אריה שיף
אריה שיף (נולד ב-1950) הוא פעיל חברתי ישראלי תושב ערד, שהתפרסם לאחר שירה למוות בפורץ לרכבו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריה שיף נולד בשנת 1950, בן לניצולי השואה ששרדו את גטו טרזיינשטט שבצ'כיה. בין השנים 1967–1970 שירת בצה"ל בחיל השריון והשתחרר בדרגת סמל ראשון. בשנת 1973 חזר לשירות צבאי בחיל האוויר עד שחרורו בשנת 1990 בדרגת רב-סרן.
בשנת 1997, שכל את בנו הבכור בתאונת דרכים ומאז הפך לפעיל חברתי[1] ובין היתר: ריכז תוכנית חינוך לנוער בסיכון בנושא זהירות בדרכים, התנדב במשטרת התנועה הארצית, התנדב בעמותת אור ירוק, שירת 30 שנה כשוטר מתנדב בדרכים, מתנדב בעמותת "ידידים", ומתנדב ב"יד שרה". מאז שנת 2016 משמש כיו"ר סניף צוות - ארגון גמלאי צה"ל בערד. בשנת 2015 תכנן ובנה את "פארק עופר" בעיר והקים את הספרייה העירונית והחינמית בפארק[2].
בשנת 2009 בנה (בסיוע של חברים מהמגזר הבדואי וחתנו), אוהל בדואי מפואר בחצר ביתו שבערד, עבור שבילנים - צעירים אשר חוצים את "שביל ישראל" ומחפשים מקום להתרעננות – עד היום עברו במאהל מעל 10,000 מטיילים[3]. בשנת 2020 השתלב בלימודי מורה דרך.
אריה שיף נשוי ללאה, הוא אב ל־4 ילדים.
פרשת אריה שיף[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשת אריה שיף התרחשה בלילה של 28 בנובמבר 2020, במהלכו ירה שיף ברעולי פנים והרג את מוחמד אל-אטראש, עבריין רכוש מהפזורה הבדואית שפרץ לרכבו יחד עם שניים נוספים. מעצרו של שיף עורר דיון וסערה ציבורית סביב הצורך בהגנה עצמית, אל מול אוזלת היד של משטרת ישראל בפשיעה בדרום הארץ. ביולי 2021 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את שיף, במסגרת עסקת טיעון, בהמתה בקלות דעת.
הריגת הפורץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי כתב האישום, במוצאי שבת - הלילה שבין 28 ו-29 בנובמבר 2020, בשל שיפוצים אותם ערכו בביתם, ישן שיף עם אשתו בקרוואן שחנה מאחורי רכבו בסמוך לביתם שבערד. לקראת חצות, למשמע רחשים התעוררו השניים וזיהו שלושה רעולי פנים מנסים לגנוב את רכבם. שיף שיצא עם נשקו האישי - אותו הוא מחזיק ברישיון מאז שירותו הצבאי – קרא מספר קריאות "עצרו", ירה לעבר הרכב ופגע פגיעה קטלנית בראשו של מוחמד אל-אטראש בעוד שני חברי החוליה האחרים נמלטים. מיד לאחר מכן התקשר שיף למשטרת ישראל לדווח על האירוע וביקש סיוע רפואי ומשטרתי באומרו "מהר, יריתי בבן אדם יריתי בבן אדם באוטו". עם הגעת השוטרים למקום נמצא אל-אטראש בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. שיף עוכב לחקירה במשטרת ערד בחשד להמתה, אך לאחר שנאספו ראיות ממצלמת האבטחה[4] שבביתו, שונה החשד לרצח[5]. מהרגע בו יצא שיף מהקרוואן ועד הרגע בו ירה בפורץ מנשקו האישי עברו 9 שניות.
במהלך החקירה הגיעה הידיעה כי אל-אטראש נהרג מפצעי הירי ושיף ביקש ואמר קדיש על בנו המנוח עופר ועל אל-אטראש בו ירה ירייה קטלנית שהביאה למותו.
לאחר סיום החקירה נלקח שיף לבצע שחזור, בסיומו הועבר אל בית המעצר שבכלא באר שבע, שם שהה שבעה ימים ונאסר עליו לחזור לביתו עד הגשת כתב האישום. ב־12 בינואר הגישה הפרקליטות את כתב האישום באשמת המתה בקלות דעת – עבירה שהעונש המרבי שלה הוא 12 שנות מאסר[6].
