בקה באלינט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקה באלינט
Becca Balint
דיוקנה הרשמי של באלינט בקונגרס ה-118
דיוקנה הרשמי של באלינט בקונגרס ה-118
דיוקנה הרשמי של באלינט בקונגרס ה-118
לידה 4 במאי 1968 (בת 55)
היידלברג, גרמניה המערבית
שם מלא רבקה א. באלינט
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה מכללת ברנרד, מכללת סמית'
אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט
אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
beccabalint.com
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של ורמונט
3 בינואר 2023 – מכהנת
(שנה ו־14 שבועות)
פרסים והוקרה
Out100 (2023) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבקה א. באלינט (באנגלית: Rebecca A. Balint; נולדה ב-4 במאי 1968) היא פוליטיקאית אמריקאית המכהנת כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של מדינת ורמונט, מאז ינואר 2023. באלינט, חברת המפלגה הדמוקרטית, ייצגה את מחוז וינדהאם בסנאט של ורמונט בשנים 2015–2023, שם הייתה מנהיגת סיעת הרוב ואף הנשיאה הזמנית של הסנאט. לאחר שנבחרה לקונגרס בבחירות 2022, נהייתה לאישה הראשונה המייצגת את ורמונט בקונגרס כמו גם הלהט"בית הראשונה. היבחרה לתפקיד היווה אבן דרך לאומית שכן ורמונט הייתה המדינה היחידה שלא בחרה אף אישה לקונגרס קודם לכן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבקה א. באלינט נולדה ב-4 במאי 1968 בבית החולים של צבא ארצות הברית בהיידלברג, אז בשטחי גרמניה המערבית. באלינט, בתם של פיטר וסנדרה לבית קאוצ'מן[1], גדלה והתחנכה בפיקסקיל (Peekskill) שבמדינת ניו יורק[2]. סבה נספה בשואה ואביה היהודי-הונגרי היגר לארצות הברית ב-1957[3]. בשנת 1986 השלימה את לימודיה התיכוניים בתיכון ע"ש וולטר פנאס. בכיתה ו' הודתה כי התאהבה בחברתה לכיתה, ובעקבות זאת סבלה מבריונות שהתבטאה בין היתר בכתיבת מילת הגנאי "Lezzie" על גבי התא הנעיל שלה. באלינט יצאה מהארון בפני חבריה לאחר התיכון, ולאחר הקולג' יצאה בפני הוריה[4]. כבר בגיל צעיר החלה להתעניין בפוליטיקה של ארצות הברית, וייחסה זאת לכך דור ראשון לניצולי השואה והבחינה כיצד פעולות של ממשלה משליכות על נשים ובני מיעוטים, בהם הומוסקסואלים ולסביות.

באלינט למדה במכללת ברנרד מבית אוניברסיטת קולומביה, זאת בטרם עברה ללמוד במכללת סמית'. בשנת 1990 סיימה בכבוד רב את לימודיה הגבוהים בסמית' עם תואר ראשון בהיסטוריה ולימודי נשים. ב-1995 קיבלה תואר שני בחינוך מאוניברסיטת הרווארד, ולאחר מכן תואר שני נוסף בהיסטוריה מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט בשנת 2000[5]. בעת לימודיה בסמית' השתלבה בפעילויות חברתיות למען זכויות נשים במכללה.

בשנת 1994 עברה באלינט לוורמונט, ולימדה היסטוריה ומדעי החברה בחטיבת ביניים. בין היתר גם עבדה כמדריכה לטיפוס מצוקים במחנות הקיץ של "Farm & Wilderness" בפליימאות' שבוורמונט, ובמקביל לימדה במכללה הקהילתית של ורמונט בברטלבורו. היא גם כתבה טור בעיתון "Brattleboro Reformer"[6]. בשנת 2000 פגשה את אליזבת', וב-2004 השתיים נרשמו באיחוד אזרחי. הן עברו לברטלבורו ב-2007 וכעבור שנתיים, כאשר אושרו נישואים של זוגות מאותו המין בוורמונט, נישאו באורח רשמי. לזוג שני ילדים[7]. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 תמכה באלינט במפלגה הפרוגרסיבית של ורמונט ותמכה באנתוני פולינה, במועמד המפלגה לתפקיד מושל ורמונט בבחירות 2000.

