בלו (מס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בְּלוֹ הוא מס עקיף בסכום קבוע עבור כל יחידה (להבדיל ממס קנייה שנקבע כאחוז מהמחיר הסיטונאי של המוצר). הבלו תורם להכנסות המדינה, אך מטרתו העיקרית היא צמצום הצריכה של המוצרים שעליהם הוא מוטל. הבלו נגבה מהיצרן, והוא נכלל במחיר הטובין שהוא גובה מהספקים.

מקור שם המס מתקופת האימפריה הפרסית בספר עזרא: "וּמַלְכִין תַּקִּיפִין, הֲווֹ עַל-יְרוּשְׁלֶם, וְשַׁלִּיטִין, בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה; וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ, מִתְיְהֵב לְהוֹן" (עזרא, ד', כ'), ומשמעותו הוא סוג של מס גולגולת אחיד, במקור מהמינוח הבבלי: בִּלְתֻ.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הבלו על הדלק בישראל הוא כ-51%.

שיעורי הבלו על מוצרי הדלק השונים נקבעים על ידי אגף המכס והמע"מ במשרד האוצר, ומתעדכנים בצו.

נכון לשליש הראשון של 2017, שיעורי הבלו על ליטר/ק"ג דלק הם[1]:

בסוף יולי 2011 הוחלט באופן חריג להפחית את הבלו על בנזין בשיעור של 30 אג' לתקופה של חודש, על מנת למנוע את העלייה במחיר הבנזין שהייתה אמורה להתרחש בראשית אוגוסט עקב עליית מחיר הנפט בעולם. החלטה זו הייתה על רקע מחאת האוהלים שהתרחשה בתקופה זו[3].

בחודש אוגוסט 2011 הוריד שר האוצר יובל שטייניץ את הבלו על הסולר המשמש לייצור חשמל באופן זמני, על מנת למנוע עליה חדה של תעריפי החשמל, בעקבות משבר הגז המצרי, שחייב יצור חשמל בכמות גדולה באמצעות סולר במקום גז טבעי. היות שפחם נצרך באופן כמעט בלעדי על ידי חברת החשמל לצורך ייצור חשמל, הבלו על הפחם הוא למעשה מס נסתר על החשמל.

בישראל עוסקת בגביית הבלו רשות המסים, וקודם להקמתה עסק בכך אגף המכס ומע"מ. על פי חוקי המס בישראל, עוסקים שונים זכאים להחזר חלקי של הבלו על דלקים, במקרים בהם הדלק שנרכש משמש להנעת רכבים חקלאיים, רכבים מסחריים (מוניות, אוטובוסים ומשאיות), ורכב המשמש ללימוד נהיגה, כאשר הדלק משמש כחומר גלם בתעשייה, ובמקרים שונים נוספים. כמו כן, ישנם מקרים בהם קיים פטור מבלו על דלק, כגון דלק המשמש לתצרוכת בכלי טיס.

בשנת 2015 ההכנסות מבלו[4] על דלק היו כ-17.2 מיליארד ש"ח, ועל טבק כ-600 מיליון ש"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.