משה יעלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה יעלון
Moshe Ya'alon.jpg
תאריך לידה 24 ביוני 1950 (בן 66)
תאריך לידה עברי ט' בתמוז ה'תש"י
ממשלות 32 - 34
כנסות 18 - 20
סיעה הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
תפקידים בולטים
עיסוק קודם רמטכ"ל צה"ל

משה (בּוֹגִי) יַעֲלוֹן (נולד ב-24 ביוני 1950ׂ) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי, היה חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד בשנים 20092016; בין היתר היה משנה לראש הממשלה, שר הביטחון, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, שר לנושאים אסטרטגיים וכן כרמטכ"ל ה־17 של צה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם משה סמולינסקי, גדל והתחנך בקריית חיים שבחיפה, בנם של דוד - פועל ייצור במפעל "שמן" יליד אוקראינה, ובתיה (לבית זילבר) - ניצולת שואה ילידת גליציה. הוא היה הילד השני במשפחה בת שלושה ילדים. כינויו, "בּוֹגי", הודבק לו בגיל 10 על ידי ילדי השכנים שהתקשו לקרוא לו "מושיק", כפי שנהגו לקרוא לו כולם באותם הימים. ברבות הימים צירף יעלון את הכינוי "בוגי" לחתימתו הרשמית[1]. בתקופת התיכון היה תלמיד מצטיין במגמה הריאלית, ניגן בקלרינט והיה חבר בתזמורת הנוער של חיפה. מילדות היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בשנת 1967 הוקם גרעין "יעלון" של התנועה שיועד לקיבוץ יעלון בערבה. משה סמולינסקי, שרצה להביע את הזדהותו עם הרעיון החלוצי, שינה את שם משפחתו ליעלון.

לאחר מכן הצטרף יעלון כחבר לקיבוץ גרופית שבערבה, שם עבד כרפתן וכמפעיל דחפור[2]. הוא עדיין חבר הקיבוץ ומחזיק בו בית[3], אך מתגורר במכבים-רעות.

יעלון נשוי לעדה ואב לשלושה ילדים. אחת מבנותיו, אשבל, לא שירתה בצה"ל מטעמי מצפון[4][5]. הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יעלון
Flickr - Israel Defense Forces - Award of Excellence-Yaalon.jpg
משה יעלון, 2005
נולד 24 ביוני 1950 (בן 66)
מקום לידה ישראלFlag of Israel.svg קריית חיים, ישראל
כינוי בּוֹגִי
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1971-1968, 2005-1973
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה

עיטורים

לגיון ההצטיינות (קצין) אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) כראש אמ"ן ב-1998
לגיון ההצטיינות (מפקד) אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) כרמטכ"ל ב-2003

תפקידים אזרחיים

בשנת 1968 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין הנח"ל "יעלון", והתנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח[6]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר. בקורס מפקדי כיתות פגש בנחמיה תמרי, מפקד הפלוגה שלו, שהשפיע רבות על מסלולו של יעלון בצבא. תמרי אף פיקד על יעלון בפעולה הראשונה שלו מעבר לגבול, עת ארב כוח מהפלוגה לרכב מחבלים בירדן[7]. יעלון מאוד העריך את תמרי אולם סירב לבקשתו של האחרון לצאת לקורס קצינים. הוא שימש כמפקד כיתה וסמל מחלקה מצטיין בגדוד הנח"ל המוצנח ואת שירותו הצבאי הסדיר סיים בדרגת סמ"ר בשנת 1971.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, התגייס יעלון לשירות המילואים בחטיבת הצנחנים 55, אשר בפיקודו של דני מט, שלחמה בגזרה המצרית והייתה הראשונה לצלוח את תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב. לאחר שצלחה את התעלה בליל ה-15 באוקטובר, התמקמה פלוגתו של יעלון במוצב מצרי נטוש סמוך לקו המים. לימים סיפר יעלון כי: "לפתע ראינו שיירה מצרית מתקרבת. הם לא ידעו שאנחנו שם. חיסלנו כל מה שהיה בשיירה הזאת. אני יודע שאם לא הייתי הורג אותם, הם היו הורגים אותי. זה ההסבר שלי לעצמי, אבל זו עדיין מועקה לא קלה"[8]. בהמשך המלחמה לחם בקרב על העיר סואץ. לאחר המלחמה שב לשירות קבע וסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס חזר לתפקידי פיקוד בגדוד 50[9], ושימש כמ"מ תחת המ"פ יצחק איתן[10].

כמפקד הפלוגה המסייעת בגדוד 50 בלט באימונים תובעניים שערך ובהם מסע מפרך בן 150 קילומטרים[11]. לאחר תפקיד מ"פ נוסף בבה"ד 1 מונה לפקד על סיירת הצנחנים[12], עליה פיקד במסגרת מבצע ליטני[13], מבצע שלכת[14] ומבצע מנורה[15]. ב-1979 נקרא על ידי נחמיה תמרי לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ"ל[16], בהמשך שירת כסגנו של מפקד היחידה, עוזי דיין, בין היתר בפיגוע המיקוח במשגב עם[17]. לאחר מכן יצא לחופשה ללא תשלום. באפריל 1982 חזר לפעילות ביחידה, ועם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה מונה כסגן נוסף לשי אביטל. בין היתר לחם יעלון בקרב על המיוערת, כנגד כוח רגלי ורכוב מן הקומנדו הסורי[18]. לאחר יציאת אש"ף מביירות יצא לקורס פיקוד ומטה, לאחר כחודשיים וחצי, בדצמבר 1982, מונה למפקד גדוד 890, והוביל אותו להישגים מבצעיים רבים בגזרת לבנון[19]. במהלך הלחימה שימש פעמים כמפעיל צמ"ה בשטח, למרות תפקידו הבכיר[2]. לאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת הצנחנים, ובמאי 1985 נפצע במהלך מרדף שהוביל אחר מחבלים בלבנון.

