בר (מונטנגרו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בר
Bar/Бар

Coat of Arms of Bar.png
סמל העיר

Flag of Bar.jpg

דגל העיר
Bar - panorama.jpg
מבט פנורמי על העיר בר
מדינה מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו
מחוז מחוז בר
ראש העיר זרקו פביצביץ'
שטח 598 קמ"ר
תאריך ייסוד המאה ה-6 לספירה
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

17,727 (2011)
42,068
67.00 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 42°4′48″N 19°06′40″E / 42.08000°N 19.11111°E / 42.08000; 19.11111קואורדינטות: 42°4′48″N 19°06′40″E / 42.08000°N 19.11111°E / 42.08000; 19.11111
אזור זמן UTC +1
http://www.bar.me/

ברמונטנגרית: Bar/Бар) היא עיר נמל בדרום מונטנגרו. נכון לשנת 2011 מונה אוכלוסיית העיר 17,727 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין מונה כ-42,000 תושבים. היא נוסדה בסביבות המאה ה-6 לספירה. העיר שוכנת על חוף הים האדריאטי בדרום-מערב מונטנגרו, במחוז בר ומשמשת גם כבירת המחוז.

במונטנגרו, העיר ידועה בשם "בר" (Бар), איטלקית ויוונית היא נקראת "אנטיברי" (או "אנטיוארי"[1]), שפירושו מול העיר האיטלקית בארי, השוכנת ממערב לה, על חופו הנגדי של הים האדריאטי[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מהחומה העתיקה של סטארי בר

העיר העתיקה נקראת סטארי בר, היא אחד האתרים הארכאולוגים המבוצרים הגדולים בעולם, העיר ממוקמת מעל הר רומיה הסמוך. בעיר העתיקה נשתמרה במצב טוב אמת מים שנבנתה במהלך המאה ה-16.

בשנים 1443–1571 הייתה העיר בשליטת הרפובליקה של ונציה. בתקופה זאת הייתה העיר יעד לתקיפות פיראטים ועל כן היא כעזבה את החוף ונכנסה פנימה למרחק מה מהחוף. בשנת 1571 העיר באה במצור של הטורקים ונכנעה לאחר שהובטח לה תנאי כניעה הוגנים. אולם בניגוד למוסכם הייתה העיר לטבח וביזה[3].

בספר מ-1860 תואר העיר[2]:

העיירה אנטיוארי, אנטיבארום העתיקה, בנויה על גבעה בצורת אמפיתיאטרון במרחק כמיל מהחוף. הוא מבוצר ומוקף חומה.

בשנת 1862 לאחר מרד של המונטנגרים הסכימה האימפריה העות'מאנית להעניק למונטנגרו זכות לייבוא חופשי של מוצרים שאינם משמשים ללחימה דרך החוף שליד העיר[4].

בשנת 1877 תואר העיר כמכיל כ-250 בתים. במבצר התגוררו כ-50 משפחות טורקיות ובעיר שמחוץ לחומות שנקרא ה-varosh התגוררו כ-2500 מוסלמים, 800 קתולים ו-600 אורתודוקסים[3]. באותה שנה תקפה מונטנגרו את העיר וחלק נכבד ממנה נחרב. בינואר 1878, לאחר מצור ממושך, נכנעו הטורקים ולקראת כניסתו של ניקולא הראשון לעיר ביצעו פיצוץ אדיר שהוסיף להרס של העיר[5]. בהסכמות קונגרס ברלין העיר עברה לידי האוסטרו-הונגרים, תוך מתן זכויות מסוימות למונטנגרים שקבלו בכך מוצא לים האדריאטי. העיר שהייתה רדומה תחת האימפריה העות'מאנית התפתחה תחת החסות של מונטנגרו, אולם האזורים החרבים לא שוקמו.

בשנת 1904 תוארה העיר כשוכנת כ-3 מיל מהחוף נחבאת בין שתי פסגות הרים ומוקפת בכרמי זיתים. העיר תוארה כעיר רפאים, שבה צמחית פרא צומחת בתוך חלקים נכבדים של העיר שעדיין היו הרוסים כתוצאה מהמלחמה בשנת 1878[6]. בתיה היו מפוזרים ואוכלוסייתה מועטה[5]. בעיר התגוררו מוסלמים שכינו את עצמם טורקים, אורתודקסים שראו בעצמם מונטנגרים וכ-600 קתולים שקראו לעצמם אלבנים ובעיר היה להם מושב ארכיבישוף[5].

