אריה (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה
Aria 2013.jpg
אריה ב-2013. משמאל לימין: אודלוב, פופוב, חולסטינין, ז'יטנייקוב, דובינין
מוקד פעילות ברית המועצות-רוסיה
שנות פעילות 1985–היום
סוגה הבי מטאל
aria.ru
חברים
מיכאיל ז'יטנייקוב
וולדימיר חולסטינין
ויטלי דובינין
סרגיי פופוב
מקסים אודלוב
חברים לשעבר
ולרי קיפלוב, סרגי מארווין, ארטור ברקוט, אליק גרנובסקי, אלכסנדר מניקין ועוד.

אריה (רוסית: Ария, אַרִיָה) היא להקת הבי מטאל רוסית. נוסדה בברית המועצות ב-1985 ונחשבת לאחת מלהקות הרוק הרוסיות המצליחות ביותר[1][2]. רבים מחברים לשעבר הקימו להקות משלהם (כגון מאסטר, קיפלוב, מארווין, ארטריה, ארטור ברקוט), להקות אלו נקראות יחדיו "משפחת אריה" על יד המעריצים[3]. כל שירי הלהקה הם בשפה הרוסית וחלק ניכר מהטקסטים נכתבו על ידי הפזמונאים והמשוררים מרגריטה פושקינה ואלכסנדר ילין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסדי הלהקה, ויטלי דובינין וולדימיר חולסטינין (באסיסט וגיטריסט בהמשך) נפגשו בזמן לימודיהם במכללה בתחילת שנות ה-80. השניים ייסדו הרכב בשם "וולשבניה סומרקי" (רוסית: Волшебные Сумерки). בלהקה זו דובינין היה הסולן וגם הבאסיסט, אך בהמשך ארטור ברקוט הצטרף בתפקיד הסולן[4]. ב-1982 דובינין עזב את הלהקה לטובת השלמת השכלתו וברקוט עבר ללהקה אחרת.

חולסטין יחד עם הבאסיסט אליק גרנובסקי הצטרפו ללהקה בשם "אלפה" שניגנה רוק כבד. באותן השנים בברית המועצות להקות רוק היו בלתי רשמיות (ואף לבלתי חוקיות במקרים מסוימים) והחברים נאלצו לעבוד במקביל גם בהרכבים מוזיקליים רשמיים (רוסית: ВИА, קיצור של Вокально-инструментальный ансамбль . אנסמבל ווקלי-אינסטרומנטלי).

יסוד הלהקה ותחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובינין (משמאל) וחולסטינין. אודלוב ברקע

מנהל ההרכב הרשמי "פוישיה סרדצה" (רוסית: ВИА Поющие сердца) ויקטור ווקשטיין חיפש מוזיקאים צעירים לצורך הקמת פרויקט המנגן בסגנון מודרני. כך ב-1983 הצטרף אליו ויטלי דובין ( שעזב את ההרכב זמן קצר לאחר מכן). ב-1985 הצטרפו ל[ויקטור ווקשטיין הנגנים ולדימיר חולסטינין ואליק גרנובסקי וגם הסולן העתידי של אריה ולרי קיפלוב.

חברי אריה העתידים החלו לנגן בסגנון הבי מטאל כפרויקט צד של ההרכב "פוישיה סרדצה". מנהל ההרכב אפשר ביצוע הקלטות באולפן הרשמי. שמה של הלהקה נבחר על ידי חולסטינין. ווקשטיין יחד עם חולסטינין וגרנובסקי התחילו בחיפוש מוזיקאים לפרויקט צד זה. ב-1985 נקבע הסולן ולרי קיפלוב, המטופף אלכסנדר ליבוב, והקלידן קיריל פוקרובסקי.

אלבומה הראשון, מאניה וליצ'יה (רוסית: Мания величия, שיגעון גדלות) ראה אור ב-31 באוקטובר 1985. האלבום הוקלט על קלטת ודמה בסגנונו במידה רבה ללהקות מטאל ותיקות באותה התקופה, איירון מיידן ובלאק סבאת'. באלבום זה השתתף גיטריסט אחד בלבד, חולסטין. להופעות חיות הצטרף ללהקה הגיטריסט אנדריי בולשקוב והמטופף איגור מולצ'נוב החליף את ליבוב (שהיה טכנאי קול בזמן ההופעות).

