דורון רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דורון רובין
רובין ב-2007
רובין ב-2007
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1 בספטמבר 1944
בוסתן הגליל
פטירה 19 בינואר 2018 (בגיל 73)
ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19631991
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
איש עסקים, חבר מועצת העיר תל אביב

דורון רובין (1 בספטמבר 194419 בינואר 2018) היה אלוף בצה"ל ואיש עסקים ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורון רובין נולד וגדל במושב בוסתן הגליל. היה חבר בתנועת בני המושבים ובתנועה המאוחדת. שיחק כבלם וקפטן של קבוצת הכדורגל הפועל עכו.

במאי 1963 התגייס לצה"ל, התנדב לשירות בצנחנים[1], ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר, שאותו סיים בהצטיינות. שימש במשך כשנה כמדריך בבה"ד 1, וחזר לחטיבת הצנחנים כמפקד מחלקה בפלוגת הרב"טים של גדוד 890. במלחמת ששת הימים לחם כמפקד פלוגה בגדוד[2]. לאחר המלחמה ביצעה פלוגתו את טקס ההשבעה הראשון של הצנחנים בכותל המערבי[3]. במהלך מלחמת ההתשה השתתף במבצע תרנגול 53[4] וכסמג"ד הנח"ל המוצנח (גדוד 50) פיקד על "מבצע שפט 37" ב-1970, בו תקף הכוח בירי מרגמות בסיס טירונים של צבא סוריה כ-70 ק"מ מצפון-מזרח לדמשק ופיקד על מבצע "תרנגול 59" בו תקפו כוחות הצנחנים בסיס מנהלה צבאי מצרי ליד שדה התעופה ביר-ערידא.

בשנת 1972 מונה למפקד גדוד 450 (קורס המ"כים של חטיבת הצנחנים), והשתתף ב"מבצע ברדס 54–55"[5] ובמבצע אביב נעורים[6] בספטמבר אותה שנה פיקד על כוח במבצע קלחת 4 מורחבת בלבנון. בשנת 1973, שלושה חודשים טרם מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גדוד 202[7], תפקיד שאותו מילא במהלך המלחמה, ופיקד על הגדוד בקרב ואדי מבעוק[8]. שירת כקצין אג"ם של פיקוד הצפון ויצא לתקופת לימודים בת שנתיים באקדמיה הצבאית סן-סיר בפריז. עם שובו ב-1977 הציע לו הרמטכ"ל מוטה גור לפקד על חטיבת גולני, אך רובין סירב[2], הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד בית הספר לקצינים. במבצע ליטני, בשנת 1978, פיקד על כוח מבית הספר לקצינים אשר כבש את טייבה ואת ע'נדוריה והיה אחראי להריגת כתשעה-עשר מחבלים[9].

בשנים 19791981 שירת כמפקד חטיבת הצנחנים הסדירה[10]. כמח"ט הצנחנים פיקד על החטיבה בסדרת פשיטות בלבנון ובהן מבצע איש דמים[11], הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון[12], מבצע מוביל[13]. ומבצע סיגל. לאחר שעבר הסבה לשריון מונה למפקד חטיבת השריון 500 (עוצבת כפיר), שלושה ימים בלבד לפני מלחמת שלום הגליל[14]. במלחמה, במהלך קרב עין זחלתא, עבר ג'יפ ובו שלושה קציני צה"ל את הכביש שהוביל לתוך הכפר, ונכנס לשטח שבשליטת כוחות קומנדו סוריים. רובין נכנס לכפר עם אחד ממפקדי הגדודים וקשרו, כדי לאתר את הקצינים, שני עמיתיו נסוגו ורובין נשאר בכפר לבדו, כשהוא הורג בתוך כך חיילים סורים רבים[2]. כוח צנחני מילואים שחבר אליו לאחר מספר שעות חילץ אותו ואת גופות הקצינים[15]. עם סיום המלחמה מונה למפקד עוצבת להב, אוגדת שריון מילואים.

ב-1983 מונה למפקד עוצבת הפלדה (162) פיקד על הגזרה המזרחית בלבנון עד נסיגת צה"ל ב-1985. בתפקידו הבא שרת בראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה. במסגרת תפקידו זה יזם, לאור לקחי לוחמת הנ"ט שגובשו בצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון, בינואר 1986 את הקמת יחידת מגלן המתמחה בלוחמת נ"ט תוך שימוש באמל"ח מתקדם[16]. בינואר 1987 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי[17][18]. בתקופתו יישם את "תוכנית ברק" להכשרת הקצונה הזוטרה בצה"ל[19].

בתחילת דצמבר 1988 פיקד כמפקד מפקדת העומק המטכ"לית[20], מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על מבצע כחול וחום שנערך בעיירה נועיימה בדרום לבנון. לטענת רובין, הוא לקח על עצמו את האחריות לתוצאותיו הבלתי מוצלחות של המבצע, ולקיחת אחריות זו עלתה לו בסיום הקריירה הצבאית. רבים מן האלופים במטה הכללי מתחו ביקורת על כך שהרמטכ"ל, אהוד ברק, אילץ את רובין לעזוב את צה"ל[21]. בשנת 1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מצה"ל פנה רובין ליזמות ועסקים. בתחילה נכנס כשותף בחברה לחיפוש נפט. בהמשך עבר לעסוק בניהול ובקידום פרויקטים נדל"ניים שונים.

