ג'ייסון דנינו-הולט
 | |
| לידה |
17 בינואר 1987 (בן 38) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
תלמה ילין |
| עיסוק | מנחה בערוץ MTV האירופי |
| פרסים והוקרה |
פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה פרס הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה |
| http://www.jasondaninoholt.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'ייסון מוריס דנינו-הולט (נולד ב-17 בינואר 1987) הוא שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון ומנחה טלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דנינו-הולט נולד וגדל בתל אביב-יפו, לשנטל דנינו ילידת מרוקו שגדלה בקנדה, ולמרטין הולט שעלה מהממלכה המאוחדת.[1] התחנך בבית הספר לטבע שביפו, ובמגמת תיאטרון בבית הספר תלמה ילין שבגבעתיים.
בשנים 2007–2010, לאחר שקיבל פטור מגיוס לצה"ל מנסיבות בריאותיות, למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב שבתל אביב-יפו, לצדם של ליאל דניר, יעל איתן, מגי אזרזר, אריאל וולף, גל לב, יערה פלציג ואיתי זבולון.
בשנים 2019–2021 למד לתואר שני באומנות במכללת בצלאל.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דנינו-הולט החל את הקריירה הטלוויזיונית שלו בשנת 2001, אז הגיש פינה בתוכנית זאפ לראשון בערוץ 1. משם עבר לערוץ ניקלודיאון, לאחר שנבחר להנחות יחד עם רוני דואני את התוכנית "מסטיק" ואת התוכנית "אחי! אחותי!". ב-2006 שידר תוכנית מיוחדת מאחורי הקלעים של טקס פרסי המוזיקה של MTV באירופה והחל לעבוד ככתב שטח בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס". ב-2007 החל לשחק בסדרת המדע הבדיוני הישראלית "הנפילים" במשך שתי עונות בתפקיד מאור אלמקייס,[2] השתתף בקליפ "הבוקר יאיר" של שירה גבריאלוב, והגיש את הניקוד מטעם ישראל בתחרות האירוויזיון. ב-2008 עבר ללונדון לאחר שנבחר כמנחה בערוץ המוזיקה האירופי MTV, והיה למנחה הישראלי השלישי בערוץ (אחרי עדן הראל ובקי גריפין). הוא כתב, ערך והגיש את תוכנית הדגל "Switched On", חזר לישראל לאחר שנה והחל להגיש שתי תוכניות בערוץ 24 - תוכנית יומית עם דפנה לוסטיג ותוכנית לייט נייט עם לי בירן. ב-2011 הפיק וביים סרט תיעודי על אימו בשם "שנטי ומרטין" ששודר במסגרת הרצועה "ההורים שלי" בערוץ יס דוקו.[3]
בשנת 2012 היה אחד המשתתפים בתוכנית הדוקו-ריאליטי "מחוברים 2", הגיש פינת אופנה בתוכנית "שעת הדרקון" בערוץ 10, והיה חבר פאנל בתוכנית "הדיבור" בהנחיית אלירז שדה.
בשנת 2013 חזר לערוץ 24 והגיש את תוכנית המוזיקה "פלייליסט" לצד אילנה ברקוביץ' ואת התכנית "מיוזיקפה". בהמשך השנה החל להגיש בערוץ החדשות i24News את התכנית "The Tube" אותה הנחה עד 2017.
ב-2014 הנחה את טקס פרסי המוזיקה של MTV ישראל, לצדה של נטלי דדון.
בשנת 2021 השתתף בסדרה "מותק בול באמצע" ששודרה בכאן 11 לצד של גילי איצקוביץ, דנה דבורין ואנה דוברוביצקי.