הופעתם הראשונה הייתה בתחילת 1986 כמופע חימום עבור ההרכב "פוישיה סרדצה" (שחברי הלהקה היו חברים גם בו). באותה השנה השתתפו במספר מופעים ותוכניות טלוויזיה. הופעותיהם היו חצי-רשמיות, והיוו חלק מהופעתה של הלהקה "פוישיה סרדצה". בספטמבר של אותה השנה הלהקה קיבלה אישור רשמי ממשרד התרבות לנגן את שיריהם. הייתה ללהקת המטאל הראשונה שהקונצרט שלה אושר באופן רשמי בברית המועצות.

אלבומה השני של הלהקה "ס קם טי?" (С кем ты, עם מי אתה?) ראה אור ב-1986 והכיל שירים שכתבו בעיקר על ידי הגיטריסט בולשקוב, דבר לא היה לרוחו של מייסד הלהקה חולסטין. הטקסטים לשירים נכתבו על ידי הפזמונאי אלכסנדר ילין. אלכסנדר ליבוב השתתף כטכנאי קול בהקלטה.

הלהקה זכתה להצלחה רבה בשנת 1986, אך בולשקוב וגרנובסקי היו לא מרוצים מהנהלת ההרכב, משכר נמוך ומחוסר אפשרות לפעול ללא אישור. קונפליקט אישי בין חולסטין לבין בולשקוב גרם לקרע בלהקה. בולשקוב, גרנובסקי, מולצ'נוב ופוקרובסקי עזבו את ההרכב והקימו להקה חדשה בשם מאסטר. אלבומה הראשון של מאסטר הכיל בין היתר שירים שנועדו לאלבום חדש של אריה. בהמשך הלהקה שיתפה פעולה עם אריה במספר הזדמנויות.

הרכב עם מברין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי מארווין

הסולן ולרי קיפלוב והגיטריסט ולדימיר חולסטינין הם היחידים שנשארו בלהקה. אליהם הצטרף הבאסיסט ויטלי דובינין, שניגן עם חוסלטין ב"וולשבניה סומרקי" מספר שנים לפני. נוסף גיטריסט חדש סרגיי מברין ומטופף מקסים אודלוב.

בולשקוב שעזב את הלהקה דרש שאריה לא תנגן יותר את השירים אותם הוא הלחין. שירים אלו היו לשירים מזוהים מאוד של הלהקה ולכן היא נקלעה לבעיה. ההרכב החדש נאלץ באופן מהיר לכתוב חומר מקורי. האלבום שראה אור ב-1987 נקרא "גרוי אספלטה" (רוסית: Герой асфальта. "גיבור האספלט") הוצא על ידי הרשויות באופן רשמי. לכן הוא עבר צנזורה גם בשם, גם בעיצוב העטיפה וגם בטקסטים.

הלהקה בהרכבה החדש זכתה להצלחה גדולה מאוד ועשתה סיבוב הופעות בברית המועצות ובגרמניה בשנים 1987–1988. הנהלת הלהקה לפי החוזה קיבלה שלושת רבע מהרווחים של הלהקה, דבר שגרם לחברי הלהקה לתסכול. המטופף אודלוב טען שסגנון הלהקה מיושן ביחס לזמנו והגיטריסטים דובין וחולסטין היו מעוניינים להקליט אלבום חדש. עם זאת, ווקנשטין, מנהל הלהקה העדיף להמשיך בהופעות וטען שאין טעם להוציא אלבום נוסף בסגנון מטאל ויש לעבור לסגנון משתלם יותר כלכלית.

ב-1988 אודלוב פורש מהלהקה ומקומו נתפס על ידי אלכסנדר מניקין. עקב אי הסכמה עם ההנהלה, כל חברי הלהקה עברו למנהל חדש- יורי פישקין. בשנת 1989 יוצא אלבום נוסף, "איגרה ס אוגניום" (Игра с огнём, משחק באש). ווקנשטין, המנהל הקודם, שמר על הזכויות על שם להקה ולכן האלבום יצא עם שם להקה "אריה -89". ווקנשטין עצמו נהרג בתאונה כשנה לאחר מכן והלהקה משתמשת בשם המקורי מאז אותה התקופה.