לאחר שהחלים יצא ללימודים מתקדמים במכללה לפיקוד ולמטה בקמברלי שבאנגליה. ראש אמ"ן, האלוף אמנון ליפקין-שחק, שמינה את יעלון למפקד סיירת צנחנים שנים קודם לכן, רצה בו לתפקיד מפקד סיירת מטכ"ל. כדי לשכנעו נפגש עמו שחק בשווייץ ואף העלה אותו לדרגת אלוף משנה. תקופת כהונתו של יעלון כמפקד סיירת מטכ"ל נחשבת לתקופת שיא של הישגים ליחידה שבה קיבלה 4 צל"שים[20], והוא עצמו מחשיב אותה כתקופה היפה בשירותו הצבאי[21]. במהלך כהונתו פיקד על מבצע הצגת תכלית במהלכו התנקשו לוחמי היחידה באבו ג'יהאד (ראש הזרוע הצבאית של אש"ף) בתוניס[11]. פעולה אחרת הייתה מבצע להבאת "קלפי מיקוח" לשחרורו של רון ארד, בה נחטף בין השאר ג'ואד אל קצפי[22].

מפקד אוגדת איו"ש משה יעלון עם מח"ט אפריים מוטי יוגב

בתום כהונתו כמפקד היחידה השלים תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת חיפה ועבר קורס הסבה לשריון. בשנת 1990 היה למפקד חטיבת הצנחנים[23], וכעבור שנתיים מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון בדרגת תת-אלוף[24]. ב-10 בדצמבר 1992 הרג באמצעות רימון יד מחבל מהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אחרי שהאחרון ירה למוות בלוחם ימ"מ שניסה לעצרו[25].

בשנת 1993 מונה למפקד בסיס אימונים ליחידות שדה (באלי"ש) בצאלים ולמפקד אוגדה משוריינת בפיקוד הצפון.[דרושה הבהרה] בשנת 1995 הועלה לדרגת אלוף וכיהן כראש אגף המודיעין[26]. ב-1998 היה לאלוף פיקוד המרכז. שנתיים אחר כך מונה לסגן הרמטכ"ל (בעת ששאול מופז כיהן כרמטכ"ל). בתום כהונתו של מופז מונה, ב-9 ביולי 2002, לרמטכ"ל ה-17 של צה"ל.

שירות כרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעלון מונה לרמטכ"ל ביולי 2002, חודשיים לאחר מבצע חומת מגן וכיהן בתפקיד במשך שלוש שנים. שני סגנים כיהנו תחתיו: תחילה האלוף גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל, ולאחריו האלוף דני חלוץ, שנבחר במרץ 2005 להחליף את יעלון בתפקידו כרמטכ"ל.

עיסוק עיקרי של צה"ל במהלך כהונתו של יעלון היה המשך המלחמה בטרור הפלסטיני. בשנתיים הראשונות לכהונתו של יעלון, גל הטרור שמקורו ביהודה ושומרון הלך ודעך, במידה רבה בשל פעילותו של ארגון השב"כ וכן בעזרת גדר ההפרדה שהוקמה סביב אזור השומרון. בשלהי 2003 בוצעו פיגועי תופת נוספים כנגד ישראל, חלקם בהכוונת החזבאללה וסוריה. ב־4 באוקטובר 2003 ביצע הג'יהאד האיסלאמי פיגוע התאבדות במסעדת מקסים בחיפה בו נרצחו 21 בני אדם. בתגובה תקפו מטוסי חיל האוויר מחנה אימונים של מחבלים בסוריה, בסמוך לעין-צאחב, במטרה לאותת לסוריה לרסן את מפקדות ארגוני הטרור בתחומה[27].

ערי השרון והצפון, שסבלו בשנים הקודמות מפיגועי התאבדות רבים, נהנו משקט יחסי לאורך 2004. גזרת ירושלים נותרה פרוצה במידה רבה, ובעיר אירעו מספר רב של פיגועים קשים.

ברצועת עזה המצב הלך והסלים במהלך 2004, ויישובים ישראלים רבים - לרבות העיר שדרות שבתחומי הקו הירוק - ניצבו תחת איום מטחי רקטות הקסאם ששוגרו מהרצועה. תחת יעלון נוהלו מספר מבצעים גדולים בתחומי הרצועה (אף שגם הגדול שבהם, מבצע ימי תשובה, לא דמה בהיקפו למבצע חומת מגן), במהלכם חדרו כוחות קרקע של צה"ל אל שכונת זייתון, רפיח, בית חאנון, מחנה הפליטים ג'בליה וחאן יוניס על מנת להרוס מחרטות קסאמים, מעבדות נפץ ומנהרות הברחה. במבצעים אלה נהרגו מאות מחבלים, אך גם עשרות חיילי צה"ל (כ-13 חיילים נהרגו ב"אסון הנגמ"שים")[28]. ברפיח הרס צה"ל מאות בתים בניסיון לפגוע במנהרות ההברחה, אולם נחל הצלחה חלקית בלבד. ארגוני זכויות אדם מתחו ביקורת קשה על ההרס ברפיח ודחו את טענת צה"ל לפיה הדבר היה בבחינת כורח צבאי.