בסנאט של ורמונט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של באלינט מתקופתה בסנאט של ורמונט, 2022

בבחירות 2014 הכריזה באלינט על התמודדה לייצוג מחוז הבחירה של וינדהאם בסנאט של ורמונט. במהלך הבחירות גייסה את מרבית הכסף שנתרם למועמדים במחוז, כ-13 אלף דולר אמריקני, ונתמכה בדמויות ציבוריות בהן השחקנית ג'יין לינץ' ומנהיג הדמוקרטים בסנאט המדינתי פיליפ בארות'[8]. יו"ר המפלגה הדמוקרטית במחוז וינדהאם ברנדון בת'ם שימש כיושב ראש מטה הבחירות שלה. מחוז זה מיוצג בסנאט המדינתי בידי שני נציגים. מועמד מכהן אחד, פיטר גלבריית', פרש מהחיים הפוליטיים, בעוד נציגת המחוז השנייה, ג'נט וייט, נבחרה מצדה מחדש. באלינט בתורה נבחרה במקומו של גלבריית' במהלך הבחירות הכלליות, ונהפכה ללסבית הראשונה בסנאט של ורמונט. היא נבחרה מחדש בבחירות 2016, 2018 ו-2020.

בשנת 2017 הצביעה באלינט, לצד 19 מחבריה הדמוקרטים, בעד הדחתו של הסנאטור נורמן ה. מקאליסטר, לאחר שהואשם בתקיפה מינית ומעצרו במאי 2015. בסנאט של ורמונט ישבה בראש הפאנל לענייני הטרדות מיניות. היא הייתה חברה בוועדות לפיתוח כלכלי, שיכון ועניינים כלליים, ועדת הכספים, ו-ועדת הכללים. בינואר 2017 בחרה בה הסיעה הדמוקרטית למנהיגתה[9]. בשנת 2020 נבחרה לרשת את טים אש כנשיאה הזמנית של הסנאט, ונהייתה לאישה והלהט"בית הראשונה שמילאה תפקיד זה[10].

במהלך בחירות 2016 הייתה חברה ב"מועצת מנהיגי הניצחון" שהקימה הוועדה הדמוקרטית הלאומית[11]. במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית 2020, באילנט וחברים אחרים באספה הכללית של ורמונט מיאנו לתמוך במי מן המועמדים לנשיאות[12].

בבית הנבחרים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבחרה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל מסע הבחירות של באלינט לקונגרס

ב-15 בנובמבר 2021 הכריז פטריק לייהי, נציגה הוותיק של ורמונט בסנאט של ארצות הברית, על פרישתו מהחיים הפוליטיים לקראת הבחירות לסנאט ב-2022[13]. לאחר מכן, נציגה היחיד של ורמונט בבית הנבחרים של ארצות הברית, פיטר ולץ', הודיע כי יפרוש מבית הנבחרים על מנת להתמודד לסנאט במקומו של לייהי[14].

ב-13 בדצמבר 2021 הודיעה באלינט כי תתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לייצוג מחוז הקונגרס הכללי של ורמונט בבית הנבחרים[15]. באלינט בחרה בנטלי סילבר, לשעבר הדוברת של ולץ', לנהל את מטה הבחירות שלה. באלינט גייסה למעלה מ-125 אלף דולר אמריקני תוך יממה מרגע שהכריזה על התמודדותה[16]. היא הצהירה כי תשאב השראה מהחלטתו של הסנאטור ברני סנדרס שלא לקבל תרומות כספיות מוועדות פעולה פוליטיות של תאגידים, אלא מכאלה בבעלות איגודי עובדים. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית גברה על סגנית המושל מולי גריי עם 60.6% מהקולות[17], ובבחירות הכלליות ניצחה את מועמד המפלגה הרפובליקנית ליאם מאדן עם 60.45% מקולות הבוחרים[18].

כהונתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלינט הושבעה לתפקידה ב-3 בינואר 2023, עם התכנסות הקונגרס ה-118 של ארצות הברית. באותה שנה נכללה ברשימת 100 הלהט"בים המשפיעים ביותר בארצות הברית של הירחון "אאוט"[19]. במרץ 2023 נמנתה באלינט בין 56 דמוקרטים שהצביעו בעד החלטה של בית הנבחרים הקוראת לנשיא ג'ו ביידן להשיב את חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית משטחי סוריה בתוך 180 יום[20].

באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הביעה באלינט תמיכה בלחימה של צה"ל ברצועת עזה בתגובה למתקפת הפתע על ישראל. ב-9 בנובמבר צעדו מאות מפגינים אל אירוע התרמה שאירחה בוורמונט בדרישה שתקרא להפסקת אש. ב-16 בנובמבר נהפכה לחברת הקונגרס ה-32 שקראה להפסקת אש הומניטרית ברצועת עזה, וליהודייה הראשונה לעשות כן[21].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בקה באלינט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלישיה פריס, Woman on the Rise: Becca Balint's Ascent From Stay-at-Home Mom to Senate Majority Leader, באתר Vermont Seven Days‏, 21 בפברואר 2018 (באנגלית)
  2. ^ קיט נורטון, Balint feels the pressure as a historic Senate chief, but looks to focus on coronavirus, באתר VTdigger‏, 5 בינואר 2021 (באנגלית)
  3. ^ רון קמפיס, In Vermont, Becca Balint’s Congress run is inspired by her Holocaust survivor father, באתר The Times of Israel‏, 19 בספטמבר 2022 (באנגלית)
  4. ^ ג'ויס מרסל, Meet our very first congresswoman, Rebecca A Balint, באתר Vermont Business Magazine‏, 18 בדצמבר 2022 (באנגלית)
  5. ^ בקה באלינט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
  6. ^ ביוגרפיה, באתר האספה הכללית של ורמונט (באנגלית)
  7. ^ קווין מקאלום, Vermont Sen. Becca Balint Announces Run for U.S. House, באתר Seven Days‏, 13 בדצמבר 2021 (באנגלית)
  8. ^ סוזן סמולהיר, White, Balint win Senate primary, באתר Rutland Herald‏, 28 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  9. ^ ג'ון וולטרס, Walters: Senate Democrats Elect Becca Balint as Majority Leader, באתר Seven Days‏, 4 בינואר 2017 (באנגלית)
  10. ^ קיט נורטון, Senate Democrats nominate Balint as first woman and openly gay pro tem, באתר VTdigger‏, 22 בנובמבר 2020 (באנגלית)
  11. ^ ג'ספר קרייבן, State leaders join Democratic National Committee council, באתר Vtdigger‏, 30 בספטמבר 2016 (באנגלית)
  12. ^ קיט נורטון, Buttigieg, Bloomberg, Warren eye Vermont’s Super Tuesday delegates, באתר VTdigger‏, 28 בפברואר 2020 (באנגלית)
  13. ^ אלכס רוג'רס, Patrick Leahy, longest serving US senator still in office, announces he won't seek reelection, באתר CNN‏, 15 בנובמבר 2021 (באנגלית)
  14. ^ קווינט פורגי, Rep. Peter Welch launches Senate bid for Leahy's seat, באתר פוליטיקו, 22 בנובמבר 2021 (באנגלית)
  15. ^ לולה דופורט, Becca Balint, leader of the Vermont Senate, joins race for US House, באתר VTdigger‏, 13 בדצמבר 2021 (באנגלית)
  16. ^ קווין מקאלום, Balint Banks $125,000 on First Day of Congressional Campaign, באתר Seven Days‏, 14 בדצמבר 2021 (באנגלית)
  17. ^ אנדרו לאפין, Vermont state senator Becca Balint wins Democratic primary, באתר The Times of Israel‏, 10 באוגוסט 2022 (באנגלית)
  18. ^ דיפה שיוואראם, Vermont ends streak as the last state to send a woman to Congress, באתר NPR‏, 8 בנובמבר 2022 (באנגלית)
  19. ^ ניל ברוברמן, Becca Balint, באתר אאוט (באנגלית)
  20. ^ H.Con.Res. 21: Directing the President, pursuant to section 5(c) of the War Powers Resolution, to remove the United States Armed Forces from Syria., באתר GovTrack (באנגלית)
  21. ^ בקה באלינט, Cease-fire needed to stop bloodshed in Israel-Hamas conflict, באתר VTdigger‏, 16 בנובמבר 2023 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בקה_באלינט&oldid=37573773"