בתחילת שנות ה-90 הפופולריות של הלהקה ירדה בצורה ניכרת וחברי הלהקה נאלצו למצוא מקורות פרנסה חיצוניים. ב-1991 יצא לאור אלבום חמישי בשם "קרוב זה קרוב" (Кровь за кровь, דם תחת דם).

ב- 1994 חתמו על חוזה עם חברת ההפקה Moroz Records והקימו אולפן הקלטות משלהם בשם ARIA Records. באולפן זה הוצאו מחדש אלבומים ישנים של אריה.

משבר שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מניקין

ב-1994 העבירה הלהקה סבב הופעות בגרמניה, אבל עקב בעיות של הנהלה הסבב לא הביא להכנסות. הדבר גרם לקונפליקטים בתוך הלהקה. ולרי קיפלוב, הסולן, החל להשתתף בהופעות של להקת מאסטר, כך שבפועל כמעט שלא היה פעיל באריה. חולסטינין התחיל לחפש לקיפלוב מחליף, אך ניסיונותיו לא צלחו. בהמשך קיפלוב עצמו טען שעבד עם מאסטר רק מסיבות כלכליות ולא היה לו רצון לפרוש מאריה. עקב אי השתתפותו של קיפלוב בחזרות, ב-1995 הגיטריסט סרגיי מברין עזב את ההרכב. את מקומו תפס סרגיי טירנטייב.

במקביל לאריה, קיפלוב ומארווין עשו מספר הופעות עם שירי הלהקה וגרסאות כיסוי לשירים מוכרים אחרים.

למרות המשבר, ההפקה Moroz Records דרשה שדווקא קיפלוב ישיר באלבום החדש, כיוון שחששו שבלעדיו האלבום לא יזכה להצלחה. האלבום החדש הוקלט ב-1995 ושמו היה נוצ' קורוצ'ה דניה (Ночь короче дня, הלילה ארוך מהיום). הקלטה הייתה מוצלחת והפיגה את המתח בין חולסין לקיפלוב. קיפלוב הסכים לחזור לפעילות מלאה עם אריה.

ב-1997 שוב כפוריקט צד קיפלוב יחד עם מברין הקליטו אלבום נוסף בשם "סמולטנויה וורמיה" (Смутное время, תקופת הצרות). באלבום זה השתתף גם אליק גרנובסקי. באותה השנה גם דובינין וחולסטינין הקליטו אלבום יחדיו, בשם "אווריה" (АвАрия, תאונה) בו דובין שר כסולן.

הרכב עם טרנטייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי טרנייב שהחליף את מארווין החל להלחין שירים ותפס חלק חשוב בלהקה. ב-1998 הוציאה הלהקה אלבום נוסף בשם "גנרטור זלה" (Генератор зла, מחולל הרוע). המתופף מניקין לא השתתף בסבב ההופעות עקב פציעה והוא הוחלף זמנית במקסים אודלוב, המטופף הקודם של הלהקה.

בשנת 2000 ספר בשם "אריה:האגדה על דינוזאור" (Ария. Легенда о Динозавре) יצא לאור. הספר מתאר את תולדות הלהקה, לרבות חיכוכים פנימיים.

למרות הפופולריות הרבה של הלהקה בקרב מאזיני מטאל דוברי הרוסית, היא לא זכתה לחשיפה תקשורתית רחבה בטלוויזיה והרדיו הרוסים. במהלך השנים רק מספר בודד של שירי הלהקה הושמעו בתוכניות וערוצי המוזיקה. ב-1999 הלהקה פרצה לתודעה הרחבה עם גרסת הכיסוי לשירם של להקת Golden Earring - Going to the run שתורגם לרוסית, שהושמע ברדיו. לאחר שיר זה, שירים רבים אחרים של הלנקה (בעיקר בלדות רוק) החלו להופיע ברדיו וערוצי מוזיקה. לחלקם צולמו וידאו קליפים. אודו דירקשניידר סולנה לשעבר של להקת אקספט השתתף כזמר אורח במספר הופעות של הלהקה ואף הקליט יחד עם אריה שיר בשם "שטיל" (Штиль, ים שקט). שיר זה גם זכה לגרסת כיסוי על ידי הלהקה הגרמנית רמשטיין.

