כיתת כוננות
כיתת כוננות היא כוח אבטחה מצומצם המיועד לפעול במהירות תוך מענה ראשוני לאירוע ביטחוני עד להגעת כוחות נוספים. בצה"ל, כיתת כוננות מתבססת על כוח צבאי קטן (כיתה), שמנוהלת לרוב בידי רבש"ץ הישוב, או מערך הישוביים עליהם הוא ממונה. ביישובים רבים בישראל, ובפרט ביהודה ושומרון, ברמת הגולן ובעוטף עזה, קיימת כיתת כוננות המורכבת מתושבי היישוב, שעברו הכשרה מיוחדת, ותפקידן לגשר על פער הזמן שנוצר מרגע של הכרזה על אירוע ביישוב ועד הגעת כוחות הביטחון ולסייע לכוחות הביטחון לאחר הגעתם.
צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיתת הכוננות בצה"ל (מכונה גם בראשי תיבות: כ"כ) מורכבת ממספר חיילים, הנבחרים לרוב באמצעות תורנות, ונושאים כלי נשק כאשר לעיתים מצטרפים אליהם גם חובשים.
כיתת הכוננות נדרשת למענה בתוך זמן קצר מאוד (עד מספר דקות בודדות) ולכן חבריה נשארים במדים במשך כל תורנות המשימה. מרבית הציוד בה מוכן לפעולה והעמסה מיידית לצמצום זמן התגובה.
בבסיסים עורפיים, לא מורכבת הכיתה מלוחמים, אלא מחיילי הבסיס שלעיתים אינם מאומנים דיו בשימוש בנשק. במספר מקרים של אסונות, דוגמת ליל הגלשונים, התברר שלא הייתה כיתת כוננות[1].
בהשאלה משמש המושג לכל כוח המשמש כתורן, גם אם אינו נושא נשק ועוסק בפעולות אחרות, למשל טכנאים המשמשים ככוננים למערכת חירום.
יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות כוננות יישובי מורכב מ-15 לוחמים בממוצע, כאשר הלוחמים הם מתנדבים מאומנים היטב שתפקידם לתת מענה בזמן אמת בכל אירוע חירום בתחומי היישוב על פי תוכנית פעולה ותרגולות סדורות מראש. כיתת הכוננות הם כח התנדבותי, שבהכרזת מצב מבצעי מסוים מגויס רטרואקטיבית כחיילי מילואים. חברי כיתת הכוננות נמנים עם כוחות המילואים באכ"א, מצוידים בנשק צבאי (לרוב רובה אך גם באקדח), אפודים קרמיים ומאומנים על ידי החטיבה המרחבית.
מלבד המילואים שהם עושים ביחידותיהם, מגויסים חברי כיתות הכוננות לשני ימי מילואים נוספים מדי שנה, בהם מאומנים להתמודד עם מגוון רחב של תרחישים, כמו חדירת מחבלים ליישוב, התמודדות עם חוטפים המחזיקים בני ערובה והשתלטות על מבנה שבו שוהים מחבלים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיתות כוננות הוקמו ביישובי הספר לאחר מבצע סיני בסוף שנות ה-50, כדרך להתמודד עם המסתננים[2]. בשנות ה-70, במסגרת הקמת המשמר האזרחי הוקמו גם כיתות כוננות, בין השאר במבשרת ציון[3], בקריית אונו[4] ובחיפה, בה לצד כל בסיס הפעלה של המשמר האזרחי היתה כיתת כוננות[5].
עם הקמת יישובים ברחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן הוקמו גם בהם כיתות כוננות. עם השנים, חלה התמקצעות ובניית מערך אימונים מסודר, ופיתוח תורת לחימה ייחודית לאנשי צוות הכוננות.
באירועים רבים בהם חדרו מחבלים ליישובי יהודה ושומרון בשנים האחרונות היו חברי כיתת הכוננות הראשונים להגיע לזירה והראשונים שנלחמו במחבלים.[6][7] בכמה מקרים ההתערבות המהירה של חברי כיתות הכוננות הצילה חיי אדם, ובכמה מקרים שילמו חברי כיתות הכוננות בחייהם בזמן הלחימה. לאחר נפילתם, הוכרו חברי כיתות הכוננות שנפלו כחללי צה"ל.
בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הממשלה ב-23 באוקטובר 2017 (פרוטוקל 198) נידון והוסדר משפטית כל נושא הפעלת צוותי הכוננות לאור איומי הביטחון בהווה. כאשר בוועדה הביע נציג צה"ל בפני יו"ר ועדת חוץ וביטחון (ח"כ אבי דיכטר) את חיוניותם של צוותי כיתות הכוננות לאור איומי ההווה ואף העתיד הקרוב. כאשר האויב וארגוני הטרור רואים בתקיפה ופשיטה ישירה על המרחב היישובי-אזרחי כמטרה משנית או מרכזית בלחימה, אי לכך קיומו של מערך הגנה יישובי איתן, חיוני מאוד לצה"ל בהתמודדות עם איומים של פשיטה על ישוב ביישובי קו עימות.
על אף זאת בשנים האחרונות צמצם צה"ל את כמות הנשקים הארוכים שנמסרו לכיתות הכוננות בעוטף עזה ובגבול סוריה ולבנון. לטענת צה"ל צעד זה בוצע על רקע גניבת נשקים והפתרון שהוצע על ידיו היה להתקין ביישובים כספת עבור הנשקים אך ברוב היישובים דבר זה לא נעשה.[8][9] במקרה של עוטף עזה ציין צה"ל גם את השלמתו של המכשול בגדר הגבול כגורם המוריד את הסיכון ומצדיק את צמצום הנשקים.[10]
כלקח ראשוני ממתקפת הפתע על ישראל ביום שמחת תורה 2023, החליטו השר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה שכיתות הכוננות יוקמו גם בערים.[11][12] בפועל, את הקמת כיתות הכוננות קידם מרכז השלטון המקומי יחד עם הפרויקטור לאבטחת הרשויות המקומיות.[13]
קרבות בהם השתתפו חברי כיתת כוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במתקפת הפתע על יישובי עוטף עזה באוקטובר 2023, כיתות הכוננות היו כמעט המגן היחידי של היישובים לאחר חדירת המחבלים. מרבית חברי כיתות הכוננות פעלו לבדם במשך שעות רבות ללא תמיכת צה"ל ובחלק גדול מהיישובים נהרגו רבים מחבריה. בחלק מהיישובים הצליחה כיתת הכוננות להדוף את המתקפה (במחיר של אבדות לא מעטות). בחלק מהיישובים נהרגו כל חברי כיתת הכוננות והפורעים חדרו ליישובים, רצחו תושבים וחטפו אזרחים (כולל נשים וילדים) וחיילים לרצועת עזה.
להלן חלק מהקרבות בין חברי כיתת הכוננות למחבלים מעזה (לפי יישובים).[14]
- זיקים: חוליית מחבלים הגיעה לפאתי הקיבוץ ותכננה לשגר טיל אר.פי.ג'י ולחדור פנימה. כיתת הכוננות פתחה עליהם באש והצליחה לשבש את התוכניות. הם זרקו פנימה רימונים ומטענים, אך נבלמו. שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו.
- נתיב העשרה: חוליית מחבלים חדרה פנימה עם מצנחי רחיפה ממונעים. כיתת הכוננות הסתערה עליהם. שלושה מחבריה נהרגו: עמית וקס, אורן שטרן ועדי בהרב. 21 בני אדם נרצחו בנתיב העשרה.
- יד מרדכי: חברי כיתת הכוננות יצאו אל עבר חוליית המחבלים שהגיעה לצומת בכניסה לקיבוץ ופתחה עליהם באש. החולייה נמלטה לשדרות, הקיבוץ ניצל, ללא נפגעים.[15]
- ארז: חברי כיתת הכוננות הצליחו לזהות את המחבלים מתקרבים, נפרסו היטב סביב הקיבוץ וניהלו מולם קרב יריות במשך שעות. אמיר נעים (27) נהרג.
