לדלג לתוכן

בופור

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
בופור
כוחות סיירת גולני בפתח מבצר הבופור, מאי 2026
אתר מורשת עולמית
קלעת א-שקיף (מבצר הבופור)
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2026, לפי קריטריונים 2, 4
חלק מתוך מבצרי ג'בל עאמל
שנים בסיכון 2026–
מידע כללי
סוג מבצר צלבני עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ארנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנוןלבנון לבנון, בשליטת ישראלישראל ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – המאה ה־12
תאריך פתיחה רשמי המאה ה־12 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה מעל פני הים 717 מטר
קואורדינטות 33°19′29″N 35°31′56″E / 33.324715°N 35.532148°E / 33.324715; 35.532148
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבצר הבופור, 1982

בּופוֹר (בצרפתית: Beaufort – מצודה יפה; בערבית: قلعة الشقيف, בתעתיק חופשי: קלעת א-שקיף, בתרגום לעברית: מבצר הצוק) היא מצודה צלבנית הסמוכה לכפר ארנון בדרום לבנון באזור רכס עלי טאהר. בערבית קרויה המצודה קלעת ארנון על שם הכפר ארנון הסמוך אליה, או לחלופין קלעת א-שקיף – "מבצר הצוק". פרסומה של המצודה בישראל בא כתוצאה מהיותה נקודה אסטרטגית, ששימשה את ארגון הפת"ח בשנות ה-70 עד מבצע שלום הגליל, ולאחר מכן נקודה חשובה בשרשרת מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון, עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000. בסוף מאי 2026, במהלך מלחמת חרבות ברזל נכבש הבופור מחדש על ידי צה"ל.[1]

מיקומו האסטרטגי של המבצר, על הר שגובהו 717 מטר החולש על סביבתו, הביא לכך שבמקום שכן מגדל תצפית כבר בתקופה הרומית[2]. בשנת 1139 כבש פולק מאנז'ו את ההר והקים עליו מצודה בשם "בופור", היינו "מצודה יפה" בצרפתית. הנקודה נמסרה לשליטיה הצלבנים של צידון. בשנת 1189 צר סלאח א-דין על המצודה, בעוד שרנו מצידון (אנג') הגן עליה. בשנת 1190 כבש סלאח א-דין את המצודה לאחר מצור שנמשך שנה והאיובים הרחיבו אותה והוסיפו לה מגדל משושה. הצלבנים שבו ותפסו את המקום בשנת 1240 ומכרו אותה לאבירי ההיכל ב-1260. ב-1268 כבש את המצודה הסולטאן הממלוכי ביברס. הוא הפך את האולם הראשי למסגד, הוסיף מרחצאות והפך את המצודה למרכז מנהלי אזורי.

במהלך המאה ה-17 שב ותפס את המקום השליט הלבנוני פח'ר א-דין השני, ששאף להקים ממלכה עצמאית בלבנון, והקים בה רשת של ביצורים. פחר א-דין הובס על ידי האימפריה העות'מאנית שהרסה חלקים מהמבצר. המקום נתפס על ידי שליטים מקומיים. בשנת 1782 צר על המבצר אחמד אל-ג'זאר, שליט עכו, שכבש את המבצר והרס את שארית ביצוריו. רעידת אדמה חזקה בשנת 1837 הביאה אף היא להרס נרחב. המקום שימש בתקופה זו כמחצבה וכדיר לכבשים.

בסוף המאה ה-19 נערכו סקרים של האתר בידי ויקטור גרן ב-1880 ובידי אנשי סקר ארץ ישראל המערבית ב-1881. המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון הביא לעניין מחודש במבצר הבופור, ועבודות שחזור ארכאולוגיות נמרצות החלו בשנת 1936 בראשות ההיסטוריון הצרפתי פול דשאן שנעזר לשם כך במגויסים של צבא הלבנט. תוצאות עבודתו פורסמו ב-1939 והן משמשות בסיס למידע על המבצר שלימים ניזוק בפעולות איבה. בסוריה העצמאית שאחרי 1946 לא היה עניין במבצרי הצלבנים, גם חסרו המשאבים לטיפול בהם, ומבצר הבופור נזנח.