במקביל, נאלץ יעלון להתמודד עם קשיים שאינם מבצעיים במהותם. הדחתו את מפקד אוגדת עזה, תא"ל שמואל זכאי[29], בעקבות כשלונו של זה בבדיקת פוליגרף בדבר הדלפת מידע לתקשורת במבצע ימי תשובה, עוררה מחלוקת רבה בציבור ובדרג המדיני. כמו כן התמודד מול ביקורת שוטפת על שחיקת מוסר הלחימה הצה"לי בעקבות האינתיפאדה השנייה, כפי שבא לידי ביטוי, למשל, בעדויות חיילים בארגון שוברים שתיקה, בהתעללות חיילים בגופות מחבלים ובחיכוכים גוברים עם האוכלוסייה הפלסטינית במחסומים.

סביב יעלון התעוררו מספר סערות תקשורתיות, חלקן בשל דברים שאמר, חלקן בשל דברים שהוצאו מהקשרם. בין השאר צוטט (שלא במדויק) ב־3 ביולי 2003 כאומר "ניצחנו" בהתייחסו לתוצאות האינתיפאדה, שנים לפני סיומה. כוונתו המקורית התייחסה לכך שהציבור הישראלי "ניצח" בכך שרוחו לא נפלה בשל מה שכונה על ידו "מתקפת הטרור של שנת 2000". יעלון אף רמז מספר פעמים כי הוא מתנגד למעורבות היתר של שר הביטחון שאול מופז בעניינים פנים-צבאיים, וכן התעמת פעמים אחדות עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בראשות ח"כ יובל שטייניץ.

בתקופה שקדמה לתוכנית ההתנתקות טען בפורום סגור של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שנסיגה חד צדדית מרצועת עזה תהווה "רוח גבית לטרור", טענה שצוטטה מאוחר יותר בידי מתנגדי התוכנית, דבר שתרם למתח בין ראש הממשלה שרון ליעלון (בספרו "דרך ארוכה קצרה" מצדיק יעלון טענה זו, וטוען שההתנתקות היא שהביאה לניצחון החמאס והיוותה גורם למלחמת לבנון השנייה). יעלון העריך שנסיגה ישראלית חד-צדדית תתן רוח גבית לארגונים אסלאמים רבים ברחבי העולם[30], והביע חשש להתפרצות גל טרור נרחב בשטחי יהודה ושומרון בעקבות התוכנית[31]. למרות הערכותיו, יעלון היה שותף מרכזי בהכנות לקראת תוכנית ההתנתקות.

סיום כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי לא יאריך את כהונתו של יעלון בשנה נוספת וכי הלה יסיים כהונתו ביולי 2005, לפני מועד ביצוע תוכנית ההתנתקות[32]. רבים ראו בצעד זה שיאה של המתיחות בין האישים, שסבבה סביב חילוקי דעות מקצועיים ואישיים כאחד. ראש הממשלה אריאל שרון אישר זאת באומרו כי "הרמטכ"ל לא ממשיך בגלל יחסי העבודה עם מופז". לדברי יעלון עצמו, הסיבה לכך היא שהוא התעקש להביע את דעתו על נזקי ההתנתקות בפני הממשלה[33].

לימים טען בספרו[34] בתארו את אופן קבלת ההחלטה על ההתנתקות: "הוא (שרון) הלך למהלך (ההתנתקות) אשר גרם נזק אסטרטגי לישראל לא מפני שהאמין במהלך הזה, אלא מפני שביקש להציל את עצמו, כאשר החקירות הפליליות איימו עליו."

מספר שבועות לפני סיום כהונתו התבטא יעלון, בנאום שקיבל את השם "נאום הנחשים", ואמר "אני זוכר ששאלו אותי פעם מדוע אני ממשיך ללכת עם נעליים גבוהות בקריה, ועניתי להם - 'בגלל הנחשים בקריה'". רבים פרשו התבטאות זאת כתקיפה של חברי פורום מטכ"ל, אולם בראיון בתוכניתו של יאיר לפיד ענה יעלון כי לא כיוון את דבריו ללובשי מדים. יעלון התכוון לאנשי משרד הביטחון שיושבים בקריה.

כהונתו של יעלון הסתיימה ב-1 ביוני 2005[35]. החליף אותו סגנו, האלוף דני חלוץ, שבניגוד ליעלון תמך ברעיון ההתנתקות. ב-30 במאי השתתף יעלון במפגן צניחה לציון 60 שנה לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, יחד עם קצינים ולוחמים מבעלות הברית, ובכך חתם 37 שנות שירות בצה"ל. בראיון פרישה ל"הארץ" צפה יעלון: "אם אחרי ההתנתקות לא תהיה התחייבות ישראלית לעוד מהלך, תהיה התפרצות אלימה. פיגועים מכל הסוגים. ירי, מטענים, מתאבדים, מרגמות, קסאם" ו"מצבן של כפר סבא, תל אביב וירושלים יהיה כמצבה של שדרות"[36].

לאחר פרישתו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעלון משוחח עם שיח' דרוזי בחורפיש
יעלון נואם בארצות הברית כשר הביטחון.

ב-2006 שהה יעלון בוושינגטון כעמית צבאי בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. החל משנת 2006 יעלון הוא עמית בכיר במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים שבמרכז שלם, יו"ר המרכז לזהות ותרבות יהודית בבית מורשה בירושלים, נשיא עמותת שק"ל (שירות קהילה לאנשים עם צרכים מיוחדים) ועמית במכון לאסטרטגיה ציונית.

לאחר פרישתו מתפקידו הביע יעלון בצורה ברורה את התנגדותו לתוכנית ההתנתקות ולחזרה לגבולות 67. כבר בראיון פרישה לארי שביט בעיתון "הארץ" (5 ביוני 2005) אמר יעלון שהפלסטינים - לרבות אבו מאזן - לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל, ועדיין מחפשים דרכים להשמידה. הוא הזהיר מפני גל טרור שיפרוץ לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות שיכלול פיגועי התאבדות וירי רקטות על ערים ישראליות, לרבות ירי קסאמים מצפון השומרון. יעלון חזה השתלטות של חמאס על רצועת עזה וקבע שפתרון "שתי מדינות לשני עמים" איננו ישים ובמקום להביא לסוף הסכסוך רק יביא לעוד פיצוץ אלים, שכן

"...אני רואה קושי לייצב מצב יציב של סוף סכסוך בתוך הפרדיגמה הזאת".
"מדברים על מדינה פלסטינית בת קיימא. Viable Palestinian State. באירופה אפשר ליצור מצבים כאלה. מונאקו, אנדורה, ליכטנשטיין, לוקסמבורג. אבל כאן המצב אחר. לצד הפלסטיני אין תחושת עד כאן. גם בגבולות 67' אין לו תחושת עד כאן. הוא מדבר על צפת ועל חיפה ועל תל אביב. וגם מבחינה כלכלית יהודה שומרון ועזה אינם מדינה בת קיימא".

בנאום בכנס הרצליה, ב-23 בינואר 2006, אמר יעלון כי ישראל לא יצרה הרתעה אמינה מפני הרקטות, וכי הנסיגות החד-צדדיות נתפשות כבריחה מאיום זה. כן תקף כל נסיגה המתבצעת בטרם הכירה הרשות הפלסטינית בישראל כמדינה יהודית, כאשר לדעתו המהומות בספטמבר 2000 נועדו להתחמק מהכרה כזו. כן אמר:

"אי-הנכונות הערבית להכיר בישראל היא המקור להפעלת האלימות נגדה משחר הציונות ועד היום. כל עוד מרכיב זה לא ישתנה, ישראל תהיה מועדת לאלימות. גבולות 67' אינם נותנים מענה ביטחוני לא לאיום טרור של רקטות ומתאבדים ולא לאיום של התקפה קונבנציונאלית... כדי לעמוד מול טרור מבלי להיכנע, חשוב לבצר את גבולותנו התודעתיים ולחזק את אמונתנו בצדקת הדרך, וזאת בניגוד למגמה הקיימת היום"[37].

בנאום שנשא במכון הדסון בוושינגטון, ב-7 במרץ, התייחס יעלון לתוכנית הגרעין האיראנית ואמר שלכל צבא מערבי יש יכולת צבאית לבצע תקיפה באיראן, וברור שצריכה להיות תוכנית מוכנה לביצוע תקיפה שכזו.

גם אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות היה יעלון אחד ממבקריה החריפים. ביולי 2006 אמר בראיון לארי שביט את הדברים הבאים:

כעת אנחנו נמצאים ברצועה בתרחיש דרום לבנון. נכנס לעזה נשק רב. נכנסו חומרי נפץ תקניים. נכנסו קטיושות. יש טילים נגד מטוסים. יש טילים נגד טנקים. יש טילי גראד. כתוצאה מההתנתקות ומהאופן שבו היא בוצעה יש ברצועה גורמי חיזבאללה, גורמי אל קאעדה וגורמי טרור איראניים. יש ידע איראני ויש כסף איראני. בדיוק כפי שהזהרתי רצועת עזה הופכת לחמאסטאן, חיזבאללסטאן ואל קאעדסטאן. ככל שיעבור זמן המצב יחמיר. כישלון ההתנתקות יהיה יותר ויותר מוחשי. נמצא את עצמנו עומדים מול ממלכת טרור המסוגלת לשגר אל תוך ישראל יותר רקטות בעלות טווח יותר ארוך ואפקטיוויות יותר גדולה. איום הרקטות יגיע לאשקלון ולאשדוד ולעומק הנגב. באיום הזה לא ניתן יהיה לטפל אך ורק באמצעות תקיפות מן האוויר. על כן, אם אנחנו עם חפץ חיים, יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לצאת למבצע חומת מגן בעזה.

האם ההתנתקות הצליחה?, באתר הארץ, 5 ביולי 2006

ב-26 במאי 2007 אמר יעלון בתוכנית "פגוש את העיתונות" שפעולה קרקעית בעזה הכרחית, כדי לנקות אותה מטרור. כמו כן אמר שהירי הכבד לעבר שדרות ומלחמת לבנון השנייה באו בעקבות ההתנתקות[38].

בספטמבר 2008 יצא לאור ספרו דרך ארוכה קצרה[34].

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת לבנון השנייה התחוללה כשנה לאחר שפרש מתפקידו. במלחמה נחשפו מספר ליקויים בתפקוד צה"ל, ובפרט ועדת וינוגרד קבעה כי צה"ל לא היה מוכן כראוי למלחמה בלבנון. מפקדים רבים פרשו מתפקידם עקב תפקודם. בראיון עמו[39] ב-14 בספטמבר 2006 דחה יעלון את אחריותו לחוסר הצלחתו של צה"ל וטען כי בסוף תקופת כהונתו צה"ל היה מוכן למלחמה אולם הניהול המלחמתי היה כושל. הוא תקף את ראש הממשלה אהוד אולמרט על ניהול מלחמת לבנון השנייה וקרא לו להתפטר. הוא האשים אותו בכך ששלח ביומיים האחרונים למלחמה חיילים להיהרג בשביל ספין תקשורתי[40]. עמדה שלא התקבלה על ידי ועדת וינוגרד.

הוא אף תקף בחריפות את מחליפו כרמטכ"ל דני חלוץ לאחר שהלה התפטר, והאשימו בהשחתה של צה"ל[41].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בנובמבר 2008, החליט יעלון להצטרף למפלגת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו ולהתמודד בבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18. הוא הודיע רשמית על הצטרפותו למחרת בנאום במצודת זאב ואמר כי "דרך הנסיגות שאנו הולכים בה היום אינה מבצרת את ביטחונה של מדינת ישראל והדרך הזו בעת הזו חייבת להיפסק"[42]. בפריימריז נבחר למקום השמיני ברשימת הליכוד לכנסת ה-18. עם כניסתה של ממשלת נתניהו השנייה לשלטון התמנה בה יעלון למשנה לראש הממשלה, שר לנושאים אסטרטגיים וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני.

באוגוסט 2009 ביקר יעלון עם שרי ימין נוספים בהריסות חומש שפונתה בתוכנית ההתנתקות. כמו כן, השתתף בכנס של קבוצת "מנהיגות יהודית" בליכוד, בה גינה את ההתנתקות, והסביר חלק ממשנתו הפוליטית. אמר כי בישראל קיים חולי אותו כינה "הפיתרוניזם". "כשיש סכסוך, אנו מחפשים פתרון...אנחנו לא מסוגלים להכיל מציאות של בעיה ללא פתרון. הרי העולם המערבי, מצא פתרון לכל דבר, אפילו כזה שאיפשר לאדם להגיע לירח". "הפיתרוניזם, מוביל לעכשוויזם", הוא טען בכנס כי זוהי תופעה פסיכולוגית, כמו וירוס פנימי שגורם לנו להאמין שניתן להביא שלום עכשיו. הפסיכולוגיה הזאת, לדבריו, מנוצלת בצורה מניפולטיבית על ידי האליטות, מאוסלו ועד להתנתקות. דברים אלו הוצגו בחדשות ערוץ 2 כקריאה לתנועת "שלום עכשיו" וירוס, ועוררו סערה תקשורתית. עוד אמר "אנחנו התרגלנו שלערבים מותר לחיות בכל מקום: בנגב, בגליל, בשכם, בג'נין, ויש אזורים שאסורים ליהודים. זה אנחנו גרמנו". וסיכם בקשר לשאלת ההתנחלויות, ב"אשר לשאלת ההתיישבות, יהודים צריכים ויכולים להיות בכל מקום בארץ ישראל לנצח. כל התיישבות צריכה לעבור את אישור הרשויות, ומה שעולה בניגוד להחלטות לא ראוי. זה בניגוד לחוק. אדם לא יכול ללכת להתיישב באיזה מקום שהוא רוצה"[43][44].

למרות התבטאויותיו אלה תמך יעלון בהחלטת הקבינט ב-25 בנובמבר 2009 להקפיא את הבנייה הפרטית החדשה באיו"ש למשך עשרה חודשים.

בעת הפעולה לעצירת המשט לעזה במאי 2010 היה יעלון ממלא מקום ראש הממשלה, עקב היעדרותו מהארץ של נתניהו. הוא הגן על ההחלטה לעצור את המשט ועל החלטת הלוחמים לפתוח באש, אך הוסיף: "במקום שבו צריך לתת צל"שים, צריך לבדוק גם את נוהל הקרב"[45]. באוקטובר 2011, משהובא לאישור הממשלה מתווה ההסכם לשחרור גלעד שליט, הצביע השר יעלון כנגד מתווה העסקה בטענה כי הדבר יהווה ניצחון לארגון החמאס ולארגוני הטרור ויסכן את ביטחונם של אזרחי ישראל[46].

שר הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעלון נועד בלשכתו עם מזכיר ההגנה האמריקאי צ'אק הייגל, אפריל 2013
יעלון עם מזכיר ההגנה אשטון קרטר, יולי 2015
משה (בוגי) יעלון, בכנס הרצליה 2016 של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

ב-17 במרץ 2013 מונה יעלון לתפקיד שר הביטחון, במהלך הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת ה-19, והחליף בכך את השר והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק. בתקופת יעלון ייחסו לחיל האוויר הישראלי מספר תקיפות בסוריה השסועה במלחמת אזרחים שנועדו להשמיד נשק "שובר שוויון" שהעביר משטר אסד לחזבאללה. ב-2013 החליט יעלון על המשך הייצור וההצטיידות בטנק המרכבה סימן 4מ אחרי שהיה חשש לסגירת קו הייצור עקב קשיים כלכליים. שנת 2013 התאפיינה בהסלמה ב"טרור העממי" (פיגועי דקירה, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה) ביהודה ושומרון כאשר מדיניות צה"ל תחת אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון היא להכיל את האירועים ולשמור על איפוק. ברצועת עזה הנהיג יעלון מדיניות של תגובה מיידית על כל הפרה של הרגיעה, כולל על ירי פצצות מרגמה ורקטות שנפלו בשטחים פתוחים. כמו כן, צה"ל חשף והשמיד שתי מנהרות טרור ענקיות שנחפרו אל תוך שטח ישראל מרצועת עזה, דופנו בבטון ויועדו לביצוע פיגוע בעורף ישראל ולחטיפת חיילים. ב-5 במרץ 2014 השתלט חיל הים הישראלי על אונייה איראנית שהבריחה נשק לרצועת עזה הכולל עשרות רקטות כבדות.