- ניר-עם: המחבלים הגיעו עד המדגרה של הקיבוץ. בפיקודה של הרבש"צית ענבל ליברמן, חברי כיתת הכוננות נערכו בזמן, פתחו עליהם באש, הרגו לפחות שניים ומנעו את כניסתם.
- מפלסים: כ-30 מחבלים פשטו על הקיבוץ והתמקמו ליד שלושת שעריו. חברי כיתת הכוננות ומספר קצינים שגרים בקיבוץ הרגו שלושה מחבלים.
- יכיני: חוליית מחבלים חדרה למושב דרך השער הראשי ורצחה ארבעה בני אדם. כיתת הכוננות הוקפצה אך לא היו ברשותה כלי נשק אוטומטיים. המחבלים חוסלו על ידי כוח ימ"מ ולוחמי סיירת מטכ"ל.
- כפר עזה: ההערכה היא שכל חברי כיתת הכוננות נרצחו, ומספר ההרוגים הכולל הוא יותר מ-70.
- נחל עוז: הרבש"ץ אילן פיורנטינו (38) נהרג.[16] שאר חברי כיתת הכוננות שרדו. לטענת תושבים, הצבא לא איפשר לחברי כיתת הכוננות להחזיק נשקים אוטומטיים בבית.
- עלומים: חוליית המחבלים חדרה לקיבוץ ורצחה קרוב ל-20 עובדים תאילנדים ונפאלים. חברי כיתת הכוננות נלחמו לבד במשך שש שעות. חמישה מהם נפצעו.
- בארי: עשרה חברי כיתת כוננות הוקפצו ונלחמו בעשרות רבות של מחבלים. ההערכה היא כי חמישה או שישה מהם נהרגו, ביניהם שחר צמח (38). החדירה הסתיימה בטבח מחריד של אנשי הקיבוץ ששכל 108 מחבריו כולל משפחות שלמות.
- כיסופים: כ-70 מחבלים חדרו לקיבוץ מכמה מוקדים. רבש"ץ הקיבוץ, סער מרגוליס,[17] נהרג, ועימו לפחות שלושה מחברי כיתת הכוננות. בשלב זה ידוע על 15 אזרחים הרוגים ועל ארבעה חטופים.
- רעים: חברי כיתת הכוננות שהיו בקיבוץ, בסך הכל שישה אנשים, ניהלו קרבות ירי מול יותר ממאה מחבלים. במקום היו חמישה הרוגים וחמישה חטופים. רב-סרן מוטי שמיר מחוות יאיר קפץ בשבת לסייע לאזרחים בדרום כששמע על הלחימה ונפל בקרב בקיבוץ רעים.[18]
- נירים: המחבלים הרגו חמישה תושבים בתוך הבתים (יש גם חמישה נעדרים) לפני שארבעת חברי כיתת הכוננות ורבש"ץ הקיבוץ דניאל מאיר הצליחו לפגוע בחלק מהם ולהבריח את השאר.
- עין השלושה: חברי כיתת הכוננות, 15 לערך, ניהלו קרב עם המחבלים במשך שש שעות עד שצה"ל הגיע. הרבש"ץ רמי נגבי (60) נהרג.
- ניר-עוז: כל חברי כיתת הכוננות מוגדרים כנעדרים. בקיבוץ מעריכים כי יותר מ-35 אזרחים נרצחו.
- מגן: המחבלים הגיעו עד גדר הקיבוץ, פוצצו אותה, אך כיתת הכוננות מנעה את כניסתם. אחד מחבריה, אבי פליישר, נהרג.
- סופה: בקיבוץ יש שלושה הרוגים, בהם חבר כיתת הכוננות עדו חוברה. לסופה פלשו כ-12 מחבלים, וכיתת הכוננות נלחמה בהם במשך שעות עד הגעת כוחות הצבא.
- ניר יצחק: הרבש"ץ ירון שחר (51) ובן הקיבוץ אופק ארזי (28), שיצא להילחם יחד עם כיתת הכוננות נהרגו. ארבעה מחברי כיתת הכוננות נעדרים. מהקיבוץ נחטפו מספר אנשים שגורלם אינו ידוע.
