budapest: Művelt nép tudományos és ismeretterjesztő kiadó.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלכת שבא בוויקישיתוף

• מידע על היצירה "מלכת שבא" באתר מיוזיק בריינז
• מלכת שבא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תיאור האופרה של ד"ר אמיל ואזיליביץ
• לברית האופרה נמצא בהונגרית בכתובת www.tarjangz.eu
• ההרצאה של אשטוואן קצ'מטי על האופרה
• תיאור באנגלית של האופרה
• מאמר מאת Café Momus בתקליטור PannonClassic PCL 8053.
• Karl Goldmark : Die Königin von Saba, orchestral selections from the opera Op. 27 (premiered 1875)
• הקלטת האופרה ב-YOUTUBE של New York, Koch Theater
• תיאור האופרה ב-Phil's Opera world (באנגלית)