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010 כתב וביים את ההצגה "ליידי טוויסטד", שהוצגה בפסטיבל ישראל, בהשתתפות ליאל דניר, מגי אזרזר ונעה בירון.[4] בשנת 2011 כתב וביים את ההצגה "לב", שעלתה בפסטיבל עכו, בה גם שיחק, בהשתתפות אייל שכטר וליאל דניר. בשנת 2012 הקים את קבוצת התיאטרון "UMAMI". באותה שנה כתב וביים את ההצגה "אדיפלית", בה גם שיחק, בהשתתפות מגי אזרזר וידידיה ויטל.[5] ההצגה זכתה בפרס קיפוד הזהב בשלוש קטגוריות: שחקנית השנה (איליה גרוס), שחקנית משנה (מגי אזרזר) ועיצוב תלבושות (שירה וייז).[6] בשנת 2013 כתב וביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב את ההצגה "מלכה - אגדת פופ למבוגרים".[7] באותה שנה כתב וביים את "האישה שיכולתי להיות", שעלתה בפסטיבל אינטימדאנס בתיאטרון תמונע. דנינו-הולט שיחק בה לצד מרינה בלטוב גראס.[8]
בדצמבר 2014 הועלתה בתיאטרון הקאמרי בכורת המחזה המקורי "חמוצ", שכתב דנינו-הולט ושבו הוא השחקן הראשי (בהשתתפות אוולין הגואל, אריק זילברמן, לוסי דובינצ'יק וערן צור). במחזה מועלה סיפורו של נער ליווי ומתוארת הוויית הסקס וההתמכרות לכסף ולסמים בשוליו של עולם הזנות הגברית.[9] ההצגה זכתה בפרסי TLVmedia fest (הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה) בקטגוריית שחקן השנה בהצגה - ג'ייסון דנינו הולט, ושחקנית השנה בהצגה - אוולין הגואל.[10] בשנת 2015 תרגם לעברית וביים את המחזה "Attempts On Her Life או בעברית: אֶן", פרי עטו של מרטין קרימפ. ההצגה מוצגת בתיאטרון תמונע והייתה מועמדת להצגת השנה בפרסי עכבר העיר.[11] באותה שנה העלה בסטודיו שלו את המופע הנייד "לא מכניסה את זה הביתה" - שיח המורכב מווידויים אוטוביוגרפיים.[12]
בפברואר 2016 מונה לעוזר המנהלת האמנותית (מרינה בלטוב גראס) של תיאטרון הפרינג' העצמאי החדש "תיאטרון הבית", הנמצא במשכן החדש של הסטודיו למשחק ניסן נתיב ביפו.[13] באותה שנה כתב וביים את ההצגה "i know it when i see it", בנושא פורנוגרפיה. הצגת הבכורה שלה תעלה בפסטיבל הקיץ הבינלאומי של קאמפנאגל, בהמבורג, גרמניה.[14]
סיפורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2021 פרסם דנינו-הולט את הספר "צילום מסך", שהוא יצירתו הראשונה בפרוזה.[15]
פרסים ומלגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המחזה "חמוצ" שכתב זכה במלגת נקודת פתיחה למחזאות צעירה שהעניק מפעל הפיס (2013).[9]
- זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה בקטגוריית אמנים ויוצרים מבטיחים (2016).[16]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2008 דנינו-הולט שיתף בראיון למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", על כך שיצא מהארון.[17] בנובמבר 2011 השתתף בקמפיין "אחרי כל לילה מגיע יום" של קו הקשב של אגודת הלהט"ב, בעקבות ארבעה מקרי התאבדויות בקהילה הגאה.[18][19]
ב-2013 סיפר דנינו-הולט הוא תומך במפלגת מרצ.[20]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ייסון דנינו-הולט
ג'ייסון דנינו-הולט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- קרין ספינגולד, התל-אביבים: ג'ייסון דנינו הולט, באתר nrg, 21 באפריל 2009
- דנה שוופי, גלריה, ג'ייסון דנינו הולט עובר מהמיינסטרים לשוליים, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
- אבי שושן, ג'ייסון דנינו-הולט: "הכי מפחיד להרגיש מפוספס", באתר ynet, 25 בדצמבר 2011
- גילי איזיקוביץ, הצגת היחיד של ג'ייסון דנינו הולט, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
