ג'ון ריטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון ריטר
John Ritter
ריטר, 1988
ריטר, 1988
לידה 17 בספטמבר 1948
ארצות הבריתארצות הברית ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 11 בספטמבר 2003 (בגיל 54)
ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה פארק הזכרון פורסט לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19682003 (כ־35 שנים)
מקום לימודים
בן או בת זוג
  • אמי יסבק (18 בספטמבר 199911 בספטמבר 2003)
  • ננסי מורגן (16 באוקטובר 1977ספטמבר 1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים טיילר ריטר, ג'ייסון ריטר, נוח לי ריטר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ונתן סאות'וורת' "ג'ון" ריטראנגלית: Jonathan Southworth "John" Ritter;‏ 17 בספטמבר 194811 בספטמבר 2003) היה קומיקאי ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס אמי ופרס גלובוס הזהב. נודע בעיקר בזכות גילום דמותו של ג'ק טריפר בקומדיית המצבים המצליחה "שלושה בדירה אחת", ואת פול הנסי בסיטקום "8 כללים פשוטים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריטר עם קאסט "שלושה בדירה אחת", 1977

ריטר נולד בברבנק, קליפורניה שבארצות הברית למשפחה נוצרית. אביו הוא שחקן הקולנוע וזמר הקאנטרי טקס ריטר, ואימו היא דורות'י פיי, שהייתה אף היא שחקנית. הוא למד בבית הספר התיכון של הוליווד, ובמהלך לימודיו כיהן כנשיא מועצת התלמידים. לאחר מכן המשיך ללימודי פסיכולוגיה ואדריכלות באוניברסיטת דרום קליפורניה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה הקולנועית של ריטר הייתה ב-1971, בקומדיה "קוף קובע בטלוויזיה", לצדו של קורט ראסל. בשנים 19761972 גילם את דמותו של הכומר מת'יו פורדוויק בחמש העונות הראשונות של הסדרה "משפחת וולטון". באותן שנים הופיע בתפקידי אורח בסדרות ידועות כגון "מ.א.ש", "הוואי חמש-אפס", "קוז'אק", "ברנבי ג'ונס", "רחובות סן פרנסיסקו" ו"רודה", וכן הופיע על במת התיאטרון במספר מחזות.

שלושה בדירה אחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שלושה בדירה אחת

ריטר הפך לכוכב בינלאומי בעקבות גילום דמותו של ג'ק טריפר בקומדיית המצבים המצליחה של רשת ABC, "שלושה בדירה אחת". הסדרה עלתה לשידור בארצות הברית ב-15 במרץ 1977, התבססה על קומדיית המצבים הבריטית "Man About the House", ועסקה בגבר ובשתי נשים שחולקים דירה משותפת בסנטה מוניקה, קליפורניה. כדי שבעל הבית יאפשר לג'ק טריפר לגור בדירה עם שתי הנשים, נאלץ טריפר להתחזות להומוסקסואל. שתי השותפות המקוריות של טריפר היו ג'נט ווד (בגילומה של ג'ויס דה ויט) וכריסי סנואו (בגילומה של סוזאן סומרס). בעונות המתקדמות של הסדרה כריסי עזבה, ובמקומה נכנסו לסדרה בת דודתה סינדי סנואו ולאחר מכן טרי אולדן.

הסדרה שודרה במשך שמונה עונות, עד לסיומה ב-18 בספטמבר 1984, כשבמרבית העונות היא דורגה בין עשר הסדרות הנצפות ביותר בטבלת המדרוג השנתית, עם שיא של מקום שני בדירוג לעונות השלישית והרביעית. על גילום דמותו של טריפר היה ריטר מועמד שלוש פעמים לפרס אמי, וב-1984 זכה בפרס, וכן היה מועמד שלוש פעמים לפרס גלובוס הזהב, וזכה גם בו פעם אחת ב-1983. בשנה זו זכה גם לקבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

כשבוע בלבד לאחר שהסדרה "שלושה בדירה אחת" ירדה סופית מהמרקע, החל ריטר לככב בסדרת ספין אוף בשם "שלושה זה יותר מדי", בה המשיך לגלם את דמותו של ג'ק טריפר. סדרת ההמשך לא הצליחה לשחזר את הצלחתה של הסדרה המקורית וירדה מהמרקע ב-1985, לאחר עונה אחת.

לאחר "שלושה בדירה אחת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר "שלושה בדירה אחת", ריטר הופיע במספר סרטי קולנוע, המצליחים שבהם היו "מותק, הילד השתגע" (1990) וסרט ההמשך "מותק, הילד השתגע 2" (1991), וכן בסרט זוכה פרס אוסקר "סלינג בלייד" (1996).