בחודש יולי 2026 התקבלה החלטה באונסק"ו שהאתר יוכר כחלק מאתר מורשת עולמי בשם מבצרי ג'בל עאמל הכולל מבצרים צלבניים נוספים בסביבה, וכן הוא הוגדר כאתר מורשת עולמית בסיכון.[3]

צה"ל והמצודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילים מחטיבה 7 במוצב הבופור, 1995
מפה של אזור הבופור

מלחמת שלום הגליל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב על הבופור

עם השתלטות אש"ף על דרום לבנון בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הפכה מצודת הבופור ליעד אסטרטגי. המצודה השקיפה על חלקים ניכרים מצפון ישראל ומאצבע הגליל כמו גם על אזור אל-נבטיה, ברך נהר הליטני ואזורים נרחבים בדרום לבנון. אנשי הפת"ח התבצרו במקום, והשתמשו בו לירי קטיושות על הגליל. בעשור שקדם למלחמת לבנון הראשונה (1982) הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את המבצר עשרות פעמים, אך לא הצליחו להפסיק את ירי הקטיושות ממנו אל עבר ישראל.[4]

ב-7 ביוני 1982, במהלך מבצע שלום הגליל, כבשו סיירת גולני וחה"ן גולני את המצודה מידיהם. בפעולה זו נהרג גוני הרניק, שהיה מפקד סיירת גולני בתקופה שקדמה למלחמה, יחד עם עוד חמישה לוחמים, ונפצעו בה מספר לוחמים, בהם משה קפלינסקי ששימש אז כמפקד הסיירת. לאחר כיבוש המצודה הגיע ראש הממשלה מנחם בגין לבקר במצודה – באותו ביקור שאל ראש הממשלה "האם היו להם מכונות ירייה?" בהתייחסו למחבלים ששהו במתחם. לתומו גם סבר שלא היה לצה"ל כלל הרוגים. שאלה זו חידדה את הנתק ששרר בין הדרג המדיני לצבאי, ונחרתה בתודעה כהבהרה של מידת חוסר בקיאותו של ראש הממשלה במהלכי הלחימה.

המערכה ברצועת הביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המערכה ברצועת הביטחון

צה"ל מסר את המצודה לאנשי מדינת לבנון החופשית בשנת 1982, ובהמשך הוקם בה מוצב צה"לי ובו מערכת של בטונאדות, בונקרים, מחילות ועמדות תצפית וירי. המוצב הוקם בסמוך למבצר הצלבני, אך לא היווה חלק ממנו. למעשה, על חיילי צה"ל נאסר להתקרב למבצר הצלבני בנימוק כי הדבר עשוי להביא להידבקות בקדחת המערות.

מוצב הבופור היה מהמוצבים המסוכנים בתקופת הלחימה שבין הקמת רצועת הביטחון ב-1986 ועד הנסיגה מלבנון בשנת 2000. על אף שהוא ממוקם 5 ק"מ בלבד בקו אווירי מגבול ישראל חייב המצוק התלול שעליו הוא ממוקם הגעה דרך מסלול נסיעה ארוך ותלול, שעבר בחלקו ליד "הקו האדום" (גבול רצועת הביטחון), ושחלקו האחרון היה תלול במיוחד ובמדרון קדמי, דבר שחייב נסיעה איטית וחשופה. המוצב שימש לשליטה ברכס עלי טאהר, שעליו מוקמו מספר מוצבים נוספים שבהם ישבו יחידות של צה"ל וצד"ל, ובמרחב שבין הרכס ובין העיירה א-נבטיה. טילים של חזבאללה פגעו באופן משמעותי במצודת הבופור.

במהלך נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, ב-24 במאי 2000, פוצץ מוצב צה"ל שהיה סמוך למצודה על ידי מפקד פלחה"ן נח"ל אבי דהן תוך ניסיון שלא לפגוע באתר ההיסטורי. הכוח האחרון שאייש את המוצב היה כוח של פלחה"ן נח"ל.[5]

מבצע שאגת הארי ותפיסה מחדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זירת לבנון במבצע שאגת הארי
לוחמי צה"ל בבופור ב-30 במאי 2026

ב-30 במאי 2026, 26 שנים לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון, כוחות של סיירת גולני אשר פעלו תחת אוגדה 36 כבשו מחדש את מצודת הבופור במסגרת הלחימה מול חזבאללה בזירת לבנון במלחמת חרבות ברזל.[6][7] אחרי כיבוש הבופור, חשף צה"ל תשתית תת-קרקע נרחבת מתחת למבצר ובה אמצעי לחימה רבים ומתקדמים.[8][9]

בתרבות ובאומנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל חזבאללה מונף מעל הבופור, 2007

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בופור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]