בית העלמין של גוש קטיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית העלמין של גוש קטיף
פרטי בית הקברות
סוג בית קברות אזרחי
פעיל היסטורי
דת יהודים
רשות מנהלת קדישא
תאריך הקמה 1992
תאריך סגירה 2005
מספר קבורים 48
מיקום נווה דקלים, ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית העלמין של גוש קטיף היה בית עלמין ששכן בסמוך לנווה דקלים ושימש את המתים של גוש קטיף, בבית העלמין היו כ-48 קברים[1][2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין הוקם ב-1992, והנקבר הראשון בו היה ילד מהישוב נצר חזני שנפטר. לאחריו נקבר בו הרב שמעון בירן ב-27 במאי 1992. מאז הוא שימש לקבורה של מתיישבים מגוש קטיף.

במאי 2005 לאחר פרסום תוכנית ההתנתקות הועלה לראשונה העניין של העתקת הקברים שנמצאו בגוש קטיף שברצועת עזה. חברת קדישא תמכה בהעברתם מחשש כי הפלסטינים שיגרו באזור יחללו את הקברים ותהיה סכנה לכבוד המת[3].

עוד באותו החודש בעת ציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולת האיבה ציון בפעם האחרונה יום הזיכרון בבית העלמין של הגוש, בבית הקברות היה כאמור כ-48 קברים בהם היו כ-3 קברים של חיילים וכן קבר של גדעון ריבלין, אזרח עובד צה"ל, שנהרג במורג וזכה להיקבר בליווי הלוויה צבאית. מלבדם יש במקום כ-6 קברים לאנשים שנהרגו בפעולות טרור באינתיפאדה השנייה. טקס ציון במקום בהשתתפות אישים בכירים שנשאו דברים, בהם היו מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף אביב כוכבי (לימים הרמטכ"ל), הרב יגאל קמינצקי, רבה של גוש קטיף ואף חבר הכנסת ממפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת, אפי איתם[4].

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת ביצועה של תוכנית ההתנתקות, החליט ראש אכ"א, אלעזר שטרן על סגירתו של אזור בית העלמין בזמן שתבוצע פתיחת הקברים, הבטיח שלחללי צה"ל שקבורים במקום תערך הלוויה צבאית והאזרחים הקבורים יועברו בארון קבורה עטוף בדגל ישראל כנהוג, אישי צבא נוספים שעסקו במלאכת העברת הקברים והפיקוח על הפינוי של בית העלמין היו גם קצינת חיל משאבי האנוש, אורנה ברביבאי וכן אריה מועלם, ראש היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון[5].

בסוף אוגוסט 2005 לאחר מבצע הכנה שנמשך מספר ימים, על ידי חברה קדישא והרבנות הצבאית פונה בית הקברות והקברים שבשטחו, מלבד פעולת העתקת המצבות והקברים נעשו דברים נוספים כדי להקל על התהליך, בין היתר הוחלט כי ברגע שגופה תוצא מקברה יצמידו אליה איש מטעם הרבנות הצבאית או מטעם חברת קדישא והוא ילווה אותה עד מקום הקבורה החדש וזאת כדי למנות טעות בזיהוי הנפטר, מלבד זאת החליט צה"ל שלא לאפשר לצלמים ועיתונאיים להיכנס לאזור בית העלמין לאור הרגישות הרבה של הנושא[6] (בהמשך התגלה כי ההבטחה על תיעוד של פינוי בית הקברות הופרה).

בדצמבר 2005, כמה חודשים לאחר תום ביצועה של תוכנית ההתנתקות פורסם כי דלפו לתקשורת מספר תמונות של תהליך פינוי הקברים, משפחות הקבורים טענו כי הדבר מפר את פרטיותם של קרוביהם ומפר את הבטחתם של הצבא בנוגע לתיעוד האירוע וזאת בנוסף לשורה של הבטחות שהופרו בהם ההבטחה לגבי עזרה במימון הוצאות ההלוויה ושריון מקום קבורה ליד בני משפחה אחרים. גורמים רבים בצמרת הביטחונית גינו את המעשה והתנצלו על עוגמת הנפש שנגרמה למשפחות[7]. לאחר הפרסומים החליט ראש אכ"א להדחיח שני כתבים וצלם של "במחנה" שהיו חתומים על הכתבה איתה פרסמו התמונות של פינוי הקברים, בתגובה להדחה חיילי "במחנה" טענו כי מדובר במקרה שמדגים את תסמונת הש"ג ואף טענו כי בניגוד לכתבים והצלם עורך העיתון לא הודח או נענש על אף חלקו באירוע[8]. בהמשך נודע כי גם הקברנים בפינוי היה מעורבים באירוע הפצת התמונות ובשל כך הועמדו לדין[9].

חלק ניכר מהקברים הועברו לבית עלמין בהר הזיתים ובית עלמין בסמוך לניצן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]