בטלוויזיה הופיע בתפקיד הראשי בסדרת הדרמה הקומית המשטרתית "הופרמן", ששודרה ברשת ABC במשך שתי עונות בשנים 19891987, וזיכתה אותו ב-1988 במועמדויות נוספות לפרס אמי ולפרס גלובוס הזהב. במהלך השנים כיכב בסרטי טלוויזיה רבים, וכן הרבה להשתתף בתפקידי אורח בסדרות מוכרות, ביניהן "משפחת קוסבי", "המופע של לארי סנדרס", "באפי ציידת הערפדים", "המלך היל" ו"סקראבס". על הופעת האורח שלו בסדרה "אלי מקביל" היה מועמד לפרס אמי ב-1999. בשנים 20032000 דיבב את הדמות הראשית בסדרה המצוירת "קליפורד הכלב", ששודרה ברשת הציבורית PBS. על תפקידו זה היה מועמד לפרס אמי במשך ארבע שנים ברציפות, עבור כל אחת מארבע עונות הסדרה.

בספטמבר 2002 חזר לככב בקומדיית מצבים מצליחה של רשת ABC,‏ "8 כללים פשוטים", בה גילם את דמותו של כתב הספורט פול הנסי, והופיע לצדן של קייטי סגל וקיילי קווקו. העונה הראשונה של הסדרה דורגה במקום ה-43 בטבלת המדרוג השנתית, עם ממוצע של קרוב ל-11 מיליון צופים לפרק. ריטר נפטר במהלך החזרות לצילומי העונה השנייה של הסדרה, לאחר שסיים לצלם שלושה פרקים בלבד מתוכה. הסדרה המשיכה להצטלם ולהיות משודרת גם לאחר מותו, כשאת מקומו תפסו השחקן הוותיק ג'יימס גארנר ודייוויד ספייד, והיא ירדה מהמרקע באפריל 2005, לאחר שלוש עונות. ב-2004, לאחר מותו, זכה ריטר במועמדות עשירית ואחרונה לפרס אמי, על תפקידו בסדרה.

הסרט האחרון בו השתתף, "ההרפתקאה הגדולה של קליפורד", בו שב לדבב את דמותו של קליפורד הכלב, יצא לאקרנים באפריל 2004, כ-7 חודשים לאחר מותו.

בעקבות מותו שודר פרק מיוחד של הסדרה "סקראבס", שעסק במותה של הדמות אותה גילם ריטר - אביו של ג'יי.די, הדמות הראשית בסדרה. הפרק הוקדש לריטר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריטר היה נשוי פעמיים. נישואיו הראשונים היו לשחקנית ננסי מורגן. השניים נישאו ב-1977 והתגרשו ב-1996, ונולדו להם שלושה ילדים: קרלי, טיילר וג'ייסון ריטר. ב-1999 נשא ריטר לאשה את השחקנית איימי יסבק, לה נותר נשוי עד יום מותו. יסבק גילמה את אשתו של ריטר בשני הסרטים הראשונים בסדרת סרטי "מותק, הילד השתגע". לבני הזוג נולדה בת בשם סטלה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה מעל קברו של ריטר

ב-11 בספטמבר 2003, בעת שהשתתף בחזרות לצילומי העונה השנייה של הסדרה "8 כללים פשוטים", חש ריטר ברע ופונה למרכז רפואי בברבנק, שהיה במרחק מאות מטרים ספורים מהאולפן שבו שהה, ושם גם הלך לעולמו מספר שעות לאחר מכן, שישה ימים לפני יום הולדתו ה-55. סיבת מותו נקבעה כבתירת אבי העורקים, שנגרמה כתוצאה ממום לב מולד שלא אובחן קודם לכן. אביו מת מהתקף לב כ-30 שנים קודם לכן, ואלמנתו של ריטר סיפרה לאחר מות אביו על חששותיו מבריאותו שלו. ריטר נקבר בבית הקברות הוליווד הילס שבלוס אנג'לס. אמו מתה גם היא כחודשיים לאחר מכן.

לאחר מותו, הגישה אלמנתו תביעת רשלנות רפואית בסכום של 67 מיליון דולר נגד הרופאים שטיפלו בו בשנתיים שקדמו למותו וביום שבו אושפז ונפטר. המשפט התנהל במהלך שנת 2008, וחבר המושבעים דחה את התביעה ברוב קולות, וקבע שהנתבעים לא היו אחראים למותו של ריטר. עם זאת, במסגרת הסכמי פשרה שנערכו עוד קודם למתן פסק הדין בתביעה, משפחתו של ריטר קיבלה פיצויים בסך של כ-14 מיליון דולר, ששולמו ברובם על ידי המרכז הרפואי שבו אושפז ונפטר ריטר.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yasbeck, Amy: With Love and Laughter, John Ritter, Gallery (2010), ISBN 978-1416598411

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון ריטר בוויקישיתוף