הדיון הציבורי לאחר האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשת שיף הציתה סערה ציבורית בסוגיית הגנה עצמית אל מול אוזלת היד של משטרת ישראל בפשיעה בדרום ישראל. פוליטיקאים טענו לחפות הנאשם הרבה לפני שהחל הדיון הראשון בבית המשפט, בהם: חה"כ עמיחי שיקלי, השר אמיר אוחנה השרה איילת שקד, חה"כ בצלאל סמוטריץ' ועוד[7].
הסברה הרווחת לחפותו של שיף במרחב הציבורי התמקדה בטענה כי "באזור בו חי שיף אין שלטון חוק ועל כן הגיוני שיגן על עצמו ועל משפחתו" וזאת בנוסף לשאלה המרכזית שנידונה: "האם אריה שיף הוא רוצח או גיבור?"[8]
השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, יצא בפוסט בפייסבוק נגד משטרת ישראל ונגד הפרקליטות תוך שימוש בסעיף 34 לחוק העונשין – הגנה עצמית[9]. חה"כ סמוטריץ' יצא באמירה כי "הסיפור של אריה שיף הוא הסיפור של כולנו"[10] וחלק מתושבי ערד העניקו לשיף חיבוק ויצאו להפגנות תמיכה "כולנו אריה שיף". אזרחים רבים הגדירו את שיף כקורבן של המציאות בדרום וטענו כי נכון להעניק לו תעודת הוקרה על פני כתב אישום[11].
מנגד, הגדירו אזרחים אחרים את שיף אדם קר מזג שלקח חיים של אדם שכל חטאו היה עבריינות רכוש שנגרמה בשל המציאות העגומה אותה חיים הבדואים בדרום. פרופ' מרדכי קרמניצר מחה על העונש הקל מדי, לטעמו, שקיבל שיף.[12] בפברואר 2020 הוקם קמפיין מימון המונים "עוצרים את הטירוף! לא מפקירים את אריה שיף" שהשיג 1,207,441 ש"ח[13].
פסק הדין במשפטו של שיף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2021 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את שיף במסגרת הסדר טיעון בהמתה בקלות דעת עם סייג לקרבה לבית מגורים, על פי התיקון לחוק העונשין. על אף שהפרקליטות ביקשה להטיל על שיף עונש של 4–6 שנות מאסר, קבעה השופטת רויטל יפה כץ בנובמבר 2021 עונש של תשעה חודשי עבודות שירות ופיצוי עונשי של 10,000 ש"ח למשפחת ההרוג[14][15]. לאחר מתן גזר הדין אמר שיף: "שמח שזה נגמר, עצוב על הטרגדיה"[16]. במהלך קביעת גזר הדין התאסף בין כותלי בית המשפט ציבור שביקש לתמוך בשיף בהם: ח"כ איתמר בן גביר, שמעון טובול סגן ראש העיר באר שבע ואזרחים נוספים.
מדבריה של השופטת רויטל יפה-כ"ץ: "הנאשם נגרר לאירוע שלא יזם ולא תכנן, דבר שנעשה דווקא על ידי המנוח ושותפיו; הנאשם עמד לבדו, בשעת לילה מאוחרת, מול המנוח ושותפיו – כולם רעולי פנים, שדי בחזותם כדי להטיל אימה ופחד; המנוח ושותפיו נתפסו "על חם" על ידי הנאשם כשהם מבצעים עבירה פלילית שכוונה כלפי רכושו, והחשש שמא יפגעו בו וברעייתו, כדי שיתאפשר להם לממש כוונתם לגנוב את רכבו - היה סביר; ומעל לכל, כל האירוע נמשך שניות מעטות, כאשר בדיעבד ניתן לנתח כל צעד או כל תנועת יד שעשה הנאשם, אך לא הרי מי שנתון בנסיבות של תחושת סכנה ומצוקה, כהרי מי שבוחן דברים בחכמה שלאחר המעשה, באווירה השקטה יחסית של אולם בית המשפט"[17].