הלהקה הגיע כהד-ליינר למספר פסטיבלים, לרבות הופעה המשלבת תזמורת סימפונית.

משבר שלישי - התפצלות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 המתחים בין חברי הלהקה הגיעו לשיאים חדשים. קיפלוב פנה לדובינין וחולסטינין עם הצעה לפירוק זמני של הלהקה לטובת פרויקטים אחרים. השניים סירבו להצעה בטענה שקיים חומר לא מוקלט שיספיק לאלבום נוסף. קיפלוב סירב להשתתף בהקלטת האלבום החדש. ברעיון מ-2002 חולסטינין ודובינין טענו שבאלבומם הבא ישיר סולן אחר מקיפלוב. הגיטריסט סרגיי טירנטייב, המטופף אלכסנדר מניקין וגם מנהלת הלהקה העדיפו להישאר עם קיפלוב[5].

עלתה השאלה לגבי בעלות על השם "אריה". ולרי קיפלוב הסכים לא להשתמש בשם זה בלהקתו החדשה שנקראה פשוט על שמו קיפלוב. להקתו החדשה הורכבה מנגנים שפרשו יחד איתו וגם את סרגיי מארווין (שפרש מאריה שנים לפני כן ושיתף פעולה עם קיפלוב) והבאסיסט אלכסיי חרקוב. עלתה הצעה לשנות את שמה של אריה ל"כימרה", אך הצעה זו נדחתה.

אלבומה האחרון בהרכב הישן ראה אור ב-2002 ושמו היה "שטיל" (Штиль, ים שקט). האלבום הכיל גרסות כיסוי וחומר שהוקלט, אך לא פורסם לפני כן. באוגוסט 2002 הלהקה נתנה את הופעתה האחרונה בהרכבה הישן.

הרכב עם ברקוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגריי פופוב
הרכב עם ברקוט

בנובמבר 2002 הודיעה אריה על הרכבה החדש. סרגיי פופוב בעמדת גיטרה וארטור ברקוט הסולן הצטרפו ללהקה. המטופף מקסים אודלוב שפרש ב-1988 והיה מחליף זמני ב-1998 חזר אל הלהקה. הלהקה הוציא סינגל בשם "קוליזי" ( Колизей, קולוסיאום) ולאחריו אלבום בשם "קרישנייה אוגניום" (Крещение огнём, טבילה באש ). האלבום זכה להצלחה לצד ביקורת שלישית על קולו של הסולן.

בשנים 20052006 אריה יזמה סבב הופעות לכבוד יום הולדתה ה-20 של הלהקה, בו השתתפו נגני עבר. להקות מארווין ומאסטר הסכימו להשתתף, אך קיפלוב לא השתתפו עקב הופעות משלהם.

הלהקה החליפה את חברת ההפקדה שלה ל- CD-Maximum והוציאו אלבום חדש בשם "ארמגדון" (Армагеддон, ארמגדון) ב-2006. בשנים 2006–2007 עשו עוד סבב הופעות בו השתתפו כאורחים ולרי קיפלוב וסרגיי מארווין. הוקלט אלבום הופעה בהשתתפותם. ב-2010 אירגנו אריה פסטיבל בשם "אריה-פסט" בו השתתפו רוב חברי העבר של הלהקה.

ב-2011 יצא סינגל "פולה ביטבי" (Поле битвы, שדה קרב). באותה השנה הוכרז כי ברקוט עוזב את הלהקה. דובינין טען בראיון כי ברקוט לא התאים לסגנון האלבום אותו אריה מתכוונת להוציא[6]. ארטור ברקוט שהקים להקה משלו לאחר עזיבת אריה שר בהופעות חיות שירים שנכתבו על ידי אריה, דבר שגרם לאיום משפטי מצדם ותביעה לאחר מכן[7].