באפריל 1909, במסגרת הסכם להשגת הכרתה של מונטנגרו בסיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ויתרה אוסטרו-הונגריה על זכויותיה בעיר[7].

ב-15 באפריל 1979 נפגעה העיר העתיקה מרעידת אדמה קשה, שפגעה במבנים רבים[8].

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה תחבורתית, העיר היא שער הים של מונטנגרו, בר מייצגת שילוב של מסורת למודרניות. היא מרכז כלכלי חשוב ודינמי בתוך מונטנגרו, עיר של מסורת תרבותית והיסטוריה עשירה. חלק מן ההישגים הגבוהים ביותר של התרבות של מונטנגרו מקורו בעיר. המסמכים הכתובים הכי עתיקים והעבודה החשובה ביותר של ספרות והיסטוריית ימי הבניים של מונטנגרו נמצאים בעיר.

העיר שימשה גם כמקום מושבו של המוסד הדתי העתיק ביותר של מונטנגרו (הארכיבישוף של בר). אחד מעצי הזית העתיקים ביותר בעולם גדל בעיר, "עץ הזית העתיק של מירוביקה", שגילו יותר מ-2000 שנה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניה יוצאת מנמל בר (1910)
גשר בין הרים, בקו הרכבת בר-בלגרד

סמליה הכלכליים של העיר הם: הנמל, קו הרכבת בלגרד-בר ו"מנהרת סוזינה".

בשנת 1976, נפתח קו הרכבת בלגרד-בר, והפך את הים האדריאטי נגיש לתיירים, הקו גם יצר כיוונים חדשים ליבוא/יצוא מנמל בר. קו הרכבת, ביחד עם הנמל, יצרו פעילות כלכלית מסיבית בעיר לאורך כל השנה, בניגוד לערי חוף אחרות במונטנגרו, אשר רובן מסתמכות על התיירות בעונת הקיץ.

תעשיית המזון "פרימורקה" פועלת בעיר במשך יותר מ-50 שנה והיא מייצרת שמן זית, מיץ רימונים ידוע. ישנם 95,000 עצי זית, כ -80,000 עצי הדר (לימון, תפוז, מנדרינה אשכולית) בקרבת האזור העירוני.

מרכז התרבויות סובטרופיקל, שנוסד בשנת 1937, הוא המוסד המדעי הוותיק ביותר במונטנגרו. נערכים שם מחקרים בתחום תרבויות סובטרופיות והגנת הסביבה.

הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמל של בר נבנה בשנת 1906. הנמל ניזוק קשות ברעידת אדמה בשנת 1979 ושוקם בעזרת הלוואה של 50 מיליון דולר מהבנק העולמי[9].

הנמל תופס חלק חשוב בכלכלת העיר. משתרע על רצועת חוף של כ-3 ק"מ, מעסיק 500 עובדים ומסוגל לשנע 5 מיליון טון של מוצרים שונים בשנה. נמל בר הוא נקודת כניסה לכמויות גדולות של טובין מיובאים לתוך מונטנגרו, ולכן חברות סחר רבות ממקמות את המשרדים שלהן בעיר.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר מחוברת היטב עם שאר חלקי המדינה, כמו גם עם שאר אזורי החוף. "מנהרת סוזינה", שהושלמה בשנת 2006, קיצרה את ההתחברות עם הכביש לבירה פודגוריצה ב-50 ק"מ. העיר מחוברת לשאר ערי החוף בעזרת הכביש המהיר האדריאטי (מוטו-וואי) מאולצין עד הרצג נובי, ובהמשך לקרואטיה.

תחנת הרכבת של בר, היא התחנה הסופית בקו "בלגרד-בר". נמל התעופה של פודגוריצה נמצא במרחק של 40 ק"מ מהעיר. ויש ממנו טיסות סדירות ליעדים כמו בלגרד, בודפשט, ציריך, פרנקפורט, לובליאנה, פריז, רומא ווינה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז בר, כולל את העיר סוטומורה ועיירות יותר קטנות לאורך החוף. במפקד של שנת 2011 מנתה האוכלוסייה של מחוז בר 42,068. ובעיר בר 17,727 תושבים.

הריבוי הטבעי של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1981 - 6742
  • בשנת 1991 - 10,971
  • בשנת 2003 - 13,719
  • בשנת 2011 - 17,727

מוצא אתני במחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימת קבוצת כדורסל יצוגית: מורנר בר המשחקת בליגה הבכירה וביורוהולד.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות מהעיר

קניון בעיצוב חדשני במרכז העיר (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
Magnify-clip.png
קניון בעיצוב חדשני במרכז העיר (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)