- ניר סלונים, "אין סיכוי שאגיע לגיל שמונים בלי להיות עם כמה וכמה נשים", באתר mako 31 ביולי 2012
- הבמאי פיטר ברג קוטל בראיון את ג'ייסון הולט על כך שלא שירת בצבא, באתר יוטיוב, 2012
- נחום מוכיח, ג'ייסון דנינו הולט: "MTV לא הייתה פסגת הקריירה שלי", באתר nrg, 10 באוגוסט 2013
איתי שטרן, ג'ייסון דנינו הולט חושף את הנושאים המושתקים בקהילת הגייז, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2014- אמיר סומר, ג'ייסון דנינו הולט בפסטיבל אוונגרד חרדתי חדש. ריאיון, באתר "Time Out ישראל", 10 באוקטובר 2016
- דר מוספיר, ג'ייסון דנינו הולט: "הנוכחות שלי באה להטריל את המערכת", באתר ynet, 11 ביולי 2021
- אלעד בר־נוי, חינוך מיני, באתר ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2022
- עמרי הרצוג, "צילום מסך", ספר הביכורים של ג'ייסון דנינו הולט, מהפנט ומזהם, באתר הארץ, 27 בינואר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דינה חלוץ, ג'ייסון דנינו הולט סוגר חשבון עם אמא, באתר Xnet, 30 באוקטובר 2011
- ^ ליאור ליברובסקי, עונה שניה ל"הנפילים", באתר וואלה, 23 ביולי 2007
- ^ גילי איזיקוביץ, בביתה במדבר, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011
- ^ פסטיבל ישראל 2011 – ליידי טוויסטד - ביקורת על ההצגה מאת צבי גורן באתר "הבמה"
- ^ מרט פרחומובסקי, ביקורת תיאטרון: "אדיפלית" בצוותא, באתר "במחשבה שנייה", 5 בדצמבר 2012;
חווית תיאטרון אדיפלית, באתר "תרבות הפנאי" - ^ הזוכים בפרס קיפוד הזהב 2013, באתר "הבמה"
- ^ ענת מוניץ, ג'ייסון דנינו הולט באגדת פופ למבוגרים - ריאיון עם ג'ייסון דנינו הולט על ההצגה, באתר "הבמה"
- ^ אינטימידאנס 2012, באתר תיאטרון תמונע
- ^ 1 2 חמוצ, באתר תיאטרון הקאמרי; חמוצ זה בן אדם בפנוכו - ביקורת על ההצגה מאת צבי גורן, באתר "הבמה"
ניר סלונים, חמוצ: לא יצירה קלה לעיכול – אבל חשובה, באתר מאקו, 23 בדצמבר 2014; מרט פרחומובסקי, עכבר העיר אונליין, "חמוצ": חוויה חושית עזה על הבמה, באתר הארץ, 1 בפברואר 2015 - ^ טקס פרסי המדיה ה-2 – רשימת הזוכים, באתר הפסטיבל
- ^ Attempts on her life או בעברית: אֶן(הקישור אינו פעיל, 27.3.2022), באתר תיאטרון תמונע; Attempts On Her Life או בעברית: אן - ביקורת על ההצגה מאת צבי גורן באתר "הבמה"; עידוא דגן, עמוסה ונועזת: דנינו הולט מדבר שפה חדשה, באתר nrg
- ^ יאיר אשכנזי, כשהתיאטרון נהפך לתא וידויים, באתר הארץ, 27 במאי 2015
- ^ עידוא דגן, כבוד: התפקיד החדש של ג'ייסון דנינו הולט, באתר nrg
- ^ i know it when i see it - a contemporary musical reaction to porn, באתר תיאטרון קאמפנאגל
- ^ דור בביוף, אי אפשר להדחיק יותר, באתר מאקו, 4 בינואר 2022
- ^ יאיר אשכנזי, הוכרזו הזוכים בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב, באתר הארץ, 23 במרץ 2016; הוכרזו זוכי פרס רוזנבלום 2016, באתר "הבמה"
- ^ יוני פרת, נשיקת הכסף, באתר מאקו, 11 בנובמבר 2008
- ^ הקהילה מתגייסת: אחרי כל לילה מגיע יום, באתר "מזבלה"
- ^ גיא ארליך, עזרה בדרך: הקהילה הגאה נלחמת בהתאבדויות, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2011
- ^ אלינור פוקס, האמנים מתגייסים לצד המפלגות, באתר מאקו, 7 בינואר 2013
- ^ קיץ ברבנר, "מרגיש אל הורי": ג'ייסון דנינו הולט חושף שהוא לא רוצה ילדים, באתר מעריב אונליין, 29 ביוני 2022
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |