אריה קרן
 | |
| לידה |
1935 (בן 88 בערך) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
תת־אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חבר מועצת העיר אשקלון, מנכ"ל יד לשריון | |
  | |
אריה קרן (נולד ב-1935 בתל אביב) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף. שירת כמפקד חטיבה 500 במהלך מלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בישראל ב-1935 לשמואל קרן, יליד רוסיה שהגיע לישראל ב-1918 מארצות הברית כחייל בגדודים העבריים, ולאלזה לבית מלר, ילידת גרמניה שעלתה לישראל עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון.
קרן עשה את שירותו הצבאי בחיל השריון. במלחמת סיני שירת כמפקד מחלקה בגדוד טנקי שרמן שלחם בקרבות בכיבוש רצועת עזה[1]. בשנות השישים שירת כמפקד פלוגת מילואים בגדוד 46. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל למערב גרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקאים (שזכו לכינוי מגח בצה"ל). במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד 121, גדוד חרמ"ש בחטיבה 8, ולחם עמו בקרבות ההבקעה ברמת הגולן. לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד 46, אותו הקים כגדוד סדיר, הוא פיקד עליו עד אוגוסט 1968 כולל במהלך פעולת כראמה. ב-1972 מונה למפקד מתקן 500 בצאלים, ובמקביל מפקדה הראשון של חטיבה 500. במלחמת יום הכיפורים פיקד על החטיבה שלחמה במסגרת אוגדה 162. במהלך המלחמה צלחה החטיבה את תעלת סואץ והשתתפה בקרב העיר סואץ. בתפקידו האחרון בשירות הקבע שימש סגן מפקד גייסות השריון.
מיד לאחר שהשתחרר מצה"ל בשנת 1978, הוא התמודד בראש רשימה עצמאית בבחירות לראשות העיר אשקלון[2], לאחר שניסיונו לזכות במועמדות המערך לתפקיד, נכשלה[3]. במהלך מערכת הבחירות הוצגו קרן, ומועמד הליכוד נתן ניר, כמועמדים המרכזיים, והקרב על ראשות העיר כקרב גנרלים[4][5]. בבחירות, זכה קרן למספר הקולות הרב ביותר (28%) והתמודד בסיבוב שני נגד אלי דיין, שהתמודד גם הוא מטעם רשימה עצמאית[6]. לקראת הסיבוב השני הודיע המערך על תמיכה בקרן והליכוד על תמיכה באלי דיין[7], ובבחירות הפסיד קרן לדיין לאחר שקיבל 46% מהקולות[8]. קרן לא שותף על ידי דיין בקואליציה העירונית[9], כיהן כחבר מועצת העיר במשך כ-10 שנים ופעל כאופוזיציה לדיין[10]. בשנת 1981 עמד בראש הוועד הציבורי נגד הקמת תחנת הכוח רוטנברג[11]. ב-2013 זכה לעיטור יקיר העיר אשקלון[12].
קרן כיהן כמנכ"ל יד לשריון משנת 1990 ועד 1996. בתקופה זו החלו החלו עבודות הפיתוח באתר בלטרון, נבנה אתר ההנצחה ומוזיאון הרק"ם.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשוי לסימה קרן ילידת מרוקו ואב לבן ובת. בנו הוא סא"ל במילואים בחיל השריון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר יד לשריון
- ^ התארגנות ברשימה למען אשקלון, דבר, 24 באוגוסט 1978
- ^ דני צדקוני, ארבעה רצים באשקלון, דבר, 30 באוגוסט 1978
- ^ דני צדקוני, מלחמת הגנרלים באשקלון, דבר, 14 בספטמבר 1978; המשך
- ^ קרב שריון בשריון באשקלון, מעריב, 20 באוקטובר 1978
- ^ אשקלון, קרן ודיין יתמודדו שוב, מעריב, 8 בנובמבר 1978
- ^ נתן ניר, מעריב, 16 בנובמבר 1978
אברהם רותם, במספר רשויות כבר קבעו, מעריב, 20 בנובמבר 1978 - ^ עזרא ינוב, עו"ד אלי דיין, מעריב, 22 בנובמבר 1978
- ^ עזרא ינוב, אנשיו של אריה קרן ניסו לבודדנו, מעריב, 4 בינואר 1979
- ^ דני צדקוני, תסיסה בקואלציה העירונית, דבר, 6 בדצמבר 1979
סיעת למען אשקלון לא תצטרף כחטיבה לליכוד, דבר, 16 באוגוסט 1983 - ^ שעיה סגל ועזרא ינוב, אשקלונים הפגינו נגד תחנת הכח בפחם, מעריב, 29 באוקטובר 1981
- ^ עיטור יקיר העיר אשקלון לתא"ל מיל' אריה קרן, באתר "צוות - ארגון גמלאי צה"ל"
מפקדי חטיבה 500 
| |
|---|---|
|
מפקדי המרכז הלאומי לאימונים ביבשה 
| |
|---|---|
|