יעלון היה מעורב במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014) והציג עמדה נצית המתעקשת על ביטחון ישראל, הכרת הפלסטינים במדינת ישראל כמדינה יהודית, הפסקת ההסתה במערכת החינוך ושמירת נוכחות ישראלית בבקעת הירדן - דרישות שהפלסטינים דוחים. כן סבור יעלון שהפלסטינים בראשות אבו מאזן אינם פרטנר מאחר שלא התפשרו בכלום ורק התבצרו בעמדותיהם - שאינן מקובלות על ישראל[47]. מספר התבטאויות שלו נתפשו כביקורת על ארצות הברית וגרמו למורת רוח בקרב הממשל האמריקאי. כשר ביטחון נקט יעלון במדיניות נוקשה כנגד פעולות תג מחיר וכן כלפי מתיישבים מן היישוב יצהר[48] אשר פגעו בציוד השייך לצבא[49].

בחודש יולי 2014 הוביל יעלון, ביחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל בני גנץ את מבצע צוק איתן, שתחילתו בתקיפות אוויריות מסיביות ברצועת עזה, והמשכו בכניסה קרקעית מוגבלת של צה"ל לרצועה על מנת להשמיד את מנהרות הלחימה של רצועת עזה. במהלך המבצע נורו אלפי רקטות מרצועת עזה לישראל, אך נזקן היה מועט משום שרבות מהן יורטו בידי כיפת ברזל. במהלך המבצע נפל בקרב סג"מ הדר גולדין, קרוב משפחתו (פרופ' שמחה גולדין, אביו של הדר, הוא בן דוד שני של יעלון)[50]. במהלך המבצע תמך בניהול משא ומתן עם ארגון הטרור חמאס וציין כי "המטרה של מקבלי ההחלטות היא להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן בקהיר"[51].

באוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים שמבצעים פלסטינים, ובכלל זה גל טרור שהתבטא במספר רב של פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ופיגועי ירי, על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא. כתגובה לגל טרור זה פרשו צה"ל, משטרת ישראל ומשמר הגבול כוחות רבים באזורי החיכוך ואילו הממשלה החליטה לנקוט במספר צעדים בהם החמרת הענישה על יידוי אבנים, הריסת בתי מחבלים והוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית של ערביי ישראל מחוץ לחוק. מה-13 בספטמבר 2015 ועד 5 במרץ 2016 רצחו המחבלים הפלסטינים 34 ישראלים ופצעו למעלה מ-350 בני אדם, ואילו כוחות הביטחון הרגו למעלה מ-180 מחבלים פלסטינים, רובם הגדול נהרגו תוך כדי ביצוע פיגוע.

בדצמבר 2015 אסר יעלון על כל פעילות משותפת של צה"ל עם "שוברים שתיקה", כגון מתן הרצאות וסדנאות על ידי נציגי הארגון לחיילים או השתתפות בדיונים משותפים[52][53].

בסוף 2015 הוענק ליעלון אות אביר איכות השלטון על יושרה פוליטית[54].

במרץ 2016, לאחר פרשת הירי במחבל בחברון, גינה יעלון בחריפות את התקרית. בעקבות זאת הוא ספג ביקורת, בין היתר מפי שר החינוך נפתלי בנט ויו"ר "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן[55].

ב-20 במאי 2016 הודיע יעלון על התפטרותו מהממשלה ומהכנסת, לאחר שנודע על כוונת ראש הממשלה להעבירו לתפקיד שר החוץ כדי לפנות את תפקיד שר הביטחון לאביגדור ליברמן, על מנת שתצטרף ישראל ביתנו לממשלה. בנאום ההתפטרות מתח יעלון ביקורת על נתניהו[56].

משנתו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו הפוליטית של יעלון מפורטת בספרו "דרך ארוכה קצרה", שראה אור בספטמבר 2008. להלן עיקרי הדברים (פירוט לגבי הספר ומשנתו הפוליטית בערך "דרך ארוכה קצרה").

יעלון קושר את הנסיגה מלבנון למה שכונה על ידו "מלחמת הטרור הפלסטינית" של שנת 2000. הערבים במזרח התיכון למדו לאחר מלחמת "יום הכיפורים" כי במלחמה בעצימות מלאה לא ניתן להכריע את מדינת ישראל. אך פגיעה הדרגתית, כפי שביצע החזבאללה בלבנון, יש בה כדי לשבור מחוסנה של מדינת ישראל. תזה זו הוצגה כבר בשנתו הראשונה כרמטכ"ל בראיון שהעניק לארי שביט.

ההתנתקות בשנת 2005, לדבריו, היא שהביאה לעליית החמאס ברצועת עזה מספר חודשים לאחר מכן. בכך מצדיק יעלון את התנגדותו לתוכנית ההתנתקות.

יעלון מדגיש בספרו כי התחנך על ערכי השמאל, ואומר כי "חיי האדם הם מעל האדמה". כלומר טוב שלום מארץ ישראל השלמה. אולם, מאחר שכיום כל נסיגה מביאה עמה גל של טרור, אסור לישראל במצב הנוכחי לבצע נסיגות נוספות. הדרך השואפת ל"שלום עכשיו" מכונה בספרו "הדרך הקצרה". יעלון מציע בספרו כי "הדרך הארוכה" הנמנעת בשלב זה מנסיגות כלשהן, היא זו שתפגין חוסן בעיני הערבים במזרח התיכון, ורק היא שתביא לשלום. הוא טוען כי "הדרך הארוכה, היא הקצרה". מכאן שם הספר.

להגדרתו של יעלון הוא עודנו "מפא"יניק", ותנועת העבודה היא שנטשה את ערכיה, בכך שהיא מתעלמת מן העובדה כי אין פרטנר אמיתי לשלום בזירה הפלסטינית. קשרו של יעלון לאידיאוליגיה ה"מפא"יניקית" התבטא גם במכתבו לטוני בלייר, שם ציטט את בן-גוריון שכינה את אלו החושבים שפריחה כלכלית בקרב האוכלוסייה הערבית תפחית מן הרצון לפגוע בישראל "הציונים הנאיביים".

יעלון מסביר כי ההתנחלויות אינן מקור המוטיבציה הפלסטינית לפעילות טרור. הסיבה העיקרית לטרור היא החינוך הפלסטיני. בימי יאסר ערפאת, גם לאחר החתימה על הסכמי השלום, לימדו בבתי הספר הפלסטינים כי ארץ ישראל כולה שייכת לערבים, ואין מקום לעם היהודי בין הירדן לים התיכון. בכנס ירושלים שנערך בפברואר 2010 אמר יעלון: "יש לאמץ את הגישה של בנייה מלמטה למעלה של יסודות הישות הפלסטינית, שבמרכזה שינוי המסר החינוכי לכזה התומך בשלום ומתנגד להסתה, לטרור ולשנאה. בלי כל אלה כל הסכם שלום עלול להפוך להסכם של הפסקת אש זמנית, שינוצל על ידי גורמי הטרור להתחמש ולהתכונן לסיבוב הבא".

העימות בארץ ישראל הוא, לדבריו, חלק ממלחמת תרבויות שמתנהלת במזרח התיכון. בין תרבות מערבית שמקדשת את החיים, לתרבות איסלאמית ג'יהאדית שמקדשת את המוות. ישראל מושכת אש בתוך מלחמת התרבויות האלו. העוינות הבסיסית כלפי ישראל מקורה בכך שהיא נתפסת כעמדה קדמית של המערב במזרח האיסלמי. זהו ההקשר שלפיו צריך לראות את עימותים באזור. מתחייב ממנו שהנוסחה של "שטחים תמורת שלום" אינה רלוונטית. עלינו לגבור על איום האסלאם הג'יהאדי, לנצח במלחמת התרבויות.

בנוסף, יעלון סבור ש"אין משחררים שבוי ביותר משווי דמו", והיה אחד מהשרים שהתנגדו לעסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו 1,027 מחבלים. יעלון נימק את המורכבות של הנושא בערבי הסברה בכך ששחרור מחבלים בעסקאות קודמות הביא להרג אזרחים וחיילים שמניינם עלה על מספר המשוחררים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים רשמיים:

ראיונות:

כתבות:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל: הודעה על אצילת סמכויות, י"פ 6595 מיום 22 במאי 2013
  2. ^ 2.0 2.1 אמיר בוחבוט, כשהתחזית על מלחמה בקיץ מתממשת, וואלה, 4 בספטמבר 2014.
  3. ^ [1] רשימת חברים ותושבים בגרופית, מעודכנת ל-2012
  4. ^ פליקס פריש, סרבני המצפון: אסירים לנצח?, באתר ynet, 9 בפברואר 2003
  5. ^ עמיר רפפורט, רמטכ"ל, שפר הופעתך, באתר nrg‏, 10 ביולי 2004
  6. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 42-44.
  7. ^ משה יעלון, תמיד אחרי נחמיה, מאמר שכתב לזכרו של האלוף נחמיה תמרי, במחנה, ‏ 02.01.2004.
  8. ^ דני דור יהודה שיף ודב גולדשטיין, "המצביאים: סיפורם של הרמטכ"לים", הוצאת "מעריב", 2002, עמוד 198.
  9. ^ עמוס הראלבדרך לאיסמעיליה החליט סמל המחלקה יעלון לחזור לגדוד 50, באתר הארץ, 03.10.03.
  10. ^ אמיר אורןבמשקפיים של יעלון, באתר הארץ, 12 ביולי 2002.
  11. ^ 11.0 11.1 עמוס הראלבוגי מן הצנחנים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2002
  12. ^ דניאל אדלסון, מורשת הניצחון וזיכרון הנופלים, אתר זרוע היבשה, ‏ 1.5.2008.
  13. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 221-223.
  14. ^ לילך שובל, ‏המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011
  15. ^ על מבצע "שלכת" באתר סיירת הצנחנים.
  16. ^ אמיר בוחבוט, סיירת מטכ"ל בת 50, משה יעלון מספר כיצד הגיע לסיירת מטכ"ל, מעריב, ‏ 24/3/2007.
  17. ^ אבי קרבל,, עוזי דיין מספר: כך חיסלנו את המחבלים הערבים במשגב-עם, "ישראלי פטריוטי", 16.05.2014.
  18. ^ אהרל'ה ויסברג, ‏כך חילצו התותחנים את סיירת מטכ"ל בלבנון, באתר ישראל היום, 27.04.2012.
  19. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 55-56.
  20. ^ דני דור יהודה שיף ודב גולדשטיין, "המצביאים: סיפורם של הרמטכ"לים", "אגב, להבדיל ממפקדי סיירת אחרים, לבוגי אין צל"שים. את ארבעת הצל"שים שאמור היה לקבל במהלך פיקודו על סיירת מטכ"ל, הוא ביקש להפוך לצל"שים יחידתיים ולא אישיים.", הוצאת "מעריב", 2002, עמוד 201.
  21. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 55-61.
  22. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. תקופת משה (בוגי) יעלון, עמודים 237-224.
  23. ^ ‫עפר שלח, אל תצפו למהפכה, באתר ynet, 14 במרץ 2002‬.
  24. ^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998, עמוד 251.
  25. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 227-228.
  26. ^ זאב שיף, כן, גם אופציה צבאית, הארץ, ‏ 11.05.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  27. ^ עמוס הראל‏, יעלון: נשוב ונתקוף מטרות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בנובמבר 2003.
  28. ^ בן כספית, האזרח זכאי, מעריב, ‏ 03.06.2005, כפי שהועלה באתר פרש.
  29. ^ אילן מרסיאנו, הרמטכ"ל בחוץ וביטחון: זכאי לא דיבר אמת, ynet, ‏ 09.11.04.
  30. ^ אלכס פישמן, מנותקים מהמציאות. עשור להתנתקות, באתר ynet, 27 ביוני 2015
  31. ^ אבי דיכטר תומך בהתנתקות ותוקף את יעלון: "אין מודיעין שתומך בהערכותיו", באתר וואלה! NEWS‏, 10 ביוני 2005
  32. ^ אמיר בוחבוט, מופז: כהונת הרמטכ"ל לא תוארך, באתר nrg‏, 16 בפברואר 2005
  33. ^ ספרו של יעלון "דרך ארוכה קצרה"
  34. ^ 34.0 34.1 משה (בוגי) יעלון, "שרון לא הבין מה זה מדינת חוק. מופז היה שפוט", באתר ynet, 20 בספטמבר 2008
  35. ^ עמוס הראלצה"ל נפרד מיעלון וקיבל את פני רמטכ"ל ההתנתקות, דן חלוץ, באתר הארץ, 2 ביוני 2005.
  36. ^ ארי שביטיעלון: אחרי ההתנתקות צפויה מלחמת טרור שנייה של פיגועים ורקטות קסאם למרכז הארץ, באתר הארץ, 1 ביוני 2005
  37. ^ רוני סופר, יעלון: ההתנתקות פגעה בהרתעה, חמאסטן נולדה, באתר ynet, 23 בינואר 2006
  38. ^ בוגי יעלון: אין מנוס מפעולה קרקעית בעזה, באתר nrg‏, 26 במאי 2007
  39. ^ ארי שביטיש גבול, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
  40. ^ יעלון ממשיך לתקוף: חיילים מתו בשביל ספין, באתר ynet, 14 בספטמבר 2006
  41. ^ הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, תוקף בחריפות את יורשו: "דן חלוץ השחית את הצבא", באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2007
  42. ^ מרב דוד, יעלון מצטרף לליכוד: דרך הנסיגות לא יכולה להימשך, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2008
  43. ^ רועי שרון, יעלון: יהודים צריכים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2009
  44. ^ אבי בלום, מבחן בוגי, באתר בחדרי חרדים, 27 באוגוסט 2009
  45. ^ מזל מועלם ויהונתן ליס, השר משה יעלון: במקום שצריך לתת צל"שים צריך לבדוק את נוהל הקרב, באתר הארץ, 8.6.2010
  46. ^ טל שלו, השר יעלון: "עסקת שליט תביא לרצח מאות ישראלים", וואלה, ‏ 13.10.2011.
  47. ^ יעלון: קרי משיחי ואובססיבי, ערוץ 7, 14 בינואר 2013.
  48. ^ עמוס הראלפרשנות || העימותים ביצהר: כבר לא עשבים שוטים, אלא בעיה חמורה, באתר הארץ, 8 באפריל 2014.
  49. ^ גילי כהן, עמוס הראל, חיים לוינסון, שר הביטחון יעלון תומך במעצרים מינהליים לאנשי ימין קיצוני, באתר הארץ, 13 באפריל 2014.
  50. ^ הדר, קרוב משפחתו של יעלון,3 ביולי 2014
  51. ^ יניר יגנה‏, יעלון לתושבי העוטף: "הצבא יסייע למי שירצה להתפנות", באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2014.
  52. ^ "אנו מודעים לניסיון הנואל של ארגונים שונים להוציא את דיבתנו רעה ואת דיבתם של חיילי צה"ל רעה ברחבי העולם, וזה מאבק שמחייב אותנו לחשוף את פרצופם האמיתי של אותם אנשים במקביל להגנה על החיילים. [...] מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וזהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו. לכן גם הוריתי לאסור את כניסתם של חברי 'שוברים שתיקה' לכל פעילות עם צה"ל. אם אנשי 'שוברים שתיקה' היו באמת חרדים למוסר שלנו, כפי שאנו דואגים וחותרים לשמור על ערכי המוסר שלנו, הם היו פועלים מול צה"ל באופן ישיר, ולא משחירים את פני חיילינו בחוץ לארץ. [...] ככל שחלף הזמן התברר שמדובר בארגון הפועל ממניעים זדוניים, ונגד תופעות שכאלו ניאבק בחורמה." ציטוט של משה יעלון בהודעה בדף הפייסבוק של יעלון, פייסבוק, 13 בדצמבר 2015.
  53. ^ איתי בלומנטל ויואב זיתון, יעלון על סכנת מעצר לוחמי צה"ל בחו"ל: תופעה בלתי נסבלת, צביעות, באתר ynet, 13 בדצמבר 2015.
  54. ^ זוכי אות אביר איכות השלטון 2015 באתר התנועה לאיכות השלטון.
  55. ^ גילי כהן, יעלון בביקורת על בנט: מי שמנסה לרצות מיעוט קיצוני אלים יוביל אותנו לאנרכיה, באתר הארץ, 27 במרץ 2016.
  56. ^ יואב זיתון ומורן אזולאי, יעלון התפטר: "בגלל התנהלות נתניהו וחוסר האמון בו", באתר ynet, 20 במאי 2016