הרכב עם ז'יטנייקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל ז'יטנייקוב

לצורך הקלטת האלבום החדש הצטרף ללהקה סולן חדש, מיכאיל ז'יטנייקוב, שהיה סולן של להקה אחרת באותה התקופה. האלבום "פניקס" (Феникс, הפניקס) יצא ב-2011. האלבום זכה לביקורת חיובית רבה והכיל אלמנטים רבים של פאוור מטאל ורוק כבד בנוסף לסגנונה הרגיל של הלהקה.

ב-2012 יצא אלבום בשם Live in studio בו הוקלטו מחדש שירים ישנים יותר בהשתתפותו של ז'יטנייקוב. ב-2013 ביצעה סבב הופעות בארצות הברית וקנדה.

ב-2014 הוציאה אלבום ב-12 שלה, "צ'רז וסיה וורמנה" (Через все времена, דרך כל הזמנים). מסיבות בריאותיות חולסטינין התחלף במיכאיל בוגייב בהופעות חיות באופן זמני וחזר לתפקוד מלא לאחר הטיפול.

סגנון, הצלחה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נחשבת לאחת מלהקות המטאל המצליחות ביותר בשפה הרוסית[1]. הלהקה מופיעה רבות ברוסיה, במדינות חבר העמים וגם בישראל[8] ואירופה[9].

סגנונה המוזיקלי מושפע במידה רבה מהלקות הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי וקיים דמיון בין סגנון הופעתם לבין להקות כמו איירון מיידן וג'ודס פריסט. הדמיון גרר ביקורת בטענה שאריה למעשה משכפלת את איירון מיידן ולכן לא מקורית. חלק אף טוענים לפלגיאט[10]. הגיטריסט ולדימיר חולסטין שהלחין את מרבית שירי הלהקה ענה בתגובה שהם אינם מעתיקים שירים, ושהדמיון נובע מכך שהם עובדים באותו הג'אנר. הבאסיסט ויטלי דובין טען שהוא מקבל השווה זו כמחמאה[11].

הלהקה הקליטה וניגנה כמות לא גדולה של גרסות כיסוי לשירי להקות מצליחות כמו Manowar, Golden Earring, Iron Maiden וWhite Lion. גם גרסות כיסוי זכו לביקורת כפלגיאט, על אף שהמקור צוין במפורש[12].

חולסטין טוען שמנגינותיו מושפעות מהמוזיקה הקלאסית ושירי הלהקה מכילים ציטוטים של אלכסנדר בורודין וניקולו פאגאניני. למרות סגנונם הכבד, אריה ידועה בבלדות רוק אטיות ורומנטיות, שתרמו רבות לפרסום הלהקה בקהל הרחב.

נושאי השירים די אופייניים להבי מאטל. חלק גדול מהטקסטים נכתבים על ידי פזמונאים קבועים שעובדים עם הלהקה. בין הנושאים הפופולריים ניתן למצוא מלחמה, אהבה, מיסטיקה, היסטוריה, פילוסופיה, אפוקליפסה, נושאים נוצריים ואנטי-נוצריים ואף נושאים סוציאליים.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולרי קיפלוב (אלכסנדר מניקין ברקע). להקת קיפלוב.

"משפחת אריה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מחרבים לשעבר באריה הקימו להקות נפרדות. חלקם מנגנים בסגנון דומה מאוד לאריה, חלקם בסגנונות כמו טראש מטאל ופאוור מטאל. להקות אלו שומרות על קשר עם אריה ומשתפות איתה פעולה לעיתים וחבריהם משתתפים בהופעות של אריה באירועים מסוימים כמו פסטיבלים או הופעות לציון היום הולדת של הלהקה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מניה וליצ'יה (Мания величия) -1985
  • ס קם טי (С кем ты?) - 1986
  • גרוי אספלטה (Герой асфальта) - 1987
  • איגרה ס אוגניום (Игра с огнём) - 1989
  • קרוב זה קרוב (Кровь за кровь) - 1991
  • נוצ' קורוצ'ה דניה (Ночь короче дня)- 1995
  • גנרטור זלה (Генератор зла) - 1988
  • כימרה (Химера) - 2001
  • קרשינייה אוגיום (Крещение огнём) -2003
  • ארמגדון (Армагеддон) - 2006
  • פניקס (Феникс) - 2011
  • צ'רז פסיה וורמנה (Через все времена) -2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]