התנצלותו של שיף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצאתו ממעצר אמר שיף "אני רוצה להביע את צערי העמוק על זה שלקחתי חיים לבן אדם ללא כוונה וללא התכוונות". "אמרתי קדיש לעילוי נשמתו של המנוח ולעילוי נשמתו של הבן שלי שנהרג לפני 24 שנה. צר לי מאוד על האירוע הטרגי שהסתיים בצורה טרגית. אין לי מה להוסיף חוץ מזה שאת העונש שלי כנראה קיבלתי וכל החיים אצטרך לחיות עם זה שהרגתי אדם בלי כוונה"[18].
תביעת נזיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2022 הגישו אלמנתו ושמונת ילדיו של ההרוג, מוחמד אל-אטראש, תביעת נזיקין נגד שיף, ובה דרשו פיצוי בסך 4.3 מיליון ש"ח על הנזק שנגרם להם בהריגתו.[19] בית המשפט דחה את תביעתם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איליה יגורוב, הפרקליטות מבקשת לגזור 6-4 שנות מאסר על אריה שיף, באתר ישראל היום, 1 בנובמבר 2021
- תמיר סטיינמן, 9 חודשי עבודות שירות לאריה שיף שירה למוות בפורץ | צפו בתיעוד שהוביל לאישום, באתר מאקו, 9 בנובמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעקב לוי ועודד בר מאיר, הירי בפורץ מטלטל את ערד: תומכים בשיף ודורשים להגביר את הביטחון, באתר mynet, 2020-12-04
- ^ זוכרים את עופר, באתר www.tzevet.co.il
- ^ מלאכי שביל ישראל באזור הנגב המזרחי, באתר 31 מזרח, 2010-07-14
- ^ תיעוד: אריה שיף יורה בפורץ לרכבו; הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ אילנה קוריאל, הפורץ נורה למוות, תושב ערד יישאר במעצר בעקבות "ראיה דרמטית", באתר ynet, 30 בנובמבר 2020
- ^ כתב אישום הוגש נגד אריה שיף | צפו ברגעים בהם ירה בגנב הרכב, באתר ערוץ 20, 2021-01-14
- ^ ח"כ איילת שקד: אריה שיף - משל לאזלת היד של המדינה, באתר ערוץ 7
- ^ המקור: גיבור או רוצח?, באתר רשת 13
- ^ אלון חכמון, אנה רייבה ברסקי, אוחנה ביקר בביתו של אריה שיף בערד: "יש לבטל את כתב האישום", באתר מעריב אונליין, 2 במרץ 2021
- ^ הבוקר: גזר דין לאריה שיף - הפרקליטות דורשת 4 שנות מאסר, באתר הקול היהודי
- ^ ימים קשים, תחושות קשות, באתר ערוץ 7
- ^
מרדכי קרמניצר, בעונש המקל לאריה שיף, בית המשפט כפר בפער האינסופי שבין חיי אדם לבין רכוש, באתר הארץ, 09 בנובמבר 2021
- ^ כולנו אריה שיף - Givechak, באתר givechak.co.il
- ^ מתן וסרמן, "לא רצה לגרום למוות": ביהמ"ש גזר על אריה שיף תשעה חודשי עבודות שירות, באתר מעריב אונליין, 10 בנובמבר 2021
- ^ אחרי גזר הדין: האם העונש של היורה אריה שיף מידתי?, באתר מעריב אונליין, 9 בנובמבר 2021
- ^ חן מענית, תשעה חודשי עבודות שירות נגזרו על אריה שיף, שירה למוות בפורץ לרכבו, באתר הארץ, 09 בנובמבר 2021
- ^ אילנה קוריאל, 9 חודשי עבודות שירות לאריה שיף, שירה למוות באדם שניסה לגנוב את רכבו, באתר ynet, 9 בנובמבר 2021
- ^ אדיר לחקים, 9 חודשי עבודות שירות לאריה שיף שירה למוות בגנב הרכב בערד, באתר עכשיו 14, 9 בנובמבר 2021
- ^ תמיר סטיינמן, משפחת הפורץ שאותו הרג אריה שיף תובעת ממנו מיליונים: "הפר כל חובה ונורמה מוסרית", באתר מאקו, 17 בינואר 2022