- כרם שלום: חברי כיתת הכוננות, כעשרה לערך, חיסלו לפחות 20 מחבלים שחדרו למקום. שניים מהם נהרגו: עמיחי ויצן וידידיה רזיאל.[19]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליאת רון, הגיבורים שנזנחו: כך ייבשה מדינת ישראל את כיתות הכוננות, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2023
- אמיר בוחבוט, אחרי 4 שנים של ייבוש: משרד הביטחון מעביר נשקים לכיתות הכוננות, באתר וואלה!, 15 באוקטובר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התקפת המתבל, במפורש מחדל של חיילי היחידה, חדשות, 27 בנובמבר 1987
- ^ לסקוב: כשעל הגבול דיקטטור-חייבים כוננות, הארץ, 25 באוקטובר 1959
- ^ ישראל הראל, ערבוב סמכויות שורר בנושא ההגנה העצמית של ישובים, מעריב, 4 בדצמבר 1975
- ^ אלי דנון, ב"משמר האזרחי" משרתים מגיל שש־עשרה ועד 78, מעריב, 6 באוקטובר 1976
- ^ 4000 נופו מרשימת המשמר האזרחי בחיפה, דבר, 18 בינואר 1979
- ^ נדב שרגאי, תמרה טראובמן, עמוס הראל, המחבל חדר לאיתמר, נכנס לבית משפחת שבו, התבצר וירה לכל עבר במשך כשעה, באתר הארץ, 21 ביוני 2002
- ^ אלישע בן קימון, יעל פרידסון, עומרי אפרים, יואב זיתון, אליאור לוי ואיתי בלומנטל, מחבל חדר לבית בקריית ארבע ורצח בת 13 במיטתה, באתר ynet, 30 ביוני 2016. לוחמי כיתת הכוננות הרגו בקרב את המחבל שרצח את הילדה בת ה-13.
- ^ תמיר סטיינמן, מפקירים את העוטף: למרות כל ההבטחות - כיתות הכוננות עדיין בלי נשק, באתר "מאקו", 24 בספטמבר 2021
- ^ עידן אבני, אבסורד: צה"ל אוסר על כיתות כוננות ביישובים הסמוכים לסוריה ולבנון לאחסן נשק, באתר ישראל היום, 15 באוגוסט 2022
- ^ גלעד כהן, כיתות הכוננות נותרו בלי נשק: "אמרו שאחרי הקמת המכשול - אין איום", באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
- ^ ישראל במלחמה: כיתות כוננות יוקמו גם בערים, באתר "סרוגים", 16 באוקטובר 2023
- ^ סמכויות לא ברורות, נשק בכמויות וצוותים לא מיומנים: כאוס בכיתות הכוננות - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2023-11-13
- ^ עדי רובינשטיין, "דרוכים מתמיד": מאות כיתות כוננות הוקמו בערי ישראל בשבועיים, באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2023
- ^ מתן צורי, המחבלים הסתערו, חברי כיתות הכוננות נלחמו על הבית: כל הקרבות ההירואיים, באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
- ^ קוריאל, אילנה (2023-10-18). ""הוקפצנו בבגדי בית, ישר ירו עלינו RPG": הלוחמים שהצילו את קיבוץ יד מרדכי". Ynet. נבדק ב-2023-11-14.
- ^ מערכת ישראל היום, שמות הנרצחים והנופלים במלחמת "חרבות ברזל" | רשימה מתעדכנת, באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2023
- ^ במד"א ספדו לחבר כיתת הכוננות: "הצלת חיים בערה לו בעיניים", באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2023
- ^ אורלי הררי, בין הנופלים: רב סרן מוטי שמיר הי"ד מחוות יאיר שבשומרון, באתר ערוץ 7, 10 באוקטובר 2023
- ^ דביר עמר, שני בני היישוב פסגות נרצחו במתקפה, באתר ערוץ 7, 7 באוקטובר 2023