במקביל לפעילותו העסקית, הציג בשנת 1998 את מועמדותו לראשות עיריית תל אביב-יפו. רובין רץ בראשות רשימה עצמאית אשר זכתה לתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולמימון מטעם הליכוד, אולם לאחר מספר שבועות נאמר לרובין כי הליכוד עדיין תומך במועמדותו, אך חדל לממן את מירוצו לתפקיד. רובין קיבל 25 אחוז מקולות המצביעים והובס בבחירות על ידי רון חולדאי, הוא כיהן כחבר במועצת העיר במשך שנתיים.

עקב הפסקת מימון מסע הבחירות שלו על ידי הליכוד, נאלץ רובין לממן את הוצאות הבחירות מכיסו. הוצאות אלו התווספו לחובות שצבר בעסקיו הפרטיים, אשר הובילו לתביעות בסכומים לא מבוטלים שהוגשו נגדו ונגד אשתו. עקב כך החליט רובין להעביר את עסקיו להונדורס, שם עסק בפיתוח פרויקטים בתחום הנדל"ן.

בתחילת המאה ה-21 המשיך רובין לנסות את מזלו בעולם העסקים, אך נתקל בקשיים עד שלבסוף נאלץ להכריז על פשיטת רגל[22]. בראיון חשף רובין את השתלשלות האירועים עד לקריסה הכלכלית, החובות ופשיטת הרגל[23].

שימש כיושב ראש איגוד שופטי הכדורגל[24] בין השנים 1998 - 1999.[25]

בשנות חייו האחרונות עמד בראש חברה שקישרה בין לקוחות לבין מפיצים של מכוניות[26].

רובין היה בוגר החוג למזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב והמכללה לביטחון לאומי.

רובין נפטר ב-19 בינואר 2018, בגיל 73. היה נשוי להגר ואב לארבעה בנים והתגורר בהר אדר. בנו ניר מופיע בסרט התיעודי "תדע כל אם", העוסק במלחמת לבנון השנייה. בן אחר של רובין, ברק, פיקד במלחמה זו על סיירת נח"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביחי בקרמה קרה לדודו ויזר, באתר הארץ, 19 ביוני 2002‬
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 על אזרחי עם דורון רובין, גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011
  3. ^ מוריה בן יוסף, "מוכנים לטרוף את כל העולם", "ישראל דיפנס", 3 במאי 2012
  4. ^ אמיר בוחבוט‏, הצבא הקטן, החכם והקטלני שהמטכ"ל מקים בתוך צה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 11 במרץ 2016
  5. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 354, דורון רובין: "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים"
  6. ^ יוסף ולטר, דורון למטכ"ל חלק א', מעריב, 13 במרץ 1987,
    יוסף ולטר, דורון למטכ"ל, חלק ב', מעריב, 13 במרץ 1987,
    יוסף ולטר, אני המפקד, האחריות למחדל עלי, חלק ג', מעריב, 13 במרץ 1987
  7. ^ גל פרל פינקל, הלכו עם האמת שלהם, דבר ראשון, ‏ 26.01.2018.
  8. ^ אלישיב שמשי בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 130-122
  9. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים
  10. ^ טל זגרבה, אלופים, במחנה, 5 בספטמבר 2008
  11. ^ על מבצע "איש דמים" באתר חטיבת הצנחנים
  12. ^ ליאת שלזינגר, ההתחנות של בני, במחנה, 28 בינואר 2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר פרש
  13. ^ עופר רגב והדס רגב-ירקוני, 890 לא חוזרים עד שמבצעים, פורת הוצאה לאור, מרץ 2009, עמודים 127–128
  14. ^ שי לוי, ‏"הטנק התפוצץ לי מול העיניים כמו פטריה של אש", באתר ‏mako‏‏, ‏4 ביוני 2012‏
  15. ^ חן קוטס-­בר, כשראיתי את התמונה שלו קפאתי. הרגשתי כאילו זה קרה אתמול, nrg, ‏ 22 באוקטובר 2001
  16. ^ יוסי יהושוע ונאוה צוריאל, עשרים שנה למגלן, ידיעות אחרונות, 24 באוגוסט 2007, כפי שהועלה באתר פרש
  17. ^ אמיר אורןבמשקפיים של יעלון, באתר הארץ, 12 ביולי 2002
  18. ^ אלוף חדש בצה"ל, מעריב, 30 בינואר 1987
  19. ^ אמנון ברזילי, שיעור לגנרלים, באתר הארץ, 31 ביולי 2002
  20. ^ עמוס הראלפיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
  21. ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 322
  22. ^ האלוף במיל' דורון רובין בהתנגדות להתראת פשיטת-רגל: "נפלתי בפח", באתר גלובס, 12 בנובמבר 2009
  23. ^ אביעד פוהורילס, אלוף במיל' דורון רובין: כך הסתבכתי בחובות
  24. ^ "נפטר דורון רובין, יו”ר איגוד השופטים לשעבר". נפטר דורון רובין, יו”ר איגוד השופטים לשעבר (בעברית). בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  25. ^ "עד הקצה". ynet. 21 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  26. ^ פוסט של דורון רובין בדף הפייסבוק שלו