גאביאל חקיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגאביאל חקיין
Tomistoma schlegelii false gharial LA zoo 01.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: גאביאליים
סוג: Tomistoma
מין: גאביאל חקיין
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tomistoma schlegelii
מולר, 1838
תחום תפוצה
Tomistoma schlegelii Distribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאביאל חקיין או תַּנִּין גַּוְיָלִי (שם מדעי: Tomistoma schlegelii) הוא זוחל דמוי-תנין בעל חוטם צר וארוך החי במים מתוקים, אך עבה מזה של הגאביאל. הגאביאל החקיין והגאביאל ההודי הם שני המינים היחידים ששרדו ממשפחת הגאביאליים, משפחה מסדרת התנינאים.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגביאל החקיין הוא תנינאי גדול: אורך זכר בוגר יכול להגיע ל-4.5–6 מטרים (15–20 רגל). משקלו מגיע ל-250 קילוגרם (550 ליברות).

הגולגולת של הגביאל החקיין היא ארוכה (אורכה המרבי יכול להגיע ללמעלה מ-80 סנטימטרים (31 אינץ')) עם לסת ארוכה וצרה במיוחד, ובה שיניים רבות. היחס בין אורך הגולגולת לרוחב הבסיס נע בין 3:1 ל-3.5:1.

על מיקומו בסדרת התנינאים קיימת מחלוקת עזה: בעוד שמיונים המסתמכים על מאפיינים מורפולוגיים מראים כי הגאביאל החקיין משתייך דווקא למשפחת התניניים, המיונים המולקולריים מראים כי הוא שייך דווקא למשפחת הגאביאליים[2].

מקום מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגביאל החקיין שוכן ב-6 נהרות בסומטרה ובמלזיה ובנהרות המרוחקים של בורנאו. הוא נכחד מכל אזור הודו-סין, שם הוא לא נצפה משנת 1970. מאובנים מדרום מזרח סין ומטאיוואן מראים שבעבר שטח מחייתו היה רחב הרבה יותר מהיום.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שפורסמו ב-2009[3] נקבע כי תזונתו כוללת דגים ופרוקי רגליים אך גם יונקים כמו קופים, עטלפי פירות ואף איילים ובמזרח קלימנטן תועד טורף פרה. זאת בשונה מהגאביאל ההודי, הניזון רק מדגים ופרוקי רגליים. התנין איננו רואה באדם טרף אך עדיין יתקוף להגנה.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבות הגאביאל החקיין מגיעות לבגרות באורך 2–3 מטר. הן מטילות 30–60 ביצים בתוך ערימת עלים יבשים. לאחר הטלת הביצים וסיום בניית ערימת העלים, הנקבה נוטשת את הקן. שלא בדומה לרוב מיני התנינאים, הגאביאלים הקטנים אינם זוכים כלל להגנה מהוריהם, והם חשופים לטורפים כמו נמיות, נמרים, טיגריסים, גחניים וכלבי בר. הצעירים בוקעים לאחר כ-90 ימים, ואורכם הממוצע הוא כ-30 סנטימטרים (12 אינץ').

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאביאל החקיין נתון לסכנת הכחדה ברוב שטחי מחייתו עקב ניקוז מי הביצות ובירוא שטחי יער גשם הסובב. לרוב צדים אותו בשל עורו ובשרו, והביצים נלקחות למאכל, אולם ממשלות אינדונזיה ומלזיה החלו לנקוט צעדים על מנת להגן על המין מסכנת הכחדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאביאל חקיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גאביאל חקיין באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ John Harshman, Christopher J Huddleston, Jonathan P Bollback, Thomas J Parsons and Michael J Braun, True and false gharials: A nuclear gene phylogeny of Crocodylia, Systematic Biology. Washington: June 2003. Vol. 52, Iss. 3; p. 386.
  3. ^ CROCODILE SPECIALIST GROUP NEWSLETTER VOLUME 28 No. 1 • JANUARY 2009 - MARCH 2009 עמוד 9